הצגת המקור של הדף "אדם סמית"

[[קובץ:AdamSmith.jpg|ממוזער|300px|אדם סמית, 1787]]
'''אדם סמית''' (באנגלית: '''Adam Smith‏'''; 1723 – 17 ביולי 1790) היה פילוסוף חברתי וכלכלן פוליטי סקוטי. הוא נחשב אבי [[כלכלה|הכלכלה המודרנית]] וה[[קפיטליזם]] ואחת מן הדמויות העיקריות ב[[עידן הנאורות]] הסקוטית. סמית ידוע בעיקר תודות לשני ספרים קלאסיים שכתב: [[התאוריה של החוש המוסרי]] (1759) ו"מחקר בדבר טבעו וסיבותיו של עושר האומות" או בקיצור "[[עושר העמים (ספר)|עושר העמים]]", משנת 1776 שנחשב ליצירתו המרכזית ולפרסום המודרני הראשון בתחום [[חקר הכלכלה]]. סמית נחשב להוגה דעות חשוב שרעיונותיו משפיעים באופן מהותי בתחום הכלכלי והחברתי עד היום. 

רעיונות אלה כוללים את רעיון [[השוק החופשי]], [[קפיטליזם]], [[היד הנעלמה]], [[התמחות כלכלית]], [[חלוקת העבודה]] ועוד. סמית עסק רבות גם בתחום הפילוסופיה של המוסר.

סמית למד פילוסופיה חברתית באוניברסיטת גלזגו וב-Balliol College באוניברסיטת אוקספורד, שם הוא היה אחד התלמידים הראשונים שנהנו ממלגה שהוקמה על ידי בן העיר גלזגו John Snell. לאחר סיום לימודיו, הוא העביר סדרת הרצאות פומביות מצליחה באדינבורו, דבר שהוביל לשיתוף פעולה עם הפילוסוף [[דיוויד יום]] במהלך עידן הנאורות הסקוטית. סמית קיבל משרת פרופסורה בגלזגו ולימד פילוסופיה של המוסר ובמהלך תקופה זו הוא פרסם את הספר [[התאוריה של החוש המוסרי]]. לאחר מכן הוא עבר למשרת הוראה אישית, דבר שאיפשר לו לנסוע ברחבי אירופה, ולפגוש הוגים מרכזיים אחרים של תקופתו. לאחר מכן חזר סמית לסקוטלנד ובילה 10 שנים בכתיבת "עושר האומות" שפורסם ב-1776. הוא מת בשנת 1790 בגיל 67. 

סמית עסק בשאלה כיצד אומות הופכות לעשירות יותר ומה גורם לחברות לשגשג. לפני תקופת סמית היו כלכלנים שתמכו ב[[מרקנטיליזם]] שכלל אמונה מרכזית לפיה על מדינות לנסות לאגור כסף ו[[זהב]], כלכלנים נוספים היו [[פיזיוקרטים]] שתמכו ב[[שוק חופשי]] אבל שמו דגש על [[חקלאות]]. סמית שינה את השיח הכלכלי בכך שהדגיש את החשיבות של [[הון]], כושר המצאה ו[[התקדמות טכנולוגית]], תחרות, ו[[הוגנות]] בתחומים של משפט, מיסוי ומסחר כדי לקדם את הכלכלה. 

==חלוקת עבודה והתמחות==
סמית הבחין לראשונה בתהליך [[חלוקת העבודה]], ואבחן את תרומתה הגדולה לכושר הגדלת הייצור ולהוזלת המחירים. אם בעבר היו אומנים מומחים כמו נפחים, או סנדלרים מכינים מוצרים כמו סיכות או נעליים, הכנסה של [[קו ייצור]] פשוטים ושבירת תהליך הייצור לכמה תתי-פעולות פשוטות, אפשרה את הגדלת כמות המוצרים בצורה דרסטית. סמית מתאר זאת במפעל קטן לייצור סיכות. עובד אחד מעבד חוט מתכת, אחר חותך את החוט לקטעים קטנים, אחר משייף את ראשי הסיכות, עובד נוסף מצמיד את ראש הסיכה, עובד נוסף אורז את הסיכות בקופסאות. אם כל אחד מהם היה עושה את כל העבודות גם יחד, כמות הסיכות שהם יכולים להכין ביום הייתה יורדת בצורה משמעותית. חלוקת עבודה גורמת להגברת היעילות בכל מקרה, אבל [[הון תעשייתי]] - מכונות ומפעלים שריכזו את תהליך הייצור במקום אחד - אפשרו הגברה נוספת של יעילות הייצור - הגברת כמות המוצרים שניתן לספק בפר זמן נתון. 

