הצגת המקור של הדף "טקסט מלא:הקודחים מטקסס"

טקסט זה מקושר לשיחה [[כתבה - הקודחים מטקסס|הזו]], וישמש רק במקרה שתחסם הגישה לכתבה המקורית.

===הקודחים מטקסס=== 
'''ענקית הנפט אקסון מוביל הרוויחה סכום חסר תקדים של 36 מיליארד דולר ב-2005 - יותר מהתמ"ג של 68% ממדינות העולם. אפילו הנשיא בוש, יקיר התעשייה, נבהל מרווחי העתק של חברות הנפט, וקרא בשבוע שעבר לחסוך בדלק ולמצוא אלטרנטיבות ירוקות. כך הפכו תאגידי הנפט חסרי הרסן לארגונים השנואים ביותר באמריקה. 50 הוכחות'''

מאת: קרן צוריאל-הררי 9:54 10/2/06 
 
 
1. אקסון, שנחשבת לחברה הציבורית הגדולה בארצות-הברית, סיימה את 2005 עם הכנסות של 371 מיליארד דולר, קפיצה של 27% לעומת 2004, והרווח הנקי זינק ב-42%, ל-36.13 מיליארד דולר. הרווחים האסטרונומיים האלה דווחו לפני כשבוע ומוסגרו כרווח השנתי הגדול ביותר בהיסטוריה האמריקנית. השיא הקודם שאקסון שברה היה שייך גם כן לה - רווח נקי של 25.3 מיליארד דולר ב-2004. 

2. מתי יודעים שחברה לא חשה בנוח עם התוצאות של עצמה? כשבהתנדבות ובגאווה היא מציעה לנטרל מהן את ההכנסות והרווחים החד-פעמיים. במקרה של אקסון, גם אחרי שמנקים את השניים-ומשהו מיליארד דולר של רווחים חד-פעמיים, מקבלים רווח נקי בלתי נתפס של 33.8 מיליארד דולר. קפיצה של 34% לעומת 2004. 

3. עם הרווח הנקי של אקסון ל-2005 אפשר לקנות 131 מטוסי איירבס מדגם 380A שמתאימים ל-555 נוסעים. או 72,990 בתים במחירים ממוצעים באזור לוס-אנג'לס. אפשר גם לרכוש 281,443 האמרים, 3,345,370 פוליסות בריאות לשנה למשפחה של ארבע נפשות, 5,555,043 תשלומי דמי הרשמה שנתיים לסטודנטים ב-UCLA. במחלקת המחקר של הלוס-אנג'לס טיימס טרחו וחישבו שהרווח הנקי של אקסון שקול ל-12,043,333,333 כרטיסי נסיעה יומיים ברכבת התחתית של ניו-יורק ול-61,839,965,768 ליטרים של דלק רגיל (בשירות עצמי, כמובן). 

4. אקסון לא לבד. היא אמנם הסמן הקיצוני של ה-Big Five, חמש ענקיות הנפט העולמיות, אבל גם בעבור ארבע עמיתותיה הייתה 2005 שנת שיאים. רויאל דאץ'-של דיווחה על גידול של 36% ברווח הנקי שלה, ל-25.3 מיליארד דולר. הרווח הנקי של שברון גדל ב-6% צנועים, ל-14.1 מיליארד דולר. BP וטוטאל עוד לא דיווחו על תוצאותיהן לשנה כולה, אבל סביר שיהיו טובות נוכח תוצאות שלושת הרבעונים הראשונים של השנה, שבהם עקפו את הרווח הנקי של כל 2004. גם חברות נפט קטנות יותר מדווחות על תוצאות שמרגיזות את האמריקנים: הרווח הנקי של סונוקו קפץ ב-61%, של מרפי אויל ב-15% ושל דברון ב-44%. 

5. אנליסטים מעריכים שהרווח הנקי של ה-Big Five ל-2005 יהיה לפחות 108 מיליארד דולר, סכום השווה לתמ"ג של ניו-זילנד עם עודף של יותר מ-10 מיליארד דולר. או לתמ"ג של ישראל, אירלנד, לבנון, הונגריה, מלטה, יוון, פינלנד, בלגיה, קטאר ולוב גם יחד. 

