הצגת המקור של הדף "המטרות הסופיות של הפעילות הכלכלית"

{{תבנית:מאמר דעה|[[משתמש:Buddhist Economy|יואב לוין]]}} 
בדיון הבא ננסה להגדיר את '''המטרות הסופיות של הפעילות הכלכלית''', שניתן להגדירם כמזעור הסבל ברמת כלל המערכות בהן מתקיימת פעילות כלכלית! בהתבסס על שלושת מאפייני המציאות הכלכלית, ועל ארבעת האמיתות הכלכליות האצילות, ניתן להגדיר את המטרות הסופיות של כל פעילות כלכלית באופן הבא:

המטרה הסופית של כל פעילות כלכלית חייבת להתבסס על רעיון מזעור הסבל, כאשר כל פעילות כלכלית באשר היא חייבת להיות מוכפפת לאמת ולכלל זה! הדבר נכון לא רק ברמת המוצרים המוגמרים, שגם הם אמורים למזער את הסבל במקום להעצימו, אלא גם במזעור הסבל הכרוך בייצורם ורכישתם של המוצרים הללו,כאשר בהתבסס על עובדת היות הכלכלה פועלת במכלול מרושת של מערכות יש להרחיב עיקרון וכלל זה של מזעור הסבל גם למערכות כגון סביבה, אקולוגיה, עולם החי ועוד! מזעור הסבל כבסיס לפעילות כלכלית תופס ונכון אם כן לגבי כל הרמות, החל מרמת הייצור, דרך רמת הצריכה, וכלה במטרה שאותה אמור המוצר המוגמר לשרת או לתת לה פיתרון. ברמה אחרת העיקרון תופס מרמת עובד הניקיון הפשוט, עבור אל עובד הייצור, ורמות הניהול השונות, וכלה ברמת הצרכן והסביבה – קהילה – טבע, שעלולים להיפגע מעצם הפעילות הכלכלית באשר היא. 

הצורך במזעור הסבל נובע מכך, שהוא אחד ממאפייני החיים והמציאות, הן הכלכלית – חומרית, והן הפסיכולוגית – רוחנית, ומכיוון שכל אדם שואף בבסיסו להימנע מסבל, ולחיים של אושר, שיש לבדל אותו באופן ברור מעונג, שכן אושר ועונד אינם אותו הדבר, והאחד אינו מהווה בסיס לשני. בפועל ריצה הדוניסטית אחר העונג מקבעת סבל, בעוד השאיפה לסיים את הסבל מביאה לאושר. במילים אחרות, הבעיה הגדולה ביותר, והיא עומדת בבסיס אשליית הרצונות האינסופיים, ורעיון מקסום העונג הנובע מהם, שאושר באופן אשלייתי מותנה ומקושר לעונג חושי, ולרצונות מותנים אשלייתיים, שלא ניתן לספקם, שכן אין נהר כהיצמדות וההיקשרות, ולכן הן מהוות את המקור הבלתי נדלה לסבל. כך או כך, דיון מפורט בסוגיית הרצונות כחלק מהמבנה הפסיכולוגי תודעתי של האדם, נערך במסגרת אסופת המאמרים על מבנה האנרגיה הרצונית של האדם, מבנהו הפסיכולוגי תודעתי, וטבע המציאות.
 
ואם כך, האושר האולטימטיבי, שהוא הכחדת וקץ הסבל אינו קשור לעונג, שאינו אלא מותנה מטבעו, ולכן סופו להסתיים בהגדרה כסבל של מצבים מותנים וארעיים. אושר אולטימטיבי הוא פועל יוצא של סוף/קץ הסבל, כפי שהזכרנו זה עתה. ואם כך, עלינו לזכור שאושר במובן זה אינו יכול להיות בשום פנים ואופן חיצוני, חומרי ו/או אחר, אלא הוא פועל יוצא של מצב תודעתי פנימי, כלומר של תודעה מתמרת, כאשר על בסיס טבעה הנון דואלי של המציאות, הפן החומרי ברמת הצרכים הבסיסיים, מהווה חלק וכבסיס להתקדמות בעבודה פנימית על התודעה, שכן כאשר הצרכים הבסיסיים אינם מתקיימים, הם אינם מאפשרים כתוצאה של התניה קיום חיים רוחניים ולהיפך.

