הצגת המקור של הדף "דב בר בורוכוב"

[[קובץ:Ber Borochov.jpg|ממוזער|בר בורוכוב, וינה 1910]]
[[קובץ:Ber_Borochov_statue_at_Kibbutz_Mishmar_Hanegev.jpg|ממוזער|פסל בורוכוב שיצר מרדכי כפרי, ליד בית התרבות של קיבוץ [[משמר הנגב]], שנקרא בית בורוכוב{{הערה|[[תמונה:Facebook.png|16px|קישור לפייסבוק|link=https://www.facebook.com/בית-בורוכוב-בית-תרבות-ומוסיקה-794681383923081]] בית בורוכוב}}]]

'''דֹב בֶּר בּוֹרוֹכוֹב''' (ביידיש: '''בער באָראָכאָװ'''; ברוסית: '''Бер Борохов'''; [[ז' בתמוז]] [[ה'תרמ"א]], [[3 ביולי]] [[1881]] – [[ב' בטבת]] [[ה'תרע"ח]], [[17 בדצמבר]] [[1917]]) היה מאבות ה[[ציונות סוציאליסטית|ציונות הסוציאליסטית]], ממייסדי מפלגת [[פועלי ציון]] וממנהיגיה.

תורת בורוכוב (שכונתה "בורוכוביזם", ובאופן רשמי, "הפלטפורמה שלנו"),{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=הלזנר ישראלה, מתיה קם|כתובת=https://tarbutil.cet.ac.il/lexicon/דב-בר-בורוכוב/|כותרת=דב בר בורוכוב|אתר=תרבות•il|תאריך_וידוא=22 בנובמבר 2020}}}} התבססה על [[המהפכה התעשייתית השנייה]], שדחקה את התעשייה הזעירה. דחיקה זו, במקביל ל[[אנטישמיות]], גרמה ל[[הגירה|הגירת]] [[יהודים]] מ[[רוסיה]] ל[[אירופה]] וליבשת [[אמריקה]], בעיקר ל[[ארצות הברית]] ול[[ארגנטינה]]. לצד היהודים היגרו גם בני [[אומה|לאומים]] אחרים. כתוצאה מכך, הפיצה ההגירה ההמונית הכללית את '[[השאלה היהודית|הבעיה היהודית]]' בעולם. [[מעמד הפועלים|פועלים]] יהודים עבדו אצל [[בורגנות|בעלי הון]] יהודים, שלא הצליחו להתמודד מול מפעלים גדולים ומתקדמים יותר. פועלים יהודים נדחקו החוצה מהמפעלים הגדולים עקב אנטישמיות, תחרות ושכר רעב. מכאן לפי בורוכוב, שהיהודים צריכים להיות במקום שאינו קורץ למהגרים אחרים עקב נחשלותו המשקית. מקום זה הוא [[ארץ ישראל]].

== חייו ==
דב בר בורוכוב נולד ב-3 ביולי 1881{{הערה|לפי [[מתתיהו מינץ]], אגרות בר בורוכוב 1897–1917, תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, הוצאת עם עובד, תשמ"ט-1989, עמ' 13, נולד בורוכוב ב-3 ביולי. ראו [[:קובץ:Igrot_Ber_Borochov_page13_zoom.jpg|צילום מהספר]];{{ש}}לפי [[הלוח היוליאני]], שהיה נהוג באימפריה הרוסית במועדי לידתו ופטירתו, נולד בורוכוב ב-21 ביוני 1881 ונפטר ב-4 בדצמבר 1917. ב-1 בפברואר 1918, שונה התאריך ל-[[1918 ברוסיה|14 בפברואר]], בהתאם ל[[הלוח הגרגוריאני|לוח הגרגוריאני]]}} ב[[שטעטל|עיירה]] [[זולוטונושה]] (Zolotonosha) שבפלך [[פולטבה (מחוז)|פולטבה]] של [[האימפריה הרוסית]], ב[[תחום המושב]] היהודי (מאז 1991 ב[[אוקראינה]]). אביו משה אהרון, שהיה מורה [[עברית|עברי]] [[תנועת ההשכלה היהודית|משכיל]] ו[[חובבי ציון|חובב ציון]], ניסה להקים בעיר בית ספר, אך ללא הצלחה. חודשיים אחרי לידת דב בר, 'בוריה' כפי שקראו לו במשפחתו, עברה המשפחה לבירת המחוז [[פולטבה]], ושם גדל בוריה ולמד בבית ספר כללי, כאשר אביו עסק בהסתר בפעילות של חובבי ציון, עקב היותו מורה הכפוף במישרין לשלטונות החינוך, ובתור שכזה היה חייב להיות בחזקת אדם מהימן פוליטית, ומתנגדם של יסודות הקמים על הסדר הקיים.{{הערה|מתתיהו מינץ, בר בורוכוב – המעגל הראשון (1900–1906), תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"ז-1976, עמ' 21}}

בוריה נחשב לעילוי של פולטבה,{{הערה|[[אליהו צ'ריקובר]], ליטערארישע בלעטער (דפים ספרותיים) 1927 נומ' (מספר) 51, 'בער באראכאוו – ווי איך קען אים (כפי שאני מכיר אותו), א קאפיטל זכרונות (פרק זכרונות), עמ' 999. מובא גם אצל חיים פינקעלשטיין, 'דער גאון פון פאלטאווע, בוענאס איירעס, 1967, עמ' 6 ואילך}} והאב השקיע בלימודי בנו, שלפני בחינותיו לא היה קורא את ספרי הלימוד, וידע [[סנסקריט]], [[לטינית]], [[יוונית]], [[צרפתית]], [[גרמנית]] ו[[אלגברה]].{{הערה|מ. מינץ, המעגל הראשון, עמ' 17–18;{{ש}}
Nadia Borochov, My Brother Ber Borochov, [[w:Aviva Cantor|Jewish Liberation Journal]], No. 10, Summer 1971}} האב דאג שבוריה ילמד [[יידיש]] שהייתה שפת הדיבור, ילמד [[עברית]] כשפת הלימוד ב[[תלמוד תורה|חדר]] שבו למד [[תורה|חומש]], וילמד [[רוסית]] כדי להכשירו ללימודים בגימנסיה. בגיל שמונה החל בוריה ללמוד [[תלמוד]], וכשהתקבל לגימנסיה החל להתעניין בלימודי מדעים, [[פילוסופיה]] ו[[היסטוריה]]. בהשפעת לימודי היהדות, יצא בוריה מביתו כשהיה בן תשע והלך ברגל לעבר ארץ ישראל, עד שמצאו אותו ידידי המשפחה והחזירוהו לביתו. על ניסיון זה חזר בוריה בגיל שש עשרה.{{הערה|מ. מינץ, המעגל הראשון, עמ' 281, הערה 43}}

בשל תפיסת עולמו הסוציאליסטית, הצטרף בורוכוב ב-[[1900]] ל[[מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית]] (רסדר"פ) עוד בשבתו על ספסל-הלימודים.
בשנים 1900–1901, בשבתו ביקטרינוסלב ([[דניפרו]]), הוא פעל כמרצה בחוגי פועלים ותלמידים, אך יחסה של המפלגה הרוסית לבעיה היהודית לא הניח את דעתו. בורוכוב חתר למזיגה של סוציאליזם וציונות. לפי עדותו, ייסד עם שמעון דובין (שמעוני) את אחת האגודות הראשונות של 'ציונים סוציאליסטים פועלי ציון' (מפלגת פועלי ציון), בה השתתפו כמאה חברים.

בשנה הראשונה לקיום המפלגה, לצד מטרתה לסייע בהגנה על זכויות העובד היהודי, ארגנה המפלגה ביקטרינוסלב פלוגה להגנה יהודית עצמית מפני [[פוגרום|פרעות ופוגרומים]], שהתנגשה עם כנופיות פורעים.

על דעותיו הציוניות הוצא בורוכוב מן המפלגה הרוסית הסוציאל-דמוקרטית.{{הערה|בר בורוכוב, כתבים, כרך א', תל אביב: הקיבוץ המאוחד וספריית פועלים, תשט״ו-1955, עמ' ט'-י'}}{{הערה|מ. מינץ, המעגל הראשון, עמ' 27, 30}}

בשנת 1902 היגרה נדיה, אחותו של בורוכוב, ל[[ניו יורק]] בארצות הברית, וכתבה להוריה מכתבים בשם המשפחה בורוה (Borough) בגלל ה[[אוכרנה]], ה[[משטרה חשאית|משטרה החשאית]] הצארית, שעקבה אחרי בורוכוב.{{הערה|מ. מינץ, המעגל הראשון, עמ' 23, 67–68}}
[[q:דב בר בורוכוב#ההתעוררות הלאומית|על כך]]{{הערה|שם=ליובה|{{דבר|זכרונות מאת יצחק בן-צבי ומאת ליובה בורוכוב|ארבעים שנה למותו של בר ברוכוב, חמישים שנה לוועידת פועלי ציון בפולטבה|1957/12/24|00300}}}} כתבה אלמנתו ליובה בורוכוב:{{ציטוט|מרכאות=לא|מקור=|תוכן="בפולטבה כמעט אין משפחה, שלא שלחה לאמריקה את אחד הבנים או הבנות. ויש משפחות שלמות המהגרות לארצות הברית".}}
לאחר [[פרעות קישינב]] באפריל 1903, היגרו לניו יורק באוגוסט 1903 גם הורי בורוכוב ושאר אחיו, פרט לשני אחים שנשארו עם בורוכוב. באפריל 1904 היגרו לניו יורק גם שני האחים הנותרים,{{הערה|מ. מינץ, אגרות בר בורוכוב, מכתב 1904.3, עמ' 107}} ובורוכוב נשאר ברוסיה מטעמים אידאולוגיים ואידאולוגיים-מעשיים.{{הערה|מ. מינץ, המעגל הראשון, עמ' 63}}