6. מניית אקסון זינקה ב-300% בעשור האחרון. היום היא נסחרת לפי שווי של כ-62 דולר למניה, מחיר שמייצר לה שווי שוק של 385 מיליארד דולר. מראשית 2005 המניה קפצה ב-25%. 

7. עליית מחירי הנפט בקיץ האחרון לשיא של 3.069 דולר לגלון (3.6 שקלים לליטר), וריבוי ההוריקנים, הפכו את חברות הנפט, ואת חמש הגדולות בפרט, לחברות השנואות בארצות-הברית. כל נתון של החברות האלה נבחן בקפדנות. כך, למשל, בין 2000 ל-2005 יצרה אקסון מחזור הכנסות של 1,581 מיליארד דולר. זה 11.3 פעמים התמ"ג של ישראל. 

8. חברות הדלק מתרצות את העלייה במחירים, ודרכם ברווחיות שלהן, בעליית מחירי הדלק הגולמי במסחר הבינלאומי, ובעצם מגלגלות את האחריות כלפי המזרח התיכון הסוער והמלחמה בעיראק בפרט. טענת ה-Big Five היא שמחיר הנפט הגולמי הגיע בשנה האחרונה לכדי שני-שלישים ממחיר הדלק ששילם הצרכן. אלא שמחלקת האנרגיה האמריקנית, שניתחה את הנתונים בין ינואר לנובמבר בשנה שעברה, הגיעה למסקנה אחרת לגמרי, ולפיה שיעור הנפט הגולמי ממחיר הדלק לצרכן הוא רק 52%. 

9. כשהאמריקנים שונאים מישהו הם מספרים עליו בדיחות שחורות. עורכי אתר ההומור Top Five אתגרו את הגולשים הזועמים על מחירי הדלק המופקעים, וביקשו בדיחות שיופיעו על שלטים בתחנות הדלק. לגמר העפילו: "סליחה, אדוני, אבל מחיר הדלק עלה ב-15 סנט לגלון מאז שהתחלת לתדלק לפני דקה", ו"התוסף החדש והיקר שלנו הוא 'אהבה'". במקום הראשון זכה: Pay at the Pimp (התשלום אצל הסרסור). 

10. בשש השנים האחרונות נסקו הכנסות ה-Big Five ב-61%, והרווח הנקי שלהן זינק ב-82.5%. איפה הכסף? נגיע לזה, אבל קודם נבהיר שהוא לא הלך לחיפוש מקורות נפט גולמי חדשים. "מה שאנחנו רואים היום, גם במונחים של מחירי השיא וגם במונחים של רווחי השיא, הוא תוצאה של שני עשורים של השקעות נמוכות באיתור נפט גולמי", טוען ג'יימס ת'ורן, מנהל תיקים ראשי בבית-ההשקעות האמריקני MTB, שמחזיק בעצמו ב-52,800 מניות אקסון בשווי של 3.3 מיליון דולר. 

11. השקעות ה-Big Five באיתור מקורות נפט גולמי חדשים אינן מתקרבות לרמות הביקוש העתידי. להגנתן הן טוענות שמדובר בהשקעות של מיליארדים, באזורים מסוכנים (כמו עיראק) או רחוקים (כמו אנטארקטיקה), שם צריך לקדוח לעומק של קילומטרים רבים ולהחזיק אצבעות. בחברות המחקר מתנחמים בכך שמקורות הנפט עדיין רחוקים מלהיגמר. 

12. מ-2000 עד 2005 גדל הביקוש לנפט ב-13%, ל-85 מיליון חביות ליום. הגידול בהיצע מפגר אחריו ועומד רק על 9%. ב-IEA, גוף שמייעץ ל-26 מדינות שמייבאות נפט, מעריכים שהירידה בהיצע נובעת מסיבות היסטוריות. בין השנים 1981 ל-1985 הציפה ערב-הסעודית את העולם בנפט גולמי, כדי להחזיר לעצמה נתח שוק שאיבדה. ה-Big Five למדו את הלקח וחוששות שיצרניות מזרח-תיכוניות יחזרו ויציפו את השוק. 

