שינויים

==היסטוריה של המונח==

==היסטוריה של המונח==

המושג "האדם הכלכלי" "Economic Man" נטבע לראשונה על ידי מבקרים של הכלכלן הבריטי מהמאה ה-19, [[ג'ון סטיוארט מיל]] ביחס לעבודותו בתחום ה[[כלכלה פוליטית]].  

המושג "האדם הכלכלי" "Economic Man" נטבע לראשונה על ידי מבקרים של הכלכלן הבריטי מהמאה ה-19, [[ג'ון סטיוארט מיל]] ביחס לעבודתו בתחום ה[[כלכלה פוליטית]].  

מיל מציע "הגדרה שרירותית של האדם, כיצור שבאופן בלתי נמנע יבצע את מה שיביא לו את הכמות הגדולה ביותר של דברים הכרחיים, דברים נוחים ומותרות, באמצעות הכמות הקטנה ביותר של עבודה והתנזרות פיזית".  

מיל מציע "הגדרה שרירותית של האדם, כיצור שבאופן בלתי נמנע יבצע את מה שיביא לו את הכמות הגדולה ביותר של דברים הכרחיים, דברים נוחים ומותרות, באמצעות הכמות הקטנה ביותר של עבודה והתנזרות פיזית".  

למרות שהמונח לא נכנס לשימוש עד המאה ה-19, משייכים אותו לרוב עם רעיונות של הוגים מהמאה ה-18 כמו [[אדם סמית]] ו[[דיוויד ריקארדו]]. ב[[עושר העמים]] כותב סמית: "נדיבות ליבם של הקצב, מוכר המשקאות, או אופה, אינה הסיבה כי אנו מצפים לארוחה שלנו, אלא מתוך התחשבותם באינטרס שלהם עצמם.  

למרות שהמונח לא נכנס לשימוש עד המאה ה-19, משייכים אותו לרוב עם רעיונות של הוגים מהמאה ה-18 כמו [[אדם סמית]] ו[[דיוויד ריקארדו]]. ב[[עושר העמים]] כותב סמית: "נדיבות ליבם של הקצב, מוכר המשקאות, או אופה, אינה הסיבה כי אנו מצפים לארוחה שלנו, אלא מתוך התחשבותם באינטרס שלהם עצמם".  

אם כי סמית הכיר בכך שלבני האדם חשובה גם רווחתם של אחרים בספרו Theory of Moral Sentimen

אם כי סמית הכיר בכך שלבני האדם חשובה גם רווחתם של אחרים בספרו Theory of Moral Sentimen

המונח "הומו אקונומיס" משמש כמודל או כקירוב למין האנושי במודלים כלכליים רבים. האדם הכלכלי שואף להגדיל את התועלת או הרווחה שלו בהנתן [[מידע]] על הזדמנויות ומגבלות, הן טבעיות והן מעשה ידי אדם, על היכולות שלו להשיג מטרות. ההנחה במודל היא כי המטרות נקבעו מראש. גישה זו נוסחה באופן פורמלי במספר מודלים במדעי החברה, בעיקר בכלכלה.  

המונח "הומו אקונומיס" משמש כמודל או כקירוב למין האנושי במודלים כלכליים רבים. האדם הכלכלי שואף להגדיל את התועלת או הרווחה שלו בהנתן [[מידע]] על הזדמנויות ומגבלות, הן טבעיות והן מעשה ידי אדם, על היכולות שלו להשיג מטרות. ההנחה במודל היא כי המטרות נקבעו מראש. גישה זו נוסחה באופן פורמלי במספר מודלים במדעי החברה, בעיקר בכלכלה.  

האדם הכלכלי נתפס כ"רציונלי" במובן שהרווחה שלו מוגדרת על ידי [[פונקציית תועלת]] נתונה (utility function) וכי הוא מבצע אופטימצזיה של פונקציית התועלת הנתונה על ידי הזדמנויות אותן הוא תופס. באופן זה, הפרט מנסה להשיג מטרות ספציפיות ומוגדרות מראש בעלות נמוכה ככל האפשר.  

האדם הכלכלי נתפס כ"רציונלי" במובן שהרווחה שלו מוגדרת על ידי [[פונקציית תועלת]] נתונה (utility function) וכי הוא מבצע אופטימיזציה של פונקציית התועלת הנתונה על ידי הזדמנויות אותן הוא תופס. באופן זה, הפרט מנסה להשיג מטרות ספציפיות ומוגדרות מראש בעלות נמוכה ככל האפשר.  

