הצגת המקור של הדף "סינדרום העולם האכזר"

'''סינדרום העולם האכזר''' (באנגלית: '''Mean world syndrome''') הוא מונח שנטבע על ידי חוקר התקשורת [[ג'׳ורג' גרבנר]] (George Gerbner) כדי לתאר תופעה שבה תכנים אלימים ב[[תקשורת המונים]] גורמים לצופים להאמין ב[[מיתוס]] לפיו העולם הוא מקום אלים מסוכן ואכזרי. 

סינדרום העולם האכזר הוא אחת המסקנות של "תאוריית הטיפוח״. גרבנר, מראשוני החוקרים של [[השלכות בריאותיות וחברתיות של צפייה בטלוויזיה|השפעות הטלוויזיה על החברה]], טוען כי אנשים הצופים בטלוויזיה נוטים לחשוב על העולם כמקום מפחיד ולא-סלחני. נמצא מתאם בין כמות הצפייה בטלוויזיה לבין רמת הפחד מן העולם, אם כי כיוון הסיבתיות עדיין נתון לוויכוח - ייתכן שאנשים שפוחדים מהעולם נוטים להסתגר בבתיהם ולצפות יותר בטלוויזיה. 

לכמות הדעות, התמונות, והגישות שאותן צופים מגבשים בזמן שהם צופים בטלוויזיה תהיה השפעה ישירה על תפיסת העולם שלהם. הצופים יתייחסו ויחשבו על התמונות אליהן נחשפו בכמות הגדולה ביותר, ויחשבו שיש להן השפעה על העולם האמיתי. גרבנר התבטא באחת ההזדמנויות: ״אתם יודעים, מי שמספר את הסיפורים של התרבות הוא שבאמת משפיע על ההתנהגות האנושית. בעבר אלו היו ההורים, בתי הספר, הכנסייה, הקהילה. כעת מדובר באוסף של [[תאגידים]] שאין להם מה לספר, אך יש להם הרבה מה למכור.״

גרבנר טוען כי בניגוד למה שנהוג לחשוב, צפייה באלימות אינה מביאה בהכרח להתנהגות אלימה. רוב האנשים כיום נחשפו לאלימות בטלוויזיה כילדים ורובם לא גדלו להיות מבוגרים אלימים. לפי גרבנר ההשפעה היא שחשיפה לאלימות רבה כל כך הופכת את הצופים לאדישים כלפי הסבל של הזולת - כלומר ירידה בכמות ה[[אמפתיה]]. לטענתו, צופים "כבדים" באלימות בטלוויזיה יוצרים לעצמם דימוי מעוות של המציאות. על פי תפיסתם העולם הוא מקום אלים ואכזרי שבו רק לחזק פיזית יש סיכוי לשרוד ([[החזק שורד]]. אנשים אלה חיים בפחד תמידי ולכן יאמצו בקלות רבה יותרו פתרונות אלימים שמוצעים ויחשבו שאלימות היא פתרון ראוי לכל סכסוך. 

גרבנר טוען שהתופעה מחריפה ככל שהזמן עובר. הוא מתאר כיצד טכנולוגיות מסויימות כמו כבלים ווידאו - ממשיכות את המגמה של התופעה, אך עדיין לא ברור כיצד האינטרנט או רשתות חברתיות משפיעות עליה. 

חוקרים ישראלים טוענים כי בעוד האינתיפדה השנייה הוזנה על ידי ערוץ הטלוויזיה אלג'זירה, האינתיפדה השלישית מוזנת על ידי קבוצות בפייסבוק ובווטסאפ. תמונות של מתאבדים, פצועים וילדים שנפגעו מידי צה"ל או מתנחלים, תמונות של לוויות וכו' מופיעים שוב ושוב ברשתות החברתיות וגורמות לשלהוב הרוחות. דוקר שנורה הופך לגיבור, סרטונים מציגים גופות ודם. השיתוף הרב של הסרטונים גורם לכך שהם מופיעים בכל רחבי הרשתות החברתיות הערביות. {{הערה|[http://www.themarker.com/markerweek/1.2872011 "בלי פייסבוק האינתיפאדה הזאת הייתה נעצרת אחרי חודש"] שיחה עם שמרית מאיר, מנכ"לית "לינק", שמפעיל אתר אינטרנט ודפי פייסבוק המכוונים לעולם הערבי, רותם שטרקמן, דה מארקר, 04.03.2016}}

המיתוס של "סינדרום העולם האכזר" יכול להיות חלק מ[[מסגור]] של העולם - כלומר התייחסות לבעיות וסוגיות דרך דעות קדומות לא מודעות. המסגור לפיו העולם הוא אלים ומסוכן יכול לקבל אפקט של הדהוד של המסר - כלומר לקבל את הגירוי של העולם כמקום מסוכן על ידי בחירה סלקטיבית של תכנים שמתאימים לזה. הבחירה עצמה יכולה להיות על ידי בחירה ברשתות תקשורת שנותנות לדבר יותר בולטות (משום שהדבר מגדיל מכירות) או על ידי בחירה בקבוצות ברשתות חברתיות שמאשררות ראיית עולם כזו (לדוגמה - "אנחנו טובים הם רעים", או קבוצות שנאה שונות). סינדרום העולם האכזר יכול להשתלב בצורה טובה במיתוס רחב ומקיף יותר של [[מודל האב הקפדן]] - מודל שמרני לפיו העולם הוא מקום מסוכן ולכן צריך אב חזק ומוסרי שישמור עלינו.