החדווה שבגילוי דברים
החדווה שבגילוי דברים (באנגלית: The Pleasure of Finding Things Out) הוא ספר עיון מאת ריצ'רד פיינמן, שמקבץ מספר הרצאות שלו לציבור הרחב. הספר עוסק בנושאי תרבות ומדע, יופיו של המדע וחשיבותו, הוראת מדעים לילדים ופיתוח הסקרנות, חשיבות של ספקנות, ונושאים נוספים כמו ננו-טכנולוגיה. הספר יצא לאור בשנת 1999, ותורגם לעברית ב־2006 בהוצאת מחברות לספרות.
סקירה כללית
פרקי הספר כוללים:
- החדווה שבגילוי דברים - תמלול ראיון לתוכנית "אופקים" -BBC משנת 1981
- לוס אלמוס מלמטה - חוויות שונות מפרוייקט מנהטן, כולל פריצת כספות, כיצד מוטיבציה של חיילים לבצע משימת חישוב משפיעה על התפוקה שלהם, וכיצד אנשים נרתמים למטרה ואחר כך שוכחים את הסיבה להתרמות הזו - גם אם הנסיבות משתנות.
- מהו ומה צריך להיות תפקיד התרבות המדעית בחברה המודרנית, 1964. השפעות המדע על הדת, הפילוסופיה והחברה תוך התייחסות לעבודתו של גלילאו.
- יש המון מקום מתחתית - הרצאה משנת 1959 על מזעור מחשבים מיקרוסקופים ומכונות לרמה של מולקולות ואטומים. הרצאה זו ודומות לה גרמו להכתרת פיינמן כ"אבי הננו-טכנולוגיה".
- ערכו של המדע - מדוע החופש להטיל ספק היא הערך החברתי החשוב ביותר מכל ערכי המדע.
- דוח מיעוט של פיינמן על התרסקות המעבורת צ'לנג'ר
- מהו מדע
- האיש הכי פיקח בעולם
- פולחן מטען מדעי - כמה הערות על מדע, פסאבדו-מדע ואיך נלמד לא לרמות את עצמנו
- זה פשוט כמו אחת, שתיים שלוש
- ריצ'ארד פיינמן, בונה יקום
- היחס בין מדע לדת
תרבות ומדע
בשנת 1964 העביר פיינמן את ההרצאה "מהו ומה צריך להיות תפקיד התרבות המדעית בחברה המודרנית". ההרצאה ניתנה לקהל של מדענים, בסימפוזיון גלילאו ברומא. פיינמן חושש מפני כמה סכנות שמאיימות על החברה המודרנית. הסכנה שהוא מתמקד בה בהרצאה זו היא רעיונות של פיקוח על המחשבה, מעין אלו שהיו לסטאלין או היטלר, או לכנסיה הקתולית בימי הביניים או לסינים כיום. אחת הסכנות שהוא חושש מהן הוא התפשטות דבר זה לכל העולם.
פיינמן מזהה שלושה תחומים שבהם יש קשר בין המדע לבין התרבות המדעית של החברה. היבט אחד הוא היישומים - ההמצאות הטכנולוגיות שפותחו תודות למדע. לפי פיינמן זה גם תרבות. עיקר הדיון על הקשר בין מדע לחברה ועל הדילמות המסוריות הנוגעות למדע נוגעות ליישומים של המדע. פיינמן מודע לכך שיש דיון רב בנושא של יישומי המדע ולכן הוא בוחר להתמקד ברעיונות שקשורים למדע. הרעיונות האלה הם משני סוגים - עובדות מדעיות והשיטות המדעיות.