אחרי החלטות [[הקונגרס הציוני העולמי השישי]] שהתקיים באוגוסט 1903 על [[תוכנית אוגנדה]] שהגה [[בנימין זאב הרצל]], יצא בורוכוב בחודש מרץ 1904 במאמר להגנת הציונות המקורית,{{הערה|מ. מינץ, אגרות בר בורוכוב, סוף מכתב 1904.1, עמ' 106: "אני כעת עסוק בכתיבת מאמר על הציונות"}} ולקראת ספטמבר 1904 חבר אל [[מנחם אוסישקין]] כמסביר ציוני, ונסע בתחום המושב ובפולין כדי להתמודד עם ה[[טריטוריאליזם יהודי|טריטוריאליסטים]]. בורוכוב התנגד לפתרון אוגנדה, משום שסבר שהיה קשה מדי ליהודים, והאמין שבאירופה הם לא יוכלו להישאר. משום כך תמך בורוכוב ביישוב היהודים בפלשתינה, שהייתה ארץ חצי מפותחת.{{הערה|[[אמנון לורד]], [http://mida.org.il/2016/06/14/למען-הציונות-חייבים-להתלכלך ריאיון עם יהודה הראל] באתר מידה, 14/06/2016}} בתקופה זו חיבר בורוכוב את מאמריו "לשאלת התאוריה הציונית" ו"לשאלת ציון וטריטוריה".{{הערה|ב. בורוכוב, כתבים, כרך א', עמ' 1–153}} מאמר 'לשאלת ציון וטריטוריה' משקף היטב את האני-מאמין של בורוכוב בתקופת זיקתו לאוסישקין ולמחנה [[ציוני ציון]], ועיקרו היה התגייסות העילית האידיאליסטית-אינטלקטואלית של הנוער היהודי כדי להניע את מפעל ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.

ב-18 ביולי 1904 נעצר לראשונה בורוכוב על ידי האוכרנה בחשד לפעילות [[סוציאל-דמוקרטיה|סוציאל-דמוקרטית]]. כשנעצר בורוכוב, הוא הועבר ליקטרינוסלב וחקירתו התחילה ב-20 ביולי. ב-22 ביולי חתם ראש הנהלת ה[[ז'נדרמריה]] על גיליון החקירה,{{הערה|מ. מינץ, המעגל הראשון, עמ' 294–295, הערות 70,65}} בורוכוב הוחזר מיקטרינוסלב לפולטבה ב-5 באוגוסט 1904, ושוחרר בו ביום או למחרת, כשסיבת השיחרור הייתה: "החקירה נתבטלה".{{הערה|מ. מינץ, המעגל הראשון, עמ' 295, הערה 71}} אחרי שחרור בורוכוב, הוא כתב להוריו ב-7 באוגוסט 1904, ותירץ את אי-כתיבתו לפני-כן בכך שנפל ונקע את כף ידו הימנית, אך בהמשך מכתב זה כתב בורוכוב להוריו: {{ציטוט|מרכאות=לא|מקור=|תוכן="אם אינני כותב, הרי זה משום שמהלך החיים הרגיל, השגרתי, בפולטבה מוכר לכם היטב גם ללא מכתבי; משעמם היה לכם לקרוא את תיאורי החיים האלה, ולי עוד יותר משעמם לכתוב על-אודותם".}}
משפט אחד אחרי זה, הכחיש בורוכוב שמועות בדבר מאסרו,{{הערה|מ. מינץ, אגרות בר בורוכוב, מכתב 1904.5, עמ' 112–113; מ. מינץ, המעגל הראשון, עמ' 66–67}} אך במכתבו להוריו מינואר [[1907]], עם סיום מאסרו השני, ציין בורוכוב גם את מאסרו הראשון במילים אלו: {{ציטוט|מרכאות=לא|מקור=|תוכן="החומר שסימנו 1{{הערה|חטיבת ההגיגים הראשונה, שנתחברה בשנים 1902–1904, ושמורה באוסף בורוכוב בארכיון העבודה בתל אביב}} נאסף ונרשם על ידי החל ממאי 1902 וכלה ביולי 1904 – משמע עד למעצרי הראשון בבית הסוהר".{{הערה|מ. מינץ, אגרות בר בורוכוב, מכתב 1907.1, עמ' 178}}}}
השתתפות בורוכוב בקונגרס הציוני השביעי ב-1905 הביאה אותו ל[[בזל]] כצירם של ציוני פולטבה. בסמוך לפתיחת הקונגרס היה בורוכוב מעורב בתהליכי ארגון סודיים של ציוני ציון, שנועדו להבטיח את ניצחונם בקונגרס ואת דחייתה של תוכנית אוגנדה. על בורוכוב הוטלה המשימה להבטיח את נאמנותה של [[מפלגת העבודה הדמוקרטית היהודית חברתית (פועלי ציון)|מפלגת פועלי ציון]] לאוסישקין, לציוני ציון ולקו המדיני שלהם בקונגרס. פעילות זו נועדה לסכל את השפעת הווזרוז'דנצים (возрождение, התחיה), שהיו חברי קבוצה רעיונית שהתגבשה בקרב אינטלקטואלים מפועלי ציון{{הערה|[https://he.wikisource.org/wiki/אגרות_דב_בר_בורוכוב/מכתב_1906.2_אל_מנחם_אוסישקין מכתב בורוכוב לאוסישקין], 1 במרץ 1906}} על רקע משבר אוגנדה, וראו סיכוי לטריטוריאליזציה במאבק למען אוטונומיה פרסונאלית ב[[מדינה רב-לאומית|מדינות רבות לאומים]].

בתום הקונגרס לא חזר בורוכוב לרוסיה, אלא עבר ללימודים אקדמיים בברלין עם ליובה, שאותה נשא לאשה לפני הקונגרס השביעי. לצד לימודי בורוכוב, תכנן אוסישקין לצרף אותו לוועד הפועל הציוני המצומצם בברלין, אך תוכנית זו לא יצאה לפועל.
בברלין כתב בורוכוב את מסתו על "המומנטים המעמדיים של השאלה הלאומית",{{הערה|מ. מינץ, המעגל הראשון, עמ' 186}} מסה שהתקבלה כאחד מנכסי צאן הברזל של ההגות הפועלי-ציונית של בורוכוב, והיא מבליטה את דומיננטיות הניגודים הלאומיים (בין [[עם|עמים]]) על-פני הניגודים המעמדיים (בין הפועלים ל[[בורגני]]ם).

מברלין חזר בורוכוב אל פועלי ציון ברוסיה עקב [[מהפכת 1905]], שיצרה ממד חדש לתקוות הדמוקרטיות ווהעניקה מהימנות לפרוגרמות הסוציאל-דמוקרטיות, לצד עליית ה[[פרולטריון]] היהודי בזכות עוצמתו הייחודית כעם, מודעותו הסוציאלית ותחכומו האידאולוגי, שהכשירו את הפרולטריון היהודי למלא פונקציות חשובות בתהליכי השינוי הקרובים.

[[q:דב בר בורוכוב#ייסוד המפלגה של פועלי־ציון|גם על כך]]{{הערה|שם=ליובה}} כתבה ליובה:
{{ציטוט|מרכאות=לא|מקור=|תוכן="עם שנת 1906 מתחילות ההכנות לוועידת-היסוד של פועלי ציון בפולטבה. כמעט כל עבודת ההכנה הטכנית נעשית בידי בוריה".}}
עם סיום הוועידה, הוציא לאור בורוכוב את הביטאון ברוסית של פועלי ציון, 'כרוניקת הפועלים היהודית',{{הערה|שם=יברייסקאיה|"יברייסקאיה ראבוצ'איה כרוניקה" Еврейская Рабочая Хроника}} שבו פורסמה 'הפלטפורמה שלנו'.

מעצרו השני של בורוכוב אירע עם פיזור [[הדומה של האימפריה הרוסית (כינוס 1906)|הדומה הראשונה]] בתחילת יולי 1906. האוכרנה חשפה מחסן נשק להגנה עצמית של פועלי ציון בחצר ביתו של יצחק בן-צבי, תלמידו של בורוכוב.{{הערה|{{דבר|י. בן-צבי|ב. ברוכוב (למלאת עשר שנים למותו)|1927/12/30|00600}}, {{דבר||המשך|1927/12/30|00700}}}} בן-צבי לא נמצא אותו זמן בעיר, והמשטרה אסרה את הוריו, את אחיו הצעיר [[אהרן ראובני|אהרון]], ואת אחותו שולמית. ההורים והאח נידונו לגלות ב[[סיביר]]. אחרי גילוי הנשק, ערכה האוכרנה חיפוש גם במערכת העיתון, ועצרה את בורוכוב ואת מזכיר המערכת בוריה ("הקטן") ריאפצ'ינסקי ב-22 ביולי 1906. הם הוחזקו בכלא עד 31 בדצמבר 1906. גם בכלא הרצה בורוכוב בפני האסירים, יהודים ולא-יהודים, על פילוסופיה, אמונה, [[משה רבנו]] ותלמוד. לפועלים הרצה בורוכוב על בעיות הכלכלה המדינית, לאיכרים – על בעיות הקרקע ו[[רפורמה אגררית|השאלה האגררית]], וגם על ישו הנוצרי וה[[בשורות|אבנגליון]]. בעקבות הרצאות אלו, שמו של בורוכוב נודע גם בין האיכרים האוקראיניים בכפריהם.

