אפי מיכאלי

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עו"ד אפי מיכאלי

אפי מיכאלי (נולד ב-1974 ברחובות) הוא עורך-דין ישראלי העוסק בייצוג והופעה בבתי משפט, ממובילי המאבק נגד הפרטת בתי הסוהר בישראל, והמאבק למען בעד שמירת הגז בישראל, שותף לשורה של מאבקים ציבוריים בולטים ועומד בראש תחום הפרטה ורגולציה במכון לאחריות תאגידית במרכז האקדמי למשפט ולעסקים.

ביוגרפיה

מיכאלי נולד ברחובות בשנת 1974. גדל ובראשון-לציון ולמד בבית הספר חביב. במהלך שירותו הצבאי שימש כקצין בבית הספר למקצועות המחשב (ממר"ם). בוגר תואר ראשון במשפטים וכלכלה מאוניברסיטת חיפה אותו קיבל בשנת 2003. בשנים 2003-2002 עשה את התמחותו במשפטים בהנחייתה של עו"ד אסנת מנדל אשר מנהלת את מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה. בעל תואר שני במשפטים מהאוניברסיטה העברית (התמחות במשפט ציבורי ובינלאומי) אותו קיבל בשנת 2011. מיכאלי הוא בעל משרד עורכי-דין המתמחה בתחומי המשפט הציבורי (מנהלי וחוקתי), המשפט המסחרי, מכרזים, תקשורת ולשון הרע. לקוחות המשרד הן חברות, מוסדות, עמותות ומלכ"רים. בשנים 2012-2008 שימש כסגן יו"ר ועדת התקשורת בלשכת עורכי הדין בישראל. מרצה במספר פקולטות למשפטים בתחום דיני ההפרטה. בתפקידו במילואים משמש כתובע בפרקליטות הצבאית בדרגת סרן. מתגורר בתל-אביב. נשוי, אב לשתי בנות.

פעילותו כעורך-דין

בג"ץ הפרטת בתי הסוהר

בשנת 2005 היה אחד מעורכי הדין שייצגו את העותרים בעתירה[1] כנגד תיקון 28 לפקודת בתי הסוהר אשר איפשר העברת סמכויות שונות לניהול בית סוהר מהמדינה לידיהן של חברות פרטיות. ב-19 בנובמבר 2009 קיבל הרכב מורחב של תשעה שופטי בית המשפט העליון את העתירה וקבע ברוב של שמונה מול אחד כי החוק המאפשר הפרטתו של בית סוהר בישראל אינו חוקתי. נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, קבעה בפסק דינה, כי עצם העברת הסמכות לפגיעה בזכויות אדם לידיו של זכיין פרטי הפועל למטרות רווח, מהווה פגיעה בלתי מידתית בכבודם ובחירותם של האסירים. בדעת המיעוט, סבר השופט אדמונד לוי כי מוטב היה להתחיל בהפעלת בית הסוהר, ולבחון האם בהפעלתו נגרמת פגיעה באסירים.[2]. הפסיקה בעתירה כנגד הפרטת בתי הסוהר זכתה להדים רבים והוביל לזכיית המרכז האקדמי למשפט ולעסקים בפרס גורני לארגוני זכויות האדם של העמותה למשפט ציבורי בישראל לשנת התשע"א- 2010[3].