13. חברות הנפט מוותרות על ההרפתקה המסוכנת של קידוחים למציאת רזרבות נפט חדשות, למרות ששיעור ההצלחה שלהן בקידוחים החדשים גדל בשנים האחרונות מ-75% ל-88%. רק ב-2004 הן החלו לקדם השקעות לפיתוח בארות חדשות. ההערכות של אנליסטים מלהמן ברדרס הן שב-2005 קפצו ההשקעות האלה ב-13%, ל-192 מיליארד דולר. מרשים? אל תמהרו. כדי למנוע מחסור עתידי בנפט או בגז טבעי, נדרשת השקעה של 250 מיליארד דולר, מדי שנה, ברבע המאה הבאה. 

14. בארבע השנים האחרונות התגלו כ-38.6 מיליון חביות נפט חדשות מחוץ לצפון אמריקה. מדובר בפחות ממחצית כמות הנפט שנשרפת בכל יום ברחבי העולם. "ענקיות הנפט הפכו לזהירות מדי לגבי איפה ואיך הן מוציאות את מיליארדי המזומנים שלהן. כדאי מאוד שהן יזדרזו, או שבקרוב הסינים יכו אותן", מזהיר דונלד קוקס, שותף-מנהל בפירמת ניהול ההשקעות האריס. 

15. מניית שברון קפצה בעשור האחרון ב-207%. היום החברה נסחרת לפי שווי של 132 מיליארד דולר. מאז 1970 מחיר המניה גדל פי 67. 

16. "האם אתם חושבים שחברות הנפט מנפחות מחירים?", שאל אתר MSNBC את גולשיו. 91% השיבו, "כן, חברות הנפט הגדולות מנצלות את צרכני האנרגיה". 6% התעקשו, "לא, ככה עובד השוק החופשי". 3% נותרו פרווה: "אני לא בטוח, קשה לומר מהו מחיר הוגן לנפט". 

17. חברות הנפט לא לוקחות סיכונים גם עם בתי-הזיקוק. מאז 1976 לא נבנה בארצות-הברית, שוק הדלק הגדול בעולם, ולו בית-זיקוק חדש אחד. את האחרון בנתה לפני 20 שנה מרתון אויל בגאריוויל, לואיזיאנה. 

18. הקמת בית-זיקוק בהספק של 200 אלף חביות ליום עולה 2.5 מיליארד דולר. בשביל החזר של 10%-8% במשך 20 שנה, נדרשים שולי רווח של 9 דולרים לחבית. "שולי הרווח של בתי-הזיקוק האמריקניים מעולם לא עלו ליותר מ-9 דולרים לחבית בממוצע", מבטיח ג'ואל מאנס, סגן-נשיא בכיר לזיקוק ולאספקה בסונוקו. הפוליטיקאים, כמובן, ממהרים לקפוץ על העגלה: "נראה שיש מאמץ מכוון לשמור על תפוקת בתי-הזיקוק הדוקה, כי זה מגדיל רווחים", הצהירה לאחרונה הסנאטורית הדמוקרטית מקליפורניה, דיאן פיינשטיין. 

19. הסנאטורית ברברה בוקסר, דמוקרטית מקליפורניה, עושה הון פוליטי מהעליהום הציבורי על חברות הנפט. בוקסר הימרה נכון, והיום היא דוברת מבוקשת במלל הרב שמייצרת התקשורת המתנגדת לתאגידי הנפט. בנובמבר היא זימנה את ראשי ה-Big Five להעיד בשתי ועדות של הסנאט שהיא עמדה בראשן, ושבחנו את הסיבות למחירי הנפט הגבוהים, לצד רווחי העתק של החברות. 

