הצגת המקור של הדף "רק בני האדם הם המקור לעושר"

{{ז'אק ז'נראו:חוקי הכלכלה האמיתיים}}
:מאת: [[ז'אק ז'נראו]]
:מתוך: [[חוקי הכלכלה האמיתיים]] , שפורסם בכתב העת 'חברה' ובאתר [http://www.yesod.net/yesod/archives/2004/09/_5.php יסוד]. 
:תרגום: עופר סיטבון 
:עיבוד: יפתח גולדמן ועופר סיטבון

"אף פעם אין לחשוש מכך שיהיו יותר מדי אזרחים, משום שרק בני האדם הם המקור לעושר ולכוח", כתב ז'אן בודין בשנת 1577, וביטא חדות תפיסה ייחודית בתקופה שבה בילבלו לרוב בין עושרה של הממלכה לבין כמות הזהב שצבר המלך. עם זאת, החל מן המאה השמונה-עשרה, חזרו הכלכלנים הקלאסיים אל האינטואיציה של בודין והעמידו את בני האדם, את עבודתם ואת כישוריהם, בליבו של כל מחקר אודות "[[הטבע והסיבות של עושר העמים]]" (אם להשתמש בכותרת חיבורו המפורסם של [[אדם סמית]] מ-1776).

אמור מעתה, "רק בני האדם הם המקור לעושר". פסוק זה ניתן לפירוש כפול: האחד – פעולת בני האדם היא המקור היוצר את העושר; השני – העושר במהותו אינו אלא איכות חייהם של בני האדם. וכך, כבר מראשיתה, ייחדה ה[[כלכלה פוליטית|כלכלה הפוליטית]] לאדם תפקיד מרכזי אך דו-ערכי: האדם כגורם הייצור וכמטרתו, כמכשיר וכתכלית.

שאלת מהותו של העושר מעולם לא נדונה ברצינות. תמיד היה ברור שזוהי מטרת הפיתוח הכלכלי. בסוף המאה ה-19 אימצו הכלכלנים השקפה [[תועלתנות|תועלתנית]] וסובייקטיבית של הערך – כל מה שבני האדם רואים כמועיל הוא בעל ערך, ולכן מהווה מקור לעושר. ברם, במקום לפתור את השאלה הפילוסופית, המוסרית, הפוליטית של מהות העושר, היא הוסטה הצידה מן הדיון הכלכלי והשיח המדעי.

ברם, "תכנית עבודה" זו יכלה להשתמש רק במשתנים כמותיים, ולכן, התמקדה בעושר שניתן למודדו באמצעות מחיר, במקום לנסות ולבנות כלי ניתוח חדשים, המותאמים לאופיו האנושי, הרבגוני, של העושר. כך נוצר פער גדול בין ה"עושר" הכמותי לבין האושר האנושי. באורח פרדוקסאלי, הניתוח הכלכלי אסר על עצמו לחקור את מה שהגדיר כמטרתו: אושרם של בני האדם, כשברור לחלוטין שלא ניתן לצמצמו אושר לצבירה של מוצרים בעלי תג מחיר. רק בשנות התשעים של המאה העשרים החלו כלכלנים להעריך את נזקיה של מגמה זו, ולחדש את הדיון על מטרותיו האנושיות של הפיתוח הכלכלי. אבל הרבה לפני שחזרו לעסוק באדם כמטרת הייצור, נתגלו קשיים במחקר הכלכלי אודות האדם כגורם הייצור.