הצגת המקור של הדף "כסף"

'''כסף''' (באנגלית: '''Money''') הוא [[מוסד חברתי]] שבו חפצים או רישום כלשהו מהווים הבטחה לעתיד לאפשרות השגה של מוצרים ושירותים או כאמצעי לתשלום חובות או מיסים, בהקשר חברתי-כלכלי מסויים (לדוגמה בתוך גבולות של מדינה).

התפקידים העיקריים של כסף הם להיות אמצעי חליפין ולהוות יחידת חשבונאות. לעיתים קרובות משתמשים בכסף גם לשם אגירת ערך לעתיד. בנוסף לכך הכסף משמש לעיתים קרובות כאמצעי מיסוי (על ידי [[מס אינפלציה]]), אמצעי ספקולציה ואמצעי שליטה. ייתכנו התנגשויות בין התפקידים של אגירת ערך, ספקולציה וכסף כאמצעי שליטה לבין שני התפקידים העיקריים של כסף. כסף הוא ביסודו של דבר [[מיתוס|מציאות מדומיינת]] שמייצרת [[סדר מדומיין]] שכן ערכו האמיתי של הכסף מבוסס על [[אמון]]. מסיבה זו ניתן להסתכל על כסף כעל סוג של [[הון חברתי]]. 

הכסף היה באופן היסטורי [[מטבע סחורות]] שהוא מטבע שערכו מגובה בסחורה (נדירה) כלשהי כמו זהב, עורות, מלח, טבק וכו'. עם זאת, כמעט כל מערכות הכסף מבוססות כיום על [[מטבע פיאט]] שאין לו ערך פנימי כסחורה כלשהי וכל ערכו נובע מהיותו הילך חוקי על ידי ממשלות; כלומר מכך שבתוך גבולות המדינה חייבים להכיר בו כאמצעי לתשלום. 

כסף פיאט כיום, מלווה במערכת [[בנקאות ברזרבה חלקית]] שבה חלק קטן מהכסף (כ-10%) מורכב משטרות וממטבעות שהמדינה מנפיקה, ורוב הכסף מונפק על ידי הבנקים על ידי גלגול של הלוואות וחובות ושמירה של חלק קטן מאותן הלוואות כרזרבה בבנק. כאשר אזרח לוקח שטרי כסף בסכום של 100 ש"ח ומפקיד אותם בבנק, לבנקים יש היתר לשמור רק 10 ש"ח בבנק, ולהלוואת את שאר 90 השקלים. אזרחים אחרים מפקידים את אותם 90 ש"ח ולבנקים מותר להלוות עוד 81 ש"ח. כך בטור הנדסי מתכנס, אותם 100 ש"ח במטבעות הופכים ל-1,000 ש"ח, ש-900 ש"ח מתוכם הם כסף בנקאי. מערכת כזו של כסף היא בעלת השפעות לוואי רבות, כמו היותה חשופה לסיכונים של [[ריצה על הבנק]] וקריסת בנקים ואף מערכות מטבע שלמות. 

לפי טענת הסרט "[[כסף כחוב (סרט)|כסף כחוב]]", בעוד שבעבר הרזרבה של הבנקים הייתה מורכבת משטרות כסף אמיתי מול הלוואות, כיום מדובר ברזרבות של הלוואות ישנות מול הלוואות חדשות, כך שלמעשה אין הגבלה על כמות כמות הכסף שניתן להדפיס. 

כיום רק מעט מאוד מהכסף, כ-2%-3% או פחות מכך, הוא כסף בצורה של מטבעות ושטרות, ורוב הכסף שיש הוא בצורה של [[מידע]] אלקטרוני שזורם בין רשתות מחשבים. הקבוצה העיקרית שעושה שימוש נרחב בכסף לשם ביצוע עסקאות משמעותיות היא פושעים שרוצים להסתיר את קיום העסקה ולהימנע מתשלום מס. 