"רציונליות" כזו אינה אומר כי מטרות הפרט עצמן הן רציונליות במובן רחב יותר מבחינה חברתית, אתית או סביבתית. אלא רק שהוא מנסה להשיג תועלת רבה ככל האפשר במחיר הנמוך ביותר. יישומים נאיבים של המודל הזה מניחים כי האדם הכלכלי אכן יודע מה הכי טוב בשביל הבריאות ארוכת הטווח הפיזית והנפשית שלו, וכי ניתן להשען על מיקסום תועלת זו כדי לקבל הנחיות שיהיו טובות גם לחברה כולה. למרות שכלכלנים מודעים לכך לפעמים, ומותחים ביקורת על כך שהם לא מיישמים את המודל באופן זה, יש שימוש במודל הרציונלי גם כדי לבצע חישובים מאקרו כלכליים ארוכי טווח, וכדי לטעון שהיות והשוק ממקסם את רווחת הצרכנים (שהם האדם הכלכלי) יש לתת לשוק לקבוע גם לגבי מדיניות ציבורית ארוכת טווח.  

"רציונליות" כזו אינה אומר כי מטרות הפרט עצמן הן רציונליות במובן רחב יותר מבחינה חברתית, אתית או סביבתית. אלא רק שהוא מנסה להשיג תועלת רבה ככל האפשר במחיר הנמוך ביותר. יישומים נאיבים של המודל הזה מניחים כי האדם הכלכלי אכן יודע מה הכי טוב בשביל הבריאות ארוכת הטווח הפיזית והנפשית שלו, וכי ניתן להשען על מיקסום תועלת זו כדי לקבל הנחיות שיהיו טובות גם לחברה כולה. למרות שכלכלנים מודעים לכך לפעמים, ומותחים ביקורת על כך שהם לא מיישמים את המודל באופן זה, יש שימוש במודל הרציונלי גם כדי לבצע חישובים מאקרו כלכליים ארוכי טווח, וכדי לטעון שהיות והשוק ממקסם את רווחת הצרכנים (שהם האדם הכלכלי) יש לתת לשוק לקבוע גם לגבי מדיניות ציבורית ארוכת טווח.  

הכלכלנים [[תורסטין וובלן]], [[ג'ון מיינרד קיינס]], [[הרברט סימון]] וכלכלנים רבים מ[[האסכולה האוסטרית]] ביקרו את הרעיון של האדם הכלכלי על סמך הרעיון שלאדם זה יש ידע רב ב[[מקרו כלכלה]] ויכולות חיזוי כלכליות גבוהות, כאשר הוא מבצע את ההחלטות הכלכליות שלו. הם מדגישים את ההיבטים של אי-וודאות ושל [[רציונליות חסומה]] בקבלת החלטות כלכליות, במקום להסתמך על אדם רציונלי שיש לו [[מידע מלא]] של כל ההשלכות של מעשיו הכלכליים. הם טוענים כי לעולם לא מתקיים מצב של מידע מושלם על העולם, דבר שאומר שכל פעילות כלכלית כרוכה בסיכון.  

הכלכלנים [[תורסטין וובלן]], [[ג'ון מיינרד קיינס]], [[הרברט סימון]] וכלכלנים רבים מ[[האסכולה האוסטרית]] ביקרו את הרעיון של האדם הכלכלי על סמך הרעיון שלאדם זה יש ידע רב ב[[מקרו כלכלה]] ויכולות חיזוי כלכליות גבוהות, כאשר הוא מבצע את ההחלטות הכלכליות שלו. הם מדגישים את ההיבטים של אי-וודאות ושל [[רציונליות חסומה]] בקבלת החלטות כלכליות, במקום להסתמך על אדם רציונלי שיש לו [[מידע מלא]] של כל ההשלכות של מעשיו הכלכליים. הם טוענים כי לעולם לא מתקיים מצב של מידע מושלם על העולם, דבר שאומר שכל פעילות כלכלית כרוכה בסיכון.  