20. "אני לא חושב שהסעודים ייתנו למחירי הנפט לרדת מתחת ל-50 דולר לחבית", אומר בון פיקנס, מנהל קרן הגידור דאלאס. פיקנס מעריך שהמדינות המובילות בייצור נפט, כולל ערב-הסעודית, התרגלו למחירי הנפט הנוחים של יותר מ-50 דולר לחבית, וישקלו להקטין את הייצור או היצוא שלהם, אם יראו שהמחירים יורדים. כדאי להקשיב לפיקנס. ב-2004 הוא חזה שהנפט יגיע ל-60 דולר לחבית, וצדק. 

21. בשבוע שעבר, אחרי יומיים של דיונים לא פורמליים בוינה בין נציגי המדינות החברות בארגון, החליט אופ"ק (ארגון המדינות המייצאות נפט) לשמור על הזרמה קבועה של נפט לעולם - סביב 28 מיליון חביות ליום. "זו תאונה משמחת בעבור אופ"ק", טוען טים אוונס, אנליסט אנרגיה בכיר בפירמה הניו-יורקרית IFR. להערכתו, ערב-הסעודית, היצרנית הגדולה מבין מדינות אופ"ק, יכולה בקלות להוסיף מיליון חביות ליום לשוק, אם יתאים לה להוריד מחירים. אבל למה להרוויח פחות? 

22. ההחלטה הפורמלית תתקבל בוועידת מדינות אופ"ק ב-8 במארס. שר הנפט הקטארי, עבדאלה בן-חאמד אל-עטיה, אישר שאז ידונו בקיצוצים בתפוקת הנפט בעולם ובהפצתו. הכינו את חשבונות הבנק. 

23. אופ"ק לא כה משמעותי בשוק האמריקני. מחקר של טים המילטון, יועץ לתעשיית הנפט, שהתבקש לבדוק למה שיאי מחירי הדלק נרשמים דווקא בקליפורניה, מצא ש-66% מהדלק במדינה מגיע מבתי-זיקוק ומשדות נפט. 20% מגיעים ממדינות אופ"ק, ו-14% ממדינות זרות שאינן חברות באופ"ק. לחברות הנפט יש מיליארדי סיבות לשלוט בכמות הנפט שהן מעבדות בבתי-הזיקוק שלהן. לפי החישובים של המילטון, במבנה הנוכחי, הפער בין הביקוש להיצע המקומי בקליפורניה יגדל ל-20 מיליארד ליטרים לשנה, והוא ידחוף את המחירים לשמים. 

24. "חברות הנפט הגדולות הקטינו בעשור האחרון, באופן מלאכותי, את שוק הדלק, כדי להעלות מחירים", טוען ג'יימי קורט, נשיא הקרן למשלמי מסים וזכויות צרכנים (FTCR). "חברות הנפט יודעות שהן יכולות לעשות יותר כסף אם ייצרו פחות דלק. הוריקן קתרינה צריך להיות קריאת השכמה לאמריקה, כי רווחי המזקקים גדלים כשהם דואגים שהמערכת תרוץ על ריק. עכשיו ברור לאמריקנים שיש לנו מחסור בבתי-זיקוק". 

25. נשמע קונספירטיבי מדי? תשאלו את מובייל. במסמך פנימי של החברה, שמצא את דרכו לתקשורת, נכתב: "אין צורך לומר שכולנו רוצים לראות את בית-הזיקוק פאוורין נשאר סגור. אם הוא כן ייפתח, ייתכן שיהיה שווה לקנות את התוצרת שלהם ולשווק בעצמנו. במיוחד אם הם יתחילו לשווק מתחת לעלויות שלנו. בשנה שעברה, כשהם התחילו למכור סחורה מתחת לעלויות, קנינו את האספקה שלהם ושיווקנו אותה בעצמנו, דבר שאני מאמין שהיה הסיבה העיקרית לכך שהפרמיה בשנה שעברה עלתה". 