במפלגת פועלי ציון קינן חשש שגם בורוכוב צפוי לעונש כבד, כמו בני משפחתו של בן-צבי. בן-צבי וחברים נוספים עשו מאמצים גדולים לגייס את הסכום הדרוש לשיחרור בורוכוב בערבות עד משפטו, בעיקר מארצות הברית, וליובה הגיעה אל הכלא עם הכסף כדי להוציאו. כשבורוכוב שוחרר מהכלא, אצבעו הייתה חולה מכתיבת ראשי פרקים של "האתיקה הפרולטרית" (שלא יצאה לאור בסופו של דבר),{{הערה|ליובה בורוכוב, פרקים מיומן חיי, בהוצאת "בדרך", המכון לחקר תנועת הפועלים היהודית ע"ש ברוך לין, 1971, עמ' 39}} ונעטפה בצמר גפן אחרי ניתוח אצבעו בכלא. מהכלא יצאו בורוכוב וליובה לבית הוריה, אכלו ארוחת ערב ואחר-כך יצאו בסתר מפולטבה ל[[מינסק]] בינואר 1907 בתעודות לא להם, ומשם לו[[וילנה]].{{הערה|מ. מינץ, אגרות בר בורוכוב, עמ' 169; עמ' 171, הערה 1}}

במחצית 1907 יצא בורוכוב ל[[גליציה]] כדי להשתתף כנציג פועלי ציון ב[[ועידת קרקוב (1907)|וועידה השנייה מן המניין של מפלגת פועלי ציון הרוסית שהתקיימה בקרקוב]] ב-2 עד 11 באוגוסט 1907. משם נסע בורוכוב לקונגרס הציוני השמיני ב[[האג]], ולוועידת היסוד של 'הברית העולמית של מפלגות פועלי ציון',{{הערה|'וועלט פארבאנד', האיגוד העולמי}}{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=צביה בלשן|כתובת=https://humanities.tau.ac.il/sites/humanities.tau.ac.il/files/media_server/humanities/zionism/ציונות/יח/6.pdf|כותרת=הקמת הברית העולמית של פועלי ציון ותקנונה|אתר=humanities.tau.ac.il|מידע נוסף="הציונות" מאסף י"ח, 1994, עמוד 91|תאריך_וידוא=22 בנובמבר 2020}}}} שהתנהלה לסירוגין בין 14 ל-20 באוגוסט, וייצגה את הסניפים של פועלי ציון ברחבי העולם.{{הערה|מ. מינץ, אגרות בר בורוכוב, עמ' 183, הערה 1}} בוועידה זו נבחר בורוכוב לראש הלשכה המרכזית שלה ב[[וינה|ווינה]], תפקיד שבו כיהן עד פטירתו, אך לא חזר לרוסיה מחשש למאסרו. אחרי הקונגרס השמיני בהאג, פרשו פועלי ציון הרוסיים מ[[ההסתדרות הציונית העולמית|ההסתדרות הציונית]], נוכח חילוקי דעות בין [[ציונות מעשית|הציונות המעשית]] לבין [[ציונות מדינית|הציונות המדינית]], ומפלגת פועלי ציון הפקידה את בורוכוב על ניסוח מחדש של 'הפלטפורמה' לפי מצע המפלגה המעודכן שאושר בוועידת קרקוב,{{הערה|שם=פלטפורמה|מתתיהו מינץ, ועידת קרקוב של מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקראטית היהודית פועלי ציון ברוסיה (אוגוסט 1907): תעודות, תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, תש"ם-1979, עמ' 70–71, עמ' 84–85}} אך בורוכוב עבר ל[[לייז']] ב[[בלגיה]], משום שתנאי המחיה בה נראו לו עדיפים על פני עיר גדולה. בקיץ [[1909]] חזרה ליובה לפולטבה באופן זמני, ובורוכוב נשאר בלייז' עד ספטמבר 1909, כאשר במועד זה ביקשה המפלגה מבורוכוב לעבור לווינה. בורוכוב השתתף בוועידה של מפלגת פועלי ציון הרוסית שהתקיימה בווינה בספטמבר 1909, ונשא הרצאה פרוגרמטית על לקחי המהפכה של 1905.

בשנים הבאות הקדיש בורוכוב את מרצו לחיזוק הברית העולמית של פועלי ציון, ובשנים 1909–1914 ערך את ביטאון המפלגה שהופיע בווינה. בורוכוב גילה התעניינות מיוחדת בפעילותם של הפועלים הציוניים בארץ ישראל, התייחס באהדה לשאיפתם להפוך מפועלים שכירים לחברי משק [[קואופרציה|קואופרטיבי]], והיה ממייסדיה וממנהליה של 'קופת פועלי ארץ ישראל' ([[קפא"י]]) שהייתה שייכת לברית העולמית של פועלי ציון. במהלך 1910 נדונה ההצעה שבורוכוב יעלה לארץ ישראל וישתלב במערכת [[האחדות]], אך תוכנית זו לא יצאה לפועל עקב חששות בורוכוב שמעברו יביא קץ למחקריו בפילוסופיה ובכלכלה היהודית, עקב חסרונן של ספריות בארץ ישראל, וגם עקב עמדת בורוכוב על ניתוק מהקונגרס הציוני. ביולי 1910 חברה ליובה אל בורוכוב, והם החליטו יחד לדחות את נסיעתם לארץ ישראל עקב תחילת לימודיה של ליובה באוניברסיטה בווינה.{{הערה|מ. מינץ, אגרות בר בורוכוב, עמ' 64; מכתב 1910.11, עמ' 360}}

עם פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה|המלחמה]] באירופה ב-[[1 באוגוסט]] [[1914]], נאלץ בורוכוב לעבור ל[[מילאנו]] ב[[איטליה]],{{הערה|מ. מינץ, אגרות בר בורוכוב, עמ' 72; מכתב 1914.12, עמ' 604}} אחרי שאיש המשטרה האוסטרית אמר לבורוכוב: "העולם השתגע", והסביר לבורוכוב שלא יהיה רשאי להמשיך בקשריו עם ארצות אחרות מווינה, ותיאסר עליו כל שליחה של מכתבים, מאמרים וכתבות.{{הערה|מתתיהו מינץ, זמנים חדשים – זמירות חדשות (1914–1917), תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, הוצאת עם עובד, תשמ"ח-1988, עמ' 14}} ב-16 בנובמבר 1914 הפליג בורוכוב עם אשתו ובתו מ[[גנואה]], וב-1 בדצמבר 1914 הגיע לניו יורק,{{הערה|מ. מינץ, אגרות בר בורוכוב, מכתבים 1914.20–1914.21, עמ' 619–620}} שם התגורר ברובע [[הברונקס]] ואחר-כך ב[[ברוקלין]] עד לפרוץ המהפכה ברוסיה. עם פרוץ המהפכה ב-[[1917]], חזר בורוכוב לרוסיה כדי לעצב את דרישות היהודים לתקופה שאחרי המהפכה, ולאחד את הזרמים השונים בקרב פועלי ציון.

מייד אחרי [[מהפכת אוקטובר]], בדצמבר 1917 ([[חנוכה]] [[ה'תרע"ח|תרע"ח]]), במהלך סיור מטעם פועלי ציון, נפטר בורוכוב בקייב מ[[דלקת ריאות]], בגיל 36.

בורוכוב הותיר אחריו את אשתו, ליובה, ושני ילדיו, [[שושנה בורוכוב|שושנה]] ודוד, ש[[עלייה לארץ ישראל|עלו]] ל[[המנדט הבריטי|ארץ ישראל המנדטורית]] ב-[[1925]] והתגוררו ב[[תל אביב]].{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=ישראלה הלזנר, מתיה קם|כתובת=https://tarbutil.cet.ac.il/lexicon/דב-בר-בורוכוב|כותרת=דב בר בורוכוב, פרק "תולדות חייו"|אתר=לקסיקון לתרבות ישראל|תאריך_וידוא=3 בפברואר 2020}}}}

== רעיונותיו ==
בורוכוב היה תאורטיקן, שהשפיע רבות על תנועת העבודה הציונית. תורתו, הקרויה בורוכוביזם, התבססה על שילוב של [[ציונות]] עם [[סוציאליזם]] [[מרכסיזם|מרכסיסטי]]. אחד הרעיונות הבסיסיים של בורוכוב היה רעיון הפירמידה ההפוכה: התבססות יהודים בגולה במקצועות בלתי יצרניים, לצד התרכזותם בקהילות, בעוד שחלק היהודים במקצועות יצרניים היה הקטן ביותר, יחסית לשאר האוכלוסייה. חלק קטן זה היה פועל יוצא מהתחרות הלאומית מול היהודים.{{הערה|דב בר בורוכוב, 'הפלטפורמה שלנו' [אפריל-יוני 1906], כתבים, כרך א', עמ' 193–310}} כתוצאה מכך, נוצר [[ניכור]] מצד הסביבה כלפי היהודים, הטומן בחובו אסון. ניכור זה מחייב [[הגירה]] המונית של היהודים לארץ ישראל, שתתרחש מאליה באופן סוחף וספונטני כ"[[ציונות סוציאליסטית|תהליך סטיכי]]", בשל התאמתה הכלכלית וההתפתחותית של ישראל לציבור המהגרים.

