הצגת המקור של הדף "מבט אבולוציוני על התרבות"

{{להשלים|כל הערך=כן}}
יש עדויות לכך שבני אדם לא נולדים כשהידע שלהם הוא טאבולה ראסה.
לדוגמה [http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%92%D7%95%D7%91%D7%AA_%D7%94%D7%9C%D7%97%D7%9D_%D7%90%D7%95_%D7%91%D7%A8%D7%97 תגובת ברח או הלחם]- כאשר מזוהה איום, כל אדם יודע ללא צורך בלמידה, להגיב בהזרמת אדרנלין לשרירים.

מצד שני, כל אדם מצויד במוח היודע למצוא פתרונות לבעיות מגוונות.

ההנחה המקובלת היא שהאדם התפתח בתהליך אבולוציוני, שבו השבט\הפרט\אוסף הגנים המותאם ביותר לתנאי הסביבה שורד ומתרבה.
 
השימוש במוח להמצאת כלים איפשר לאדם להתאים את עצמו במהירות רבה הרבה יותר ולשרוד ללא צורך בשינוי במבנה ה-DNA. עם זאת עדיין אופי האדם- תכונות תחושות וצורות התנהגות רבות שלו נקבעות על ידי ה-DNA, סביר להניח שרוב תכונות אלו מותאמות להתמודד עם סביבה שדומה לסביבה שהאדם התפתח בה לפני 50,000 שנה (אז התחיל להתגבר השימוש בטכנולוגיה). ייתכן שהאבולוציה המשיכה לעבוד, כך שפרטים שהותאמו לסביבה המודרנית יותר שרדו טוב יותר (לדוגמה יתרון גדל לתכונות חוכמה על פני תכונות חוזק פיזי), אבל לפחות במאות השנים האחרונות, השינויים הינם מהירים מכדי שהאבולוציה הגנטית לכשלעצמה תוכל להשפיע באופן משמעותי על הרכב האוכלוסייה. 

בהנחה שתגובות הצער למיניהן נועדו להתריע בפני מוח האדם על בעיות כדי לשפר את סיכויי השרידה שלו או נובעות מכשלים בתפקוד, התכונות שאינן מתאימות לסביבה החדשה עשויות לזהות בעיות שגויות ולגרום לתחושות שליליות מיותרות ולפעולות שגויות.

[[קטגוריה:מאמרים חצי אפויים]]