בידור עד מוות
בידור עד מוות; השיח הציבורי בעידן עסקי השעשועים (באנגלית: Amusing Ourselves to Death: Public Discourse in the Age of Show Business) הוא אחד מספריו המפורסמים של ניל פוסטמן. הספר יצא בשנת 1985. הוא תורגם לשמונה שפות ובהן עברית.
השפעת הטלוויזיה
בידור עד מוות עוסק בהשפעת הטלוויזיה על השיח הציבורי והשפעתו על החברה. ניל פוסטמן נעזר בשני ספרים מפורסמים המתארים דיקטטורות בעלות צורות שונות. ספרו של ג'ורג' אורוול - 1984 וספרו של אלדוס הקסלי - עולם חדש מופלא. בספר 1984 הדיקטטורה כפויה מבחוץ ועובדת על ידי פחד ובעולם חדש מופלא מרצון תחת עודף מידע ובידור. פוסטמן חושש מהמודל של הקסלי והדחף הרב להסחת הדעת. האנשים נשלטים ב-1984 בדרך של כאב ובעולם חדש מופלא בדרך של גרימת עונג. פוסטמן איננו חושש שארצות הברית תהפוך לדיקטטורה נוסח 1984 אבל הוא חושש מהמודל של עולם חדש מופלא, הוא חושש שמא אלדוס הקסלי צדק. את הסחת הדעת והבידור בכל הנושאים מספקת הטלוויזיה.
לפי ניל פוסטמן, הטלוויזיה מעודדת צופים לשעבוד מרצון. החלפת המלה הכתובה, שהייתה בעבר הטכנולוגיה הדומיננטית בטלוויזיה הביאה לרידוד השיח הציבורי ולשטחיות המחשבה. הטלוויזיה מתקשה להציג עבר ועתיד והיא אמצעי תקשורת המרוכז בהווה. המצאת הטלגרף הביאה לסיומה של תקופה ארוכה בה טכנולוגיית הדפוס הייתה השיטה העיקרית והחשובה של התקשורת, והייתה הגורם הראשון לעודף מידע. הטלוויזיה מבטאת את עיקר התוכן בעזרת דימויים חזותיים ולא באמצעות השפה. הטלוויזיה מעדיפה צורה ומראה על תוכן. בטלוויזיה ראה פוסטמן מכשיר מסמם בדומה ל"גלולות הסומא" בעולם חדש מופלא של אלדוס האקסלי.
המדיום הוא המטפורה
המטפורה היום לדעת ניל פוסטמן היא העיר לאס וגאס כי היא מוקדשת כולה לרעיון הבידור. השפה המדוברת היא שפת הבידור. כבר אפלטון הבחין שלדרך בה אנו מנהלים שיחה יש השפעה רבה על הרעיונות שנוכל להביע. סימני העשן של האינדיאנים לא יכולים לבטא טיעונים פילוסופיים ורעיונות מופשטים על טבע הקיום. חדשות היום נוצרו על ידי טכנולוגיית הטלגרף והועצמו על ידי הרדיו ועל ידי הטלוויזיה. השפעת טכנולוגיית הדפוס פוחתת ועיצוב התוכן נעשה בצורה המתאימה ביותר לטלוויזיה. מרשל מקלוהן כתב: "המדיום הוא המסר". הדרך הטובה לראות לעומקה של תרבות היא באמצעות כלי השיחה שלה.
לפי פוסמטן הדיבור הוא מדיום שלא ניתן לוותר עליו והוא העושה אותנו בני אדם. (ראו גם המהפכה הלשונית) למסר יש היגד מסוים מוחשי. למטפורה יש השתמעות סמויה. השעון בן המאה ה-14 הפך אותנו למשגיחי זמן ולחוסכי זמן. גם האלפבית הציג צורה חדשה של שיחה בין בני האדם. הפילוסופיה והטיעון זקוקים לביקורת וזו מתאפשרת על ידי כתיבה. הכתיבה היא קסם ליודעי קרוא וכתוב ועכשיו עוברים לקסם האלקטרוניקה. אמצעי התקשורת שלנו הם המטפורות והן יוצרות את תוכן התרבות שלנו. השפה החזותית בידורית של הטלוויזיה שאין בה מעורבות של המאזין, מעצבת מחדש את הערכים והמושגים בכל תחומי חיינו.
התקשורת כאפיסטמולוגיה
אפיסטמולוגיה - תורת ההכרה - מקורות הידיעה וטיבעה. השיח הציבורי בעידן הדפוס היה לדעת ניל פוסטמן עקבי, רציני והגיוני והוא נעשה אבסורדי בעידן הטלוויזיה. במערכת המשפט משתמשים הן במילה הכתובה והן במילה המדוברת. המילה הכתובה מחושבת וזהירה ואילו המילה המדוברת משקפת טוב יותר את הלך הרוח של העד.
באוניברסיטאות ישנן עבודות ובחינות בכתב ובעל פה. מוסכם למשל שמועמד לתואר מסוגל לדבר במומחיות על עבודתו הכתובה. צורת המסירה של רעיון רלוונטית לאמיתות שלו. העולם האקדמי מעריך יותר את המילה הכתובה.