זאת ועוד, למרות שבהסבר זה שללנו את הטענה, שאם האושר הוא עניין פנימי של התודעה, אזי אין כבר טעם לשינוי המציאות החיצונית, בקבענו את העובדה שרמה חומרית מסוימת, הנותנת מענה לצרכים בסיסיים הכרחית בבחינת התקדמותנו הרוחנית והחומרית, שכן ללא בסיס חומרי מעין זה התקדמות במסלול הרוחני והמוסרי אינה אפשרית בהתאם לטבעה הנון דואלי של המציאות, ניתן להוסיף לכך הסבר נוסף, שיחזק את הטענה שהבאנו למעלה. בכל מקרה, הגם שבעבודה תודעתית פנימית אנו מסוגלים להגיע למצב של אושר גם במצבים הקשים ביותר, אין הדבר אומר שאנחנו צריכים או מחויבים לחוות את הדברים הללו, כל שכן אם הם תוצאה של חמדנות – הדוניזם אנושי, מעשה ידי אדם, ולא תוצאה של מציאות טבעית ארעית וחולפת.
 
היכולת להיות מאושר בכל מצב לא אומרת או מחייבת אותנו בהגדרה לקבל על עצמנו את הדברים הקשים והמיותרים הללו. היא כן עוזרת לנו מנגד לחיות חיים מאושרים במצבים קשים, ללא הוספת מימד נוסף של סבל ברמת ההלקאה וההאשמה העצמית, כאשר אין ביכולתנו לשנות באופן זמני, גם אם מדובר בפרקי זמן ארוכים, את המצב. להיות מאושר אין משמעותו לקבל בהגדרה כל מה שאין בו צורך או אינו הכרחי או דבר המהווה גחמה או עוולה. אולם בהקשר זה יש דבר אף יותר חשוב מאשר הדגש על עצמנו, וזה ההתייחסות לזולת הסובב אותנו. בין אם הזולת יכול כמונו להיות מאושר במצבים קשים, וכל שכן אם הוא לא היגע לרמה כזאת, היותנו מאושרים בכל מצב, מחייבת אותנו בבחינת המחויבות האצילית (Nobles Oblige) שלנו כלפי כל היצורים החיים הסובבים אותנו, בני אדם ואחרים, לעזור לזולת מאהבה וחמלה, שאין לבלבל בינם, ובעיקר את החמלה מבין שניהם, עם רחמים.
 
וכך, בעוד הרחמים הסוג של התנשאות, הקשורה באשליית האגו – הרעיון של "אוי כמה הם מסכנים, מזל שאני לא כך" - החמלה, וכמוה גם האהבה, נובעת מטבענו חסר העצמי (Selflessness), ומהחיבור הפנימי בין כולנו (Interconnectedness), במובן וברמת הכוליות (Wholeness). עובדת היותנו מאושרים אין בינה לבין פגיעה באחרים ולא כלום, ולכן גם במצב זה יש לפעול לשינוי המצב הכלכלי במידה ואכן יש צורך בכך. כל אלה הינם פועל יוצא של תורות האין אני (Selflessness), הריקות (Emptiness), חוסר השניות (Non Duality) והכוליות (Wholeness), שמשמעותם היא שאם אין אני, אזי אני בעצם הכול (ולא שאני כלום); לכן אנחנו לא אטומים בודדים בחברה כטענת האשליה הליברלית, והנגזרת הקפיטליסטית המתבקשת שלה, אלא אנו תת אטומים של האטום השלם. במילים אחרות ניתן לקבוע את הכלל הבא:

'''"כאשר אני סובל, הזולת סובל; כאשר הזולת סובל, אני סובל! כאשר אני סובל, החברה סובלת; כאשר החברה סובלת, אני סובל!"'''

לכן הטענה שאושר כביכול אינו מחייב אותנו לפעול ברמת החברה ו/או בכל רמה אחרת, אינה אלא אשליה מסיבה זו. הטענה שאני יכול להיות מאושר מבלי לפעול לאושרם של האחרים, גם היא אינה אלא אשליה מופרכת, ומהווה בערות לשמה. אולם הטענה ההפוכה, שמתנה את האושר בדברים חיצוניים, ואינה מבינה את ההקשר בין האפשרות להיות מאושר גם במצבים קשים ביותר, ועדין להיות מחויב לקהילה ולחברה, גם היא אינה אלא בערות ואשליה! הכלל הנוסף הנובע מדיון זה אומר, שעל מנת למזער את הסבל ברמה הכלכלית – חומרית זו, הפעילות הכלכלית חייבת ללכת יד ביד ובהרמוניה עם ההתקדמות הרוחנית והמוסרית, שכן שוב בהתבסס על תפיסת העולם וטבעה הנון דואלי של המציאות, חומר ורוח אינם ניגוד, אלא מהווים תת אטומים של האטום השלם, וזאת בנוסף לתת אטומים אחרים רבים!

בהתבסס על דיון זה, ועל הדיונים שערכנו בנוגע לשלושת מאפייני המציאות הכלכלית, לארבעת האמיתות הכלכליות האצילות, לטבע האדם ולמבנהו הפסיכולוגי התודעתי, הווה נסכם את הכללים הבאים:

1.האדם הוא תת אטום של האטום השלם!