הכלכלן [[עמוס טברסקי]] ערער על ההנחה כי משקיעי כספים פועלים באופן ראציולני. בשנת 1995, טברסקי הדגים כי למשקיעים כי נטיה לבצע החלטות להקטנת הסיכון כאשר הם מרוויחים, אבל החלטות להגדלת הסיכון כאשר הם מפסידים כסף. המשקיעים נראים כפועלים למען הפחתת הסיכון כאשר מדובר בהפסדים קטנים, אבל הם אדישים כלפי סיכון קטן של הפסד גדול.  דבר זה מפר את החשיבה בדבר רציונליות כלכלית כפי שהיא מוגדרת בדרך כלל בחשיבה הכלכלית. מחקר נוסף בעקבות מחקרים אלה, שהראה סטיות נוספות מהתחזיות של האדם הכלכלי מבוצע כיום בתחומים של [[כלכלה התנהגותית]] ו[[כלכלה ניסויית]]. ניסוי מפורסם שמפריע להנחות של האדם הכלכלי הוא "[[משחק האולטימטום]]".  

הכלכלן [[עמוס טברסקי]] ערער על ההנחה כי משקיעי כספים פועלים באופן רציונלי. בשנת 1995, טברסקי הדגים כי למשקיעים כי נטיה לבצע החלטות להקטנת הסיכון כאשר הם מרוויחים, אבל החלטות להגדלת הסיכון כאשר הם מפסידים כסף. המשקיעים נראים כפועלים למען הפחתת הסיכון כאשר מדובר בהפסדים קטנים, אבל הם אדישים כלפי סיכון קטן של הפסד גדול.  דבר זה מפר את החשיבה בדבר רציונליות כלכלית כפי שהיא מוגדרת בדרך כלל בחשיבה הכלכלית. מחקר נוסף בעקבות מחקרים אלה, שהראה סטיות נוספות מהתחזיות של האדם הכלכלי מבוצע כיום בתחומים של [[כלכלה התנהגותית]] ו[[כלכלה ניסויית]]. ניסוי מפורסם שמפריע להנחות של האדם הכלכלי הוא "[[משחק האולטימטום]]".  

מבקרים אחרים של מודל האדם הכלכלי, כמו Bruno Frey מצביעים כל דגש יתר על מוטיביצה חיצונית (פרסים ועונשים מהסביבה החברתית או הפיזית) בניגוד למוטיבציה פנימית. לדוגמה, נטען, יהיה קשה להבין כיצד האדם הכלכלי יהיה גיבור מלחמה, או שתהיה לו הנאה מפיתוח מיומונות ומאומנות. פרי ואחרים טענו כי דגש רב מידי על פרסים ועל עונשים יכול להוביל לדחיקה החוצה של מניע פנימי. תשלום לילד כדי שיבצע עבודות בתחזוקת הבית עלול לגרום לו להפסיק לבצע עבודות אלה כדי "לעזור למשפחה" ולעבור לביצוע של הדברים מתוך ציפיה לתגמול. ניסוי מפרוסם שתמך בדעה זו היה לקנוס הורים שאיחרו לאסוף ילדים מהגן. היות והתמריץ הפנימי (לא נעים לי) הומר בתמריץ חיצוני, חלק מההורים בחרו לאחר ולשלם את הקנס - כך שסך האיחורים גדלו.  

מבקרים אחרים של מודל האדם הכלכלי, כמו Bruno Frey מצביעים כל דגש יתר על מוטיבציה חיצונית (פרסים ועונשים מהסביבה החברתית או הפיזית) בניגוד למוטיבציה פנימית. לדוגמה, נטען, יהיה קשה להבין כיצד האדם הכלכלי יהיה גיבור מלחמה, או שתהיה לו הנאה מפיתוח מיומנות ומאומנות. פרי ואחרים טענו כי דגש רב מידי על פרסים ועל עונשים יכול להוביל לדחיקה החוצה של מניע פנימי. תשלום לילד כדי שיבצע עבודות בתחזוקת הבית עלול לגרום לו להפסיק לבצע עבודות אלה כדי "לעזור למשפחה" ולעבור לביצוע של הדברים מתוך ציפיה לתגמול. ניסוי מפורסם שתמך בדעה זו היה לקנוס הורים שאיחרו לאסוף ילדים מהגן. היות והתמריץ הפנימי (לא נעים לי) הומר בתמריץ חיצוני, חלק מההורים בחרו לאחר ולשלם את הקנס - כך שסך האיחורים גדלו.  

