חוב: 5000 השנים הראשונות
חוב: 5000 השנים הראשונות (באנגלית: Debt: The First 5000 Years) הוא ספרו של האנתרופולוג דייוויד גרייבר על ההיסטוריה של הכסף ושל החובות. הספר בוחן את הקשר ההיסטורי של חובות עם מוסדות חברתיים כגון סחר חליפין, נישואין, ידידות, עבדות, משפט, דת, מלחמה וממשלה. גרייבר נשען על ההיסטוריה והאנתרופולוגיה של מספר תרבויות, גדולות וקטנות, מהתיעוד הידוע הראשון של חוב משומר בשנת 3500 לפני הספירה ועד היום.
בעבר הניחו כלכלנים כי כסף התפתח באופן טבעי מסחר חליפין שקדם לו. גרייבר מצטרף לשורה של חוקרים שערערו על תפיסה זו. רוב היחסים הכלכליים בחברות של ציידים לקטים התבססו כנראה על חובות הדדיים ולא על סחר חליפין. משפחות ויחידים היו חייבים זה לזה טובות כאשר כל משפחה נקלעה למשברים שונים, הסתייעה בשכנים וידידים כדי לצאת מהן, וזכרה את הטובות האלה בעתיד כאשר משפחות אחרות נזקקו לעזרה.
גרייבר טוען כי ניהול שגוי של חובות אחראי למלחמות רבות, במיוחד מלחמות אזרחים. בחברות העבר אנשים או משפחות נקלעו לעיתים לחובות שלא יכלו לצאת מהם. במצב זה אנשים נאלצו לוותר על רכוש שהיה להם ולעיתים קרובות הפכו לעבדים. בממלכות עתיקות כמו שומר או בבל עיקר התשלום וכן החובות היה כלפי הממשלה בצורת מיסים. כדי למנוע עבדות גדולה יותר ויותר שומר, ובבל נהגו לבצע שמיטת חובות כדי "לאפס" מחדש את היחסים החברתיים ואת הכלכלה. מנהג זה הגיע גם ליהדות בעקבות שהות יהודים בממלכת בבל. דבר זה היה קל יותר כאשר עיקר החובות היה מול הממשלה. עם הזמן אנשים פרטיים החלו להלוות כסף והיה קשה יותר להכריח אנשים לשמוט את החובות. הרומאים היו הראשונים שלא הנהיגו שמיטת חובות והדבר הוביל לכך שבתקופה מסויימת רבע מתוך הרומאים הפכו לעבדים.
לפי גרייבר, כסף וחובות הם דבר שתלוי מאד ביחסים החברתיים ויחסי הכוחות בין אנשים ומוסדות ממעמדות שונים. הוא טוען כי לעיתים קרובות אנשים מוכנים לוותר על חובות לאנשים שנמצאים במעמד דומה להם או שהם יכולים להזדהות איתם כשווים, אבל הם לא מוכנים לבצע דבר דומה כאשר אנשים עשירים או מוסדות חזקים מלווים כסף לאנשים עניים או חלשים יותר. דוגמה לכך היא הנטיה לוותר על החובות למוסדות פיננסיים חזקים וגדולים כאשר אלו נקלעים לצרות - לדוגמה הויתור לבנקים על חובות של מאות מיליארדי דולארים בזמן משבר הסאב פריים ב-2008. הביטוי הנפוץ לכך הוא גדולים מכדי ליפול. הנבנקים משחקים בעצם משחק כפול של רווחים פרטיים והפסדים ציבוריים שבו כאשר יש רווחים הם טוענים שהדבר נובע מהכשרון שלהם ואסור לממשלה להתערב - שכן יש שוק חופשי אבל כאשר יש משבר פיננסי והבנק עלול לפשוט את הרגל הבנקים זועקים לסיוע. דבר דומה מתרחש על רקע חובות של אנשים עשירים (נניח טייקונים שפושטים את הרגל ומגיעים להסדר חובות), על רקע "תספורת" למשקיעים בתאגיד על ידי בעלי עניין ועוד. לעומת זאת כאשר יש חובות של אנשים עניים הם עלולים לאבד את ביתם ובלבד שיחזירו את החוב. כך גם מדינות כמו יוון שנכנסו לחוב אוצלו להכנס לתוכנית צנע שבמסגרתה היתה הפרטה וחובות גולגלו לבנקים שונים כדי שיוכלו לנצל עוד את המצב כדי להרוויח עוד. [1]
גרייבר טוען שבחובות יש דבר יחודי בכך שהם כורכים יחד משהו מספרי יחד עם משהו ברוטילי ואלים. החובות לא קשורים רק לכלכלה, אלה הם מקבלים מעין מעמד קדוש. אנחנו מוכנים להסכים למעשי אלימות ואי צדק בשם הדרישה להחזיר את החוב, כאשר לעיתים קרובות הופכים קורבן למישהו שלכאורה אשם במצבו. דוגמה קיצונית לכך היא משברי חובות של מדינות דיקטטוריות, כאשר בנקים מלווים כסף לשליט דיקטטורי, זה מוציא את הכסף על ארומונות ועל תשלום לצבא שמדכאים את האזרחים, ולאחר ששליט זה בורח או מופל, באים בדרישה לאזרחי המדינה להחזיר את הכסף לבנקים. גרייבר גם מציין כי ארגוני פשע עושים מאמצים ניכרים כדי להפוך אנשים ל"בעלי חוב" שלהם [2] - שכן החוב בצורה זו הוא בעצם אמצעי שליטה - המטרה היא לא לקבל את הכסף אלה כדי לגרום לאדם לציית לאנשי הפשע המאורגן - כך לדוגמה אנשים עלולים לשמש כבלדרי סמים כדי להחזיר "חוב" או נשים עלולות לעסוק בזנות כדי להחזיר את ה"חוב" שהן "חייבות" לסוחרי אדם ששילמו כסף כדי לחטוף או להבריח אותן. דבר זה של רצון לשמור את האדם בחוב נצחי התקיים גם ביחס למדינות עולם שלישי.
ראו גם
- כלכלה פוליטית
- משבר החוב של העולם השלישי
- כסף מבוסס חוב
- סיכון מוסרי - מצבים שבהם מוסדות או אנשים מפילים על מישהו אחר את הסיכון - לדוגמה מצבים של "גדולים מכדי ליפול".
קישורים חיצוניים
- חוב: 5000 השנים הראשונות בוויקיפדיה האנגלית