2.טבעו של האדם הוא חוסר עצמיות והריקות!

3.חוסר עצמיות וריקות משמעותם חיבור פנימי, כוליות וסך כל האפשרויות, והיא מהווה בעצם את הכול!

4.כאשר אני סובל, הזולת סובל; כאשר הזולת סובל, אני סובל. כאשר אני סובל, החברה סובלת; כאשר החברה סובלת אני סובל!

5.הקולקטיב הוא סך כל הפרטים, כאשר הפרטים יוצרים את הקולקטיב!

6.בהתבסס על סעיפים אחד עד ארבע, טבעו האמיתי של האדם הוא הטוב הבסיסי, החכמה הטבעית, האהבה והחמלה, בעוד האשליה (הבערות)ף החמדנות והרוע אינם אל מזהמי וערפילי תודעה, המכסים על טבעו הטוב והאמיתי של האדם. את מזהמי וערפילי תודעה אלה יש להתמיר בתהליך רוחני-פסיכולוגי ולעקרם מן השורש.
 
7.בהתבסס על טבע מציאות זו, וטבעו של האדם, לרבות מבנהו הפסיכולוגי-תודעתי, צרכיו האמיתיים של האדם, היחסיים והמוחלטים, הינם מוגבלים, והוא שואף לתת להם מענה, אך בשום פנים ואופן לא למקסם את העונג!

8.מול צרכיו המוגבלים של האדם, קיים בטבע וברמה הטכנולוגית את השפע הדרוש לצורך מתן מענה לצרכיה של האנושות כולה. מה שמפר את האיזון, הורס את השפע הקיים, וגורם בסופו של דבר למחסור, הם מזהמי וערפילי התודעה, ובשורה התחתונה אלו הם שלושת הרעלים של אשליה (בערות), רוע (דחייה) וחמדנות (הדוניזם), ולכן המחסור הוא בין השאר אשליה תודעתית, ולא המציאות עמה. במילים אחרות: המחסור הוא בו זמנית אשליה – תודעתית, שבמידה ונופלים בשבי שלה, מביאים או עלולים להביא למחסור בעולם הטבע.

9.הטיפול בשפע מצריך חמישה עקרונות בסיסיים:
א)איזון
ב)התאמה 
ג)שיתוף פעולה
ד)תכנון
ה)מתינות

10.יש סבל, אבל אין סובל!

11.המטרה הסופית של כל פעילות כלכלית היא למזער את הסבל, ולשמש כבסיס להתקדמות רוחנית ומוסרית, שהיא בסופו של דבר יכולה להביא לקץ הסבל ברמה אולטימטיבית, ולאושר בר קיימא ובלתי מותנה.

את הכללים נוכל לקצר לכדי מודל, אקסיומה או הפרדיגמה חדשה, שתחליף את המודל הבסיסי בכלכלות המוניטאריות המערביות המדברות על "רצונות אינסופיות שמבוקרות על ידי מחסור; מחסור שמחייב בחירה; בחירה שבה מעורבת עלות חליפית, והמטרה הסופית שלה היא למקסם את העונג. המודל החדש יתבסס ויושתת על הכללים והאמיתות עליהם דיברנו למעלה, וניתן לתמצת אותו באופן הבא:
 
'''"צרכיו של האדם מוגבלים, והם מתבססים על היותו של האדם תת אטום של האטום השלם, ועל חוסר העצמי והריקות בבחינת סך כל האפשרויות, ובהיותו הכול מעצם טבעו זה; צרכיו אלו של האדם כוללים פן יחסי ופן מוחלט; בנוסף, קיים בטבע השפע הדרוש על מנת לתת מענה לצרכים אלו ברמת האנושות כולה, והם דורשים איזון, התאמה, שיתוף פעולה, תכנון ומתינות בכל הרמות, וברמת העקרונות הכלכליים לטיפול בשפע, שמתבססים על היותנו של הקולקטיב סך כל הפרטים שלו, ועל היותם של סך הפרטים תת אטומים שונים של הקולקטיב, כמו גם על טבעו האמיתי הטוב, החכם והחומל של האדם. המטרה הסופית של כל הפעילות הכלכלית הינה למזער את הסבל תוך יצירת קיימות ורווחה כלכלית וחומרית, ולשמש כבסיס להתקדמות רוחנית ומוסרית, שהם ורק הם יכולים להביא לקץ המוחלט של הסבל, ולאושר בר קיימא ובלתי מותנה!"'''

[[קטגוריה: כלכלה בודהיסטית]]
[[קטגוריה: כלכלה אקולוגית]]
[[קטגוריה: קיימות]]