26. מזכר "סודי ביותר" מביך לא פחות חשף את שברון, ובו נכתב: "אנליסט אנרגיה בכיר בכנס API האחרון הזהיר שאם תעשיית הנפט האמריקנית לא תקטין את כושר הייצור שלה, היא לא תראה גידול משמעותי בשולי הרווח של בתי-הזיקוק... עם זאת, עלות ציוד הזיקוק עלתה, וזה דורש הוצאות תפעול גבוהות... עדיף מחירים נמוכים". ושאלה לדיון שמעלה הכותב: "יישום - באילו מודלים אלטרנטיביים יכול בית-זיקוק לפעול בהנחת שולי-רווח נמוכים?". נו באמת, באיזה מודלים? 

27. בדצמבר השנה נקלעה "של" למבוכה קשה. ג'ון הופמייסטר, נשיא החברה, שלח מכתב לסנאטורית בוקסר (זו מאייטם 18), כדי להבהיר את עדותו בפני ועדת הסנאט חודש קודם. בוקסר הטיחה בו אז ש"של" החליטה לסגור את בית-הזיקוק שלה בבייקרספילד כדי להקטין את ההיצע ולהעלות מחירים, ואפילו לא טרחה לחפש קונים. הופמייסטר הכחיש. "חיפשנו קונים לבית-הזיקוק באופן לא פורמלי אבל לא מצאנו, אז החלטנו לסגור אותו", הוא טען. כעבור חודש, הופמייסטר חזר בו, "טעיתי בטיימינג. באותה תקופה ש'של' החליטה לסגור את בית-הזיקוק הייתי מחוץ למדינה". 

28. בית-הזיקוק בייקרספילד משקף נאמנה את הנעשה בבתי-זיקוק בארצות-הברית. הוא הוקם לפני 73 שנה בחלק מגלי המיזוגים בענף. כל קונה, והיו רבים, קיווה לשלוט דרכו בהיצע הדלק בקליפורניה. בתקופת "של" הוא היה רווחי מאוד, אלא שהחברה העדיפה לסגור אותו ולדחוק את ההיצעים, ולכן היא אפילו לא חיפשה רוכשים. עובדים-לשעבר בבית-הזיקוק העידו כי נאמר להם בחברה שהוא נסגר כדי שלא יגיע למתחרים. רק אחרי לחץ ציבורי ופוליטי של הסנאטורית בוקסר, הסכימה "של" למכור אותו לביג ווסט ב-130 מיליון דולר. הגרסה של "של" לסיפור: "כשחיפשנו קונה לא מצאנו, אבל אחרי כמה חודשים נוצר עניין ויזמנו מהלך מכירה מהיר ואגרסיבי". 

29. ב-1990 היו בארצות-הברית 194 בתי-זיקוק. בראשית 2005 נותרו 144. רק בקליפורניה נסגרו בשני העשורים האחרונים שני-שלישים מבתי-הזיקוק. מ-1995 היא איבדה כמעט 800 אלף חביות נפט ליום במונחי בתי-זיקוק, אף שהביקוש גדל בכ-25%. 

30. "בניגוד למשברי הנפט הקודמים (1973, 1980, 1981 ו-1990), שהיו משברים של היצע, הפעם ההיצע ממשיך לגדול ואפילו לפגר אחרי הגידול בביקוש", טוען גארי בקר, זוכה פרס נובל לכלכלה מ-1992 וכלכלן באוניברסיטת שיקגו. למרות העלייה במחירי הנפט, המלחמה בעיראק ונזקי קתרינה וריטה בבתי-הזיקוק האמריקניים, היצע בשוק היה; אלא שמישהו, רומז בקר, טרח לווסת אותו כדי לשמור על המחיר גבוה. 

31. כל תוספת של 10 סנטים לגלון דלק תורמת 14 מיליארד דולר לחשבונות הדלק השנתיים של האמריקנים, וסכום לא רחוק - לכיסה של תעשיית הנפט. זאת, לפי דוח המשרד לאחריות ממשלתית (GAO), שפורסם לאחרונה. 