עובדות מדעיות
הרעיונות האלה הם משני סוגים - הסוג הראשון הוא עובדות מדעיות או נקודת ההשפעה על העולם, על העולם עצמו - העובדה שאנחנו בנויים מאטומים, המרחקים הגדולים בזמן חלל, הרצף האבולוציוני, מקומו של האדם ברצף הזה וכו'. פיינמן מציין כי יש חשיבות גדולה לכך שהתאוריות האלה הן אוניברסליות (כלומר משותפות לכל בני האדם ללא קשר למוצא שלהן או לתרבות ממנה הם הגיעו) וכן לכך שתואריות מסויימות כמו תאוריות בפיזיקה, הן מבוססות עד כדי כך שמוציאים הוצאות עצומות כדי לבנות מכונות מתוחכמות ולבצע ניסויים במטרה לנסות לגלות יוצאים מהכלל של התאוריה כדי לנסות לשפר אותה. החשיבות של רעיונות שהתפתחו בעקבות המדע היא לא רק לשם הבנת העולם והבנת עצמנו אלא גם כדבר שמאפשר לנו להתפלא בצורה משכילה רחבה ועמוקה יותר. "אני חושב שאנחנו צריכים ללמד אותם פליאה, ושמטרת הידע היא להעריך את הפליאה עוד יותר".
פיינמן מצר על כך שרוב האנשים חיים אמנם בעולם מודרני, אבל יודעים עליו מעט מאד. הם יודעים מעט מאד מתוך הידע הפיזיקלי לדוגמה שנצבר מאז תקופתו של גלילאו גליליי. לדוגמה רובם אינם יודעים כלל מהו "שימור CP". רוב הציבור מגלה בורות נוראה עצובה ומוחלטת במדע של העולם שבו האנשים האלה חיים. אחת השאלות היא איך אנשים יכולים לחיות חיים מאושרים למדי בחברה מודרנית שבה רב כל כל הידע שלא עומד לראשותם. (קיימת אפשרות, שפיינמן אינו מעלה אותה בספר שאושר זה הוא זמני - שכן במוקדם או במאוחר, כוח שנובע מהמדע ינוצל בצורה מכוונת או בצורה בלתי מכוונת בצורה שתפגע באושר של האנשים - לדוגמה בגלל התמכרות למשככי כאבים או בגלל אסון סביבתי או שימוש בתעמולה כדי לעודד אנשים לתמוך במלחמות או בהרס אקולוגי שיפגע בהם).
השיטה המדעית
סוג נוסף של רעיונות שנובעים מהמדע הן הרעיונות והשיטות של החקירה המדעית אלו הן "האמצעים" של המדע. הוא מביע פליאה מדוע לקח לאנושות זמן רב כל כך לגלות את האמצעים האלה. הוא מציין כי לפי פיתוח אמצעים אלה בני אדם נטו לזהם את הרעיונות שלהם בסוגים שונים של אמונות תפלות, להסתובב במעגלים ולהכנס לרחובות "ללא מוצא" פיינמן מציין בקצרה כמה מרעיונות אלה.
הנקודות הראשונות נוגעות להיבטים של ביצוע הערכת ראיות. הרעיון הראשון הוא שאסור לדעת את התשובה לשאלה כלשהי מראש (עמ' 117) אם אתם כבר יודעים את התשובה אין לכם צורך לאסוף עליה שום ראיות. זהו ערך שיובל נח הררי מכנה נכונות להודות בבורות.
רעיון נוסף הוא חיפוש אחר ראיות. השיטה המדעית כדי לאסוף ראיות היא ביצוע ניסויים (ניסוי מדעי). דרך נוספת לחפש רעיונות היא לאסוף כמה שיותר ראיות ולנסות שראיות אלה יהיו עקביות מבחינה לוגית זו עם זו. לחבר כמה דברים אחד עם השני ולנסות לברר האם הם עקביים. ככל שמצליחים לחבר יותר רעיונות אחד לשני כך שיהיו עקביים כך המצב טוב יותר.