כסף הוא אחד [[מוסד חברתי|המוסדות החברתיים]] שמושכים בכיוון של הפיכת כל העולם ל[[גלובליזציה|תרבות אחת]], שכן הוא מקל ומאפשר על קיומו של מסחר בינלאומי. לטענת פרופ' [[יובל נח הררי]] המופיעה ב[[קיצור תולדות האנושות]], מלבד כסף גם יצירת אימפריות ודתות דחפו את ההיסטוריה לתהליך שאורך אלפי שנים שבו האנושות עוברת מאלפי חברות נפרדות אל חברה גלובלית אחת.

==אמון וכסף==
{{הפניה לערך מורחב|אמון}}

בספר [[דיילי: כלכלה אקולוגית, פרק 14|כלכלה אקולוגית: עקרונות ויישומים]] טוען הכלכלן האקולוגי [[הרמן דיילי]] שהכלכלן [[ג'יימס טובין]] בדברו על נאמנויות מגיע לתיאור דומה לעושר וירטואלי. עושה הבחנה בין מוצרים גשמיים שנבנו בהשקעה חומרית מול מוצרים תלויי אמון הנוצרים יש מאין, כמו כסף. העושר האמיתי הוא רק הדברים הגשמיים אך בתפישת הפרטים העושר שלהם עולה עליו בהרבה בהתבסס על מידת האמון שהם מקנים להבטחות לתשלום על ניירות הכסף. זו [[מיתוס|אשליה]], אחת מני רבות, העומדות בבסיס הכלכלה והחברה. אין בעיה לחברה להמשיך להחזיק באשליה כזו כל עוד לא מנסים להמיר את כל עושרה הווירטואלי לנכסים ממשיים.

ההיסטוריון פרופ' [[יובל נח הררי]], מציין כי כסף הוא מכשיר חשוב ביצירת אמון הדדי, ובכך היה לו חשיבות מפתח ביכולת לקדם את [[גלובליזציה|איחוד החברה החברה האנושית לתרבות אחת]]. אמון כזה נראה לנו מובן מאליו, אבל נדרש מאמץ גדול ועבר זמן רב בבניית אמון זה:
{{ציטוט|תוכן=כסף הוא מערכת של אמון הדדי. ולא סתם מערכת של אמון הדדי, אלא מערכת האמון ההדדי האוניברסלית ביותר והיעילה ביותר שנוצרה אי פעם|מקור=[[קיצור תולדות האנושות]], עמ' 183}}

מי שנותן דברים בעלי ערך, כגון שקי חיטה, או טיפול רפואי תמורת כסף כלשהו, חייב להאמין כי הכסף ישרת אותו באופן דומה בעתיד. הוא יוכל לתת את אותו כסף בתמורה למוצרים או שירותים אחרים, והמוכרים יהיו מוכנים לקבל כסף זה. כיום, [[המוסד החברתי]] העיקרי שאמור להבטיח כי לכסף אכן יהיה ערך עתידי כזה כיום הוא המדינה שמונעת מאנשים לזייף כסף, מגבילה יצירה של תחליפי כסף, אוסרת על אנשים לסרב לקבל כסף כאמצעי תשלום לגיטימי. היבט נוסף הוא שהמדינה מנסה לשמור את האמון בערכו העתידי של הכסף על ידי כך שערכו לא ירד מהר מידי. כאשר משטר במדינה מסויימת נחלש, לדוגמה כאשר הדיקטטור הרומני צ'אוצ'סקו איבד את כסאו, אובד לעיתים קרובות האמון בערכו העתידי של הכסף והוא מאבד מערכו במהירות ומחפשים סוגי מטבע אחרים - מטבעות של מדינות אחרות, אמצעי חליפין נדירים, או [[מטבע מקומי]].

היות הכסף מוסכמה חברתית יכול להסביר דילמה הקיימת ב[[כלכלה אקולוגית]] וב[[כלכלה ביופיזית]]- מחד אנשים כמו [[פרדריק סודי]] הצביעו על כך שאי אפשר להגדיל את כמות הסחורות והשירותים בעולם בצורה של [[גידול מעריכי]] בגלל [[תרמודינמיקה|חוקי התרמודינמיקה]]. מאידך [[ריבית דריבית]] באחוז קבוע של ריבית היא בדיוק מנגנון כזה. הפתרון לפרדוקס זה הוא אם זוכרים שכסף אינו באמת סך הסחורות והשירותים אלה רק הבטחה עתידית, מוסכמה חברתית, להספקה של שירותים כאלה, וכמו מוסכמות אחרות הוא עלול להתבדות כאשר מנצלים את המוסכמה החברתית לרעה.

