ערך חברתי
ערך חברתי או ערך תרבותי או ערך אתי הוא מטרה שלשמה פועלים ולפיה שופטים אם דבר מה הוא טוב או רע. מערכת ערכים (Value system) היא אוסף של ערכים חברתיים עקביים זה עם זה. ערך יסוד הוא ערך יסודי שלפיו נשפטים ערכים חברתיים ואמצעים אחרים. דוגמה לערכים חברתיים הם - צניעות, ענווה, אמת, שאיפה לשוויון, צדק, בריאות, סביבתנות, קיימות, חופש, לאומיות, משפחתיות, נאמנות, עצמאות, ביזור, מגוון, כבוד, אומץ, תהילה, פתיחות, סובלנות, צייתנות, אלטרואיזם, חמלה, סולידריות, שקיפות, אחריות, יושר, חוכמה, השכלה, יופי, אסתטיקה, שלווה, יצירתיות, דמיון, השתתפות ועוד.
כמה ערכים נקבעים על רקע ביולוגי כמו הרצון להימנע מכאב או אי נוחות פיזית, והרצון להנות הנאה חושית. כמה ערכים נחשבים כדברים סובייקטיביים אשר משתנים בין בני אדם שונים ועל פני תרבויות שונות, והם קשורים במידה רבה לאמונות ולמערכות של אמונות. סוגי הערכים כוללים ערכים אתיים או מוסריים (כמו אסור לשקר), ערכים אידאולוגיים או דוקטרינות (דתיים, פוליטיים) (כמו חשוב לשמור על זכויות אדם), פילוסופיה ותרבות.
ניתן להגדיר ערכים כהעדפות רחבות הנוגעות לכיוון הנכון שבו כדאי ללכת או אליו כדאי להגיע. ערכים כאלה משקפים את התחושה של האדם לגבי מה טוב ומה רע ומה צריך להיות. לדוגמה "זכויות שוות לכל בני האדם" (או זכויות בעלי חיים), "יש להעריץ ולתגמל מצויינות", "יש להתייחס לאנשים בכבוד ובהגינות", "כדאי לקדם צמיחה כלכלית", הם כולם דוגמאות לערכים. הערכים נוהגים להשפיע על הגישה לנושאים ועל ההתנהגות.
מתח בין ערכים חברתיים שונים
בדרך כלל יש מתח וסתירה בין ערכים שונים. אמונה משותפת בשני ערכים מחייבת פשרה מסויימת ביניהם. לדוגמה מי שדוגל בערכים של בריאות וחופש צריך להחליט איך מתייחסים לצריכת סמים או לחיסונים לדוגמה. סמים ועישון סיגריות מזיקים לבריאות אבל ניתן לטעון שצריכה שלהם היא החלטה חופשית של אנשים. אם לכל אחד יש חופש לקחת חיסון או לא, האפקטיביות של החיסון יורדת. אמונה בערכים של לאומיות ומשפחתיות מחייבת לפעמים פשרה כאשר אחד מבני המשפחה מתחתן עם מישהו מלאום אחר.
ההיסטוריון פרופ' יובל נח הררי טוען בספר קיצור תולדות האנושות כי בכל חברה יש מתח בין ערכים חברתיים שונים. וכי הניסיון לגשר בין ערכים אלה יוצר דינמיקה שמשנה ללא הפסק את החברה ומאפיינת את התרבות. לדוגמה בחברת ימי הביניים היה מתח בין האידאל של האלטרואיזם הנוצרי (כאשר נותנים לך סטירה, הגש את הלחי השנייה) לבין מוסד האבירות שהושתת על כבוד. האידאל הנוצרי הוא הנזיר הסגפן שמסייע לאחרים ומענה את עצמו ונמנע מתענוגות הבשר, לעומת זאת האביר חי חיי הוללות, מפגין את עושרו והכבוד שלו נמצא לפני כל דבר אחר. ניסיונות ליישב קונפליקט כזה היו לדוגמה במסדר ההוספיטרלים. לפי הררי קונפליקט כזה אינו נעלם, אלא ממשיך להתגלגל הלאה עם התרבות. הוא נעלם לבסוף כאשר יש שינוי תרבותי, והחברה משנה את הערכים החברתיים שבהם היא מאמינה.
