הצגת המקור של הדף "מבוא לכלכלה אקולוגית: פרק 2"

זהו חלק מהספר [[מבוא לכלכלה אקולוגית (ספר)]]

עד לפני כ-300 שנה, הפילוסופים בנו טיעונים לוגיים בצורה מערכתית ביחס לטבע וליקום, לסדר החברתי ולחובות המוסר. אמפיריזם שוייך לרוב לתיאור של ההבדלים הגאוגרפיים הרחבים בין איזורים ותרבויות. המדע כפי שאנו מכירים אותו צמח מהשילוב של חשיבה שיטתית יחד עם אנליזה אמפירית אודות ההיבטים השונים של העולם הטבעי. פרנסיס בייקון (1561-1626) קרא לשילוב של הלוגיקה והאמפיריזם. גלילאו גליליי (1564-1642) ביצע תצפיות בטלסקופ שסיפקו ראיות שתמכו בתאוריה השיטתית של מערכת שבמרכזה ניצבת השמש שהגה ניקולאי קופרניקוס (1473-1543). אי-התאמות בין התאוריה של קופרניקוס לבין התצפיות האסטרונומיות יושבו על ידי אייזיק ניוטון (1642-1727) באמצעות החידושים שלו ביחס לכבידה ולמכניקה של התנועה. 

מאז, החלו לקום דיסציפלינות מדעיות, המוגדרות על ידי סוג הנושא שעליו יושמה חשיבה לוגית ולא על ידי סוג הדפוסים של לוגיקה שבהם השתמשו. עם זאת, במשך מספר מאות שנים, המשיכו מלומדים לעבוד בתחומים נרחבים של הידע. ניוטון כתב על דת ומוסר ולא רק על פיזיקה. ג'ון לוק (1632-1704) תרם לידע הרפואי ולתחייה של רעיון האטומים למרות שהתרומות החשובות ביותר שלו היו לפילוסופיה החברתית. המסורת הזאת של תרומה בדיספלינות שונות נמשכה במהלך המאה ה-19. גם במהלך המאה ה-20, מלומדים רבים שמרו על מודעות להתפתחויות מעבר להתמחות שלהם. פרנק נייט (1895-1973), לדוגמה, תאר באריכות את ההתפתחויות האחרונות בפיזיקה ואת ההשלכות שלהם לתאוריה ולמתודולוגיה הכלכלית. עם זאת, במחצית השניה של המאה ה-20, מלומדים טרנס-דיספלינריים היו נדירים במיוחד. 

חקר הכלכלה צמח בעיצומה של המסורת הטרנס-דיספלינרית. במחצית השנייה של המאה ה-18, בתקוה של שינוי חברתי משמעותי ושל הבטחה מדעית, השדה הפורמלי של הכלכלה צמח מתוך הפילוסופיה של המוסר. שאלות מוסריות וותיקות אודות חובתו של היחיד כלפי המטרות החברתיות, אותגרו על ידי ההתפתחויות של שווקים ושל קידמה מדעית, שני דברים שהביאו ליצירת הזדמנויות חדשות לשיפורים חומריים אישיים וסיפקו דלק לתקוות גדולות עבור עתיד שופע. אז, במחצית השנייה של המאה ה-18, כהיום, אנשים דאגו שמה הליכה אחרי האינטרסים האישיים עלולה לפגוע בחברה כולה. הכלכלנים החלו לטעון, כפי שהם ממשיכים לעשות היום, כי שווקים מכוונים את ההתנהגות האישי, כמו על ידי "יד נעלמה", לפעול למען טובת הכלל. 

כמאה שנים לאחר מכן, צמח השדה הרשמי של אקולוגיה מתוך הביולוגיה וההיסטוריה הטבעית. כמו כלכלה, גם שדה זה עסק בשאלה כיצד מערכות כיחידה הוליסטית יכולות לעבוד למען טובת כלל המינים שהרכיבו אותן. שתי הדיסציפלינות החזיקו במשות, כמו מאפיינים תאורטיים ומספר פעמים התחומים נסמכו על התקדמויות שנעשו בתחום השני. הסיפור אודות הדרך בה שני שדות משלימים מבחינה מושגית, הפכו לבעלי שיוך של תפיסות מנוגדות בהקשר של השאלה איך אנשים צריכים לפעול ולתקשר עם הסביבה, הוא סיפור מרתק. 