==היסטוריה של הכסף==
{{הפניה לערך מורחב|ההיסטוריה של הכסף}}

כסף עבר גלגולים רבים, החל משימוש בסחורות נפוצות כמו בקר ודגנים לסחר חליפין, עבור בשימוש במתכות, לאחר מכן שימוש במטבעות מתכת, עבור בשימוש בשטרות חוב ועד הכסף שמשמש היום [[כסף פיאט]] המבוסס על אשראי וחובות לעתיד. 

===התפתחות סחר חליפין לכסף סחורות===
{{הפניה לערך מורחב|קיצור תולדות האנושות}}
[[שוק|המסחר]] קדם לכסף וידוע לנו כי התקיים [[סחר חליפין]] במשך אלפי שנים שחלפו בין [[המהפכה הלשונית]], לבין [[המהפכה החקלאית]]. יחד עם זאת היקפי הסחר לפני המהפכה החקלאית היו קטנים למדי, הן בגלל שהיו פחות אנשים, הן בגלל שהייתה פחות התמחות, והן בגלל שהיקפי הרכוש של בני האדם היו קטנים. רוב הקבוצות של [[לקטים ציידים]] נדדו ממקום למקום וחבריהם היו צריכים לשעת בידיהם את כל רכושם.

{{קיצור תולדות האנושות}}
סחר החליפין החל להתפתח עם התפתחות של יישובי קבע (שאיפשרו אגירת רכוש) ופיתוח של [[טכנולוגיות]] תחבורה חדשות כמו סירות, גלגל וביות בעלי-חיים המסוגלים לשאת משאות. עם זאת סחר חליפין הטיל שתי מגבלות חמורות על היקף וכמות המסחר שהקשו על קיומו. מגבלה אחת היא שיש צורך לדעת את יחסי ההמרה בין כל סחורה לכל סחורה בכל רגע נתון. מספר היחסים גדל בקצב של סיגמה n (סכום האיברים עד n), שגדל בקצב ריבועי. כך שכאשר יש 10 סחורות יש 45 יחסי המרה, ואם יש 100 סחורות יש 4950 יחסי המרה וכך הלאה. בעיה שניה היא שבסחר חליפין פשוט (ללא רישום כלשהו) יש צורך להמיר לקבל שירות שלאו דווקא זקוקים לו ברגע זה. לדוגמה מוכר תפוחים שרוצה לקנות עגבניות יוכל למכור למוכרת תפוחים, אבל ייתכן שהיא דווקא מעוניינת דווקא בשירות מסוג רפואה ולאו דווקא בתפוחים. 

כסף מהווה דוגמה למוסד חברתי, או [[מיתוס]], שכן הדבר הבסיסי שמעניק לו את ערכו הוא ה[[אמון]] ההדדי שנותנים בו אנשים אחרים. אם אנשים חושבים שאנשים אחרים לא מאמינים יותר בכסף, או לא ירצו בו מאיזה סיבה, ערכו של הכסף יורד במהירות. לדוגמה, ברומניה בסוף עידן הרודן צ'אוצ'סקו, היו עדיין שטרות כסף מהשלטון הישן, אבל אף אחד לא רצה להשתמש בהם. 

===כסף סחורות לכסף ממשלתי===
לפי הספר [[קיצור תולדות האנושות]] הכסף הראשון שמוכר לנו הוא "שקל שעורה" - כמות מדודה של שעורה שהיוותה מטבע ב[[שומר]] שבמסופוטמיה (היום עיראק). לא היה זה כסף מטבע אלא כמות משקל מסויימת של שעורה. השעורה הייתה בעלת יתרון של מוצר בעל ערך פנימי אבל היה קשה לנייד אותה. לאחר מכן עברו לשימוש בנתיכי כסף בעלי משקל מסויים, שהיו "שקלי כסף". בניגוד לשעורה הערך העצמי של הכסף לא היה גבוה כי אי אפשר לאכול אותו אלא רק להכין ממנו תכשיטים, מצד שני הדבר אפשר נייד סכומי כסף גדולים יותר בקלות רבה יותר.