32. אם חברות הנפט לא משקיעות בגילוי שדות נפט ובבתי-זיקוק חדשים, אז לאן הולך הכסף? למשכורות, למשל. ארבעת בכירי אקסון מרוויחים יחד 6.6 מיליון דולר לשנה, לפני צ'ופרים, אופציות ומניות. רקס טילרסון, היו"ר, המנכ"ל והנשיא של אקסון בן ה-54, מחזיק במניות ששוות תאורטית יותר מ-35 מיליון דולר. אבל זה כלום לעומת ד"ר סטיוארט מק'גיל, בכיר אחר בחברה, שמחזיק מניות ששוות "על הנייר" יותר מ-40 מיליון דולר. 

33. ריימונד לי, היו"ר האגדי והלשעבר של אקסון, מימש השנה אופציות 15 פעמים, וגרף יותר מ-20 מיליון דולר. הוא עדיין מחזיק 3,640,879 מניות אקסון, בשווי של יותר מ-225 מיליון דולר. 

34. כרגיל, אקסון היא רק הסמן הימני. דייוויד אוריילי, יו"ר ומנכ"ל שברון, מרוויח 5.46 מיליון דולר לשנה. הסגן שלו, פיטר רוברטסון, מרוויח 2.38 מיליון דולר. מנכ"ל קבוצת BP, לורד אדמונד ג'ון פיליפ בראון הבריטי, מרוויח 5.7 מיליון דולר לשנה. ת'יירי דסמרה, נשיא ויו"ר טוטאל, מרוויח 3.8 מיליון דולר לשנה. ושוב, לפני אופציות ושאר צ'ופרים. 

35. שאר 487,501 עובדי חמש חברות הענק קופאים מקור ומתייבשים בשמש של שדות הנפט, אבל יכולים רק לחלום על הסכומים האלה. 

36. 1,200%. זו התשואה שעשה מי שישן על מניית רויאל-דאץ'-של מאז 1990. מי שנכנס אליה בעשור האחרון עשה 288.5%, ומי שהאמין בה בשנה החולפת עשה 26.5%. 

37. אליזבת ונתניאל קולינס לא עשו אף אחד מאלה. 41 שנה עבד קולינס, תושב ויקטורוויל, קליפורניה, במפעל המלט סימקס. לפני מספר שנים פרש לגמלאות והוא חי על הפנסיה. העלייה במחירי האנרגיה מאלצת אותו ואת אשתו לקבל החלטות קשות. "כל עוד יש לך בית", הוא אומר, "אתה צריך דברים מסוימים, ואנחנו יודעים שנצטרך לקצץ בכמה תחומים, בין אם זה יהיה אוכל, תרופות או בידור. צריכה להיות התאמה לעלות הגבוהה". מה שהקולינסים לא יודעים זה שבעוד מספר שבועות יתפח חשבון החשמל שלהם בעוד 10% וחשבונות ההסקה שלהם ב-14%. 

38. אז לאן בכל זאת זורמים המיליארדים של חברות הנפט? למיזוגים ולרכישות. מ-1998 עד 2002, שברון, סאן רמון ו-BP הוציאו יחד 273.4 מיליארד דולר על רכישת המתחרות. בדיוק את אותו הסכום הוציאה באותה תקופה כל תעשיית הנפט האמריקנית על חיפושי נפט. בעסקה הגדולה ביותר, ב-1999, אקסון רכשה את מובייל ב-85.2 מיליארד דולר. שלוש שנים מאוחר יותר, פיליפס פטרוליום רכשה את קונסקו. "הם לקחו את תזרים המזומנים שלהם ושפכו אותו על מיזוגים במקום לשדרג את מאמצי הגילוי, ההשקעות או טכנולוגיות הזיקוק שלהם", מאשים בריאן בת'יון, מנהל כלכלה פיננסית בחברת המחקר גלובל אינסייט. 

39. לפי דוח המשרד האמריקני לאחריות ממשלתית, GAO, בשנות ה-90 היו יותר מ-2,600 מיזוגים בענף הנפט. מאז 2000 היו עוד שמונה מיזוגים לפחות. מודלים כלכליים שהופעלו על המיזוגים משנות ה-90 הוכיחו שרובם גרמו לכך שהמחירים הסיטונאיים של הדלק עלו בעד ל-7 סנטים לגלון (1.75 סנטים לליטר). 

