פטרנליזם ליברטרי
פטרנליזם ליברטרי (באנגלית: Libertarian paternalism) (קרוי גם פטרנליזם רך) הוא הרעיון לפיו אפשר ואף רצוי שמוסדות ציבוריים או פרטיים ישפיעו על ההתנהגות של בני אדם תוך כדי כיבוד חופש הבחירה, כמו גם יישומו של רעיון זה במגוון שיטות. המונח נטבע על ידי ההכלכלן ההתנהגותי ריצ'רד ת'יילר והמומחה המשפטי קס סנסטין (Cass Sunstein) במאמר משנת 2003 בירחון המקצועי American Economic Review. הכותבים פיתחו רעיון זה במאמר ב-University of Chicago Law Review באותה שנה. הם טענו כי פטרנליזם ליברטרי הוא פטרנליזם במובן ש"מנסה להשפיע על בחירות בדרך שייטיבו עם מבצע הבחירה, כפי שהדבר נתפס על ידי עצמו" (עמ' 5). יש לשים לב כי המושג "פטרנליזם" דורש במכוון מגבלה של הבחירות המבוצעות. המושג הוא ליברטרי במובן שהוא מכוון להבטיח כי "אנשים יכולים לפרוש מהסדרים ספציפיים אם הוא בוחרים לעשות כך" (עמ' 1,161) האפשרות "לפרוש-החוצה" (Opt-out) נועדה "לשמור על חופש הבחירה". (עמ' 1,182) תיילר וסנסטין פרסמו ספר שלם בנושא בשנת 2008 בשם Nudge: Improving Decisions about Health, Wealth, and Happiness ובו גם פורסם רעיון ה"דחיפה".
פטרנליזם ליברטרי דומה למושג של פטרנליזם א-סימטרי (Asymmetric paternalism) - מדיניות שנועדה לסייע לאנשים שמתנהגים בצורה "א-רציונלית" ובכך פוגעים או לא מקדמים את האינטרס העצמי שלהם, אבל תוך התערבות מינימלית בהתנהגות של אנשים שפועלים בצורה רציונלית. מדיניות כזו היא לא סימטרית גם במובן שהיא צריכה להיות מקובלת הן על ידי אלו שמאמינים שאנשים מתנהגים בצורה רציונלית והן אלי ידי מי שמאמינים שאנשים מתנהגים בצורה לא רציונלית.
ת'יילר וסנסטיין כותבים כי "לעיתים קרובות אנשים מקבלים החלטות גרועות- ומסתכלים עליהם לאחר מכן במבוכה - אנו עושים זאת בגלל שכבני אדם אנחנו פגיעים למגוון רחב של הטיות של הרגלים שיכולות להוביל אותנו למגוון גדול של בעיות בתחומים כמו חינוך, מצב כספי אישי, בריאות, משכנתא וכרטיסי אשראי, אושר ואפילו כדור הארץ עצמו".
מושג קרוב נוסף הוא ארכיטקטורה של החלטות - מתאר את הצורה שבה החלטות מושפעות ממסגור ומהדרך בה החלטות מוצגות. ניתן לבצע "דחיפה" של התנהגות האנשים על ידי סידור ארכיטקטורת ההחלטות בדרך מסויימת, בלי לקחת את אפשרות הבחירה של האנשים. דוגמה פשוטה של "דחיפה" היא השמת מוצרים בקפיטריה של בית ספר. שמים את המזון הבריא בגובה העיניים ובמקום נוח, ואת המזון הפחות בריא במקומות פחות נגישים. לא מונעים מאנשים לאכול מה שהם רוצים, אבל השמת המזון בדרך כזו עוזרת לאנשים לאכול פחות "מזון זבל" ויותר מזון בריא.
ביקורת
בעיה אחת עם הגישה של פטרנליזם ליברטלי היא התעלמות מכך שהשפעת העיצוב והסביבה על הפרט אינה מוגבלת רק לצד של מוסדות ואנשים "טובים" שיש להם אינטרס לסייע לפרט. מוסדות כמו בתי ספר או ארגונים התנדבותיים יכולים להשפיע על עיצובים של חלק מהמקומות והגישה שלנו למזון בריא, אבל גם מוסדות אחרים יכולים לעשות זאת ולהם יש לפעמים דווקא אינטרס הפוך - כלומר שנאכל מזון רב ככל האפשר ושנאכל מזון לאו דווקא בריא - כמו מזונות עתירים בסוכר, מלח ושומן - שמוכרים יותר, יש להם רווחיות גדולה יותר וחיי מדף ארוכים יותר. מסעדות, מזללות, בתי קפה, חברות מזון, סופרמרקטים, ומפרסמים יכולים גם הם להשפיע על ההחלטות שלנו על ידי פרסומות, השמת מוצרים, ריחות, ועוד שיטות שיווק שונות ומשונות שלחלקם הגדול אנחנו כלל לא מודעים (לדוגמה גודל צלחות ההגשה, צבע צלחות ההגשה או הנוף שאנו נחשפים אליו) - הספר עיצוב להרזיה מתאר מספר רב של ניסויים ושיטות לשינו התנהגות של אנשים. לא ברור מדוע יש להצדיק בצורה מפורטת השפעה של מוסדות כמו המדינה על הפרט אבל לקחת כמובן מאליו השפעה של תאגידים גדולים על הפרט והחברה.
