47,332
עריכות
שינויים
←נתונים כלכליים ועובדים בתעשייה
נכון לשנת 2014, כ-60 עד 75 מיליון אנשים עובדים בתעשיות טקסטטיל, ביגוד והנעלה ברחבי העולם, הדבר מייצג גידול משמעותי בתחום - בשנת 2000 כ-20 מיליון עובדים עבדו בתעשייה. {{הערה|[http://www.ilo.org/global/industriesand-sectors/textiles-clothing-leather-footwear/lang--ja/index.htm 'Textiles, clothing, leather and footwear sector'], International Labour Organisation, accessed 16 January 2015 }} כ 75% מכלל המועסקים בענף הן נשים. [https://cleanclothes.org/resources/publications/factsheets/general-factsheet-garment-industry-february-2015.pdf].
נכון לשנת 2014, כ-60 עד 75 מיליון אנשים עובדים בתעשיות טקסטטיל, ביגוד והנעלה ברחבי העולם, הדבר מייצג גידול משמעותי בתחום - בשנת 2000 כ-20 מיליון עובדים עבדו בתעשייה. {{הערה|[http://www.ilo.org/global/industriesand-sectors/textiles-clothing-leather-footwear/lang--ja/index.htm 'Textiles, clothing, leather and footwear sector'], International Labour Organisation, accessed 16 January 2015 }} כ 75% מכלל המועסקים בענף הן נשים. [https://cleanclothes.org/resources/publications/factsheets/general-factsheet-garment-industry-february-2015.pdf].
תעשיית הבגדים היא [[גלובליזציה|תעשייה גלובלית]] - שרשרות הייצור והוספת הערך למוצר מפוזרות על פני מדינות ויבשות שונות. כמו כן התעשייה משמשת כ"מדרגה לפיתוח" במדינות עניות רבות. המדינות היצרניות העיקריות נכון לשנת 2011 הן סין, בנגלדש, הודו, טורקיה ו-ויאטנם. [https://cleanclothes.org/resources/publications/factsheets/general-factsheet-garment-industry-february-2015.pdf] התעשייה מושכת נשים עניות וחסרות כישורים אחרים ומספקת להן תעסוקה. מאז שלהי המאה ה-20 היה שינוי משמעותי במדינות הייצור והוא עבר כמעט כולו למדינות מתפתחות. בשנת 1970 היצואניות הגדולות ביותר לארצות הברית היו יפן, בריטניה, קנדה, איטליה, צרפת. בשנת 2011 רוב היצוא לארה"ב מגיע מסין, קמבודיה, פקיסטן, מקסיקו ובנגלדש. [https://cleanclothes.org/resources/publications/factsheets/general-factsheet-garment-industry-february-2015.pdf]
תעשיית הבגדים היא [[גלובליזציה|תעשייה גלובלית]] - שרשרות הייצור והוספת הערך למוצר מפוזרות על פני מדינות ויבשות שונות. כמו כן התעשייה משמשת כ"מדרגה לפיתוח" במדינות עניות רבות. המדינות היצרניות העיקריות נכון לשנת 2011 הן סין, בנגלדש, הודו, טורקיה ו-ויאטנם. [https://cleanclothes.org/resources/publications/factsheets/general-factsheet-garment-industry-february-2015.pdf] מאז שלהי המאה ה-20 היה שינוי משמעותי במדינות הייצור והוא עבר כמעט כולו למדינות מתפתחות. בשנת 1970 היצואניות הגדולות ביותר לארצות הברית היו יפן, בריטניה, קנדה, איטליה, צרפת. בשנת 2011 רוב היצוא לארה"ב מגיע מסין, קמבודיה, פקיסטן, מקסיקו ובנגלדש. [https://cleanclothes.org/resources/publications/factsheets/general-factsheet-garment-industry-february-2015.pdf]