אחרי שרואים את הראיות יש צורך לשקול ראיות. ישנם כללים לבצע דבר זה- אסור לקחת רק את הראיות שמוצאות חן בעיננו - צריך לקחת את כל הראיות- (צריך להמנע מכשל לוגי של "קטיף דובדבנים"). מי ששוקל ראיות צריך לשמור על מידה כלשהי של אובייקטיביות בהערכת הראיות. כמו כן פיינמן מזהיר מפני היתלות בסמכות. סמכות יכולה לתת רמז על האמת אבל היא בעמה אינה מקור מידע. צריך להתעלם מכל סמכות כאשר הראיות חולקות עליה. (עמ' 118)
תיעוד התוצאות צריך להיעשות באופן חסר עניין - זה נראה מגוחך שכן משיהו שחוקר משהו משקיע הרבה בניסיון לברר את הנושא ויש לו הרבה עניין. הנקודה היא שאסור לדווח על הנושא באופן שיוביל את הקורא לקבל רעיון שונה מזה שהראיות מובילות אליו. (עמ' 118)
ערך נוסף שיש במדע הוא שבעת ביצוע דיווח על התוצאות והראיות יש מין אחריות של המדענים חשים אחד כלפי השני. זהו מעין "מוסריות מדעית" - כאשר מדווחים על תוצאות באובייקטביות, בלי אינטרס, כדי שהשומע יוכל להבין בדיוק מה אתה אומר ולהמנע ככל האפשר לנסות לכסות את זה ברצונות שלך. העניין הוא לא הפיתוח האישי שלך אלא הפיתוח הכללי של הרעיונות. פיינמן מאמין (ללא תקווה) שצריך להרחיב את המוסריות הזו לציבור הרבה יותר גדול. (עמ' 122) לכן דברים כמו תעמולה צריכים להיות מילה גסה, ודברים כמו פרסום הם גרועים הרבה יותר מ"הנס של לורד".
המרחק בין החברה כיום לבין תרבות מבוססת מדע
פיינמן שאל מה היינו אומרים לגלילאו אם היה חי וקיים כיום? טוען כי גם לאחר 400 שנה להולדת גלילאו, המדענים שומרים עדיין פחות או יותר על אותה מסורת של שיטות מחקר להערכת דברים - לדוגמה ביצוע מדידות מספריות. כמו כן היינו יכולים להראות לגלילאו כמה התפתח המדעים מאז - לדוגמה שכבר אין יותר מכשפות ורוחות רפאים (ראו המהפכה המיקרוביולוגית, ציר זמן של המהפכה המדעית). לעומת זאת בתחומים אחרים המצב שלנו פחות טוב - פיינמן מציין כי במדעי החברה ההתקדמות פחות משמעותית, וזאת על סמך בדיקה שקיים במשך מספר חודשים על דרכים להוראת חשבון לילדים בארצות הברית. יש מספר עצום של מחקרים ונתונים סטטיסטיים אבל הם מנותקים זה מזה ועם ניסויים לא מבוקרים או מבוקרים בצורה גרוע מאד.
גרוע מכך הוא המצב בתחומים שנמצאים מחוץ למדע עצמו - שם פיינמן טוען כי "אם נעביר את המבט מהמדע אל העולם שמסביב לנו, נמצא משהו עלוב לחלוטין: הסביבה שאנחנו חיים בה היא בלתי מדעית באופן פעיל מאד, נמרץ מאד" כלומר התרבות שלנו היא לא תרבות מבוססת מדע. הוא מביא לדוגמא אמונה נפוצה באסטרולוגיה ופרסום רב של טורי אסטרולוגיה בעיתונות. כמו כן הוא מציין דברים כמו הספר "עולמות מתנגשים" אמונה ב"מדע נוצרי" או אמונה בריפוי באמונה דתית. הוא תוקף רעיון כמו "הנס של לורד" שאמור לרפא אנשים. פיינמן טוען כי מי שחושב שהנס הזה הוא נכון, צריך לנסות להעריך אותו בכלים מדעיים- לדוגמא לנסות להבין מה המרחק שבו אנשים יכולים להירפא כשהם נמצאים באתר המרפא של לורד. האם אנשים שיושבים במרחק כזה וכזה עדיין נרפאים? הרעיון הוא שמי שמאמין שקיים כוח מיוחד במקום מסויים שיכול לעזור לרפא אנשים, יכול לשפר את התוצאה אם יבין את הנושא בצורה מדוייקת יותר, חקירה כזו יכולה לייעל את הריפוי ולסייע לעוד אנשים להתרפא. מצד שני חקירה כזו עלולה להוביל למסקנה שאין בריפוי כזה דבר אמיתי. (עמ 121)