על פי גישת בורוכוב, שהתבססה על הפילוסופים ריכארד אוונאריוס (1845–1896), [[ארנסט מאך]] (1838–1916), ו[[אלכסנדר בוגדנוב]] (1873–1928, מתנגדו של [[לנין]] מ-1908), השכל היהודי חותר ל[[מוניזם]] מוחלט, מלשון "מונו" – יחיד.{{הערה|בר בורוכוב, 'על אופי השכל היהודי', [[אברהם פריידנברג|האלמנך הציוני]], קרמנצ'וג דצמבר 1902 Б. Борохов, О характере еврейского ума, Иллюстрированный сионистский альманах, Кременчуг}} נטייה זו מתבטאת ב[[מונותאיזם]] הדתי של [[משה]], במחשבה הפילוסופית של ה[[רמב"ם]] ושל [[שלמה אבן גבירול]], ובעת החדשה ניסה [[ברוך שפינוזה]] לגבש פילוסופיה מוניסטית מחמירה.

לפי בורוכוב, היהודים אינם מסתכלים על המציאות בעיניים אובייקטיביות, אלא קובעים אידיאל אחד כמטרה, ומכופפים את המציאות כדי להגשים אידיאל זה. ההגות היהודית מצטיינת באחדות המבנה, בעקביות מפליאה ובהיעדר יכולת לפשרה.{{הערה|מ. מינץ, המעגל הראשון, עמ' 49}}

לפי בורוכוב, בניגוד ל[[פילוסופיה יוונית|פילוסופיה היוונית]],{{הערה|מ. מינץ, המעגל הראשון, עמ' 47}} הרוח היהודית איננה מתייחסת אל העולם כפי שהוא ואיננה מקבלת הוכחה במישרין, אלא מתייחסת אל העולם כפי שהוא צריך להיות: מוניזם סובייקטיבי – ad absurdum ([[אבסורד]]).
[[הגניוס היהודי]] חותר לכפות את חזונו על המציאות ההיסטורית בכוח רצונו. לכך יש שתי השלכות על האופי היהודי: השלכה ראשונה היא הנטייה "התלמודית" לפילפול לוגי, שמטרתו ליישב את המציאות העובדתית עם ציפיות החזון, והשלכה שנייה היא הרצון להוכיח את אמיתות החזון על ידי הגשמתו בפועל, בכוח רצון אידיאליסטי ובנכונות להקרבה עצמית של יחידים למען עמם.{{הערה|שם=שביד|[[אליעזר שביד]], תולדות פילוסופיית הדת היהודית בזמן החדש – חלק שלישי: מול משבר ההומניזם – כרך א': על פרשת הדרכים ההיסטורית, רעננה: הוצאת עם עובד, תשס"ג-2003, עמ' 292}}

הסתייגות בורוכוב מן המוניזם הפילוסופי ברורה אף על פי שלא צוינה במפורש. בורוכוב התייחס אל המוניזם כאל תכונה מכשילה שחייבים להתגבר עליה, כדי להציל את העם מגורל גלותו. העם מוכרח לראות את המציאות ההיסטורית המבליטה גורמים מאיימים, ולהתמודד איתה. עם זאת, כיהודי אמיתי, הזדהה בורוכוב עם האידיאל החותר לקביעת הלכה ולהגשמתה במציאות, וקיבל עליו את החובה להוכיח את טענתו האידיאליסטית במעשיו.{{הערה|שם=שביד}}

את תנועת האידיאליסטים לארץ ישראל, שצריכה להיות לפני תנועת ההמונים המתבצעת מכוח [[אינטרס]] כלכלי ישיר, הגדיר בורוכוב כתנועה תרפויטית (מרפאת), כשהוא נסמך על תורת בוגדנוב, שקרא להנהיג תיקונים אקטיביים בתפיסת הסביבה, אמפיריוקריטיציזם{{הערה|אמפיריוקריטיציזם (Empiriocriticism): צורת תפיסה טבעית של העולם המבוססת על חוויה וניסיון טהורים, ללא היבטים של [[אפריורי]]זם, [[מטאפיזיקה]] ו[[דואליזם]]}} כלשון אוונאריוס. כמו בוגדנוב, הבחין בורוכוב בשלושה סוגים של תגובות האדם או הציבור לסביבה: תגובות אוטומטיות, מהירות ובלתי-אמצעיות, שאין בהן תחכום; תגובות מתוך הרגל, שהן מורכבות יותר, שמרניות פחות, פחות אוטומטיות ופחות בלתי-אמצעיות; ותגובות פלסטיות, שהן התגובות המורכבות ביותר, ותובעות תחכום, מיומנות אינטלקטואלית וכוח רצון. בוגדנוב החיל את התגובה הפלסטית על [[מלחמת המעמדות]] הפרולטרית, בעוד שבורוכוב ראה את התנועה התרפויטית כמשימה התובעת תגובה פלסטית מעולה ומתוחכמת יותר מהתגובה הפלסטית הכרוכה במלחמת המעמדות. התנועה התרפויטית מחייבת לשקוד על תודעה ואידאולוגיה, משום שפעילות כזו כרוכה בשינוי כל תנאי החיים של העם היהודי. התראפויטיקה חורגת מהמרקם החברתי המצוי, מהסביבה החברתית והטריטוריאלית הנתונה, וצריכה להיות כפופה לתוכנית ערוכה לפרטיה, שאותה מגשימים גורמים מתקדמים ביותר. במילים אחרות, הציונות תקום ותיפול על הכוחות האלה, משום שהעם בהמוניו אינו מסוגל לתפוס את עוצמת המאמץ הנדרש למשימה כזאת.

לצד בורוכוב, נבחר ללשכת הברית העולמית של פועלי ציון גם [[שלמה קפלנסקי]], שהעריך מאוד את הרצל ולא נמנע מלחלוק על בורוכוב. בניגוד לסוציאליזם הציוני של בורוכוב, שראה את הציונות בעיקר כהגדרה לאומית של הפועל היהודי במלחמתו לשיפור עתידו בארץ ישראל, היה קפלנסקי בעד ציונות סוציאליסטית, דהיינו בעד הכנת עתידו של העובד היהודי בארץ ישראל על יסוד משטר סוציאליסטי, אך בלי להתעלם מצרכי הפועל היהודי בתנאי ההווה במקומות מגוריו בגולה.{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=דוד תדהר|כתובת=http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/6/2630|כותרת=שלמה (קפלן) קפלנסקי|אתר=tidhar.tourolib.org|מידע נוסף=אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, עמ' 2630|תאריך_וידוא=22 בנובמבר 2020}}}}

מאפיין לתורת בורוכוב ניתן לראות בפגישת בורוכוב עם לנין ב-1907 בעיר לייז' בבלגיה, לשם הגיע לנין כדי להרצות בפני "קולוניה" גדולה של סטודנטים רוסיים. בסיום ההרצאה ניגש בורוכוב אל לנין והציג בפניו את רעיונותיו אודות הציונות הסוציאליסטית. לנין צחק ואמר: "גם כאן וגם שם! פירושו של דבר – לשבת על שני כיסאות בבת-אחת. וגם לא על שני כיסאות, אלא על הרווח הפנוי בין שני כיסאות", ושוב צחק. לאחר מכן הגיע ללייז' גם אנטולי לונצ'ארסקי, סופר ומדינאי סובייטי (1875–1933),{{הערה|[http://www1.amalnet.k12.il/sites/Mifgashim/Pages/Lunacharsky.aspx לונצ'רסקי, אנטולי], באתר עמלנט}} כותב ערכים ב[[האנציקלופדיה הסובייטית הגדולה|אנציקלופדיה הסובייטית הגדולה]] אחרי מהפכת אוקטובר. לונצ'ארסקי דיבר בהרצאתו על שאלת הדת, ובורוכוב התווכח גם איתו. המרצה היה מאוד הוגן אף שהיה בעד הדת, ובורוכוב היה נגד הדת. לארכיון העבודה מסרה אלמנת בורוכוב כתב-יד של בורוכוב: "חייו ומותו של רוח-הקודש", הפולמוס עם לונצ'ארסקי בשאלת הדת. בורוכוב רצה להדפיס מאמר זה ברוסיה, אך מסיבות שונות לא הדפיסו, והמאמר הופיע רק לאחר פטירתו.{{הערה|ליובה בורוכוב, פרקים מיומן חיי, עמ' 25}}

בורוכוב ראה בארץ ישראל קרקע בתולית מבחינה מעמדית, ומקום שניתן לבנות בו חברה צודקת ושוויונית של פועלים יצרניים, לפי מודל ה[[סוציאליזם אוטופי|סוציאליזם האוטופי]], מבלי לעבור את שלב המהפכה. רעיון זה, הנקרא "סוציאליזם קונסטרוקטיבי" (סוציאליזם עם דגש על [[ממלכתיות]]), אומץ על ידי תלמידו של בורוכוב, [[דוד בן-גוריון]].

== משפחתו ==
[[קובץ:Lyuba Shoshana and David Borochov.jpg|שמאל|ממוזער|200px|שושנה, ליובה ודוד]]
אשתו ליובה גדלה במשפחת רבנים מבוססת, למדה באותה כיתה בבית הספר בפולטבה עם המשוררת [[רחל המשוררת|רחל]], ואחר כך למדה שפות בהצטיינות ב[[אוניברסיטת מוסקבה]]. ליובה הייתה צעירה מדב בר, ופגשה אותו באספה ציונית כבן למשפחת משכילים המקורבת לחובבי ציון.
ליובה נפטרה ב-29 באוגוסט [[1976]]{{הערה|{{דבר||מתה אלמנת דב בר בורוכוב|1976/08/30|00207}}}} ונקברה ב[[בית הקברות כנרת]], לצד בעלה.

