נישואים וגירושים בהקשר התאשבות והתאזרחות
|
|
המונחים נישואים וגירושים והמונחים התאשבות (קבלת תושבות מס) והתאזרחות, לפעמים קשורים זה בזה מבחינה ביורוקרטית.
באופן כללי אני חושב שמדינה לא אמורה להתעסק בנישואים כלל, לא להכתיב איך הם אמורים להתבצע ולא לתעד אותם ביורוקרטית, כי זה טקס חגיגי פרטי של קבוצת אנשים וזהו, אלא אם כן מדובר בנישואים בין בגירים לקטינים, שאותם צריך למנוע בחוק (יש לציין שבעולם העתיק אנשים חיו פחות שנים, בהערכה גסה עד גיל 45 והיו מתחתנים בגילאים הרבה יותר צעירים מהיום, למשל, זוגות של נער ונערה בני 15 כבר היו הורים לילד וגם היו נישואים בין בגירים לקטינים אם כי אולי באופן פחות נפוץ).
נישואים כעניין פרטי שמקורותיו עתיקים
בימי קדם נערים ונערות היו מחותנים בהכרעת משפחותיהם (כדרך לאחד משפחות למעין שבט ולחלוק משאבים) וזאת בגילאים מוקדמים מאד כמו גיל 15 אך כיום בעולם המבולבל והניצולי בו אנו חיים, בו יש אי שוויון גדול בין היקפי הידע והנכסים של אנשים בתחומים מסוימים, עלינו כמובן לקבוע גיל חוקי כמו גיל 18 גיל 21, כגיל בגירות.
התנגדות לנישואים
אני אישית מתנגד באופן כללי לנישואים בטענה שאם אוהבים אוהבים וזהו ושום טקס, חגיגי ככל שיהיה, לא יגדיל או יקטין מן האהבה הזו.
כל חוזה או הסכם בכתב ו\או בעל פה אולי יהיה מניפולציה חד צדדית או דו צדדית המעידה דווקא על היעדר אהבה (אם כי אני אישית לא מתנגד לרעיון של הסכם ממון שאין לו קשר לאהבה אלא לפיזור הוגן של משאבים).
אפשר לעשות שיחה ואפילו מסמך הבנות (לאו דווקא הסכם) שבה כל מצד מסביר מה יהיה חשוב לו לפני מגורים משותפים או בגידול ילדים ואם זה יקרה זה יקרה (החיים לא מושלמים).
נישואים כקריטריון לקבלת תושבות או אזרחות, האמנם?
אם נישואים אינם עניין המדינה אלא עניין פרטי אז הם לא אמורים להיות קריטריון לקבלת תושבות או התאזרחות לצורך מגורים משותפים של בני זוג. אז מה כן יהיה קריטריון אפשרי כזה? ובכן, לדעתי, הבאת ילדים אמורה להיות זאת. מעבר לכך אני בעד חקיקה מיוחדת לגבי התאזרחות נשים עקרות או גברים עקרים (מוכח בבדיקות מעבדה) החיים עם בן\בת זוג, אבל חוץ מזה מי שלא יביא ילדים לא יקבל תושבות או יתאזרח אלא אם יש למדינה צורך טכני בכך (אין בכך לגרוע ממעמדות אחרים כמו מעמד פליט או מהגר עבודה).
ראו גם
הבהרה: המידע באקו-ויקי נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.