חייבים להבין סיפור זה כדי שהכלכלה האקולוגית תוכל לצמוח מתוך הדיספלינות השונות. החלקים בפרק זה מתארים בקצרה כמה מההתפתחויות ההיסטוריות של שני הדיספלינות. נראה כיצד הם למדו זה מזה, ונסביר כיצד הם פיתחו גישות סביבתיות ושונות כל כך מתוך בסיסים מושגיים משותפים. שתי הדיספלינות נבדלות בצורה ניכרת בכך שכלכלה, בעיקר בארצות הברית וכפי שהיא מונהגת בידי המוסדות הבינלאומיים, היא מונוליטית מבחינה מושגית, בעוד שהאקולוגיה מורכבת מהרבה מסגרות חשיבה משלימות ויריבות זו לזו. באופן דומה [[כלכלה סביבתית]] (תת תחום של הכלכלה שעוסק בבעיות סביבתיות) כיום, מציגה עצמה כתאוריה יחידה, הנתפסת כדבר קוהרנטית החלקים הבאים מסבירים כיצד הכלכלה הסביבתית הנוכחית, נבנתה מתוך תאוריות כלכליות מוקדמות יותר בעוד שההנחות שמניעות את התאוריות לכיוון של מסקנות של קווי מדיניות נטועות באמונות פופולריות על הטבע ועל הקידמה הטכנולוגית. התאוריות המוקדמות שבעבר היו משפיעות מאוד בקרב הכלכלנים הן מרכזיות להבנה הסביבתית היום. אקולוגיה, בנוסף לשמירה על שורשים תאורטיים מגוונים, מנוגדת לכלכלה גם בכך שהיא השתלבה עם סט אחר אבל פופולרי בזכות עצמו, של אמונות, אודות טיבה של הטכנולוגיה. 

==ההתפתחות המקודמת המשותפת של כלכלה ושל מדעי הטבע ==
''לא היתה מהפכה במדע הכלכלה, ולא סביר שתהיה כזו. השאלה שאותה אנו באמת צריכים להכריע היא כיצד נוכל להשתמש בצורה הטובה ביותר בידע שנצבר בדורות שעברו, וכדי לעשות זאת עלינו להביט טוב יותר במדע הכלכלה של המאה ה-19.'' William A. S. Hewins 1911

מבין מעדי הטבע, האקולוגיה הייתה "הילד המאוחר". אנשים שהתעניינו בביולוגיה תארו את הסביבה הטבעית והעלו תאוריות בשאלה כיצד מערכות ביולוגיות התפתחו מבחינה היסטורית, אבל תיאורים אמפיריים אלה לא שולבו לכדי חשיבה מסודרת עד למחצית השנייה של המאה ה-19. לכן סיפורנו מתחיל בכלכלה. 

ה[[פיזיוקרטיים]], קבוצה של פילוסופים חברתיים צרפתיים שכתבו באמצע המאה ה-18, היו הזרם הראשון בכלכלה. הם האמינו כי החוקים האוניברסליים של הפיזיקה (מכאן שמו של הזרם) הורחבו בדרך כלשהי שעדיין יש צורך לבארה, כדי ליצור את הסדר החברתי הטבעי. הסדר החברתי היה בנוי מאנשים עם זכויות ריבוניות הזכאים לתוצרת של פרי עמלם. על פי הפיסיוקרטים, הפעילות הכלכלית האמיתית (הריאלית), הייתה מורכבת מעיבוד האדמה. קמעונאי מזון, אנשים העובדים בעיבוד מוצרים, וסיטונאים חיו פשוט מפירות של אחרים והחלק שלהם צריך להיות מינימלי. האמונה כי חוקי הטבע קובעים את הסדר החברתי לבש מאז הפיזיוקרטים צורות רבות, ועורר מחלוקות רבות. הפיזיוקרטים מעולם לא זיהו את הצורה בה חוקי הפיזיקה יושמו למערכות הכלכליות, אבל ההתעקשות שלהם לעסוק בבני האדם כיצורים סוברניים, כמו אטומים, לפי המסורת של פילוסופים חברתיים ליברליים כמו הובס ולוק שהניחו כי החברה היא בסך הכל הסכום של כלל אנשיה, נשארה מאז בתוך הזרם המרכזי של הכלכלה. בעוד שכלכלנים מאוחרים יותר מעולם לא גילו כיצד חוקי הפיזיקה שלטו בכלכלה, הם העתיקו את דפוסי החשיבה של המכניקה בתפיסה שלהם על אינטראקציות בשוק, דפוס היגיון בו החל אדם סמית.