40. המיזוגים והרכישות העלו דרמטית את מידת הריכוזיות בתעשייה. ב-1998, BP ואמוקו, שתי ענקיות, התמזגו, ובהמשך בלעו גם את ארקו. ב-1999, אקסון, מספר 1, רכשה את מובייל, מספר 2 בתחום. רשויות ההגבלים העסקיים אישרו את המיזוג. שמונת המיזוגים מ-2000 כרוכים בשמות ענק כמו שברון וטקסו, שקנו אחר-כך את יונוקל, או פיליפס וטוסקו. הגל הזה לא פסח גם על חברות עצמאיות, שהיו חייבות לגדול כדי לשרוד. דבון ואושן, שתי יצרניות נפט עצמאיות, התמזגו ב-2003 ויצרו את חברת הנפט והגז הלא-ציבורית הגדולה בארצות-הברית. 

41. גם בשנה שעברה ההוצאה הגדולה ביותר של התעשייה הייתה על רכישות ומיזוגים, ולא על חיפוש נפט. פיליפס-קונקו רכשה את יצרנית הנפט והגז הטבעי ברלינגטון תמורת 35.6 מיליארד דולר. במהלך השנה הכריזו חברות האנרגיה על רכישות ב-202.5 מיליארד דולר, יותר מכפליים הסכום שהוציאו ב-2004, ולמעשה, תקציב הקניות הענפי הגדול ביותר מאז 1998. "יש שתי דרכים להשיג רזרבות נפט", נכתב בבלומברג: "לצאת ולקדוח, או לקנות של מישהו אחר. תעשיית האנרגיה יותר ויותר קונה ממישהו אחר, והבעיה בגישה הזו, שהיא לא מוסיפה חביות נפט חדשות. רק מזיזה את הקלפים מיד ליד". 

42. המיזוגים והג'וינט-ונצ'רס המגוונים התפשטו לאורך שרשרת הייצור כולה, עם התולעים המכרסמות של ריכוזיות יתר. למשל, בתי-הזיקוק הרביעי, החמישי, השישי, השביעי והשמיני בגודלם בארצות-הברית, נכון ל-1982, כבר לא קיימים. נכון לנתוני השנה שעברה, חמש מזקקות הנפט הגדולות (אקסון, פיליפס, BP, ואלרו ושל) שולטות ב-56.3% מהשוק האמריקני. נתח השוק הזה גדול מנתח השוק שחלקו ביניהן עשר המזקקות הגדולות עשור קודם לכן. עשר המזקקות הגדולות כיום שולטות ב-83.6% מהשוק. 

43. העשור האחרון היה שווה תשואה של 411.2% למחזיקי המניות של טוטאל, אבל לא רק להם. גם מי שהחזיק בהן בשנה האחרונה עשה תשואה נאה של 30%, שלא לדבר על מי שהימר על החברה מ-2000, ויצר תשואה של 136%. טוטאל, הקטנה במועדון ה-Big Five, נסחרת היום לפי שווי של 169 מיליארד דולר. 

44. לא פלא שהאמריקנים שונאים כל-כך את חברות הנפט. בימים האחרונים ה-FTC, ועידת הסחר הפדרלית, שמאשרת מיזוגים ורכישות, צריכה להתמודד עם שאלות קשות על מיזוגים שהתירה. סנאטור ארלן ספקטר, יו"ר הוועדה השיפוטית של הסנאט, סבור שהקונגרס צריך לטפל בעליית מחירי הנפט וברווחי-העתק של התעשייה: "אנחנו מתכוונים לעשות משהו בנוגע למחירים העולים לצרכנים. נדהמתי מהיקף רווחי חברות הנפט. אולי זה הזמן לפקח על התחום". 