בתו שושנה התאהבה ב[[מחלקת החקירות הפליליות של משטרת המנדט|קצין בולשת בריטי]], [[תומאס ג'יימס וילקין]], והפכה לחברתו לחיים. ב-[[29 בספטמבר]] [[1944]], בלב ירושלים, הרגו אנשי ה[[לח"י]] ([[יעקב בנאי (מזל)]], [[יהושע כהן]], [[דוד שומרון]] ומתתיהו פלאי) את וילקין ביריות בגבו, כנקמה על מותו של [[אברהם שטרן (יאיר)]]. לאחר מכן הכירה שושנה [[ניצול שואה]] בשם ארתור שטראוס, הם נישאו ונולדה להם בת. שושנה נפטרה בסוף שנת [[2004]] ונקברה ב[[מטולה]].

בנו, דוד, היה ממייסדי [[קיבוץ]] [[גינוסר]], נכנס לקיבוץ בשנת [[1937]] והתחתן בשנת [[1938]], שירת ב"[[ההגנה|הגנה]]", וב[[מלחמת העולם השנייה]] [[מתנדבי היישוב|התגייס]] ל[[הצבא הבריטי|צבא הבריטי]]. נפטר ב-[[2001]].

== אחרית דבר ==
בשנות חייו האחרונות חל שינוי בדעותיו של בורוכוב. הוא ראה באור חיובי את השאיפה לארץ ישראל בזכות הקשרים ההיסטוריים והרוחניים, ולא רק בזכות היותה בסיס אפשרי ליצירת פרולטריון יהודי עצמאי. בכך נטש בורוכוב חלק מעמדותיו המרקסיסטיות, כשראה ביישובה של ארץ ישראל תהליך המושתת על תהליכים היסטוריים ולאומיים, ולאו-דווקא על תהליכים מעמדיים.

בורוכוב תמך ברעיון ההתיישבות ה[[קואופרטיב]]ית של פועלים בארץ ישראל, אף על פי שבכך הפועלים יהפכו ל"בעלי בתים" באופן העלול לפגוע [[מרקסיזם#ההיסטוריה כמאבק בין-מעמדי|במאבק הבין-מעמדי]]. הוא הפסיק להשתמש במונח "פלשתינה" ועבר לדבר על "ארץ ישראל". במקום להסתמך על "הגירה סטיכית", עבר לתמוך ב"עליה חלוצית". הוא אף צידד בהשתלבות חוזרת של מפלגת פועלי ציון בהסתדרות הציונית, אחרי פרישת המפלגה מההסתדרות ב-1907 והקמת הברית העולמית של פועלי ציון.

בורוכוב הכיר אף באפשרות של התבססות יהודית אוטונומית בגולה כגרסת [[הבונד]], אחרי שעמד מקרוב על כוחם של היהודים בארצות הברית. בורוכוב למד שהגירת היהודים לארצות הברית איננה סובלת מתחרות ודחיקה, ומכאן שלא מתרחשת ההטייה המאסיבית של נחשולי ההגירה של היהודים לארץ ישראל. יתרה מכך – ההגירה לארצות הברית ממצה את כל פוטנציאל ההגירה היהודי, ועוד ידה נטויה.
בורוכוב התרשם מהמאבק העיקש לזכויות לאומיות ולאוטונומיה פרסונאלית של יהודי גליציה, ותמך בהחלטתה של [[ועידת צ'רנוביץ]] (1908), שגרסה כי היידיש היא שפתם הלאומית של היהודים ושיש לעשות הכול לנורמטיביזציה של הלשון. מפברואר 1911 עד יוני 1917 עסק בורוכוב בבלשנות ובחקר מעמיק של שפת היידיש, קשר קשרים עם [[שמואל ניגר]] ועם הקבוצה האינטלקטואלית-האידאולוגית שהייתה סביבו. עם מינוי ניגר לעורך העיתון 'די יודישע וועלט',{{הערה|די יודישע וועלט: העולם היהודי}} שלא היה עיתון ציוני, התחיל בורוכוב להשתתף בעיתון בדרך קבע, וחיבר ספר דקדוק ביידיש הנמצא בשימוש עד היום. בשנת 1913 פרסם בורוכוב עבודה מקיפה על יסודותיה הבלשניים של היידיש,{{הערה|'די אויפגאבן פון דער יידישער פילאלאגיע', תפקידה של הפילולוגיה היהודית}} וכתב על שפת היידיש גם באנציקלופדיה היהודית-רוסית. עיסוק בורוכוב ביידיש מול העברית, ייצג יותר מכל את העימות בין הציונים לבין הבונד.

רעיונותיו החדשים של בורוכוב, והסכמתו לחיזוק האוטונומיה בגולה, הרחיקו אותו מ"שומרי הסף" האידאולוגיים במפלגת פועלי ציון ברוסיה, שקראו "להציל את הבורוכוביזם מבורוכוב".

על בורוכוביזם כתב לראשונה בורוכוב לליובה בספטמבר 1917: {{ציטוט|מרכאות=לא|מקור=|תוכן="את [[חיים ז'יטלובסקי|ז'יטלובסקי]]{{הערה|ז'יטלובסקי היה מבעלי-ההלכה הראשיים של ה[[המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית|ס"ר]] הרוסיים, וממייסדי מפלגת הי.ס. (סיימיסטים) באפריל 1906. הטיף בכתביו למיזוג לאומיות יהודית וסוציאליזם עם יידיש כלשון לאומית. בורוכוב לא הגיע לקרבת נפש איתו, למרות פגישה ביניהם, קרוב לוודאי בווילנה במחצית הראשונה של שנת 1907, מ. מינץ, אגרות בר בורוכוב, עמ' 328, הערה 7}} אין צורך להזמין; הוא לא יישאר אצלנו, אלא יילך מייד ל'[[יעקב לשצ'ינסקי|מפלגה הסוציאליסטית היהודית המאוחדת]]' [...], ואילו האנשים שלנו הם בורוכוביסטים שרופים, ולז'יטלובסקי יהיה משעמם אצלנו, ולא ינעם לו להכריז על עצמו כ"תלמיד" שלי".{{הערה|מ. מינץ, אגרות בר בורוכוב, מכתב 1917.14, עמ' 680, עדות ראשונה לשימוש במונח 'בורוכוביסטים'}}}}

מנגד, תנועת העבודה הארץ-ישראלית הושפעה בסופו של דבר, יותר מן הסוציאליזם הקונסטרוקטיבי בנוסח נחמן סירקין, כפי שאומץ על ידי בן-גוריון, מאשר מן הסוציאליזם המרקסיסטי של בורוכוב, אך תרומתו החשובה של בורוכוב הייתה שרעיונותיו איפשרו לרבים מבני הנוער היהודי הציוני, שהזדהו עם עיקרי התורה המרקסיסטית, לשלב את הציונות עם המרקסיזם.{{הערה|השינויים העיקריים שהתרחשו במדיניות המפלגה בארץ היו: העתקת הדגש הרעיוני ממלחמת המעמדות למאבק על עבודה עברית; מעבר מתמיכה בשימוש בשפת היידיש למאבק על השפה העברית; מעבר משלילת ההתיישבות של הפועלים, למאבק על הקמת התיישבות עובדת. פועלי ציון בארץ ישראל השתדלו להשפיע על המפלגה העולמית להקדיש מקום יותר מרכזי לעבודה החלוצית בארץ ישראל, וניסו להשתלב במערכת הפוליטית של [[האימפריה העות'מאנית]], אך בתקופת מלחמת העולם הראשונה נחלשה פעילותה של המפלגה בארץ ישראל ומנהיגיה הוגלו מהארץ.}} לפי מתתיהו מינץ בספרו "זמנים חדשים, זמירות חדשות", ב-3 באפריל 1917 כתב בורוכוב שהמהפכה ברוסיה "היא עדיין פעוט מרטט".{{הערה|מ. מינץ, זמנים חדשים, פרק 'תמורות ואידאולוגיה', עמ' 295}} רק בתחילת מאי 1917 החל להגיע לניו יורק מידע של ממש על המהפכה ברוסיה.

ב-22 ביוני 1917 נערך בקלינטון הול בניו יורק נשף פרידה פנים-מפלגתי מבורוכוב, זרובבל וחשין.{{הערה|מ. מינץ, זמנים חדשים, פרק 'בהצטלצל פעמונים', עמ' 283}} לנשף הוזמנו כל חברי המפלגה בניו-יורק. ב-23 ביוני 1917 הפליגו בורוכוב ומשפחתו לרוסיה ב[[אוניה]] ברגנספיורד {{אנ|SS_Bergensfjord}}. זרובבל מהמפלגה נסע איתו.{{הערה|מ. מינץ, זמנים חדשים, פרק 'המסע לרוסיה – סטוקהולם', עמ' 303}} ב-6 ביולי עגנה האוניה ב[[ברגן]] ונוסעיה סיירו בעיר. בורוכוב וליובה לא החמיצו ביקור בביתו של [[הנריק איבסן]]. ב-7 לחודש ירדה החבורה כמתוכנן ב[[אוסלו|כריסטיאניה]], נסעה ברכבת ל[[סטוקהולם]] והגיעה לשם באותו יום בערב. בסטוקהולם קיבלו את פניהם מרדכי יארבלום (מארק) וליאון חזנוביץ' (כתריאל) ממפלגת פועלי ציון. גם [[נחום ניר-רפאלקס|ד"ר נחום יעקב ניר]] תכנן להגיע לסטוקהולם, אך תוכניתו לא הסתייעה. חזנוביץ' מהלשכה של מפלגת פועלי ציון ארגן הידברות בין משלחת של פועלי ציון ובין הוועד ההולנדי-סקנדינבי של המפלגות הסוציאליסטיות, ההולנדית והסקנדינבית, כדי להציג את הבעיה היהודית, וביקש מבורוכוב להישאר בסטוקהולם כדי שגם קפלנסקי יהיה במשלחת זו. כאן נראית ירידה במעמדו של בורוכוב, לצד לבטי בורוכוב בעניין ליובה שהייתה צריכה ללדת (הבן דוד נולד ב-1 באוגוסט 1917).{{הערה|מ. מינץ, זמנים חדשים, פרק 'המסע לרוסיה – סטוקהולם', עמ' 313, הערה 48}}