לפי פרופ' [[יובל נח הררי]], הבחירה במתכת כסף ולאחר מכן גם בזהב היתה מקרית. באיזורים אחרים בעולם ובזמנים שונים השתמשו בסחורות אחרות - לדוגמה בקונכיות בהודו ובים סין, בקקאו ובבדים במרכז אמריקה, עלי טבק בצפון אמריקה. במחנות ריכוז ובבתי כלא סיגריות הן לעיתים קרובות סוג של כסף.

לאחר מכן החלו לייצר מטבעות כסף. מטבע הכסף נהנה משני יתרונות לכאורה על פני מטילי הכסף מצד אחד לא היה צריך לשקול אותו כל הזמן, שכן כמות הערך שהתקיימה בכל מטבע הייתה כביכול קבועה. כמו כן היה אסור לזייף את מטבע הכסף בניגוד למטילים שניתן היה להוסיף להם עופרת. המטבעות הראשונים הכילו שני פריטי מידע חשובים - האחד הוא מה משקל המטבע, או מה כמות הכסף שיש במטבע. והשני הוא מי האחראי לאמינות הכסף. 

כסף המטבעות החל להתפשט ברחבי יבשת אירופה-אסיה ואפריקה. הדינר הרומאי הפך למטבע מבוקש מאוד, בגלל שאנשים רבים האמינו בו. הוא היה מבוקש עד כדי כך עד שגם ממלכות בהודו, שלא היו תחת שלטון רומא, התחילו להנפיק מטבעות דומים. הסיבה לכך, לפי פרופ' [[יובל נח הררי]] היא שקשה לגרום לאנשים לתת אמון בכסף. משום כך, כאשר יש כסף שזוכה באמונם של בני האדם, כדאי לשלטונות להנפיק כסף כזה ולאו דווקא לנסות להנפיק כסף משל עצמם. 

כסף הוא מאחד גדול בין בני אדם. גם אנשים ששונאים ובזים זה לזה, מוכנים לקבל כסף של אויביהם. לדוגמה בן לאדן מוכן לקבל דולרים של ארצות הברית. בזמן הרקונקיסטה, הנוצרים הנפיקו מטבעות נוצריים, אבל גם מטבעות שדמו מאוד למטבעות המוסלמים, שכן "שמו" של המטבע המוסלמי היה טוב כל כך שאנשים היו מוכנים לקבל אותו גם מחוץ לגבולות אימפריית האיסלאם.

===מכסף סחורות לכסף חוב מגובה בסחורות===
{{הפניה לערך מורחב|כסף כחוב (סרט)}}
זהב וכסף שימוש תרבויות רבות לשם ייצור מערכות מטבע לאומיות, בהן השליט מגן על ערכם של מטבעות ומונע זיופים. לזהב וכסף היו יתרונות על פני אמצעים אחרים - היה קל ליצור יחידות סטנדרטיות שלהם (מטבעות), הם היו נדירים ולכן מי שרצה לזייף כסף היה צריך לקנות תחילה מתכת יקרה (בניגוד לנחושת לדומה). כמו כן בגלל שאנשים רצו כסף וזהב ואלו נתפסו כסממני עושר, אנשים האמינו כי אם יהיו להם מטבעות זהב וכסף, אם השליט יפול, יהיה להם לפחות הזהב בתוך המטבעות ערובה לערך הכסף. גם מבחינת השליט יש יתרון לשימוש בזהב וכסף - השליטים יכלו להקטין את ריכוז הכסף והזהב במטבעות ועל ידי כך ליצור [[מס אינפלציה]] - דבר שהיה להם קשה לבצע במטבעות מבוססים סחורה אחרים כמו טבק או קונכיות. 