45. חברות הנפט החרימו את השימוע שיזם הסנאטור ספקטר על רווחי-הענק שלהן. עכשיו הוא מאיים לחייב אותם להעיד בפני הוועדה ולהסביר מדוע, לעזאזל, הרוויחו כל-כך הרבה, בזמן שהצרכנים משלמים כל-כך הרבה. ספקטר שואב השראה מריצ'רד בלומנתל, התובע הראשי במדינת קונטיקט, שסיפר בשבוע שעבר שמיד כשהגיעו צווים לקמעונאי הדלק במדינה שלו, המחירים התחילו לצנוח. 

46. לנשיא בוש, המקושר היטב לברוני הנפט של טקסט, לא נותרה ברירה, ובנאום השנתי על מצב האומה נכנס לראשונה גם נושא האנרגיה. הוא דיבר על התמכרותה של אמריקה לנפט ועל הצורך בצמצום התלות באנרגיה מהמזרח התיכון. "אמריקה מכורה לנפט, שלעתים קרובות מיובא מאזורים לא יציבים בעולם", אמר הנשיא ופזל לחבית הנפט, שמגרדת שיא חדש עם תג של 68 דולר לחבית. "הדרך הטובה ביותר להיגמל מהתמכרות זו היא באמצעות טכנולוגיה". 

47. האמריקנים לא מאמינים לנשיא שלהם, המככב באין-ספור אתרי חדשות מחתרתיים וגופי מחקר עצמאיים, שמוצאים קשר הדוק בין ההחלטות המדיניות שלו לבין העבר שלו, במילייה הטקסני. העסק הראשון שלו הרי היה חברת נפט כושלת, בשם ארבוסטו, שניצלה ברגע האחרון על-ידי שתי רכישות, שהפכו את בוש לעשיר בנסיבות מרימות-גבה. "ג'ורג' ג'וניור מכר שני-שלישים מהמניות שלו ב-848,560 דולר, רווח מגניב של 200%", כתב הסופר ג'ק קולהון. "התזמון היה מצוין. שבוע אחרי שג'וניור מכר את המניות, החברה הודיעה על הפסד של 23.2 מיליון דולר ברבעון והמניה צנחה בחדות, מאבדת 60% מערכה בששת החודשים הבאים". 

48. ארגון Common Dreams, שמטרתו לעודד את האמריקנים לרקום חזון ועתיד לאמריקה, מצטט מאמר מהגרדיאן שלפיו בוש נמנע מלחתום על אמנת קיוטו, שנועדה להקטין פליטה עולמית של גזי חממה ולהיאבק בהתחממות הגלובלית, בגלל מעורבות של אקסון. בכתבה מצוטטים מסמכים ממשלתיים פנימיים. לפי אחד מהם, הממשל מודה למנהלי אקסון על "המעורבות האקטיבית" בסיוע בקביעת מדיניות אקלימית, ובאחר - הבית הלבן רואה באקסון "אחת החברות שמתנגדות באופן האקטיבי והעקבי ביותר לקיוטו". 

49. דיק צ'ייני, סגן-הנשיא ושר הביטחון לשעבר, היה אחד הבוסים של ענקית האנרגיה האליבורטון. עם תחילת ההתקפות על בגדד, החיילים הקימו בסיסים בשם "מחנה של" ו"מחנה אקסון". הם ידעו למה, אף שהפנטגון שלל כל טענה לקשר בין הנפט העיראקי לבין נוכחות החיילים. 

50. במצב הנוכחי, מחירי הנפט צפויים להמשיך לטפס ב-4.4% לשנה בממוצע, ולהגיע ל-62 דולר לחבית ב-2007. זו ההערכה של ברוס לאני, לשעבר מנהל חיפושים והפקה באטלנטיק ריצ'פילד, אדם שמכיר היטב את השוק. לפי נבואה קודרת אחרת, כל עוד מבנה השוק לא ישתנה מחירי הדלק ימשיכו לעלות, ובקרוב יקבעו שיא חדש בארצות-הברית, של דולר אחד לכל ליטר דלק." 
 
[[קטגוריה:טקסט מלא]]