שינויים

== תת מימון והשקעה בייצור של שלום==

== תת מימון והשקעה בייצור של שלום==

בעיה ידועה של מוצר ציבורי הוא ש[[שוק חופשי]] לא מספק ממנו כמות מספקת, ובמצבים קיצוניים הכמות של המוצר הציבורי היא אפס גם אם כולם מעוניינים בקיומו של המוצר הציבורי. היבט זה נדון בספר [[חברת השפע]] של [[קנת גלבריית]]. באופן מקומי ייתכן כי רוב תושבי שתי המדינות מעוניינים בשלום אבל אינם מסוגלים להגיע לדבר זה בגלל כשלים שונים. לדוגמה בספר מדע בדיוני "מלחמה לנצח" מתואר מגע של חייזרים עם בני אדם שמתדרדר במהירות למלחמה. בהעדר יכולת תקשורת ויכולת אמון מתרחשת מלחמה במשך שנים רבות, ורק לאחר מאות שנות לחימה מתאפשר דיאלוג והסכם שלום. דוגמה מעשית יותר היא הדרדרות אירופה למלחמת העולם הראשונה בין היתר כתוצאה משורה של חוסר הבנות בין המדינות ובתוך המדינות. כמו כן, מבחינה לוגית מדינה עלולה להגיע למסקנה כי אם הצד השני יכול להתקיף ולהשמיד אותך, ואם אין לך יכולת לתקשר או לבטוח בו,  עדיף לתקוף ולהשמיד אותו קודם.  

בעיה ידועה של מוצר ציבורי הוא ש[[שוק חופשי]] לא מספק ממנו כמות מספקת, ובמצבים קיצוניים הכמות של המוצר הציבורי היא אפס גם אם כולם מעוניינים בקיומו של המוצר הציבורי. היבט זה נדון בספר [[חברת השפע]] של [[קנת גלבריית]]. באופן מקומי ייתכן כי רוב תושבי שתי המדינות מעוניינים בשלום אבל אינם מסוגלים להגיע לדבר זה בגלל כשלים שונים. לדוגמה בספר מדע בדיוני "מלחמה לנצח" מתואר מגע של חייזרים עם בני אדם שמתדרדר במהירות למלחמה. בהעדר יכולת תקשורת ויכולת אמון מתרחשת מלחמה במשך שנים רבות, ורק לאחר מאות שנות לחימה מתאפשר דיאלוג והסכם שלום. דוגמה מעשית יותר היא הדרדרות אירופה למלחמת העולם הראשונה בין היתר כתוצאה משורה של חוסר הבנות בין המדינות ובתוך המדינות. כמו כן, מבחינה לוגית מדינה עלולה להגיע למסקנה כי אם הצד השני יכול להתקיף ולהשמיד אותך, ואם אין לך יכולת לתקשר או לבטוח בו,  עדיף לתקוף ולהשמיד אותו קודם.  

מבחינה כללית יותר התועלת שמפיקים אזרחי המדינות המעורבות או אנשים במדינות אחרות, מקיומו של שלום, לא בהכרח מתרגמת לתשלום או לפעולה מחייבת אחרת לכיוון של שלום - זאת בגלל שהאינטרס בשלום מפוזר על פני אנשים רבים, ואילו האינטרס בקיומה של מלחמה עלול להיות מרוכז בידי קבוצה קטנה, מלוכדת ובעלת כוח והשפעה. נקודה זו נדונה בספרו של הכלכלן [[מנסור אולסון]], [[הלוגיקה של פעולה קבוצתית (ספר)|הלוגיקה של פעילות קולקטיבית]]. דוגמאות לקבוצות שעלולות להנות מקיום של מלחמה כוללות [[חברות נשק]] שמוכרות נשק לאחת המדינות או לשתיהן. דיקטטורים או שליטים פופליסטים עלולים ליזום מלחמות מתוך מחשבה שהדבר יועיל להמשך קיום שלטונם - הן כדי להסית את תשומת הלב של הציבור לאויב חיצוני והן מתוך אמונה פנימית שהם ינצחו במלחמה.  