אמת לפי ניל פוסטמן היא סוג של דעה קדומה הרווחת בתרבות. האמת יותר אותנטית כשהיא מוצגת בצורות סמליות מסוימות. היוונים הקדמונים סמכו על הלוגיקה ועל הסתמכות על הנחות שאינן זקוקות להוכחה. גלילאו טען ששפת הטבע כתובה בלשון המתמטיקה. שינוי אמצעי התקשורת אינו מביא לשינוי המבנה הנפשי של האנשים. מדיום חדש יוצר צורות חדשות של אמירת אמת. הטלוויזיה לא נותרת ללא מענה. הדפוס הפך לאפיסטמולוגיה נילווית ומשנית. הטלוויזיה לדעת פוסטמן מזהמת את השיח הציבורי למרות שהיא גם מקור של נחת ופתרון לפעמים לבדידות ויש לה פוטנציאל של תיאטרון להמונים. פוסטמן טען שהדומיננטיות של הטיפוגרפיה הייתה יתרון יותר מאשר מחיסרון ורוב מושגינו על חינוך, ידע, אמת ומדע נוצרו על ידי המילה המודפסת. פוסטמן רואה את מכבש הדפוס כמטפורה וכאפיסטמולוגיה ליצירת שיח רציני ורציונלי.
השיח הציבורי כבידור
הטלוויזיה לדעת ניל פוסטמן פוגעת בחירות של התלמיד לקרוא, היא אינה מחרימה ספרים, אלא פשוט מסלקת אותם. הטלוויזיה הפכה את הבידור לאידאולוגיה של השיח הטלוויזיוני. כל תוכנית ואפילו הרצינית ביותר נתפסת כבידור ואין מניעה להפסיקה באמצע לפרסומות. הפוליטיקה, החדשות, תוכניות הדת, כלכלה וחברה ותוכניות אחרות התאימו עצמן לשפת הבידור של הטלוויזיה. הטלוויזיה משמשת כתוכנית לימודים, היא מלמדת ומאמנת את מחשבתם ואת אופיים של הצעירים ומתחרה בתוכנית הלימודים של בית הספר עד כדי כך שהיא קרובה למחות אותה כליל. הוראה ובידור אינם ניתנים להפרדה בטלוויזיה. פוסטמן מציע להגביר את המודעות של המורים לתפקיד השלילי של הטלוויזיה על ידי קריאת הספר שלו. הוא מניח שהמצב אינו חסר תקווה אף שהוא מבוסס על אמונה נאיבית ואולי מיסטית ביעילות החינוך.
הטלגרף, הצילום וביתר עוצמה הטלוויזיה בסיוע העיתונים מביאים מידע רב שרובו לא נחוץ ואין בו שימוש, מידע המשמש לבידור. לדעת פוסטמן השיח הציבורי מתאפיין באי רלוונטיות, אין אונות ואי לכידות. המידע הפך לסחורה. השפה החדשה היא שפה של כותרות סנסציוניות וסיסמאות. הצילום לדעת פוסטמן אינו מציג רעיון או מושג ואינו עוסק בבלתי נראה ובמופשט. התצלום אינו יוצא מהקשרו, בניגוד למילה הכתובה. התשבץ, החידון, מסיבות הקוקטייל הם דרך בידור והסחת הדעת בעזרת עודף המידע.
למה צחקנו במקום לחשוב
הטכנולוגיה לדעת ניל פוסטמן, איננה נייטרלית. כל טכנולוגיה באה לעולם עם תוכנית לשינוי חברתי. שינויים טכנולוגיים בתקשורת יש בהם יותר אידאולוגיה והשפעה משינויים טכנולוגיים אחרים כמו שינויים בתחבורה. השפעת הטלוויזיה רבה יותר מהשפעת המכונית. תשדורת הדימויים הביאה למהפכה תרבותית - אידאולוגיה ללא מילים ולה קהל נאמן המאמין באי נמנעות של הקידמה ושל הטכנולוגיה ושהטכנולוגיה היא הכח המניע מאחורי ההתקדמות. הטלוויזיה, כמו בעולם חדש מופלא של אלדוס האקסלי, גורמת לנו שאיננו יודעים למה צחקנו ולמה הפסקנו לחשוב. אבל איננו שואלים למה צחקנו במקום לחשוב. השאלה של פוסטמן שנותרה ללא תשובה בספר היא כיצד להשתמש בחינוך כדי לשלוט בטכנולוגיה, כיצד נוכל להשתמש בחינוך כדי לשלוט בטלוויזיה ובמחשב ובכך אפשר יהיה ללמוד ולפרש את סמלי התרבות שלנו.
ניל פוסטמן שהלך לעולמו בשנת 2003, כיהן כראש המחלקה לתרבות ולתקשורת באוניברסיטת ניו יורק, ונודע בעולם בשל ספריו הביקורתיים על הסגידה בארצות הברית לטכנולוגיה והשפעתה השלילית של הטלוויזיה על התרבות והשיח הציבורי. ספריו של ניל פוסטמן שראו אור בעברית הם: טכנופולין, בידור עד מוות, קץ החינוך ואבדן הילדות.
הקשרים תרבותיים
אלבומו של רוג'ר ווטרס משנת 1992 Amused To Death הושפע חלקית מהנושאים והעקרונות המועלים בספרו של פוסטמן. שמו הוא מחווה לשם הספר.
ראו גם
לקריאה נוספת
- Neil Postman. Amusing Ourselves to Death: Public Discourse in the Age of Show Business. Penguin USA, 1985
- ניל פוסטמן, בידור עד מוות, השיח הציבורי בעידן עסקי השעשועים, תרגום אמיר צוקרמן, הוצאת ספרית פועלים, 1990.
קישורים חיצוניים
- דב גולדפלם, ניל פוסטמן, בידור עד מוות
- מנשה בן מאיר, נושא: אינפוטיינמנט
- תבנית:מטח
- תבנית:מטח
- דני ליבר, תרחישים קיצוניים של חירות ג: אלדוס האקסלי / עולם חדש ומופלא
- דני ליבר, תרחישים קיצוניים של חירות חלק ב: ג`ורג` אורוול / 1984
- הרצאה של פוסטמן - Informing Ourselves To Death (אנגלית)