ממשל מזון זבל
|
|
ממשל מזון זבל היא תאוריה לפיה קיימים קווי דמיון הולכים וגוברים בשיטות הפעולה, בערכים ובתפקוד בין תעשיות של מזון מהיר ותעשייתי לבין מוסדות פוליטיים שונים לרבות בחירות לפרלמנט, תפקוד של ממשלות, עיתונות ותקשורת המונים. בכל התחומים האלה יש חשיבות גדלה והולכת להשגת רווח, ואיכות המוצר הולכת ויורדת, תוך צמצום האפשרויות לחלופות איכותיות יותר.
היבטים מרכזיים וקווי דמיון הם:
- חשיבות השיווק- בתעשיית המזון המהיר יש חשיבות משמעותית להיבטים של שיווק (במיוחד לצעירים), תעמולה ופרסום. כך גם בפוליטיקה זבלית.
- חשיבות הרגש והחוויה על פני שיקולים רציונליים. בתעשיית המזון המהיר יש חשיבות להרגלת המשתמשים לרמות גבוהות של סוכר , מלח ושומן בהיבטים הדומים להתמכרות. בממשל מזון זבל מרגילים את המצביעים לחוויות וריגושים - דרך ניצול היבטים כמו פחד, שנאה, תקווה וכו'.
- איכות המוצר - בעוד במזון מסורתי שהוכן במסגרת משפחות או ברמה מקומית, בריאות ואיכות התוצר היא מרכיב חשוב במזון מהיר שיקול זה הוא משני מאוד לעומת שיקולים אחרים. מוצרים לא בריאים יכולים לזכות ביתרון על פני מוצרים בריאים בזכות היבטים כמו שיווק או היבטים של התמכרות. בפוליטיקה זבלית קיים מנגנון דומה - זה פחות חשוב אם הציבור נפגע כל עוד הפוליטיקאים נבחרים. במקביל קשה יותר למצוא פוליטיקאים שבאמת מחוייבים לבריאות או להיבטים נוספים של הבוחרים שלהם.
- מרוץ לתחתית - מי שלא משתף פעולה עם מנגנוני שיווק אגרסיביים מוצא את עצמו בחוץ. במזון מהיר ומתועש - המזון הבריא, מזון בהכנה ביתית ומסעדות מקומיות, חומרי גלם טריים ומקומיים וכו' נדחקים החוצה ואת מקומם תופסים רשתות של מזון מהיר, מזון מתועש ומוכן מראש, וכו'. בפוליטיקה פוליטיקאים שלא מוכנים להתיישר עם שיטות שיווק ועם היבטים שעלולים לפגוע במצביעים שלהם עלולים להידחק החוצה.
- המוצר אינו הדבר החשוב אלא מה שמסביב - החשיבות של העטיפה, השירות, האווירה הכללית הרבה יותר חשובות מאשר המוצר עצמו. לדוגמה רשת כמו סטארבקס לא רק מוכרת קפה - הסיבה העיקרית שאנשים מגיעים לשם היא כדי לקבל שירות - לדוגמה אתה נכנס ויש ציפוי עץ, ומוזיקה נעימה ושקטה, מחייכים אליך, שואלים את השם שלך, רושמים אותו באותיות כתב נחמדות על הלוח. לפי דוהיג זה מה שאנשי סטארבקס מאמינים שהוא לב המודל העסקי שלהם. [1] (ראו הספר "כוחו של הרגל") באופן דומה בפוליטיקה זבלית לא חשובה בכלל המדיניות אלא שאלות כמו האם המנהיג נראה טוב? האם הוא מלהיב? לאיזה רגש אנחנו נכנסים כאשר אנחנו חושבים על המפלגה (או על מפלגות יריבות).
- מפלגות אינסטנט - בדומה לכך שלא תמיד ברור מה בעצם אוכלים במזון מהיר , גם בממשל מזון זבל קשה להבין מה בעצם המפלגות מציעות, מה ההבדלים ביניהן וכו'. בחלק מהמקומות (כמו בישראל) מפלגות קמות בפרק זמן קצר ומנסות להתאים את עצמן לגחמות ההמון במקום להוביל מדיניות.
- בדומה לתעשיות פוגעניות אחרות - כמו חברות מזהמות - הנזק לצרכן או לציבור אינו מטרה בפני עצמה אלא הוא תוצר-לוואי מצער של השיטה. יצרן של מוצר לא באמת רוצה לזהם- אבל אם אין לו תמריץ אחר וזה מוזיל עלויות הוא ישפוך את הזיהום לנחל. יצרן של מזון מהיר לא באמת רוצה לפגוע בצרכנים שלו, אבל אם הוספת סוכר או מלח משפרת את המכירות הוא יעשה את זה גם אם זה פוגע בצרכנים. פוליטיקאי לא באמת מעוניין לפגוע בציבור שלו - אבל אם הדבר נחוץ כדי שהוא יבחר או ישאר בשלטון - הוא מוכן לעשות את זה, לפעמים בצורה צינית ולפעמים מתוך ראיה כי בהמשך הוא יחולל שינוי משמעותי יותר שיחפר על כך. (ראו האמת על באמת ועל שמירת דימוי עצמי מוסרי).
- חוסר יכולת של הציבור להאמין שמשקרים לו - למרות גילוי של עוד ועוד פרשיות שחיתות וניצול, הציבור לא רוצה להאמין כי הוא עצמו עד כדי כך תמים. בסופו של דבר חייבים לקנות מזון ואופציה זולה ונוחה היא מזון מתועש ומעובד. אנחנו מקווים כי בעקבות הפרשה הקודמת שהתגלתה הופקו לקחים והפעם זה שונה. באותו אופן אנחנו רוצים להאמין כי ניתן לתקן את המערכת הפוליטית - בסופו של דבר אנחנו חייבים להאמין למישהו ולא רוצים להאמין שהמפלגה שאנחנו בעדה היא מושחתת או כי העיתון שאנחנו קוראים מבצע עלינו מניפולציה. דבר דומה מתרחש בהדחקת נזקי העישון על ידי מעשנים, או הדחקת נזקי הזיהום על ידי פועלים או שכנים של מפעל מזהם.
- קשר של שני התחומים למשבר המוצרים הציבוריים - ופגיעה מתמדת במוצרים ציבוריים כמו אמון ומידע אמין.