מבחינה כללית יותר התועלת שמפיקים אזרחי המדינות המעורבות או אנשים במדינות אחרות, מקיומו של שלום, לא בהכרח מתרגמת לתשלום או לפעולה מחייבת אחרת לכיוון של שלום - זאת בגלל שהאינטרס בשלום מפוזר על פני אנשים רבים, ואילו האינטרס בקיומה של מלחמה עלול להיות מרוכז בידי קבוצה קטנה, מלוכדת ובעלת כוח והשפעה. נקודה זו נדונה בספרו של הכלכלן [[מנסור אולסון]], [[הלוגיקה של פעולה קבוצתית (ספר)|הלוגיקה של פעילות קולקטיבית]]. דוגמאות לקבוצות שעלולות להנות מקיום של מלחמה כוללות [[חברות נשק]] שמוכרות נשק לאחת המדינות או לשתיהן. דיקטטורים או שליטים פופוליסטים עלולים ליזום מלחמות מתוך מחשבה שהדבר יועיל להמשך קיום שלטונם - הן כדי להסית את תשומת הלב של הציבור לאויב חיצוני והן מתוך אמונה פנימית שהם ינצחו במלחמה.  

תכופות יש לדיקטטורים עודף אמון בכוחם הצבאי משום שבמדינה דיקטטורית יש עודף שימוש בתעמולה וצנזורה - דבר זה נועד לאפשר שליטה באזרחים אבל הוא עלול לשכנע במשך הזמן גם את הקצונה או את האנשים המקיפים את הדיקטטור וכך הוא יוצר אשליה-עצמית. בנוסף אם קיימות בצבא של הדיקטטור הדבר לא בהכרח ייוודע לשלטון בגלל חשש של חיילים וקצינים להתלונן על בעיות. עודף בטחון עצמי ביכולות הצבא התקיים במקרים כמו גרמניה בזמן מלחמת העולם השנייה (במיוחד מאז קרב סטלינגרד), עודף בטחון של סטאלין בצבאו בחלק הראשון של המלחמה, אמון גדול מידי של סדאם חוסיין ביכולת של צבאו לכבוש את איראן (מה שהוביל למלחמת איראן-עיראק), ועודף אמון ביכולות הצבאית של אידי אמין. בנוסף לכך עבור דיקטטור ערך חיי אדם של האויב ושל בני עמו הוא נמוך בהרבה לעומת ערך חיי אדם בחברה דמוקרטית. עם זאת גם מדינות דמוקרטיות עלולות לשגות באשליה בקשר לכוח של צבאן - לדוגמה צרפת ובריטניה בתחילת מלחמת העולם השנייה, והן עלולות גם לזלזל בערך חיי אדם - במיוחד בחיי אדם של האויב - לדוגמה ארצות הברית במלחמת ויאטנם ובפלישה לעיראק. עם זאת התנהגות זו חריפה יותר בקרב דיקטטורים, והיא באה לביטוי ביתר שאת בכך שבמשך כ-200 שנה כמעט לא היו מלחמות בין שתי מדינות דמוקרטיות.

תכופות יש לדיקטטורים עודף אמון בכוחם הצבאי משום שבמדינה דיקטטורית יש עודף שימוש בתעמולה וצנזורה - דבר זה נועד לאפשר שליטה באזרחים אבל הוא עלול לשכנע במשך הזמן גם את הקצונה או את האנשים המקיפים את הדיקטטור וכך הוא יוצר אשליה-עצמית. בנוסף אם קיימות בצבא של הדיקטטור הדבר לא בהכרח ייוודע לשלטון בגלל חשש של חיילים וקצינים להתלונן על בעיות. עודף בטחון עצמי ביכולות הצבא התקיים במקרים כמו גרמניה בזמן מלחמת העולם השנייה (במיוחד מאז קרב סטלינגרד), עודף בטחון של סטאלין בצבאו בחלק הראשון של המלחמה, אמון גדול מידי של סדאם חוסיין ביכולת של צבאו לכבוש את איראן (מה שהוביל למלחמת איראן-עיראק), ועודף אמון ביכולות הצבאית של אידי אמין. בנוסף לכך עבור דיקטטור ערך חיי אדם של האויב ושל בני עמו הוא נמוך בהרבה לעומת ערך חיי אדם בחברה דמוקרטית. עם זאת גם מדינות דמוקרטיות עלולות לשגות באשליה בקשר לכוח של צבאן - לדוגמה צרפת ובריטניה בתחילת מלחמת העולם השנייה, והן עלולות גם לזלזל בערך חיי אדם - במיוחד בחיי אדם של האויב - לדוגמה ארצות הברית במלחמת ויאטנם ובפלישה לעיראק. עם זאת התנהגות זו חריפה יותר בקרב דיקטטורים, והיא באה לביטוי ביתר שאת בכך שבמשך כ-200 שנה כמעט לא היו מלחמות בין שתי מדינות דמוקרטיות.