מדיניות הגז הטבעי בישראל

העברת ההכרעה בעניין מדיניות ייצוא הגז הטבעי לכנסת - מייצג עם עורכי דין נוספים את חברי הכנסת שלי יחימוביץ', ראובן ריבלין, משה גפני ואבישי ברוורמן, את המכון לאחריות תאגידית המרכז האקדמי למשפט ולעסקים העמותה לכלכלה בת קיימא והפורום הישראלי לאנרגיה, בעתירה לבג"ץ המבקשת את העברת ההכרעה בעניין מדיניות ייצוא הגז הטבעי מישראל מהממשלה לכנסת [4][5]. העתירה הוגשה לאחר שהמשנה ליועץ המשפטי לממשלה (כלכלי-פיסקאלי), עו"ד אבי ליכט, טען בחוות דעתו שהוצגה בפני הממשלה, כי הסדרתה של מדיניות משק הגז הטבעי בישראל מהווה "הסדר ראשוני" ועל-כן ראויה לעיגון במסגרת חקיקה ראשית של הכנסת ולא במסגרת החלטת ממשלה. ביום 20.10.2013 העתירה נדונה בהרכב מורחב של 7 שופטים לאור חשיבות העתירה והדיון בה התקיים כאילו הוצא צו על תנאי. [6] למחרת היום, ביום 21.10.2013 בית המשפט העליון דחה את העתירה ברוב של 5 שופטים מול שניים בפסק דין ללא נימוקים, תוך שהוא מותיר לממשלת ישראל ליישם את מדיניות יצוא הגז שהתקבלה בהחלטת הממשלה בלא הצורך בחקיקה. נימוקי בית המשפט פורסמו כתשעה חודשים לאחר מכן ביום 2.7.2014 [7].

חשיפת פרוטוקולי ועדת צמח - ייצג (יחד עם עו"ד ערן צין ועו"ד ד"ר עופר סיטבון) בעתירה אשר הובילה לפרסומם של פרוטוקולי הוועדה לבחינת מדיניות הממשלה בנושא משק הגז הטבעי בישראל. לאחר הגשתה של העתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, חשף משרד האנרגיה והמים את פרוטוקולי דיוני הוועדה [8].

העסקתם של רופאים מתמחים

שותף לייצוג (יחד עם עו"ד עידו עשת ועו"ד רון ורד) בתביעה המתנהלת בפני בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב במסגרתה טוענים שישה רופאים מתמחים וסטודנט לרפואה, כי העסקתם של רופאים מתמחים בבתי החולים הציבוריים בישראל במשמרות של 26 שעות ברצף ללא שינה מקימה סכנה למטופלים בבתי החולים הציבוריים בישראל, היא בלתי חוקתית וסותרת את הוראותיו של חוק שעות עבודה ומנוחה [9]. התביעה הוגשה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, לאחר שבמהלך שביתת הרופאים בישראל (2011) הפנה בג"ץ את התובעים לבית הדין לעבודה וזאת לאחר גיבושו של מתווה מוסכם אשר הביא לסיום השביתה [10].
בדצמבר 2012, לאחר הגשתה של התביעה, חתם שר התמ"ת שלום שמחון על היתר מיוחד המאפשר העסקתם של רופאים מתמחים במשמרות של 26 שעות ברצף וזאת כאמצעי להתמודד עם הטענות המועלות בתביעה. התביעה נדונה בפני השופט דורי ספיבק ונמצאת בשלביה הסופיים.

התנגדות להקמת מכרה פוספטים בשדה בריר

משמש כיועץ המשפטי של עמותת "רוצים לחיות בלי מכרות"[11] המייצגת מאות מתושבי ערד והישובים כסייפה ואל-פורעה המתנגדים להקמתו של מכרה פוספטים באזור הר בריר על-ידי חברת רותם אמפרט נגב המצויה בשליטת של חברת כימיקלים לישראל בבעלות האחים עופר. התנגדותם החריפה של התושבים להקמתו של המכרה מבוססת על מחקרים של מומחים בתחום בריאות הציבור, בניהם גורמי המקצוע במשרד הבריאות, לפיהם הקמתו של המכרה תביא לעלייה בתמותה ובתחלואה ממחלת הסרטן בערד וסביבתה. פעילותה של עמותת התושבים עיכבה עד כה (2013) את הקמתו של המכרה, אך לאחרונה מבקשת חברת רותם-אמפרט לבצע ניסוי כרייה באזור אשר לו גם לו מתנגד משרד הבריאות.