חלוקת העבודה איפשרה התמחות בשני היבטים. במקום נפח שמייצר מאות או עשרות סוגים שונים של מוצרי מתכת, מפעל סיכות מייצר רק סוג אחד של מוצרי מתכת - סיכות. בנוסף במקום שכל עובד ידע להכין את כל תהליך הייצור, כל אחד מהם התמחה רק בשלב אחד בתהליך הייצור. 

היבט נוסף הוא שחלוקת עבודה איפשרה הורדה של השכר, שכן במקום לשלם לאומנים מומחים שילמו לאנשים שביצעו פעולות פשוטות בהרבה וקל להחליף אותן. מצד שני, ירידה זו בשכר באה יחד עם הורדה של מחירי המוצרים, שכן עלות הייצור שלהם ירדה. כדי להסביר מדוע מחירי הסחורות לא הולכים רחוק מידי מעלות הייצור שלהן, תאר סמית את מנגנון הפעולה של השוק שמיזג את האינטרסים העצמיים עם תחרות. 

==השוק החופשי==
במקרה של מפעל ברור מי גורם לשיתוף הפעולה בין הפועלים - בעל המפעל. אבל מה גורם לשיתוף פעולה מורכב יותר של ייצור לחם שבו יש איכר, טוחן, אופה, מוכר לחם? התשובה של סמית היא [[שוק]]. 

סמית מסביר מהי החשיבות של [[שוק חופשי]]- אם אדם אחד ינסה לגבות מחיר מופרז, אז הקונים יעברו למוכר אחר. לכן שוק חופשי לא מאפשר למחירים לעלות הרבה מעל לעלויות של ייצור המוצרים. יש חשיבות גם לכך שכל אחד יוכל לפתוח חנות אחרת - כך שאם מאפיה גובה מחיר מופרז על לחם, חנות שמוכרת מוצר אחר תוכל למכור לחמים וכך להוריד את המחיר. בגלל שדבר דומה, של [[שוק תחרותי]] בין היצרנים לבין הספקים שלהם, סמית טען כי גם העלויות של המוכרים לא יהיו גבוהים מידי (אם ספק יעלה מחיר יעברו לספק אחר). 

אחד הביטויים המוכרים ביותר של סמית הוא "[[היד הנעלמה]]". מושג זה קשור לחקירה פילוסופית שסמית מקיים - כיצד יכול ה[[שוק]], ללא התערבות כלשהי לגרום לכך ש[[רווחה חברתית|הרווחה החברתית]] של כלל הקהילה משתפרת. סמית מסביר זאת ב-2 גורמים, הגורם האחד הוא "האינטרס העצמי" הרצון האגואיסטי של המוכרים לגרוף רווחים גדולים ככל האפשר. אין צורך שהם יהיו נחמדים או "טובים", שכן רצונם למכור, גורם להם לרצות למכור תוצרת רבה לכמה שיותר לקוחות במחיר מקסימלי. 

{{ציטוט|תוכן=אין אנו מצפים לחסדם של הקצב, מבשל השֵׁכר או האופה; דאגתם לעצמם היא המקנה לנו את סעודותינו. איננו פונים לרגשות אנוש שבהם, אלא לאהבת עצמם, ולעולם אין אנו דנים עמם בצרכינו שלנו, אלא בטובות ההנאה שלהם}}

מצד שני קיימת ה[[תחרות]]. כאשר זו קיימת היא מונעת מהמוכרים להעלות את המחיר עוד ועוד. 

"אדם המאפשר לאינטרס העצמי שלו לגבור עליו יגלה כי מתחריו גזלו ממנו את עסקיו מבלי שהרגיש; אם יגבה יותר מדיי עבור מוצריו, או יסרב לשלם לעובדיו כפי שמשלמים כל השאר, יגלה כי הוא נותר ללא קונים מצד אחד, וללא עובדים מצד אחר".

לפי סמית, קיום שני הגורמים האלה יחד, אינטרס עצמי יחד עם תחרות חופשית, גורמת לכך שמחירי הסחורות לא עולים או יורדים יותר מידי, ולכך שגם השכר לא יורד או עולה יותר מידי. 