בחברה המודרנית יש לעיתים קרובות מתח בין הערכים של שוויון זכויות או תנאים שווים, לבין הערך של חופש. לדוגמה בדמוקרטיה לכל אדם (או אזרח) יש זכות להצביע בבחירות, להחזיק ברכוש ולהשמיע את קולו (חופש הביטוי). שוויון מוחלט ימנע חופש, שכן בכדי להבטיח שוויון כזה יש לפגוע ביכולת הפעולה של אנשים. מצד שני חופש מוחלט יאפשר לחלק מהאנשים לפגוע בזכויות של אנשים אחרים, בחיים של אחרים ובחופש שלהם וכן לפגוע ברמת השוויון.
הכלכלן מנפרד מקס-ניף טוען כי יש רק 9 צרכים אנושיים בסיסיים אוניברסליים לכל בני האדם, בכל התרבויות. במקרים רבים מבלבלים בין צורך אנושי בסיסי לבין מענה לצורך. לדוגמה מזון ומחסה אינם צורך כי אם מענה לצורך של קיום או מחיה. כל חברה מאמצת אמצעים ושיטות שונות כדי לספק את אותם הצרכים. מקס-ניף טוען שזהו למעשה אחד המאפיינים המאפשרים להגדיר תרבות מסויימת - הדרך בה היא בוחרת לספק את הצרכים. ניתן לספק הצרכים בצורה שמסייעת למילוי צרכים אחרים או בצורה שפוגעת במילוי צרכים אחרים. לדוגמה ניתן לשבוע על ידי מזון בריא או מזון לא בריא. הדרך בה התרבות מעודדת מתן מענה לצרכים שונים קובעת במידה רבה אילו ערכים חברתיים יכובדו וכמה מתח ישרור בין ערכים שונים ואיך יראה המתח הזה.
מתח בין ערך לבין עצמו
מתח יכול להתקיים גם בין ערך חברתי לבין עצמו. הדבר בולט בערך של חופש. חופש מסוג אחד פוגע בחופש מסוג שני. החופש לנהוג במכונית במהירות מסכן את החופש ללכת ברחוב בחופשיות ואת הזכות לחיים שנחשבת לתנאי הבסיסי שמאפשר את כל סוגי החופש האחרים. החופש לנהוג במכונית מתנגש גם עם החופש לנשום אוויר נקי וניתן להציג אותו כסוג של הרעלה של אחרים. חופש הפולחן והמחשבה יכולים לבוא על חשבון זכויות יסוד של נשים וילדים בדתות פטריאכליות (לדוגמה מנהג של מילת נשים, מנהגי לבישת רעלה וכו'). חופש הביטוי יכול לבוא על חשבון הביטחון הלאומי שמעניק חופש מפני טרור או תקיפה של מדינה זרה.
התנגשות של ערך בעצמו על ידי פגיעה בערך אחר
יש מקרים שבהם יש פגיעה בערך אחד על ידי ערך חברתי אחר. אבל הפגיעה הזו מערכתית ויוצרת בעצמה קונפליקטים שבהמשך פוגעים בערך החברתי שהצדיק את הפגיעה.