מבחינת יצרני הבגדים, תעשיית הביגוד היא "שוק מוטה קונים" - הם מכתיבים את התנאים ב[[שוק]] - היכן מייצרים, מה מייצרים, באיזה מחיר ואיכות וכו'. הקונים האלה [[תאגיד רב לאומי|תאגידים רב לאומיים]], גדולים שבדרך כלל פועלות מתוך מדינות עשירות כמו אירופה, יפן וארצות הברית. פעילות של החברות האלה הוא בעיקר במיתוג, עיצוב, שיווק וכו', והן מבצעות מיקור חוץ של ייצור הבגדים עצמם. [https://cleanclothes.org/resources/publications/factsheets/general-factsheet-garment-industry-february-2015.pdf] {{הערה|הרחבה בנושא חשיבות המיתוג ראו ספרה של [[נעמי קליין]], [[בלי לוגו]]}}
מבחינת יצרני הבגדים, תעשיית הביגוד היא "שוק מוטה קונים" - הם מכתיבים את התנאים ב[[שוק]] - היכן מייצרים, מה מייצרים, באיזה מחיר ואיכות וכו'. הקונים האלה [[תאגיד רב לאומי|תאגידים רב לאומיים]], גדולים שבדרך כלל פועלות מתוך מדינות עשירות כמו אירופה, יפן וארצות הברית. פעילות של החברות האלה הוא בעיקר במיתוג, עיצוב, שיווק וכו', והן מבצעות מיקור חוץ של ייצור הבגדים עצמם. [https://cleanclothes.org/resources/publications/factsheets/general-factsheet-garment-industry-february-2015.pdf] {{הערה|הרחבה בנושא חשיבות המיתוג ראו ספרה של [[נעמי קליין]], [[בלי לוגו]]}}
בין השנים 2000-2014 גדלה צריכת הבגדים ב-60%. כמות הבגדים המיוצרים בשנה היא מעל 100 מיליארד בגדים בשנה. [https://reshet.tv/item/news/the-system/season-05/articles/ofna-info-524471/] היות ו[[אוכלוסיית העולם]] עומדת על 7 מיליארד בני אדם, מדובר בייצור של 13 בגדים בשנה לכל אדם בעולם. לטענת פעילים בתחום הגידול בכמויות הביגוד והירידה במחיר יוצר בעיה גדלה של בגדים שלא נלבשים, בגדים שנשלחים לאפריקה או נשלחים למחזור- אבל כמויות הבגדים גדולות כל כך שהדבר יוצר בעיות זיהום ועודף ביגוד גם במדינות העניות.{{הערה|רותם שטרקמן, הדר קנה [https://www.themarker.com/markerweek/1.2893568 מה הבעיה עם בגדים שנמכרים בזול?], ראיון עם מיכל ארבל־לוי, דה מרקר, 26.03.2016 }}
בין השנים 2000-2014 גדלה צריכת הבגדים ב-60%. כמות הבגדים המיוצרים בשנה היא מעל 100 מיליארד בגדים בשנה. [https://reshet.tv/item/news/the-system/season-05/articles/ofna-info-524471/] היות ו[[אוכלוסיית העולם]] עומדת על 7 מיליארד בני אדם, מדובר בייצור של 13 בגדים בשנה לכל אדם בעולם. לטענת פעילים בתחום הגידול בכמויות הביגוד והירידה במחיר יוצר בעיה גדלה של בגדים שלא נלבשים, בגדים שנשלחים לאפריקה או נשלחים למחזור- אבל כמויות הבגדים גדולות כל כך שהדבר יוצר בעיות זיהום ועודף ביגוד גם במדינות העניות.{{הערה|רותם שטרקמן, הדר קנה [https://www.themarker.com/markerweek/1.2893568 מה הבעיה עם בגדים שנמכרים בזול?], ראיון עם מיכל ארבל־לוי, דה מרקר, 26.03.2016 }}
===תנאי התעסוקה של העובדים===
תעשיית ייצור הבגדים נחלקת לכמה חלקים. החלקים שדורשים יותר [[הון אנושי]] ידע ונסיון, וכן קרבה לצרכנים, נשארו במדינות מערביות. חלקים שדורשים פחות הון אנושי עברו למדינות עניות. תעשיית ייצור הבגדים, מושכת נשים עניות וחסרות כישורים אחרים ומספקת להן פרנסה.