==אדם סמית והיד הנעלמה==
אדם סמית (1723-1790), המוכר בצורה רחבה כמייסד של הכלכלה המודרנית, היה פילוסוף של המוסר. בעוד שכלכלנים מאז סמית עטו על עצמם גלימה עבה של ברק מדעי, נושאים מוסריים קריטיים היו תמיד טבועים בתוך התאוריה הכלכלית. והנושא האתי המרכזי היה תמיד האם הרדיפה אחר תאוות בצע אישית יכולה להיות אינטרס של החברה ככלל. סמית טען כי אם שני אנשים מודעים בצורה מלאה לתוצאות החלטותיהם, והם בוחרים לבצע עסקת-חליפין, הרי זה בגלל שהעסקה משפרת את מצבם של שניהם. בפנייה לתפיסה היהודית-נוצרית של האל, סמית המציא את הדימוי של "היד הנעלמה" בטענה כי השווקים גורמים לבני האדם להתנהג למען טובת הכלל כאילו הם מוכוונים על ידי יישות נעלה יותר. 

הכלכלנים המודרניים ממשיכים בדרך-כלל להניח כי החברה היא פשוט הסכום של כל הפרטים שלה, הרווחה החברתית היא הסכום של גחמות הפרטים, והשווקים מכוונים באופן אוטומטי את ההתנהגות האישית לכיוון של טובת הכלל. עד סוף המאה ה-19, המודל של השווקים עבר לתיאור מתמטי פורמלי והתברר כי זו היתה אותה מתמטיקה שבה השתמש ניוטון לשם המערכות המכאניות. הראיה האטומית הזאת של הפרטים וההשקפה המכניסטית של המערכת החברתית מנוגדת בצורה חריפה עם ההשקפה האורגנית, או אקולוגיות יותר, לפיה יחסים קהילתיים מגדירים מי הם האנשים, משפיעים על רצונותיהם, מהווים יסודות לפעולות משותפות, והם בעלי המשכיות היסטורית משל עצמם. בעוד שאדם סמית היה פילוסוף מוסר, הכלכלה שלו הפכה את המוסר לחשוב פחות. לאורך רוב ההיסטוריה האנושית, תחושת הזהות של בני האדם הייתה דרך חיים בתוך קהילה ודרך תפיסת המוסר שלה. היום, זה פחות ופחות חשוב הן בקרב העשירים מבחינה חומרית, או בקרב אלו השואפים לעושר כזה. בין הגורמים שמהווים מכפיל כוח שמשפעים על ההידרדרות הסביבתית, התפקיד של מטריאליזם והיחס שלו אל התנהגות מוסרית, הוא דבר שדנים בו לעיתים נדירות, ונדרש לכך שיח מדעי ציבורי רחב ורציני יותר. אנו דנים בנקודות אלה בחלקים מאוחרים יותר. 

....
אחד המכשולים הגדולים ביותר לאיחוד בין כלכלה ובין אקולוגיה הייתה ההנחה המוקדמת כי המערכות האקולוגיות והכלכליות הן מערכות נפרדות שאין צורך להבין אותן יחדיו. הכלכלנים חושבים שהמערכות הכלכליות נפרדות מהטבע, בעוד שהרוב הגדול של מדענים בתחום מדעי הטבע חושבים כי המערכות הטבעיות נפרדות מהאדם. למעשה, חוקרי מדעי החברה מלמדים בדרך כלל כי כל התופעות החברתיות נקבעות בצורה תרבותית. כאשר חוקרים ממדעי הטבע אכן חודשים על תופעות חברתיות הם פונים "באופן טבעי" להביט בחוקי טבע כדי להסביר את הדבר. וכך מסומן בדרך כלל "הקו בחול" בין שני דטרמיניסטים תרבותיים או סביבתיים, כאשר הכלכלנים נמנים עם הדטרמיניסטים התרבותיים והאקולוגים נמנים עם הדטרמיניסטים הסביבתיים. כפי שציינו, קו זה מייצג אמונות היסטוריות מערביות אודות מערכות ואודות המדע, והפך להיות חלק מהבעיה שלנו, הסבר לחוסר הקיימות של החברות המודרניות.

==קישורים חיצוניים==
*[http://www.eoearth.org/article/An_Introduction_to_Ecological_Economics:_Chapter_2 הפרק המלא באנגלית]

[[קטגוריה:מבוא לכלכלה אקולוגית]]