נקודת תורפה נוספת של המודל מובאת על ידי סוציולוגים שטוענים כי מודל האדם הכלכלי מתעלם משאלה חשובה - כלומר המקור לטעמים, והפרמטרים ב[[פונקציית התועלת]] שנקבעים על ידי השלכות חברתיות, על ידי אימון, השלכה ועוד. ההנחה כי הטעמים (העדפות) הם אקסוגיניים למודל היא ההבדל העיקרי בין "האדם הכלכלי" לבין "האדם הסוציולוגי" שבו טעמים נקבעים בצורה חלקית או אפילו מלאה על ידי הסביבה החברתית.  

נקודת תורפה נוספת של המודל מובאת על ידי סוציולוגים שטוענים כי מודל האדם הכלכלי מתעלם משאלה חשובה - כלומר המקור לטעמים, והפרמטרים ב[[פונקציית התועלת]] שנקבעים על ידי השלכות חברתיות, על ידי אימון, השלכה ועוד. ההנחה כי הטעמים (העדפות) הם אקסוגניים למודל היא ההבדל העיקרי בין "האדם הכלכלי" לבין "האדם הסוציולוגי" שבו טעמים נקבעים בצורה חלקית או אפילו מלאה על ידי הסביבה החברתית.  

מבקרים נוספים, שבאים מתוך המסורת הפיסכו-אנליטית והפסיכולוגיה, מבקרים על המודל של האדם הכלכלי על שהוא מתעלם מהלבטים הפנימיים שמאפיינים פרטים בעולם האמיתי, כמו לבטים בין מטרות קצרות וארוכות טווח (לדוגמה בין אכילת עוגת שוקולוד ובין רצון לשמור על גזרה אתלטית) או במתח בין מטרות אישיות לבין [[ערכים חברתיים]]. קונפטליטקים כאלה עשויים להביא להתנהגות "בלתי רציונלית" שכרוכה באי-עקביות, שיתוק פסיכולוגי, ניורזות, כאב פסיכי ועוד. עוד התנהגויות בלתי רציונליות של אנשים יכולות לנבוע מתוך הרגל, עצלנות, חיקוי וצייתנות.  

מבקרים נוספים, שבאים מתוך המסורת הפסיכו-אנליטית והפסיכולוגיה, מבקרים על המודל של האדם הכלכלי על שהוא מתעלם מהלבטים הפנימיים שמאפיינים פרטים בעולם האמיתי, כמו לבטים בין מטרות קצרות וארוכות טווח (לדוגמה בין אכילת עוגת שוקולד ובין רצון לשמור על גזרה אתלטית) או במתח בין מטרות אישיות לבין [[ערכים חברתיים]]. קונפליקטים כאלה עשויים להביא להתנהגות "בלתי רציונלית" שכרוכה באי-עקביות, שיתוק פסיכולוגי, נוירוזות, כאב פסיכי ועוד. עוד התנהגויות בלתי רציונליות של אנשים יכולות לנבוע מתוך הרגל, עצלנות, חיקוי וצייתנות.  

בניסויים שערכו מספר כלכלנים, כמו [[אמנון רובינשטיין]], נמצא כי סטודנטים לכלכלה, ואנשי עסקים, נהגו להתנהג באופן דומה יותר לאדם הכלכלי יחסית לסטודנטים מתחומים אחרים ומאנשים שאין להם רקע במסחר (בהתאמה). כמו כן נמצא, שאופי הצגת הבעיה השפיעה על בחירות האנשים. ככל שהבעיה תוארה באופן קר ומתמטי יותר, כך היתה התאמה קרובה יותר למודל אדם הכלכלי, וכאשר היא הוצגה באופן חברתי וחם יותר, תוך תאור ברור יותר של ההשלכות שונות, כן הבחירה היתה רחוקה יותר מהחיזוי שאמור לבצע האדם הכלכלי.

בניסויים שערכו מספר כלכלנים, כמו [[אמנון רובינשטיין]], נמצא כי סטודנטים לכלכלה, ואנשי עסקים, נהגו להתנהג באופן דומה יותר לאדם הכלכלי יחסית לסטודנטים מתחומים אחרים ומאנשים שאין להם רקע במסחר (בהתאמה). כמו כן נמצא, שאופי הצגת הבעיה השפיעה על בחירות האנשים. ככל שהבעיה תוארה באופן קר ומתמטי יותר, כך היתה התאמה קרובה יותר למודל אדם הכלכלי, וכאשר היא הוצגה באופן חברתי וחם יותר, תוך תאור ברור יותר של ההשלכות שונות, כן הבחירה היתה רחוקה יותר מהחיזוי שאמור לבצע האדם הכלכלי.