ספרו של סמית היה מהפכני ממספר סיבות. ראשית הוא מספק הסבר שונה מ[[מרקנטיליזם|ההסבר המרקנטיליסטי]] לשגשוג הכלכלה ושם דגש על חשיבות ה[[הון]] וה[[תעשייה]]. שנית בניגוד לבני תקופתו, שחשבו ש[[עוני]] של חלק גדול מהאנשים הוא תנאי הכרחי לשגשוג הכלכלה (שכן הוא מאפשר שכר נמוך) סמית טוען שאין סתירה בין [[שגשוג כלכלי]] לבין הדברת העוני. טענה פרובוקטיבית נוספת היא נגד המוסר הנוצרי. כדי להביא לשגשוג הקהילה, לפחות במובן של השוק, אין צורך במידות טובות של האנשים, אלא בכך שהתחרות תהיה חופשית מהפרעות. הטיעון של סמית בזכות השוק היה בעצם דוגמה מוקדמת לדיון בתנאים של '''[[ארגון עצמי|סדר ספונטני]]''' בסביבה החברתית - הופעת סדר מתוך כאוס ללא שיש יד-מכוונת מרכזית.

==התערבות הממשלה בשוק ומוצרים ציבוריים==
אנשים רבים מידי מעריצים את הספר של סמית, אבל לא טורחים לקרוא את הספר עצמו, ולכן מפספסים מסרים חשובים שסמית כותב בספר. סמית לא תמך בשוק חופשי תמיד ובכל מצב. הוא תמך במפורש ב[[התערבות ממשלתית]] כאשר הדבר נחוץ. 

סמית (כמו גם מורו, דיוויד יום) היה מודע לבעיה של [[מוצרים ציבוריים]] וטוען כי הממשלה צריכה לממן חלק מהדברים כמו נקיון ברחובות, צבא ועוד. סמית כותב כי על הממשלה "להקים ולשמר את המוסדות הציבוריים ואת המפעלים הציבוריים שעשויים להביא את התועלת הרבה ביותר לחברה טובה", אך הם "מהסוג שבו הרווח לעולם אינו יכול להחזיר את הוצאותיהם של שום אדם יחיד או קבוצה קטנה של יחידים".

סמית היה בעד מספר צורות של התערבות ממשלתית במספר היבטים. על הממשלה לסייע לתעשיות צבאיות, שכן דבר זה יכול לסייע במקרה של מלחמה פתאומית. על הממשלה לשמור שהבנקים יהיו הוגנים. על הממשלה להגן על עובדים - כי יש להם כוח מיקוח קטן מול המעסיקים, להוציא פטנטים, להגן על תעשיות חדשות עד שאלו יהיו מספיק חזקות, למנוע התפשטות של מחלות מדבקות, לשמור על תקנים בחינוך כך שיהיו גבוהים מספיק, ואפילו לספק קצת בידור. 

סמית הוא גם חושב שצריך להגביל את ה[[ריבית]] כי בריבית גבוהה מידי אנשים נוטים להתעלם מהסיכון, גם כאשר הסיכון מופרז. 

==הגנה על עובדים ועניים==
חלק מההוגים הכלכליים, הן לפני סמית וגם אחריו, היו אדישים ל[[עוני]] או לפערים חברתיים. חלקם נוטה להאשים את העניים בעצלות או לטעון כי שוק חופשי לבדו, תמיד יהיה השיטה הטובה ביותר למנוע עוני. היו גם שניסו לטעון כי סמית טוען תמיד בעד אנוכיות קרה ואדישות לגורל אחרים. 

בספר [[התיאוריה של הסנטימנט המוסרי]] סמית מזהיר מפני תופעה של הערצת בעלי הכוח וזלזול בעניים. " הנטייה להעריץ, וכמעט אפילו לסגוד לעשירים ולחזקים, ולתעב או לפחות להזניח את העניים, למרות שהיא חיונית לקיום של מעמד וסדר בחבר, היא בו בזמן, הסיבה העיקרית והאוניברסלית להשחתה של רגשותינו המוסריים. העושר זוכה לכבוד והערצה שהיו ראויים רק לחכמים ולבעלי המידות הטובות. נגד הזלזול והבוז לעניים יצאו אנשי המוסר לאורך כל ההיסטוריה... קל יותר להעריץ את העשיר כי עושרו נראה לעין"

סמית לא רק חשב שריבית גבוהה היא דבר בעייתי, הוא חשב גם שאחוזי רווח גבוהים הם דבר בעייתי. בגלל שרווחי הון גבוהים פירושם שכר נמוך יותר. שכר גבוה לפי סמית הוא לא רק אינטרס של העובדים אלא גם אינטרס של כלל החברה, בגלל שרוב העובדים לא מתפרנסים מהון. ניתן לראות שדבר שמתקיים אפילו כיום. אם רוב ההכנסה שלך נובעת מעבודה ולא מ[[רנטה]] או [[הון]] אזי אתה עובד. סמית אמר ש"שום חברה לא יכולה להיות באמת משגשגת ומאושרת, אם רוב החברים בה (העובדים) הם עניים ואומללים". 