כתוצאה מהפיכת הכסף למבוסס מתכות כסף וזהב היו מעורבים בתהליך ההנפקה צורפים וערכן של המתכות האלה עלה. כדי להגן על הזהב שלו, הצורף היה זקוק לכספת. אזרחים אחרים, בעיקר סוחרים שהיו זקוקים לכמויות של כסף לתקופה קצרה כדי לקנות סחורה, ביקשו להפקיד את מטבעות הזהב, או סחורות יקרות אחרות בכספת של הצורף, בתמורה ל"דמי שכירות" קטנים. עם השנים החלו בנקים לספק שטרי "אני חייב לך", IOU, כסף נייר שניתן היה לסחור בו כמו בכסף מטבעות. העברת כסף הנייר הייתה בטוחה יותר וקלה יותר יחסית למטבעות זהב והשימוש בו התרחב. 

צורפים וסוחרים החלו לנהל עסקים אחרים של הלוואות הזהב ומטבעות הכסף בתמורה ל[[ריבית]]. התרחבות השימוש בשטרי החוב הובילה לכך שהלווים לא תמיד רצו לקבל מהבנק מטבעות כסף אלא רצו שטרי חוב. צורפים הבחינו כי כל עוד לא כולם באים לבקש את הזהב שלהם באותו זמן, דבר נדיר למדי, איש לא יודע כמה זהב יש להם באמת. מכיוון שכך, אין מניעה לתת הלוואת לא רק על סך כסף המטבעות שלהם עצמם, אלא גם כנגד כסף המטבעות והזהב שהופקדו אצלם. כל עוד ההלוואות שולמו בחזרה, המפקידים לא ידעו ואף אחד לא נפגע. התוצאה היתה שהצורף יכל להלוות סכומי כסף גדולים בהרבה, ולהנות מרווחי ריבית גבוהים בהרבה יחסית למצב בו יכול להלוות רק את הכסף של עצמו. 

התעשרות הצורפים עוררה את חשד המפקידים. הם דרשו מהצורף, שהפך לבנקאי, לשתף אותם ברווחים על הריבית. זו היתה תחילת הבנקאות - הבנק שילם ריבית נמוכה למפקידים, ודרש ריבית גבוהה יותר מהלווים. המרווח כיסה את עלויות התפעול של הבנק ויצר את הרווח שלו. לפעמים מוצגת בנקים כאילו הם פועלים כך, אך זו אינה הדרך בה בנקים פועלים היום.

===מכסף חוב מגובה בסחורות לכסף חוב===
{{הפניה לערך מורחב|בנקאות ברזרבה חלקית}}
חלק מהצורפים-בנקאים רצו להרוויח יותר, במיוחד שהייתה קיימת דרישה גבוהה ל[[אשראי]], בעקבות התפשטות [[האימפריאליזם האירופאי]]. אבל באותה תקופה כמות ההלוואות שבנקים יכלו לתת הייתה מוגבלת על ידי כמות הזהב שהייתה להם בכסף. חלק מהבנקים עלו על רעיון נועז יותר מאשר מתן הלוואות עם זהב שאינו שלהם - היות ואנשים מחוץ לבנק אינם יודעים מה כמות הזהב שיש בכספת הבנק, הבנק יכול לספק שטרי קבלה עבור זהב שכלל לא קיים. כל עוד כמות מספקת של מחזיקי שטרות לא באים באותו זמן בדרישה לזהב אמיתי, דבר שלא מתרחש כל עוד יש להם מספיק [[אמון]] בבנק, דבר זה לא יתגלה. 

רעיון זה הצליח בגדול ובנקים החלו לספק אשראי על כסף שכלל לא היה ברשותם. לרוב, בנקים המשיכו "להדפיס כסף" או "לנפח כסף" בצורה זו עוד ועוד - בדרך כלל כמות הכסף שייצרו הבנקים בצורה זו הייתה גבוהה פי 10 ויותר מאשר כמות כסף השטרות או הכסף מגובה הזהב. שיטה זו עבדה עד למשברים פיננסים שגרמו לכמו מספקת של אנשים לרצות את הכסף שלהם בצורה של זהב או של שטרות. בעלי שטרות זועמים התגודדו ברחובות מחוץ לבנק. לבסוף לבנקאי לא היה די כסף וזהב להשיב תמורת כל השטרות שנתן בידיהם, המצב הזה נקרא "[[ריצה על הבנק]]" וזה מה שכל בנקאי חושש ממנו.