פיינמן מציין גם את הפרסום כדבר שנוגד את אמות המוסר של המדע. שכן מדענים צריכים לדווח את הממצאים שלהם בלי להסתיר דברים, בלי לנסות ליצור אצל הקורא רושם לא נכון. הפרסום הוא דוגמה של תיאור מוצרים באופן בלתי מוסרי מבחינה מדעית - לדוגמה בגלל שלא מציינים חסרונות של המוצר. במקום אחר בספר פיינמן מציין פרסום של שמן בישול מסויים. הפרסום מתאר תכונה חיובית של השמן הזה, אבל לא מזכיר שגם שמנים אחרים מכילים את אותה תכונה. חוסר המוסריות הזה נפוץ במידה כזו שאנחנו מתרגלים אליו בחיי היומיום ואנחנו לא מבינים שהוא רע. (להשפעות של פרסום ראו לדוגמה תרבות הצריכה, הסתרת זיהום, הכחשת נזקי העישון, הכחשת אקלים, הכחשת אלימות)
פיינמן מבקר תאולוגים מודרניים כאשר הם מתווכחים על דברים רבים שנוגעים לחברה, כאשר דברים אלה מתנגשים עם מדע. לטענתו הסיבה שדבר כזה יכול להמשך הוא חוסר ההבנה איזה שינוי עמוק היה מתרחש בחברה שלנו אם אפילו רעיון אחד מתוך התפיסות העל-טבעיות היה באמת עובד. אם אפשר היה להוכיח רעיון דתי או רעיון כלשהו מתחום כמו אסטרולוגיה, היה לכך השפעה פנטסטית ורחבה מאד על הבנת העולם שיש למדענים ולחברה כולה. מדענים כמו פיינמן צוחקים על אסטרולוגיה ועל רעיונות דתיים משום שיש להם בטחון בכך שרעיונות אלה לא יכולים לתרום שום דבר. מצד שני אנחנו כחברה לא מסוגלים להפטר מרעיונות כאלה. הטענה של פיינמן היא שלא מסוגלים להפטר מזה כי "המדע לא רלוונטי לאסטרלוגיה". (עמ' 121)
הסיבה לכך היא שמבחינת מי שמאמין באסטרלווגיה המדע הוא כיבכול לא רלוונטי. והסיבה לכך היא שמדענים לא מתווכחים איתם. (עמ' 123) פיינמן מאמין שאנחנו צריכים לדרוש מאנשים ליצור תמונה עקבית יותר של העולם שבו הם חיים. את המדענים מזמינים להסביר על התאוריות של איינטשין בפני אנשים שלא מבינים את המכניקה של נווטון, אבל לא מזמינים את המדענים להתקיף דברים כמו "ריפוי באמונה" או אסטרולוגיה. ואז מי שמאמין באסטרולוגיה יצטרך ללמוד קצת אסטרוננמיה, ומי שמאמין בריפוי באמונה יצרטך ללמוד קצת ביולוגיה. ככה המדע יצטרך להיות רלוונטי לחיי היומיום. כל עוד המדע לא מתווכח עם המדע אפשר לא לשים אליו לב הוא יכול להיות תלוש לגמרי מהחברה המודרנית, חוץ מהיישומים שלו (המצאות טכנולוגיות), ולכן הוא נשאר מבודד. (עמ' 124)
ראו גם
קישורים חיצוניים
- החדווה שבגילוי דברים, ויקיפדיה באנגלית
- החדווה שבגילוי דברים בוויקיציטוט העברי
- החדווה שבגילוי דברים, אתר "סימניה"