בסטוקהולם גם היו הרבה נציגים של הגופים השמאליים המהפכניים, שבורוכוב היה יכול לבוא עימם במגע, וללמוד מפיהם על המצב ברוסיה לאשורו. בתקופת סטוקהולם, בורוכוב לא חיבר ולו מאמר אחד, וגם מכתביו מהתקופה ההיא לא נשתמרו, לבד ממכתב אחד לליובה, שנשלח ב-29 ביולי 1917 כשניסה לעשות דרכו לראשונה לרוסיה, ועוכב בגבול. העיכוב נגרם בשל איסור [[סנקט פטרבורג|מפטרוגרד]] על כניסת זרים וגולים פוליטיים לרוסיה, ותוקפו היה עד 15 באוגוסט, עקב [[משבר יולי (1917)|משבר יולי]] בין [[ממשלת המעבר הרוסית|הממשלה הזמנית ברוסיה]] ובין [[המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות|הבולשביקים]]. בורוכוב כתב לליובה: {{ציטוט|מרכאות=לא|מקור=|תוכן="הממשלה הזמנית עוסקת בחשיפת קן צרעות של תעמולה צימרוולדית, בולשביקית, אבסורדית ווילהלמיסטית".}}
ה'צימרוולדים' היו [[קיצוניות ורדיקליזם|רדיקלים]] שהתכנסו בוועידת צימרוולד בין 4–8 בספטמבר 1915 על בסיס התנגדות למלחמת העולם הראשונה, והצטיירו כתומכים בגרמניה ([[וילהלם השני, קיסר גרמניה|הקיסר וילהלם]]).{{הערה|מ. מינץ, אגרות בר בורוכוב, מכתב 1917.10, עמ' 676–677}} קודם לכן, ב-16 ביולי 1917 שלחה מפלגת פועלי ציון הרוסית מברק מ[[מוסקבה]] לבורוכוב בסטוקהולם, שבו ביקשה המפלגה הרוסית מבורוכוב, ראש הלשכה של הברית העולמית, לייצג את המפלגה בוועידת צימרוולד בסטוקהולם, כפי שכתב חזנוביץ' לקפלנסקי ב-24 ביולי 1917.{{הערה|שם=צימרוולד|מ. מינץ, זמנים חדשים, עמ' 314, הערה 52}} על מברק זה הגיב בורוכוב כי בשום פנים ואופן לא יילך לוועידה זו, וכי לא היה נוסע לרוסיה{{הערה|נסיעת בורוכוב מארצות הברית לסטוקהולם הייתה חלק גדול ממסעו לרוסיה}} לו ידע שהמפלגה שם דבקה בנקודת הראות הצימרוולדית.{{הערה|שם=צימרוולד}}

מעבר לכך לניר, איש המפלגה ברוסיה, היה ויכוח עם [[פנחס רוטנברג]], איש שלומו של [[אלכסנדר קרנסקי]], ראש הממשלה הקואליציונית החדשה ברוסיה. ניר רצה עלייה חופשית לארץ ישראל ('טריטוריאליזציה כלכלית' שהתבססה על ציונות מעשית), ורוטנברג רצה קודם לכונן רפובליקה בישראל ('טריטוריאליזציה פוליטית' שהתבססה על ציונות מדינית). בורוכוב אימץ את שתי השיטות עוד ב-1914, ערב נסיעתו לארצות הברית, ודגל בפרספקטיבה דו-נתיבית לעתידו הלאומי של העם היהודי: נתיב אוטונומיה פרסונלית אקס-טריטוריאלית לצד נתיב אוטונומיה טריטוריאלית בארץ ישראל. לפי בורוכוב, האוטונומיה הפרסונלית נחשבה לקרובה ואקטואלית, והאוטונומיה הטריטוריאלית בארץ ישראל תהווה משענת ליציבות ולהתמדה של הממסד היהודי האוטונומי בגולה.{{הערה|מ. מינץ, זמנים חדשים, פרק 'גישושים באפילה', עמ' 325–328}}

בסיוע רוטנברג שהיה בסטוקהולם בתחילת אוגוסט 1917, קיבל בורוכוב היתר כניסה לרוסיה מקרנסקי.{{הערה|מ. מינץ, זמנים חדשים, עמ' 321}} בורוכוב קיבל הלוואה לזמן ארוך להבטחת קיומה של ליובה ממשה תרשיש, מזכיר הפדרציה הציונית הסקנדינבית, ויצא לדרך ביום שישי 30/08/1917 לוועידת המפלגה שהתכנסה ב-08/09/1917. ב-2 בספטמבר 1917 דרכה שוב רגלו של בורוכוב על אדמת רוסיה, וב-10 בספטמבר קיבל את פניו בתחנת הרכבת בקייב זאב אברמוביץ'.{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=יוסף גלרון-גולדשלגר|כתובת=https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/02951|כותרת=זאב אברמוביץ (1891–1970)|אתר=library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon|מידע נוסף=לקסיקון הספרות העברית החדשה|תאריך_וידוא=22 בנובמבר 2020}}}}

אחרי שהסתיימה הוועידה בקייב, נסע בורוכוב לפולטבה כדי להיפגש עם בני המשפחה של ליובה ולבלות אתם את ראש השנה ה'תרע"ח ב-17–18 בספטמבר 1917. ב-19 בספטמבר חזר בורוכוב לקייב, לוועידת העמים האוקראינית שהתכנסה ב-21–27 בספטמבר, ונועדה לגבש את עמי המיעוט ולחזק את האוקראינים מול הממשלה הרוסית הזמנית בפטרוגרד. בורוכוב גיבש את הסעיף היהודי במשא ומתן בוועידת העמים, בשיתוף פעולה עם [[נחום סירקין]]{{הערה|נחום סירקין היה חבר מרכז ההסתדרות הציונית ברוסיה, והמנהיג שלה באוקראינה. נפטר ב-1918}} ו[[יוסף שכטמן]].{{הערה|יוסף שכטמן היה חבר ועד המחוז הציוני בקייב, כתב ביוגרפיה של [[זאב ז'בוטינסקי]]: 'יוסף שכטמן, זאב ז'בוטינסקי, פרשת חייו, תל אביב: הוצאת קרני, 1956', נפטר ב-1970}} בוועידת העמים תמך בורוכוב באוקראינים, תוך התמקדות בסוציאליזם לאומי, דרישת שוויון לכל עמי רוסיה, לרבות היהודים, ופתרון המצוקות הלאומיות של עמי רוסיה, לרבות היהודים. מנהיגי מפלגת פועלי ציון ברוסיה, ניר, אברמוביץ' ואברהם שלימוביץ' (רֶווּצקי), לא קיבלו התנהלות זו של בורוכוב. המפלגה גיבשה סביב בורוכוב מיתוס רעיוני, התואם לאידאולגיה שלה, ומיתוס זה לא חפף את בורוכוב החי. המיתוס רווח בין אנשי השורה, וניפוצו נראה למפלגה מסוכן, בעיקר משום שאחיזת המפלגה בציבור היהודי ברוסיה עדיין הייתה רופפת מול הבונד, והיא נזקקה לאגדת בורוכוב כמו סם חיים. הפתרון בו נקטה המפלגה היה לא לפרט את הופעות בורוכוב בוועידת העמים, אף על פי שאת החלטות הוועידה עצמה, פרסמה המפלגה. המפלגה גם דיווחה על חבר המפלגה נוח בארו כנציג המפלגה בהתוועדות הדמוקרטית שיזמה הממשלה הרוסית הזמנית בפטרוגרד ב-27 בספטמבר 1917, בניסיון לפתור את הדרישות שהועלו בוועידת העמים, כאשר על בורוכוב דיווחה המפלגה כעל נציג ועידת העמים עצמה. כך פורסמה בעיתון המפלגה{{הערה|שם=יברייסקאיה}} הצהרת בארו בהתוועדות הדמוקרטית,{{הערה|יברייסקאיה ראבוצ'איה כרוניקה, גיליון 13, 21/10/1917, עמ' 20 ואילך}} אך דברי בורוכוב היו בבחינת הס להזכיר. על זאת כתב ניר לאחר מכן כי תוכן דבריו של בורוכוב בהתוועדות הדמוקרטית אכן לא היה לרוח המפלגה, כאשר תוך כדי כך חזר ניר והציג את בארו כנציג המפלגה, ואת בורוכוב כאחד מתוך משלחת בת חמישה חברים של ועידת העמים.{{הערה|נחום ניר, [http://www.worldcat.org/title/ershte-yorn-in-rod-fun-dor-un-bavegung ערשטע יארן] (בשנים הראשונות), תל אביב, 1960, עמ' 279}} בספטמבר 1917, תמכה מפלגת פועלי ציון ברוסיה בפרלמנט הכלל-רוסי בפטרוגרד בכל הקשור לזכות האוטונומיה או הריבונות החלקית של עמי המיעוט, וגישתה נגדה את העיקרון שבורוכוב פיתח בוועידת העמים בקייב ונתן לו ביטוי בהתוועדות הדמוקרטית בפטרוגרד.
ברביע האחרון של 1917, העמיק הקרע בין בורוכוב ובין המפלגה ברוסיה. המפלגה העלימה חלק ממסמכיו, כולל תגובות בורוכוב ל[[הצהרת בלפור]] ולכיבוש הבולשביקים את השלטון בפטרוגרד. בורוכוב תמך בהצהרת בלפור, וזעם על המהפכה הבולשביקית, שנראתה לו כטירוף חושים, בעוד שהמפלגה סלדה מהצהרת בלפור ותמכה במהפכה הבולשביקית.{{הערה|מדיניות המפלגה פורסמה ב'כרוניקת הפועלים היהודים' בעריכת ניר. מ. מינץ, זמנים חדשים, עמ' 396, הערות 43–44}}