התופעה של בהלה לבנק הרסה בנקים פרטיים רבים, וערערה את האמון בכל הבנקים. צעד אפשרי אחד היה להפסיק את היצירה של כסף לדבר שנוצר על ידי חובות. אבל ה[[אשראי]] שנוצר על ידי הבנקים היה חיוני הן להתפשטות [[האימפריאליזם האירופאי]] שבו היה אינטרס לממשלות ולרבים באליטה החברתית, וכן להתרחבות ול[[צמיחה כלכלית]] שחשוב לעסקים ולמבנה הכללי של [[קפיטליזם]]. כך שבמקום לאסור על יצירת כסף מחובות, הפכו את הדבר לחוקי במסגרת חקיקת חוקי מיוחדים. הבנקאים הסכימו לקבל הגבלות על כמות הכסף הדמיוני שיכלו ליצור, כאשר הגבול היה גדול בהרבה מכמות הכסף והזהב שהייתה למעשה בכספת. 

שיטה זו נקראת [[בנקאות ברזרבה חלקית]] היחס היה לרוב 9 דולרים דמיוניים (דולרים שנוצרו עקב חובות) לדולר זהב אחד שהיה בכספת. תקנות אלו נאכפו על ידי ביקורות פתע. בשנות ה-20 של המאה ה-20, בעקבות מקרים רבים של [[ריצה על הבנק]] ומשברים פיננסים רחבים יותר בהם אנשים איבדו את כל חסכונותיהם במהלך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, החליטו על הקמה של [[בנק מרכזי]]. במקרה של בהלה לבנק, הבנקים המרכזיים יתמכו בבנקים המסחריים על ידי אספקה של זהב, בתמורה לכך, הבנק המרכזי מגביל את התנהלות הבנקים המסחריים בשורה ארוכה של תקנות שאמורות להבטיח כי בנקים הם יציבים מספיק. רק במקרה של בהלות בנקים מרובות שהתרחשו באותו הזמן, האשראי נעלם והמערכת הגיעה לקריסה.

===המעבר לכסף פיאט===
זהב וכסף היוו במשך אלפי שנים בסיס חומרי לכסף. כדי לספק דרישה לאשראי, וכן כדי להתעשר, בנקים מסחריים יצרו את רוב הכסף על ידי מתן הלוואות. ועם זאת זהב נשאר בסיס חומרי שהגביל בצורה מסויימת את היצע הכסף. בנקים מרכזיים החזיקו בכספות שבהם היו עתודות זהב למקרה שהיו הרזרבה למול שטרי הכסף של המדינה. בנקים מסחריים החזיקו ברזרבות של שטרות כסף מול רוב הכסף שהיה קיים בצורה של הלוואות. 

ב[[הסכמי ברטון וודס]] ב-1944 החליטו המעצמות המערביות כי דולרים של ארצות הברית יהיו חלופה לזהב. כך שמדינות יוכלו לאגור ערך על ידי שמירת דולרים במקום שמירת זהב בכספות, ולקבל מארצות הברית זהב על פי דרישה. בעקבות מלחמת וויאטנם הדפיסה הממשלה של ארצות הברית עוד כסף בלי שיהיה לו גיבוי של זהב, כדי לממן את המלחמה. צרפת שהתנגדה למלחמה, איימה לחשוף את הבלוף של ארצות הברית. בשנת 1971 הכריזה ארצות הברית כי היא כבר לא מגבה יותר את כסף הנייר שלה בזהב. מאז זמן זה, מטבעות העולם הם [[כסף פיאט]] - כסף שערכו היחיד נובע מתוך האמון ההדדי שיש בו לבני אדם אחרים, ומתוך האמון שלהם בשיטה הכלכלית ובהמשך ה[[צמיחה כלכלית|הצמיחה הכלכלית]].

בעבר, היה נהוג לדרוש מבנקים להחזיק לפחות דולר אחד אמיתי מזהב בכספת, כנגד עשרה דולרים של כסף חוב שנוצר. כיום, יחסי הרזרבה אינם תלויים יותר בהפקדות זהב או בכסף שטרות, אלא קובעים יחס בין כסף החוב החדש שנוצר לכסף החוב שהופקד. כיום, רזרבות של בנק מסחרי מורכבות משני דברים: כמות הכסף המוטבע הממשלתי או שווה ערך לו, שהופקד בבנק המרכזי. ובנוסף, כמות כסף החוב שכבר הופקדה בבנק עצמו.