הפרטת הוסטלים לשיקום אסירים

ייצג (יחד עם עו"ד רחלה אראל) בעתירה שהובילה לעצירת מכרזי ההפרטה של הוסטלים לשיקום אסירים [12] שפורסמו בתחילת שנת 2012 על-ידי הרשות לשיקום האסיר ומשרד הרווחה והשירותים החברתיים. העתירה הוגשה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים במקביל לקיומו של הליך חקיקה בכנסת בנושא. בעתירה נטען, כי מקום בו מתקיים הליך חקיקה בנושא, לא ניתן לקדם מדיניות הפרטתם של הוסטלים לשיקום אסירים ללא השלמתו של הליך החקיקה. לאור הגשתה של העתירה ביטלה המדינה את המכרזים [13].

הצעת חוק "בוררות חובה"

היה שותף למאבק נגד הצעת החוק שיזם שר המשפטים לשעבר, פרופ' יעקב נאמן, שעניינה בחיוב צדדים לתביעות אזרחיות עד סכום של 2.5 מליון ש"ח בברור עניין בהליך בוררות מחייב שיערך על-ידי עורכי דין פרטיים [14]. ההתנגדות התבססה על הטענה, כי מדובר בהפרטה של השפיטה במסווה של הרחבת מוסד הבוררות.
לאחר התערבותו הנדירה של נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, בנושא אשר שיגר לוועדת חוקה, חוק ומשפט את עמדתו בעניין הצעת החוק המציגה את התנגדותו הנחרצת לאמור בה, ירדה הצעת החוק מסדר היום הציבורי.

מערכת שח"ף בשירות בתי הסוהר

מייצג (יחד עם עו"ד רחלה אראל בשיתוף משרד עורכי הדין כבירי-נבו-קידר) בעתירה נגד שירות בתי הסוהר המבקשת להורות על השהיית הפעלתה של מערכת שח"ף בבתי הסוהר בישראל. לטענת העותרים, המערכת מוקמת לצורך ביצוע פעולות ניטור, האזנה, הקלטה ותעוד של שיחות אסירים, זיהוי ביומטרי-קולי של אסירים, הגבלת שיחות והגבלת יעדי ומשך שיחה של אסירים והכל ללא הסמכה מפורשת בחוק [15].

מאמרים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ כתב העתירה לבג"ץ כנגד הפרטת בית סוהר בישראל 16.3.2005
  2. ^ פסק הדין בבג"ץ 2605/05 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים נ' שר האוצר, 19.11.2009
  3. ^ העמותה למשפט ציבורי, נימוקי השופטים למתן פרס "גורני" לשנת 2010 למרכז האקדמי למשפט ולעסקים, 25.11.2010
  4. ^ http://www1.bizportal.co.il/article/366034
  5. ^ בג"ץ 4491/13 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים נ' ממשלת ישראל
  6. ^ http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000868520#fromelement=hp_firstarticle
  7. ^ פסק הדין בבג"ץ 4491/13 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים נ' ממשלת ישראל, 2.7.2014
  8. ^ עת"מ 24588-05-13 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים נ' משרד האנרגיה והמים
  9. ^ ס"ע 54860-01-12 ד"ר דניאל לנצברג ואח' נ' מדינת ישראל
  10. ^ בג"ץ 8382/11 ד"ר דניאל לנצברג ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח'
  11. ^ אתר עמותת רוצים לחיות בלי מכרות
  12. ^ מכרז פומבי מס' 108/2012
  13. ^ עת"מ 13701-03-12 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים
  14. ^ הצעת חוק בתי משפט (בוררות חובה) (הוראת שעה), התשע"א-2011
  15. ^ בג"ץ 2779/13 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים נ' שירות בתי הסוהר
אוחזר מתוך "https://ecowiki.org.il/index.php?title=אפי_מיכאלי&oldid=41180"