[[קובץ:KineretCemetary0445.JPG|שמאל|ממוזער|250px|קבר בר בורוכוב ואשתו ליובה ב[[בית הקברות כנרת]]]]
[[קובץ:Original Ber Borochov Tomb in Ramat Ef'al.JPG|ממוזער|250px|מבט '''ממזרח''' על הצד הקדמי של המצבה המקורית של בר בורוכוב ברמת אפעל.
המצבה הוקמה בקייב ב-1917, הועלתה לישראל עם ארונו של בורוכוב, הופקדה למשמרת בארכיון של מפלגת העבודה, והוצבה באפעל בטיפולו של [[ישעיהו אברך]]. על המצבה כתוב ביידיש:{{ש}}
'''בר בורוכוב{{ש}}
1881–1917{{ש}}
זולוטונושה-קייב{{ש}}
המפלגה הקומוניסטית-יהודית{{ש}}
(פועלי ציון)''']]
[[קובץ:Dov Ber Borochov Tomb, Ramat Ef'al, Israel.JPG|ממוזער|250px|מבט '''מדרום''' על צד שמאל של מצבת בורוכוב. על המצבה כתוב ביידיש:{{ש}}
'''סוציאליזם מדעי, תרבות סוציאלית יהודית, חברה סוציאליסטית יהודית בפלסטינה, זהו בורוכוביזם''']]
[[קובץ:Borochov's Tombstone in Ramat Ef'al.JPG|ממוזער|250px|מבט '''ממערב''' על הצד האחורי של מצבת בורוכוב. על המצבה כתוב ביידיש:{{ש}}
'''הוא לימד את עמו לכתוב. הדבר הראשון לכל עם הקם לתחייה, הוא להיות שולט בשפתו הוא''']]
[[קובץ:Dov Ber Borochov tombstone in Rmat Ef'al, Israel.JPG|ממוזער|250px|מבט '''מצפון''' על צד ימין של המצבה המקורית של בורוכוב בסמינר אפעל. על המצבה כתוב ביידיש:{{ש}}
'''הרעיון היהודי-קומוניסטי, מחשל את "שרשרת הזהב" של הבורוכוביזם''']]

יש אי-בהירויות סביב המועד בו נפל בורוכוב למשכב, שהיה בתחילת או באמצע נובמבר 1917. בעמודים 390–403 בספר "זמנים חדשים", כתב מינץ על פעילות בורוכוב בחודשיו האחרונים. פעילותו האחרונה הייתה בנובמבר 1917 מול האוקראינים, בהמשך לוועידת העמים שהשתתף בה בסוף ספטמבר. בזכות פעילות זו, האוקראינים רצו למנות אותו מטעמם למזכיר העבודה (שר העבודה) בממשלה הזמנית בפטרוגרד. מדובר בשר יהודי ראשון בממשלה רוסית, ומפלגת פועלי ציון לא שיתפה פעולה עם מדיניות זו של בורוכוב. הקרע נבע מחמת ההתמקדות הגוברת של בורוכוב בסוגיות היהודיות-אוקראיניות, ותמיכתו במדיניות יהודית אקטיבית להזדהות עם האינטרסים הלאומיים האוקראיניים לטווח ארוך.{{הערה|מ. מינץ, זמנים חדשים, פרק 'ועוד הוא נאלם והנה זה בא', עמ' 396}} הקרע התבטא גם בכך שליובה קיבלה הודעה על בורוכוב יום לפני פטירתו, ומינץ מעלה גם השערה שבורוכוב לא רצה לגרום לכך שליובה תפסיק לטפל בדוד, שהיה בן 3 חודשים, ותסעד את בורוכוב בחוליו במקום לגדל את דוד. ליובה מאוד כעסה על כך,{{הערה|מ. מינץ, זמנים חדשים, עמ' 398–399}} ודוד סיפר שליובה חייתה את חייה בתחושה שהמפלגה הביאה את קיצו של בורוכוב.

בעיתון 'על המשמר'{{הערה|{{על המשמר|יעקב זרובבל|שערי המהפכה נפתחו|1953/11/06|00310}}, {{על המשמר||המשך|1953/11/06|00406}}}} תיאר זרובבל את מפגשיו עם ליובה ושושנה בסטוקהולם, את מכתבי בורוכוב שהתמעטו ולא בישרו טובות, ואת כניסת זרובבל לפטרוגרד ב-18 בדצמבר 1917, שבה התפרעו חיילים ושיכורים. החיילים ניפצו את הבקבוקים בחנויות היין, והשיכורים ליקקו את היין מהמדרכה.

זרובבל כתב גם על מברק שקיבל מהחבר ניר שהתגורר בפטרוגרד, בו כתב לו ניר: '''"אתמול נפטר בורוכוב"'''. כשקיבל זרובבל את המברק, היה בפטרבורג / פטרוגרד, שכניסתו אליה נאסרה עליו כשהתגורר בתחום המושב היהודי, וטייל בחוצות הקריה של מלכי רוסיה. עם המברק נסע למוסקבה, ומשם ברכבת משא לקייב, כדי להשתתף בשבעה על בורוכוב. האולם היה מלא עד אפס מקום, וזרובבל הספיד בפני הקהל את בורוכוב.

עם פטירת בורוכוב, נסע בן-צבי לניו יורק כדי להודיע על כך להורי בורוכוב. ב-25 בספטמבר 1918 חזרה ליובה לארצות הברית עם שני ילדיה, כשדוד היה בן שנה, שושנה בת חמש וליובה הייתה בת 36.{{הערה|לפי רישום הכניסה ב[[אליס איילנד]]}}

== כתביו ==
* [https://he.wikisource.org/wiki/כתבי_דב_בר_בורוכוב/לשאלת_ציון_וטריטוריה לשאלת ציון וטריטוריה], נכתב על ידי בורוכוב בעיצומו של פולמוס אוגנדה, ופורסם בירחון הציוני רוסי "יאברייסקאיה ז'יזן" בחודשים יוני-אוקטובר 1905.
:כתבים, כרך א', עמודים 36–39.
* [https://he.wikisource.org/wiki/כתבי_דב_בר_בורוכוב/הפלטפורמה_שלנו הפלטפורמה שלנו], נכתבה על ידי בורוכוב, והייתה פריסה מפורטת של המצע הרעיוני של המפלגה, שלובן במושב התאורטי של הנהגת המפלגה במרץ 1906 ב[[סימפרופול]]. בורוכוב הקפיד על גרסתו שהפלטפורמה הייתה פועל יוצא של שיקול הדעת האידאולוגי של הצוות התאורטי המנחה שהתכנס בסימפרופול.
:אף על פי שהיה חתום על הפלטפורמה, הטעים בורוכוב שהוא רק הקנה לנוסחאות התאורטיות המשותפות מחלצות פורמליות ופילוסופיות קבילות. בן-צבי ואלכסנדר חשין (צבי אברבוך) הפקידו את האחריות הבלעדית למסמך בידי בורוכוב, כדי לבטא את הסתייגותם מחלק מהנוסחאות, והסתייגות זו הלכה וגברה ככל שהמציאות הרבתה לטפוח על עיקרי הפלטפורמה, ודרבנה את ההכרה שנוסח הפלטפורמה צריך תיקון והתאמה.{{הערה|שם=פלטפורמה}}
:כתבים כרך א', עמודים 202, 207.
* [https://he.wikisource.org/wiki/כתבי_דב_בר_בורוכוב/תיאודור_הרצל תיאודור הרצל], פורסם על ידי בורוכוב בעיתון 'פארווערט' ('''לא''' 'פארווערטס'), גיליון 2 בווילנה ב-14 ביולי 1907 (ג' באב ה'תרס"ז), לרגל יום השנה השלישי לפטירת הרצל, ותורגם לראשונה לעברית בכתבים, כרך ב', עמודים 117–119.
* [https://he.wikisource.org/wiki/כתבי_דב_בר_בורוכוב/המן_שביקש_להרעיל_את_הרוח_היהודית המן שביקש להרעיל את הרוח היהודית], פורסם בעיתון 'די ווארהייט' ("האמת") בארצות הברית ב-11 בדצמבר 1914, אחרי הידיעה על מות קאסו, שר ההשכלה של הצאר ניקולאי, בדצמבר 1914.
:כתבים כרך ג', עמודים 283–286.