אם בנק מפקיד סכום כסף שטרות כלשהו בבנק מרכזי, ביכולתו להמציא בדרך זו כסף בכמות גדולה פי 90 (בהנחה של יחס רזרבה של 1:9) ולהנות מרווחי ריבית על כסף שאין לו. אם בנק מפקיד כ-1111 שטרות דולרים הוא יכול להרוויח ריבית מהלוואות בסך של כמעט 100,000 דולר! יותר מכך בעקבות לחצים של בנקים על ממשלות, הם הצליחו ליצור מצב בו עבור סוגי פיקדונות שונים עומד יחס הרזרבה על 1:20 או 1:30 ולפעמים דורשים מהלווים לקבל עמלת הלוואה כך שיחס הרזרבה מבוטל לחלוטין והמגבלה היחידה על כמות הכסף היא למעשה כמות החובות שאנשים מסוגלים לקחת.

==משברי ריבית==
בנקים מלווים לאנשים את הכסף לקרן, אבל דורשים מהם בחזרה [[ריבית]] ועוד קרן. היות וסך הכסף הקיים הוא כספים שניתנו על קרנות, אין בנמצא מספיק כסף כדי להחזיר את כל ההלוואות. אם כספי החזרי הריבית מהווים לדוגמה שליש מהכמות של ריבית + קרן זו תהיה אחוז ההלוואות שיכשלו ולא יוכלו להחזיר את הקרן. 

בהלוואות ארוכות טווח החזרי הריבית גבוהים יותר מאשר הקרן המקורית. כדי למנוע משבר כלכלי, על המערכת ליצור עוד ועוד כסף (על ידי יצירת עוד חובות) כדי לספק כסף שימנע מיותר מידי עסקים ואנשים לפשוט את הרגל, ולמנוע משבר כלכלי עמוק.
==תפקודי הכסף==
בספר "Money and the Mechanism of Exchange " שפורסם בשנת 1875, מביא הכלכלן [[ויליאם סטנלי ג'בונס]] ניתוח של הכסף במונחים של -4 תפקודים: אמצעי חליפין, מדד משותף של ערך (או יחידת חשבונאות), תקן של ערך (או תקן של תשלום דחוי), ואוגר של ערך. [[ברנרד ליטר]] מוסיף על תפקודים אלה תפקודים נוספים - אמצעי ספקולציה ואמצעי שליטה, וניתן גם לדבר על כסף כאמצעי מיסוי יעיל מאוד על ידי [[מס אינפלציה]]. 

רוב ספרי הלימוד לכלכלה המודרניים מתארים רק שלושה מתוך תפקודים אלה - אמצעי חליפין, יחידת חשבונאות ואגירה של ערך, ואינם מתחשבים בו כתקן לתשלום מאוחר כתפקיד מאובחן, אלא כתת-תפקוד של האחרים. 

קיימים ויכוחים היסטוריים ארוכים הנוגעים לקומבינציות של תפקודי הכסף. יש הטוענים כי יש צורך להפרדה חזקה יותר בין התפקודים וכי כל יחידה אחת שמספקת את כולם בבת אחת אינה מספיק טובה. אחד הטיעונים הללו הוא כי התפקוד של כסף כאמצעי חליפין נמצא בהתנגשות עם התפקיד שלו כאוגר של ערך: התפקוד שלו לשם אגירת ערך דורש כי יחזיקו בו ללא שימוש בו, בעוד שהתפקוד שלו בתוך אמצעי חליפין דורש כי ישתמשו בו באופן מחזורי. אחרים טוענים כי אגירה של ערך היא רק דחייה של החליפין אבל דבר זה אין פירושו שכסף אמצעי חליפין שניתן לנייד אותו על פני המרחב והזמן. המונח "[[הון פיננסי]]" (Financial capital) הוא מונח כללי יותר שולל את כל המכשירים הנזילים, בין אם הם הילך חוקי מקובל ובין אם לאו. 

