מניעת פשיעה באמצעות תכנון סביבתי
מניעת פשיעה באמצעות תכנון סביבתי (באנגלית: Crime prevention through environmental design ובקיצור: CPTED) היא גישה רב-תחומית לקטנת כמות התנהגות קרימינלית על ידי תכנון עירוני סביבתי. CPTED מסתמכת על היכולת להשפיע על החלטות שמקבל התוקפן לפני ביצוע של מעשה פלילי. נכון לשנת 2012 רוב היישום של מניעת פשיעה באמצעות תכנון סביבתי מתרחשת בסביבה בנויה ובעיקר בערים.
מניעת פשיעה באמצעות התכנון העירוני והסביבתי מזכירה שיטות אחרות למניעת בעיות בשלב מוקדם לדוגמה כמו בריאות הציבור, קידום בריאות ורפואה מונעת בתחום הבריאות. או עיצוב מעריסה לעריסה בתחומים של קיימות. גישה רחבה עוד יותר בתחום התכנון העירוני היא הגישה של התייחסות להון חברתי ומציאת היבטים שמשפרים אותו כחלק מעירוניות מתחדשת. מניעת פשיעה על ידי תכנון סביבתי היא חלק ממניעת פשיעה מצבית,[1] Situational Crime Prevention, שהיא חלק מגישה כוללת יותר המכונה מניעת פשיעה שמנסה להקטין פשיעה עוד לפני שזו התרחשה, ומתן פחות דגש לשימוש במערכת המשפט הפלילי וכוחות משטרה.
היסטוריה
המונח CPTED נטבע ונוסח על ידי הקרימינולוג ריי ג'פרי C. Ray Jeffery. גישה מוגבלת יותר המכונה "מרחב בר הגנה" (Defensible space) פותחה במקביל על ידי האדריכל אוסקר ניומן (Oscar Newman). שני הגברים הסתמכו על עבודה מוקדמת יותר בתחום של אליזבת ווד (Elizabeth Wood), ג'יין ג'ייקובס וסכלמה אנג'ל (Schlomo Angel).
ספרו של ג'פרי, "מניעת פשיעה באמצעות תכנון סביבתי" יצא בשנת 1971, אבל התעלמו מעבודותיו במהלך שנות ה-70. ספרו של ניומן "מרחב בר הגנה: מניעת פשיעה על ידי תכנון סביבתי" יצא לאור בשנת 1972. העקרונות שבו יושמו במקומות רבים, אבל לא בכולם הייתה הצלחה בהורדת הפשיעה. הגישה של "מרחב בר הגנה" עברה חשיבה מחדש יחד עם אלמנטים נוספים של CPTED. ניומן הציג את המונח CPTED ונתן את הקרדיט עליו לג'פרי. גישה זו זכתה להצלחה גדולה יותר דבר שהוביל לבחינה מחודשת של עבודתו של ג'פרי. ג'פרי המשיך להרחיב את הגישה ופרסם חידושים בתחום עד 1990. מודל CPTED של ג'פרי הוא מקיף יותר ביחס לזה של ניומן, שמגביל את עצמו רק לסביבה הבנויה. לאחר מכן פותחו מודלים מאוחרים יותר של מודל CPTED כאשר המודל של Crowe הוא הפופולרי ביותר.
נכון לשנת 2004, המונח CPTED מתייחס כביטוי פופולרי למודלים שיפתחו ניומן/Crowe, בעוד המודל של ג'פרי מקבל יחס של גישה רב-תחומית, למניעת פשיעה שמקיפה גם ביולוגיה, ופסיכולוגיה. מודלים מאוחרים יותר של CPTED שהחלו בשנת 1997, וקרויים CPTED של הדור השני מתאימים את המודל לאישיות של התוקפן.
אסטרטגיות בתכנון עירוני
אסטרטגיות CPTED מסתמכות בעיקר על היכולת להשפיע על החלטת התוקף לפני שהוא מבצע פעילות לא חוקית. מחקרים בהתנהגות קרימינלית מראים כי ההחלטה אם לבצע עבירה או לא לבצעה מושפעת יותר על ידי רמזים לסיכון הנתפש להיתפסות מאשר רמזים לפרס או רמזים להצלחה ביצוע העבירה. באופן עקבי עם הגיון זה, אסטרטגיות CPTED שמות דגש על העצמת התחושה של סיכוי לגילוי וסיכוי של מעצר.