במדינות רבות משרה במפעל בגדים המייצר בגדים לחברות האופנה הגדולות נחשב למשרה נחשקת. אבל עובדות במפעלי בגדים חשופים לשעות עבודה ארוכות, לכפייה של שעות עבודה נוספות, העדר בטחון בעבודה, עובדות בשכר נמוך, נמנעות מהן [[זכויות עובדים]], הן עובדות בתנאי תעסוקה שעלולים לפגוע בבריאות או להיות מסוכנים, חלקן סובלות מתשישות, ומהטרדה מינית. לטענת ארגונים למען זכויות עובדים, אפילו במפעלים שנראים מודרניים ונקיים, לעיתים קרובות העובדות הן ללא זכויות עובדים בינלאומיות בסיסיות. [https://cleanclothes.org/issues]
העובדים והעובדות (ובהם גם ילדים קטנים) נמצאים במקום העבודה שעות ארוכות, לעיתים יותר מ-12 שעות במשמרת. לעיתים קרובות אין לעובדות זכויות בסיסיות, כמו הפסקות, פנסיה וחופשת לידה או מחלה. המפעלים בהם נעשית העבודה הם לעיתים מבנים ארעיים ולא בטיחותיים שבהם התנאים הבריאותיים גרועים, ויש סכנה של חשיפה לחומרים מסוכנים. {{הערה|שם=layzin}}
דוגמה היסטורית לתנאי עבודה מסוכנים בתעשיית הטקסטיל היא השריפה במפעל הות טריאנגל (Triangle Shirtwaist Factory fire), שפרצה בניו יורק סיטי ב-25 במרץ 1911. בשריפה נהרגו 123 עובדות ו-23 עובדים. רוב הנפגעים היו מהגרים יהודים ואיטלקים בין הגילאים 16–23. הנפגע המבוגר ביותר היה בן 43, והצעירות ביותר - בנות 14. בעלי המפעל נעלו את היציאה מהמפעל ואת הכניסה לחדר המדרגות כדי למנוע גניבה ולקיחת חופשות בלתי מאושרות של העובדים. לכן, כאשר פרצה השריפה חלק מהעובדים קפצו מהקומות העליונות של הבניין כדי להימלט ונספו בנפילה. השריפה הביאה לשינוי מדיניות הבטיחות במפעלים ותנאי התעסוקה בארה"ב. בית המחוקקים של מדינת ניו יורק הקים ועדת חקירה שתבדוק מפעלים ותמליץ על אמצעים שיש לנקוט לשם מניעת אסונות דוגמת אסון מפעל טריאנגל. בעקבות עבודתה של הוועדה נחקקו במדינת ניו יורק עשרות חוקים חדשים, ששיפרו את הבטיחות במפעלים ואת תנאי העבודה בהם. כמו כן בעקבות השריפה הוקמה בניו יורק, ב-14 באוקטובר 1911 אגודת מהנדסי הבטיחות האמריקאית. אגודה לבטיחות הציבור שבראשה עמדה פרנסס פרקינס (לימים מזכירת העבודה של ארצות הברית), שהייתה עדה לשריפה עצמה. הוגבל מספר שעות העבודה השבועית בארצות הברית ל-54. Remember the Triangle Fire Coalition היא קבוצה שנוצרה בשנת 2008 ושאוגדת בתוכה יותר מ-200 ארגונים, מטרתה להנציח את השריפה.[https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A9%D7%A8%D7%99%D7%A4%D7%94_%D7%91%D7%9E%D7%A4%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%A6%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%A0%D7%92%D7%9C]
ב-2013 קרס מפעל טקסטיל ראנה פלאזה בבנלגדש וכ-1200 עובדים ועובדות נהרגו בקריסה. בין הריסות המפעל נמצאו בגדים עם תוויות של רשתות האופנה הגדולות בעולם. מקרה זה גרר יוזמות חברתיות לשינוי תנאי העסקה של העובדים העניים ביותר בתעשיית האופנה, שחשופים לסכנות ולקשיים הגדולים ביותר. {{הערה|שם=layzin}}
==השלכות סביבתיות של תעשיית הביגוד==
==השלכות סביבתיות של תעשיית הביגוד==