;אמצעי חליפין:
כאשר משתמשים בכסף כדי לתווך את ההחלפה של מוצרים ושירותים הוא מאפשר תפקוד של אמצעי חליפין. דבר זה מתגבר על קשיים שיש ב[[סחר חליפין]] כמו הבעיה של צורך בתאום מיידי של הצרכים (אני צריך עניבה ואתה צריך עגבניות). 

;יחידת חשבונאות:
יחידת חשבונאות היא יחידה מספרית תקנית למדידת [[מחיר מלא|ערך השוק]] של מוצרים ושירותי וכן של טרנסאקציות אחרות, ולשם השוואה בין מחירים של מוצרים שונים. יחידה כזו היא תנאי חשוב, ויש אומרים הכרחי, למיסוד של הסכמי מסחרי שבהם מעורב היבט של חוב. כדי לשמש כיחידה חשבונאית, כל סוג של כסף נדרש להיות בעל מספר תכונות: 
* שניתן לחלק אותו ליחידות קטנות יותר ללא הפסד ערך, 
* הומוגניות (Fungible)- יחידה אחת של כסף צריכה להיתפס כשוות ערך ליחידת כסף אחרת (לכן יהלומים, יצירות אומנות או נכסי נדל"ן אינם מתאימים לשמש ככסף. 
* בעל גודל, צורה או משקל שניתן לאמת אותם בקלות. לדוגמה, הטבעת מטבעות לרוב חורצת בהם חריצים בקצה כדי שניתן להבחין בקלות בשיוף או כרסום (קליפ) לצורכי הורדת ערכו המסחרי. 

;שמירה של ערך:
כדי לשמור על ערך לעתיד, על הסף להיות כזה שנין לשמור אותו, לחסוך ולמשוך אותו באופן אמין, וכן שהוא יהיה שימושי כמדיום של מסחר כאשר מושכים אותו בחזרה. ערכו של הכסף צריך להיות יציב על פני זמן. יש הטוענים כי [[אינפלציה]] הגורמת לשחיקה בערכו של הכסף מורידה את ערכו של הכסף כאוגר אמין של ערך. כמו כן יש הטוענים כמו [[ברנארד לייטר]] כי אגירה של כסף פוגעת ביכולת של הכסף להיות אמצעי חליפין ומחריפה בעיות של מחזורי עסקים. 

;תקן של תשלומים דחויים:
חלק מהספרים לתמידי כלכלה מבחינים בתפקוד זה כדבר מיוחד, בעוד שספרים אחרים מגדירים תפקוד זה כתת-תפקוד של תפקודים אחרים. תקן של תשלום דחוי (Standard of deferred payment) היא דרך מקובלת להחזר של חובות

==ראו גם==
* [[הון חברתי]]
* [[מידע]]
* [[כסף כחוב (סרט)]]
* [[צמיחה כלכלית]]
* [[דיילי: כלכלה אקולוגית, פרק 14| כלכלה אקולוגית, פרק 14 - כסף]] - סיכום הפרק מהספר [[כלכלה אקולוגית: עקרונות ויישומים (ספר)|כלכלה אקולוגית: עקרונות ויישומים]] של [[הרמן דיילי]]

==קישורים חיצוניים==
* [http://en.wikipedia.org/wiki/Money כסף] בוויקיפדיה האנגלית
* [http://www.youtube.com/watch?v=H5jZEwN5ekM&feature=player_embedded קורס מבוא להיסטוריה עולמית - שיעור 11] פרופ' [[יובל נח הררי]], 22.03.2011, האוניברסיטה העברית, מתוך תכנית "אבני פינה" 
* [http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=_VDVO_xCT6Q קורס מבוא להיסטוריה עולמית - שיעור 12] פרופ' [[יובל נח הררי]], 27.03.2011, האוניברסיטה העברית, מתוך תכנית "אבני פינה" 
{{כסף}}
{{מוצרים ציבוריים}}
[[קטגוריה:כסף|*]]
[[קטגוריה:כלכלה]]
[[קטגוריה:מוסדות חברתיים]]
[[קטגוריה:מיתוסים]]