ארבע האסטרטגיות הנפוצות ביותר למניעת פשיעה באמצעות תכנון כוללות:
- מעקב טבעי (Natural surveillance),
- בקרת גישה טבעית (Natural access control)
- חיזוק טריטוריאלי טבעי (Natural territorial reinforcement).
- תחזוקה
בקרת גישה טבעית ומעקב טבעי מגבילים את ההזדמנויות לביצוע פשיעה. חיזוק טריטוריאלי מגביר את הבקרה החברתית על ידי מגוון של אמצעים. התחזוקה מאפשרת שידור של נוכחות ואכפתיות למקום ושומרת על תקינות של האלמנטים האחרים.
מעקב טבעי
מעקב טבעי מגביר את האיום למעצר על ידי נקיטת צעדים להגברת התחושה שאנשים אחרים עשויים להבחין בך. מעקב טבעי מתרחש על ידי תכנון שמציב מאפיינים פיזיים, פעילויות ואנשים בדרך שמגדילה למקסימום את הנראות ומעודדת קשרי גומלין חיוביים מבחינה חברתית בין משתמשים לגיטימיים של מרחב ציבורי ופרטי. פושעים פוטנציאליים מרגישים בקיום של אבטחה טבעית ובמגבלות על נתיבי הבריחה שלהם.
צעדים אלה כוללים את החלטות עיצוב ותכנון עירוני מצד הרשויות המקומיות כמו:
- תכנון רחובות שמגבירים את תנועת הולכי הרגל והאופניים- כולל צעדים כגון תכנון מוטה תחבורה ציבורית, רחוב ידידותי להולכי רגל, מיתון תנועה, שבילי אופניים, שדרות אופניים ומדרחוב.
- שימוש בתחבורה רכבית עוברת כבנכס למעקב מצד אזרחים. לדוגמה בחניונים בעלי מספר קומות - חלק מהקירות של הרמפות שקופים.
- עיצוב הנוף שיספק אפשרות מעקב במיוחד בקרבת נקודות כניסה ונקודות כניסה אפשריות (לדוגמה חלונות).
- שימוש בגדרות נמוכות ככל האפשר, כדי להגדיל למקסימום את הראות.
- בכניסה לבניינים - שימוש בלובי שקוף, דלת הכניסה נראית בברור מהרחוב.
- הצבת תאורה לאורך מדרכות ואזורי שימוש הולכי רגל כך שזו תאפשר זיהוי פרצופים ותווי פנים.
- מגרשי חניה נמצאים במקומות שנראים מחלונות בניינים סמוכים.
צעדים נוספים הם יותר ברמה של אדריכל של בניין בודד - אם כי ניתן לעודד אותם על ידי הנחיות עירוניות או ארציות:
- הצבת חלונות המשקיפים על מדרכות, פארקים ומגרשי חנייה. התקנת חלונות בכל צידי הבניין.
- עמדות תשלום בחנויות ממקומות בקרבת חזית החנות, כך שהעובדים ואנשים מבחוץ יכולים להבחין בכל דבר חשוד.
- שמירה על שדה ראייה פתוח מבית העסק כלפי הרחוב, המדרכות, החנייה ואזור תנועת רכבים.
- השארת התריסים של חלונות פתוחים.
ניתן לתגבר אמצעי מעקב טבעי באמצעות אמצעים אחרים, מכאניים או ארגוניים. לדוגמה הצבת מצלמות אבטחה, במקומות בהן אין חלונות.
בקרת גישה טבעית
בקרת גישה טבעית מגבילה את ההזדמנות לביצוע פשיעה על ידי הבדלה ברורה בין מרחב ציבורי ומרחב פרטי. על ידי הצבה סלקטיבית של כניסות ויציאות, גדרות, תאורה ותוואי קרקע להגביל את הגישה או לשלוט בתנועה.
- נקודת כניסה יחידה וברורה למבנה.
- שימוש במבנים כדי להסיט אנשים לאזורי קבלת קהל.