באידאולוגיה של ליברליזם מנסים לפתור להתנגשויות בין סוגי חופש שונים באמצעות הטענה כי ההגבלה היחידה המוצדקת לחופש הפרט היא פגיעה בקיום או בחופש של אחרים. דבר זה מקל במידת מה חלק מהבעיות של התנגשות בין סוגי חופש שונים - לדוגמה ניתן להגביל את החופש של בעל מפעל לזהם, בגלל שזיהום כזה עלול לגרור למחלות או מוות של אנשים ובכך לפגיעה בחופש יסודי יותר - החופש לחיים. למרות שדבר זה פותר בעיות רבות הוא לא פותר את הבעיה בצורה יסודית. לדוגמה פעילי זכויות בעלי חיים טוענים שיש לשאול מי זה אותם "אחרים" שיש למנוע פגיעה בחופש שלהם - האם החופש לאדם כולל התעללות בבעלי חיים או את האפשרות למכור ולקנות בעלי חיים? בעיה אחרת היא שאין הסכמה בשאלה מה הם התנאים שבהם פעילות של אדם גורמת לפגיעה בקיום ובחופש של אנשים אחרים. קל להוכיח שאדם אחד מסכן את החיים של אדם אחר כאשר הוא תוקף אותו בסכין, יש כאן השפעה ישירה שקל להבחין בה. המושג של מערכת אקולוגית מדגים כיצד פרט אחד יכול להשפיע על פרט אחר בלי לגעת בו באופן ישיר על ידי שינוי של פרמטרים בסביבה. מוסכם כי זיהום נחשב פגיעה בחירות ובחיים של אנשים אחרים אבל בפועל קשה להוכיח פגיעה כזו גם אם היא מתרחשת, שכן זיהום אויר מגביר את הסיכון לסרטן בקרב הנחשפים אליו - אבל בצורה הסתברותית. גם אם נוכיח דבר כזה בדרך כלל הדבר נעשה בדיעבד לאחר שהפגיעה עצמה בוצעה. גם פגיעה בתפקוד של הביוספרה עלול לסכן את החופש והקיום של בני האדם - לדוגמה שינויי אקלים או שינוי של מחזור הזרחן עלולים לפגוע בחקלאות ובכך לפגוע בבטחון תזונתי - ולסכן אנשים אחרים ברעב המוני. [ה[השפעה סביבתית]] לא חייבת להתרחש בהכרח דרך זיהום - היא יכולה לנבוע מהדרך בה מעבדים את האדמה (סחף קרקע) או מהולדת ילדים רבים וגידול אוכלוסין. הכלכלן האקולוגי הרמן דיילי טוען כי בדרך כלל ליברלים טוענים כי אסור להטיל מגבלות על מספר הילדים למשפחה, כי אין במערכת זו תפיסה לפיה צפיפות אוכלוסין וגידול אוכלוסין הם נושאים שיכולים לאיים על הקיום של החברה ועל החופש.
התנגשות נוספת של הערך של חופש היא על ידי דגשים שונים במושג החופש עצמו. לדוגמה יש הטוענים כי שוק חופשי וזכויות קניין הם תנאי בסיסי לחופש שכן הם מאפשרים הגנה מפני עריצות השלטון. כאשר הפרנסה של אנשים תלויה בשלטון הוא יכול לאיים על האדם לא רק בכליאה בבית הכלא או באלימות אלא גם בפיטורין או הורדת תנאי השכר. מצד שני יש הטוענים כי בשוק חופשי החופש הוא של הכסף - כוח ההצבעה של כל דולר שווה לכוח ההצבעה של כל דולר אחר וזה במקרה הטוב. במקרה הרע הכוח של הכסף של העשירים והמקושרים שווה יותר בגלל הכוח לבצע מינוף פיננסי, לובי פוליטי ולהשתמש בכסף כדי להשפיע על התקשורת, מומחים או בתי המשפט כדי לצבור עוד כוח ועוד כסף. חופש פעולה לכסף יכול לגרום לפגיעה בחופש ובזכויות של בני אדם אחרים. לדוגמה ניתן להשפיע בכסף כדי לשחד שופטים או כדי לפגוע בחופש הביטוי של אדם על ידי תביעות השתקה, על ידי צנזורה בעיתונות, על ידי שכירת בריונים, או על ידי קיום של רעש תקשורתי שיכסה את מה שהאחר מנסה להגיד.
