אקולוגיה פוליטית

אקולוגיה פוליטית (באנגלית: Political Ecology) היא תחום מחקר הבוחן כיצד גורמים פוליטיים, כלכליים וחברתיים משפיעים על נושאים סביבתיים. רוב המחקרים בוחנים את ההשפעה של חברה, מדינה, תאגיד וגופים בינלאומיים על יצירה או החרפה של בעיות סביבה ואת ההשפעה על המדיניות הסביבתית. עם זאת, יש גישות שונות לנושאים אלה, וחלק מהמלומדים נותנים משקל לתפקיד שמשחקת ה"גישה למשאבי טבע" בעיצוב החיים הפוליטיים והכלכליים: במיוחד כיצד הרס קרקעות, שימור טבע בלתי נכון בסגנון "מצודה", או ברוא יערות משפיע על קשת רחבה של יחסים חברתיים ופוליטיים.

העוני של רועי שבטי המסאי במזרח אפריקה, לדוגמה, הוחמר בעקבות ההקמה של רשות הגנים הלאומית שדחקה אותם החוצה מנתיבי ראייה מסורתיים: ולכן מדיניות שמירת טבע בינלאומית הינה בעלת השפעה חברתית מקומית, ולא רק בעלת השפעה סביבתית.

כמה מחקרים מיישמים את מסגרת המחשבה של האקולוגיה הפוליטית כדי לחקור נושאים סביבתיים. המחקר המפורסם ביותר מביניהם היה "האקולוגיה הפוליטית של סחף קרקעות" מאת פירס בלריקי (The Political Economy of Soil Erosion by Piers Blaikie (Methuen, 1985)) שמצא כי הרס קרקעות באפריקה נבע ממדיניות פוליטית קולוניאלית ולא מניצול ייתר בידי חקלאים אפריקאים.

ניתן להשתמש באקולוגיה פוליטית כדי:

  • להבין החלטות שקהילות מבצעות בנוגע לסביבה הטבעית שלהן, בהקשר של הסביבה הפוליטית, הלחץ הכלכלי והרגולציות החברתיות שלהן.
  • לראות כיצד יחסים בין חברות לא שוות (בעיקר בין שתי מדינות) משפיעים על הסביבה הטבעית.
  • לראות כיצד יחסים (בעיקר מעמד חברתי) בתוך חברות משפיעים על הסביבה הטבעית.

מקורות

המונח "אקולוגיה פוליטית" נטבע לראשונה על ידי במאמר מאת פרנק טוהן (Frank Thone) שפורסם בשנת 1935. השימוש במונח רווח מאז בתחומים של גאוגרפיה אנושית ואקולוגיה אנושית אבל ללא הגדרה עקבית. האנתרופולוג אריק וולף (Eric R. Wolf) החייה את הביטוי בשנת 1972 במאמר "בעלות ואקולוגיה פוליטית" (Ownership and Political Ecology) שבו הוא דן כיצד חוקי מקומיים של בעלות וירושה מתווכחים בין הלחים שנובעים מהחברה הרחבה יותר והקיום של סביבה טבעית מקומית. מקורות אחרים לביטוי כוללים עבודות מוקדמות יותר של וולף כמו גם של John W. Cole מאוניברסיטת מסצ'וסטס ושל Hans Magnus Enzensberger ואחרים משנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20.

מקורות התחום בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 היו תוצאה של פיתוח של תחום "גאוגרפיית פיתוח" (Development geography) ואקולוגיה תרבותית (Cultural ecology). באופן היסטורי אקולוגיה פוליטית התמקדה בתופעות שמתרחשות או משפעות על מדינות מתפתחות ועניות.

חוקרים בתחומי האקולוגיה הפוליטית מגיעים מתחומים אקדמיים שונים כולל גאוגרפיה, אנתרופולוגיה, לימודי פיתוח (התפתחות של מדיניות עניות), מדעי המדינה, סוציולוגיה, יערנות והיסטוריה סביבתית.

ראו גם

קישורים חיצוניים