== מחקריו ==
* [https://he.wikisource.org/wiki/כתבי_דב_בר_בורוכוב/על_תנועת_הפועלים_היהודית על תנועת הפועלים היהודית], פורסם על ידי בורוכוב בעיתון 'Die Freistatt',{{הערה|די פריישטאט, 'המקלט'}} גיליון 9, 8 בדצמבר 1913. לפי הערת המערכת של העיתון, מאמר בורוכוב דן בהתחלותיה של [[תנועת הפועלים]] היהודית, במאבקי השכר בתחום המושב לפני מהפכת 1905, ובמאבקים הרעיוניים בקרב ציבור הפועלים היהודי. הטבלאות הסטטיסטיות היו נוסח ראשון של בורוכוב בכתיבתו על 'ההתפתחות בכלכלית של העם היהודי', שפורסמה ב'דער אידישע קעמפער'{{הערה|דער אידישע קעמפער: 'הלוחמים היהודים'}} בארצות הברית, ביוני-אוגוסט 1916.
:כתבים כרך ג', עמוד 395.
* [https://he.wikisource.org/wiki/כתבי_דב_בר_בורוכוב/סקירות סקירות], מהעיזבון של בורוכוב. סטטיסטיקות על ההשכלה היסודית והתיכונית ב[[פרוסיה]] בשנת 1906, ועל מצב הקהילה היהודית בווינה בשנת 1909, שנכתבו על ידי בורוכוב בשביל ה[[יברייסקיה אנציקלופדיה|אנציקלופדיה היהודית-רוסית]] בעריכת [[יהודה לייב קצנלסון|יהודה לייב בנימין קצנלסון]].
:כתבים כרך ג', עמוד 458, עמודים 474–475.
* [https://he.wikisource.org/wiki/אגרות_דב_בר_בורוכוב/מכתב_1912.19_אל_שמואל_ניגר מכתב 1912.19 אל שמואל ניגר], מתתיהו מינץ, אגרות בר בורוכוב, עמודים 434–444.
:עיזבון ניגר, [[ייווא]], ניו-יורק.
:מכתב זה עסק ב[[פילולוגיה]] וב[[כתיב]] הפונטי של היידיש.

== הנצחתו בישראל ==
[[קובץ:Borochov Resthouse.jpg|ממוזער|250px|בית הבראה בורוכוב, חיפה 1935]]
באביב [[1963]] הועלו עצמותיו של בורוכוב לישראל{{הערה|{{דבר||עצמותיו של דב־בר ברוכוב בדרך מקיוב לישראל, לקבורה בבית־העלמין בכנרת|1963/03/29|00119}}, {{דבר||המשך|1963/03/29|01301}}}} ונטמנו ב-3 באפריל 1963{{הערה|{{דבר||בר ברוכוב למנוחות בכנרת|1963/04/04|00101}}, {{דבר||המשך|1963/04/04|00201}}}} ב[[בית הקברות כנרת]] שב[[קבוצת כנרת]], לצד אישים נוספים ממנהיגי [[תנועת העבודה]] ובהם [[ברל כצנלסון]], [[נחמן סירקין]] ו[[משה הס]]. מצבת הקבר המקורית הועתקה מקייב ל[[סמינר אפעל]] אשר ב[[רמת אפעל]].

ב[[גבעתיים]] נקראים על שם בורוכוב רחוב, שכונה, בית ספר יסודי וקן הנוער העובד מ[[שנות ה-20 של המאה ה-20]]. רחוב בורוכוב הוא רחובה הראשי של [[שכונת בורוכוב]] (שכונת הפועלים הראשונה בארץ ישראל), אשר בה שוכנים בית ספר בורוכוב, בית הספר הראשון בעיר, וקן בורוכוב, מוותיקי הקנים ב[[תנועות הנוער היהודיות הציוניות|תנועת]] [[הנוער העובד]].

בשכונת [[אחוזת שמואל|אחוזה]] ב[[חיפה]], נמצא מגרש השייך ל[[שירותי בריאות כללית|קופת חולים]], שהיה בו בית הבראה ”בורוכוב” של קופת חולים. במקום [[בית הבראה]] זה, נבנה בית חולים [[המרכז הרפואי כרמל|כרמל]], שנחנך ב-1976.{{הערה|[[שביל חיפה]], [http://www.haifatrail.com/haifa-trail-segment11-heb.htm מקטע 11]: נחל אחוזה ומרכז שכונת אחוזה}}

בקיבוץ משמר הנגב נבנה בית תרבות לזכרו, בני משפחתו הוזמנו לטקס הנחת אבן הפינה, ועשרות מברקי ברכה הגיעו ממוסדות ואישי ציבור ביום הטקס.{{הערה|{{על המשמר|משמר הנגב|מברקי-ברכה להנחת אבן-הפינה לבית בורוכוב|1954/01/05|00314}}}}

רחובות על שם בורוכוב נמצאים בערים חיפה, תל אביב, [[ירושלים]], [[עפולה]], [[נהריה]], [[חדרה]], [[נתניה]], [[הרצליה]], [[רעננה]], [[כפר סבא]], [[פתח תקווה]], [[בני ברק]], [[רמלה]], [[אזור]], [[חולון]], [[בת ים]], [[אשדוד]], [[אשקלון]] ו[[באר שבע]].

== ראו גם ==
*[[הקונגרס הציוני העולמי הראשון]]{{הערה|בערך על הקונגרס הציוני הראשון כתוב על ההבדל בין הציונות המעשית של חובבי ציון לבין הציונות המדינית של הרצל ואנשיו}}

== לקריאה נוספת ==
* דב בר בורוכוב, '''כתבים''' (שלושה כרכים), תרגמו וערכו [[לובה לויטה]] ו[[דניאל בן-נחום|דניאל בן נחום]], הוצאת [[ספרית פועלים]], תשט"ו-תשכ"ו.
* דב בר בורוכוב, '''כתבים פילוסופיים''', תרגמו וערכו [[אברהם יסעור]] ודניאל בן נחום, הוצאת ספרית פועלים ומוסד הרצל לחקר הציונות והוראתה, תשנ"ד (1994).
* דב בר בורוכוב, '''אגרות בר בורוכוב 1897–1917''',ערך [[מתתיהו מינץ]], הוצאת עם עובד, תשמ"ט (1989).
* מתתיהו מינץ, '''בר בורוכוב: המעגל הראשון (1900–1906)''', הוצאת [[הקיבוץ המאוחד]], תשל"ז (1976).
* מתתיהו מינץ, '''זמנים חדשים, זמירות חדשות: בר ברוכוב 1914–1917''', הוצאת [[עם עובד]], תשמ"ח (1988).
* [[שלמה אבינרי]], '''הרעיון הציוני לגווניו: פרקים בתולדות המחשבה הלאומית היהודית''', עמ' 161–173, הוצאת עם עובד, 1980.
* [[דני גוטוויין]], '''[https://danigutwein.files.wordpress.com/2017/08/d791d795d7a8d795d79bd795d791.pdf בורוכוב, הבורוכוביזם והבורוכוביסטים: בירור היחס בין פעילותו התאורטית, האידאולוגית והפוליטית של בורוכוב]''', יעד 1, עמ' 73–90, תשמ"ט.
* דני גוטוויין, '''[https://danigutwein.files.wordpress.com/2017/08/d7a4d7a8d795d79cd798d7a8d799d796d7a6d799d794.pdf פרולטריזציה ופוליטיזציה: בורוכוב ומגמות בהתפתחותה של תאוריית האי-פרולטריזציה]''', שבות 14, עמ' 141–186, תשנ"א.

== קישורים חיצוניים ==
{{ויקישיתוף בשורה|Category:Ber Borochov}}
* [http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2150 ביוגרפיה] מאת יצחק בן-צבי באנציקלופדיה היהודית באתר "[http://www.daat.ac.il דעת]"
* {{דבר|[[ברל לוקר]]|עוד לדמותו של ב. ברוכוב|1938/06/10|01100}}
* [http://avot.cet.ac.il/research.aspx?pid=13# כתבים נבחרים] מהספרייה הלאומית של מדינת ישראל
* [http://www.amalnet.k12.il/meida/masa/articles/jews0220.asp על בורוכוב] באתר "מסע בזמן היהודי"
* [http://avot.cet.ac.il/Entry.aspx?pid=13 רקע מקיף וציטוטים נבחרים] באתר האבות המייסדים
* [http://www.angelfire.com/il2/borochov ארכיון בר בורוכוב]: חיבורים עיקריים, מאמרים ונאומים, ביקורת על התאוריות של בורוכוב וביוגרפיות {{אנגלית}}
* [http://www.bookrags.com/biography/dov-ber-borochov ביוגרפיה] באתר האנציקלופדיה של ביוגרפיות העולם {{אנגלית}}
* [http://www.angelfire.com/il2/borochov/cohen1.html ביוגרפיה מפורטת], כולל תיאור המפגש עם לנין {{אנגלית}}
* [http://www.zionism-israel.com/bio/ber_borochov_biography.htm דב בר בורוכוב] באתר [http://www.zionism-israel.com ציונות וישראל] {{אנגלית}}
* [https://eleven.co.il/zionism/parties-institutions/10715/ דב בר בורוכוב], במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית {{רוסית}}
* [http://others.co.il/אחד-במאי קטע קריאה] מתוך 'הפלטפורמה שלנו', ילקוט בורוכוב, "חיים של אחרים", [[גל"צ]]
* {{יוטיוב|Lbx3ynVR3Z0|שם=אישי רחוב – ראיון עם פרופסור מתתיהו מינץ, 26 במאי 2015|אורך=43.23 דקות}}
* {{יוטיוב|B95YxW02Akk|שם=דב בר בורוכוב והשכונה על שמו, 1 בספטמבר 2011}}, עם יונתן ממלוק, מדקה 2:03 ואילך

=== חיבוריו ===
* [http://www.daat.ac.il/daat/ezrachut/tsiyonut/hanahot-2.htm הנחות יסוד לשאלת היהודים], ב[[דעת (אתר אינטרנט)|אתר 'דעת']]
* [http://www.angelfire.com/il2/borochov/yiddish.html מטרת הפילולוגיה של היידיש] (תורגם לאנגלית)

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}

{{מיון רגיל:בורוכוב, דב בר}}

[[קטגוריה:אישים]]
[[קטגוריה:סוציאליסטים]]
[[קטגוריה:סופרים]]
[[קטגוריה:פילוסופים]]
[[קטגוריה:פוליטיקה עולמית]]
[[קטגוריה:יהדות]]