אחת ההתנגשויות המרכזיות במאות ה-19 וה-20 היא בין הגדרות שונות של חופש בין מחנות שונים - המחנה הסוציאל-דמוקרטי ו/או המחנה הליברלי-חברתי והמחנה הקפיטליסטי-ליברלי. המחנה הליברלי קפיטליסטי שם דגש על חופש הפרט מצדד בשוק חופשי וטוען כי הקטנת הממשלה, בתי משפט הוגנים והגנה על זכויות קניין הם התנאי לחופש. לעומתו המחנה הליברלי -חברתי מצביע על כך שחברות גדולות, אנשים עשירים, וארגוני פשיעה מנצלים את החופש הכלכלי כדי לפגוע באנשים אחרים כדי למקסם רווחים. היכולת של מערכות כמו בתי משפט להגן על זכויות קניין או צורות אחרות של חופש אינה דבר נתון וברור מאליו אלא צריך משהו שיבטיח דבר כזה. בעיה נוספת נוגעת לאי שוויון כלכלי. המחנה הליברלי- קפיטליסטי מניח לעיתים קרובות כי אין קשר בין שוויון לבין היכולת להבטיח חופש, או לחלופין שהשוק החופשי ידאג לכך שאי השוויון לא יהיה בעיה גדולה מידי. המחנה הליברלי-חברתי טוען לעומת זאת כי אי שוויון גדול מידי מעקר את הדמוקרטיה ואף את ההוגנות בעסקאות בשוק ואת היכולת להגן על זכויות קניין. כשיש יותר מידי כוח לעשירים הם יפגעו בחופש של העניים - לדוגמה על ידי שיווק של מוצרים לא בריאים, הסתרת נזקים שהחברות שלהן גרמו או על ידי זיהום. הכלכלן אמרטיה סן מצביע על כך שחופש הוא בעצם עניין של יכולות. זה לא משנה אם יש יכולת פורמלית להצביע בבחירות לדוגמה - יש צורך לממש יכולת להגיע לקלפי. העשירים עלולים להשתמש בכוחם העודף כדי לפגוע ביכולות של העניים. הטענה של המחנה הסוציאל-דמוקרטי היא שהחופש שניתן לעניים בחברה קפיטליסטית עם פערים גדולים מידי הוא אשליה - זה החופש של העשירים ושל העניים כאחד לישון מתחת לגשר. העניים עסוקים בהישרדות ובקיום עצמי והזכויות הבסיסיות שלהם נרמסות על ידי העשירים.
גם ערכים אחרים יכולים להתנגש עם עצמם על ידי הגדרות שונות של הערך. לדוגמה ערך של שוויון יכול להיות מוגדר בצורות שונות שיכולות להתנגש זו עם זו וכך גם ערך של בריאות או קיימות. לדוגמה הוספת כלור לבריכות שחיה מקטינה את הסיכוי להדבקות במחלות ולכן משפרת את הבריאות, אבל היא גם עלולה לגרום לזיהום מים, לתאונות הרעלת כלור וכו' ולפגיעה במערכת האקולוגית שקיום תקין שלה חיוני לבריאות.
השפעה של ערכים על פשיעה ורמייה
ערך מורחב – האמת על באמת (ספר)
הכלכלן ההתנהגותי דן אריאלי, טוען בספרו האמת על באמת, שלערכים חברתיים כמו הוגנות או "לא תשקר" יש השפעה משמעותית על הנכונות של בני אדם לרמות או לפשוע. "תאוריית עיגול הפינות" של אריאלי גורסת שבני אדם נמצאים כל הזמן במתח בין תמריץ כלכלי רציונלי לרמות ולהרוויח בצורה זו כסף או טובות הנאה לבין תמריץ פסיכולוגי להרגיש שהם עצמם יצורים הוגנים ומוסריים. רוב בני האדם ירמו בצורה די שכיחה אבל במידה מועטה, כאשר הם מסתמכים על היכולת שלהם לספר לעצמם כל מיני סיפורים כדי לתרץ מעשי רמייה.