לכן בעיני סמית כאשר קפיטליסטים הלכו בעקבות האינטרס העצמי שלהם והורידו שכר, זה רע לחברה. דבר דומה הוא אם הם מעלים מחירים. שכן שני הדברים האלה הם בעיה דומה - שניהם פוגעים ב[[שכר ריאלי]]. זה לא חשוב כמה אתה מרוויח בשקלים, אלא מה כוח הקניה של אותם שקלים. 

זו אחת הסיבות שסמית תמך בשוק חופשי גם בתחום המעסיקים - תחרות בין יצרנים רבים על עובדים, תגרום לחלק מהם להציע שכר גבוה יותר, ואילו תחרות שלהם על צרכנים תגרום להם להוריד מחירים על מוצרים. 

==סכנה מפני קפיטליסטים עשירים ותאגידים גדולים==
סמית לא ראה בממשלה את הצורה היחידה שמאיימת על ה"יד הנעלמה" שמביאה לכך שתחרות יחד עם אינטרס עצמי מובילות להגדלת הרווחה. הוא דיבר מפורשות כנגד [[מונופולים]] ו[[קרטלים]] שמאפשרים לבעלי הון ול[[תאגידים]] לתאם מחירים, למנוע כניסה של מתחרים, לקבל סיוע ממשלתי בצורות שונות ועוד. 

אבל אפילו בזמנו של סמית, עסקים גדולים יכלו "לברוח" מהשוק. דרך אחת שהם יכלו לעשות את זה היא לבצע שיתוף פעולה ([[שוק אוליגופולי]] או [[קרטל]]) וסמית מזהיר מפני זה. 
{{ציטוט|תוכן=רק לעתים רחוקות יקרה שבני אדם בעלי משלח יד משותף הנועדים יחדיו, לא יסיימו את התוועדותם בקנוניה נגד הציבור או בתחבולה כלשהי להעלאת מחירים}} 

דרך שניה היא אפילו בעייתית יותר - הם יכולים לנצל את הכוח הפוליטי שלהם (לדוגמה באמצעות [[לובי פוליטי]]) כדי לקבל סיוע בצורות שונות מצד הממשלה אם זה על ידי סובסידיה ואם זה על ידי מכסי מגן. אבל מעט אנשים מבינים את זה - הפועלים הלא משכילים לא מבינים את זה ובדרך כלל גם לא ממשלות. לפי מייקל גודווין, אדם סמית לא בדיוק חשב שממשלות הן בעיה לשוק חופשי, הוא חשב שהסכנה הגדול לשוק חופשי היא קפיטליסטים גדולים שגורמים לממשלה לסייע להם. 

לפי חלק מהאנשים כמו [[דיוויד קורטן]], [[לואיג'י זינגלס]], ומייקל גודווין (מחבר הספר "[[כלכלה בקומיקס]]") אחד המסרים החשובים ביותר בספר "עושר האומות" הוא "היזהרו מפני קפיטליסטים". - מסר זה מהדהד מסרים דומים מתוך ספרו השני של סמית - [[התאוריה של החוש המוסרי]]. 

==ספרים==
* [[התאוריה של החוש המוסרי]]
* [[עושר העמים]]

==ראו גם==
* [[כלכלה בקומיקס]]
* [[כלכלה קלאסית]]
* [[שוק חופשי]] ו[[שוק תחרותי]]
* [[המהפכה התעשייתית]]
* [[קפיטליזם]]
* [[מוצר ציבורי]]

==קישורים חיצוניים==
* [http://en.wikipedia.org/wiki/Adam_Smith אדם סמית] בוויקיפדיה האנגלית
* [http://slow.org.il/2012/10/07/%d7%94%d7%a4%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%90%d7%a8%d7%a6%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%a4%d7%a8%d7%a7-%d7%92-%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9e%d7%95-%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%a4%d7%9c/ הפילוסופים הארציים – פרק ג – עולמו המופלא של אדם סמית] עמית נויפלד, בבלוג Slow{{כ}} 2012 
* [[ירון כהן צמח]], [https://www.themarker.com/magazine/MAGAZINE-1.6550107 האיש שלא היה מה שחושבים: 6 מיתוסים על אדם סמית], דה מרקר, 25.10.2018
{{ביזור וריכוזיות}}
{{מיון רגיל:סמית, אדם}}
[[קטגוריה:כלכלנים]]
[[קטגוריה:פילוסופים]]
[[קטגוריה:קפיטליזם]]
[[קטגוריה:עוני]]
[[קטגוריה:כלכלה קלאסית|*]]
[[קטגוריה:היסטוריה של החשיבה הכלכלית]]
[[קטגוריה:הון ושלטון]]
[[קטגוריה:ליברליזם]]