שינויים

בשנות ה–50 עדה–70 של המאה ה-20, החלה לעלות [[אסכולת שיקאגו בכלכלה]] וביקרה את רעיון התמים שפוליטיקאים ורגולטורים הם סוג של מלאכים שתמיד ידעו לנהל את הכלכלה ולפעול למען הציבור הרחב. ראיה כזו של הרגולטור מניחה שלו עצמו אין אינטרס כלכלי או אינטרס אחר וסותרת את הרעיון של [[האדם הכלכלי]] האנוכי.  

בשנות ה–50 עדה–70 של המאה ה-20, החלה לעלות [[אסכולת שיקאגו בכלכלה]] וביקרה את רעיון התמים שפוליטיקאים ורגולטורים הם סוג של מלאכים שתמיד ידעו לנהל את הכלכלה ולפעול למען הציבור הרחב. ראיה כזו של הרגולטור מניחה שלו עצמו אין אינטרס כלכלי או אינטרס אחר וסותרת את הרעיון של [[האדם הכלכלי]] האנוכי.  

הכלכלנים שפיתחו את תאוריית הבחירה הציבורית כוללים מספר כלכלנים בולטים. התאוריה התבססה על העבודות של [[קנת' ג'יי. ארו]] Social Choice and Individual Values (1951),  וכן על עבודות אחרות כולל [[אנתוני דאונס]] An Economic Theory of Democracy  (1957) ו [[מנסור אולסון]] [[הלוגיקה של פעולה קבוצתית (ספר)|הלוגיקה של פעולה קבוצתית]] (1965). [[ג'יימס מ. ביוקנן]] זכה בפרס נובל לכלכלה על עבודתו בנושא תאוריית הבחירה הציבורית בשנת 1986. הוא נחשב אחד מאבות התאוריה, יחד עם [[גורדון טולוק]]. מספר כלכלנים נוספים זכו בפרס נובל לכלכלה על רקע התחום כולל [[ג'ורג' סטיגלר]] (1982), [[גרי בקר]] (1992) [[ורנון סמית]] (2002) ואלינור אוסטרום (2009). ורנון סמית ואלינור אוסטורם היו הנשיאים הקודמים של "Public Choice Society". רוב הכלכלנים (מלבד מנסור אולסון) הללו תומכים בצעדים ימניים ו"ממשלה קטנה". לדוגמה ורנון סמית' הוא חלק מתכנית Copenhagen Consesus שהגנה [[ביורן לומברג]] שטענה שצריך להכיל את העקרונות של כלכלת הרווחה על סוגיות סביבתיות כמו [[התחממות עולמית]].  

הכלכלנים שפיתחו את [[תאוריית הבחירה הציבורית]] כוללים מספר כלכלנים בולטים. התאוריה התבססה על העבודות של [[קנת' ג'יי. ארו]] Social Choice and Individual Values (1951),  וכן על עבודות אחרות כולל [[אנתוני דאונס]] An Economic Theory of Democracy  (1957) ו [[מנסור אולסון]] [[הלוגיקה של פעולה קבוצתית (ספר)|הלוגיקה של פעולה קבוצתית]] (1965). [[ג'יימס מ. ביוקנן]] זכה בפרס נובל לכלכלה על עבודתו בנושא תאוריית הבחירה הציבורית בשנת 1986. הוא נחשב אחד מאבות התאוריה, יחד עם [[גורדון טולוק]]. מספר כלכלנים נוספים זכו בפרס נובל לכלכלה על רקע התחום כולל [[ג'ורג' סטיגלר]] (1982), [[גרי בקר]] (1992) [[ורנון סמית]] (2002) ואלינור אוסטרום (2009). ורנון סמית ואלינור אוסטורם היו הנשיאים הקודמים של "Public Choice Society".  

הביקורת על תאוריית האינטרס הציבורי מצד אסכולת שיקגו מחולקת לשלושה טיעונים מרכזיים:

הביקורת על תאוריית האינטרס הציבורי מצד אסכולת שיקגו מחולקת לשלושה טיעונים מרכזיים:

אסכולת שיקגו תקפה גם את הרעיון לפיו רגולטורים יודעים לנהל את השווקים וכי הם ממוקדים רק בשירות הציבור. ברוב המקרים מה שמתקבל הוא "רגולטור שבוי" - שבו הרגולטור משרת את האינטרס של הענף התעשייתי שעליו הוא אמור לפקח. לא רק שהרגולציה לא מצליחה לפתור [[כשלי שוק]] שונים לדוגמה לפקח על המחיר במקרה של מונופול ובכך למנוע מחיר מופקע - היא בדרך כלל משמשת כלי שמאפשר לשמור על השחקנים הגדולים ולמנוע כניסה של מתחרים פוטנציאליים. לדוגמה מכון התקנים בישראל, שחוסם תחרות ושומר על תעשיינים גדולים ויבואנים גדולים בטענה שהוא שומר על הצרכן. לפעמים מבגלל לחץ של ארגוני צרכנים או ארגונים חברתיים רגולטורים מנסים לקדם שינוי חברתי, אבל לעיתים רחוקות הם מצליחם בכך. מסיבות אלה גורסים הכלכלנים של אסכולת שיקגו, עדיף לצמצם את הרגולציה שכן ממילא ההתערבות שלה אינה מועילה ואף מזיקה. {{הערה|שם=rolnik2015}}

אסכולת שיקגו תקפה גם את הרעיון לפיו רגולטורים יודעים לנהל את השווקים וכי הם ממוקדים רק בשירות הציבור. ברוב המקרים מה שמתקבל הוא "רגולטור שבוי" - שבו הרגולטור משרת את האינטרס של הענף התעשייתי שעליו הוא אמור לפקח. לא רק שהרגולציה לא מצליחה לפתור [[כשלי שוק]] שונים לדוגמה לפקח על המחיר במקרה של מונופול ובכך למנוע מחיר מופקע - היא בדרך כלל משמשת כלי שמאפשר לשמור על השחקנים הגדולים ולמנוע כניסה של מתחרים פוטנציאליים. לדוגמה מכון התקנים בישראל, שחוסם תחרות ושומר על תעשיינים גדולים ויבואנים גדולים בטענה שהוא שומר על הצרכן. לפעמים מבגלל לחץ של ארגוני צרכנים או ארגונים חברתיים רגולטורים מנסים לקדם שינוי חברתי, אבל לעיתים רחוקות הם מצליחם בכך. מסיבות אלה גורסים הכלכלנים של אסכולת שיקגו, עדיף לצמצם את הרגולציה שכן ממילא ההתערבות שלה אינה מועילה ואף מזיקה. {{הערה|שם=rolnik2015}}

===ביקורת על אסכולת שיקגו===

===ביקורת על אסכולת שיקגו===