בניסויים שערך, מצא אריאלי שתזכורת על ערכים של הגינות או יושרה הקטינו את הכמות שבה אנשים מרמים. זה יכול להיות תזכורת על עשר הדיברות (בין אם הנבחנים הם דתיים או חילונים), או הצהרה על מילוי השאלון לפי קוד אתי שיש לאוניברסיטה של הנבחן (בין אם יש באמת קוד אתי כזה והוא נלמד לעומק או שבעצם מדובר בקוד אתי דמיוני). אפילו דבר פעוט כמו שינוי מיקום ההצהרה על נכונות הנתונים בשאלון ביטוח - מתחתית השאלון לראש השאלון השפיעה על כמות מעשי הרמייה.
לטענת אריאלי, רמייה היא דבר קל יותר, כאשר יש מוטיבציה כלכלית חזקה לבצע אותה, כך שהמוטיבציה הזו מאפשרת לנו לספר לעצמנו שאנו בעצם לא פוגעים באחרים. לטענתו אמונה בדברים כמו היד הנעלמה של השוק החופשי, אמונה בכך שזה מוסרי להרוויח הרבה ככל שאתה יכול, אמונה בכך שתפקיד הפירמה מסתכם בהשאת הערך לבעלי המניות, ואמונה ביעילות כלכלית שמשיאה רווחה חברתית מקלה על מנהלים ובעלים תפקידים נוספים לנהוג בצורה לא ישרה שפוגעת בצרכנים, עובדים וכו'. לדוגמה אמונה כזו סייעה לברוקרים בוול-סטריט להמליץ ללקוחות שלהם המלצות לקניית מכשירי סאב פריים לפני השבר הכלכלי בשנת 2008, ולהרגיש טוב עם עצמם. ניסויים שערך אריאלי עם יועצים שהיו צריכים לסייע לנבחנים אחרים להבין כמה גולות יש במיכל, הראו שכאשר יש תמריץ כלכלי לרמות, והיועץ מודיע לנבחן שיש לו ניגוד אינטרסים (גילוי נאות), הדבר משחרר אצלו עכבה פנימית, והוא מרמה יותר לעומת אותו מצב שבו הידע על ניגוד האינטרסים המובנה ידוע רק ליועץ. הלקוח אומנם מתקן מעט את הערכתו בגלל הגילוי הנאות, אבל התיקון קטן בהרבה יחסית לגודל הרמייה שהכנסת הגילוי הנאות גורמת ליועץ.
לפי אריאלי, אנשים כמעט מכל התרבויות (למעט התרבות הסקנדינבית) משוכנעים שבתרבות ממנה הם באים, מעשי רמייה נפוצים יותר לעומת תרבויות אחרות. לדוגמה סינים, יהודים ואיטלקים בטוחים שבתרבויות שלהם אנשים ירמו יותר לעומת אמריקאים. בניסויים שערכו אריאלי ועמיתיו לא נמצא דבר כזה, כאשר השתמשו בסכומי כסף בעלי כוח קנייה דומה (ביחס לדוגמה למחיר הנדרש לקנות המבורגר או למחיר הנדרש לקנות כוס בירה). לטענת אריאלי בניסוי שלו אנשים מגיעים לסיטואציה חברתית לא מוכרת שבה אין להם אמות מידע לשאלה כמה זה נורמטיבי לרמות, לעומת זאת בסיטואציות יותר מוכרות מהחיים (כמו הידחפות בתור, הגזמות בפני עמיתים לעבודה, שקרים לבנים, הורדות סרטים מהאינטרנט) יש לתרבויות שונות נורמות שונות המגדירות מה נחשב הגון ומה לא.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ערכים חברתיים ותרבותיים בוויקיפדיה האנגלית
- ערך יסוד (אתיקה) בוויקיפדיה האנגלית