- שילוב של כניסת מבוך בשירותים ציבוריים. דבר זה מונע את הבידוד שנוצר במערכת דלתות כפולה.
- שימוש בשיחים נמוכים וקוצניים מתחת לחלונות בגובה הקרקע. שימוש בצמחים מטפסים קוצניים ליד גדר כדי להרתיע מפני כניסה.
- להימנע מאלמנטים עיצוביים שמאפשרים גישה לגגות או לקומות עליונות.
- בחצר הקדמית, שימוש בגדר כלונסאות בגובה המותניים לאורך חלקות מגורים כדי לשלוט בגישה, ולעודד מעקב טבעי.
- שימוש בשער בעל מנעול בין החצר הקדמית לאחורית.
- שימוש בגדרות פתוחות בגובה הכתף בין חלקות מגורים. עליהן להיות משוחררות מספיק כדי לאפשר קשרי גומלין בין שכנים.
- שימוש בגדר סגורה (לדוגמה לבנים) וגבוהה מספיק בין חצר אחורית לבין סמטה ציבורית.
חיזוק טריטוריאלי טבעי
חיזוק טריטוריאלי טבעי מגביר את הבקרה החברתית על ידי הגדרה מחוזקת של המרחב ושיפור של הדאגה לרכוש. סביבה שמתוכננת להקטין את הניכור במרחב פרטי משיגה שני דברים. הראשון, היא יוצרת תחושה של בעלות. בעלים שכבר ביצעו השקעה כלשהי, סביר יותר שיקראו תיגר על פולשים או שידווחו עליהם למשטרה. שנית, התחושה של מרחב שיש עליו בעלות, יוצרת אווירה שבה "זרים" או "פולשים" בולטים לעין. חיזוק טריטוריאלי טבעי מושג על ידי שימוש בבניינים, בגדרות, מדרגות, שלטים, תאורה ונוף כדי לבטא בעלות ולהגדיר מרחב ציבורי, סמי-ציבורי ופרטי.
- חזיתות של חנויות הפונות אל מדרכה.
- שמירה על מקום וגינון כך שהוא משדר נוכחות ערה ואקטיבית שכובשת את המרחב.
- עצים באיזור מגורים. מחקרים מראים כי בניגוד לאמונות מסורתיות בקרב גורמי אכיפה, איזור מגורים עם יותר עצים נתפסים כיותר מושכים ובטוחים יותר, ויש סיכוי גבוה יותר שישתמשו בהם יחסית לאיזורים דומים ללא עצים.
- הגבלת פעילות פרטיות לאזורים פרטיים מוגדרים.
- הימנעות מגדרות תיל, גדרות עם ציפוי חד למעלה וכו', היות והדבר משדר העדר של נוכחות פיזית וסיכון מופחת של גילוי.
- הצבה של מתקנים כמו ספסלים או נקודות ריענון באזורים משותפים במקום מוסדי או מסחרי מסייע למשוך מספר גדול יותר של משתמשים רצויים.
- ביצוע פעילויות באזורים משותפים מגביר את השימושים הרצויים באזור, מושך עוד אנשים ומגביר את התפיסה שאזורים אלה נמצאים תחת בקרה.
מחקרים
הולכי רגל במרחב עירוני יכולים לסייע למניעת פשיעה. בשכונה אחת בקנזס-סיטי הפשיעה ירדה ב-74% אחרי שחלק מהרחובות הפכו למדרחובים בימי ראשון[1].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מניעת פשיעה באמצעות תכנון סביבתי בוויקיפדיה האנגלית
- יואב לרמן, סביבה עירונית, פשיעה ואלימות – עכשיו הכנס, "עוד בלוג תל אביבי", 9.6.2012
- יואב לרמן, רצח על רקע תכנוני, "עוד בלוג תל אביבי", 7.5.2012
- מניעת פשיעה באמצעות עיצוב הסביבה, המשרד לביטחון פנים
- השוואת סוגים שונים של פשיעה בערים ובמדינות שונות, Numbeo
- הדס צור, רחובות של פשע, על פיזור גאוגרפי של השיטור ב"נקודות חמות", אורבנולוגיה, 23 במאי 2016
- ^ ADELE PETERS50 Reasons Why Everyone Should Want More Walkable Streets 24.08.2016, Fast Company