בעיה אחרת היא ההיקף של הפטרנליזם והיקף הטווח של זמן ומקום שאנשים יכולים לשנות את דעתם לגביו. הבעיה היא שאנשים יכולים לשנות את דעתם בעקבות שינוי הרגלים או שינוי העיצוב ושינוי הדעה שלהם יכול להיות תלוי בחוויות שלהם ובבחירות שביצעו בעבר. לדוגמה אם יש רשת של שבילי אופניים הדבר יכול לעזור לאנשים לבחור בתחבורת אופניים או בשילוב של אופניים ורכבת כדי להגיע לעבודה. אבל שינוי כזה תלוי גם בהרגלים שלהם - מי שרגיל יותר לנהוג ממקום למקום (לדוגמה אמריקאי שמגיע להולנד) עשוי להמשיך לעשות זאת גם לאחר מכן, ולעומת זאת לאחר זמן מה של רכיבה הוא עשוי להתבונן אחרת על הבחירה שלו לנהוג. לדוגמה בגלל מודעות גדולה וטובה יותר שלו להשפעות של תחבורה פעילה על הבריאות. אבל שינוי לטובת שבילי אופניים עלול גם לפגוע בנהגים ולעיתים קרובות הם מתנגדים לכך -מכאן שקשה להגדיר מהו גבול המרחב והזמן שבו יש חרטה על התנהגות מהעבר - ניתן לדוגמה להצביע על כך שהולנד ומדינות אחרות בבאירופה מביעות כיום חרטה על כך שהן קידמו תכנון מוטה מכוניות בתוך הערים משנות ה-50 ועד שנות ה-70 (במקרה של הולנד) או שנות ה-2000 (במקרה שם מדינות אחרות) - חרטה כזו יכולה להיות ברמה האישית או הציבורית - אבל היא לאו דווקא נחלתם של כולם.
שתי הבעיות הללו מדגישות זווית ראיה מעט אחרת על הבחירות שאנשים מבצעים ועל ליברליזם בכלל - אנשים לעולם אינם מקבלים החלטות בחלל הריק. אנשים לא בוחרים בחירות סתם כך תוך שהם נולדו עם סט של העדפות ורצונות, אלא על תוך כדי גדילה בתרבות מסויימת המושפעת ממגוון של מוסדות חברתיים, נורמות, טכנולוגיות, וכן מהתנהגותם של אנשים אחרים. לכן ניתן לאפיין התנהגות זו כבחירות של בעל חיים בתוך מערכת אקולוגית נתונה - אבל קבלת החלטות כזו אינה מתוארת בצורה טובה רק על ידי בחירות ברמת הפרט בלבד וקשה להשפיע עליה רק על ידי "דחיפות" פה ושם. הסתכלות על "מערכת חברתית" שואלת מי מעצב את המערכת ואיזו השפעה יש לו (ולמה דווקא לו ולא לאחרים) - לדוגמה האם לתאגידים מותר או לא לשווק מוצרי טבק או מוצרי מזון לקטינים? אילו השפעות יש להם על בחירות תזונה שלנו? אילו השפעות יש לחברות מכוניות על עיצוב הרחובות השכונות והערים שלנו (עיצוב מוטה רכב פרטי)? שאלות כאלה קרובות יותר לשאלות שעולות בכלכלה מוסדית, כלכלה אקולוגית וכלכלה פוליטית. ואינן מוגבלות רק לרמת הפרט. דבר זה בולט עוד יותר כאשר מעורבים בנושא גם היבטים כמו לובי פוליטי, קשרי הון-שלטון, מוצרים ציבוריים (כמו מידע, ידע, חינוך, בריאות הציבור, תשתיות) ובעיית הפעולה הקולקטיבית.
ביקורת נוספת היא התבוננות ברעיון הפטרנליזם הליברלי על נושאים של סביבתנות וקיימות - שמשלבת היבטים אלה (מי משפיע על עיצוב החברה ועל התרבות שלה?) עם ניהול מוצרים ציבוריים של מערכות אקולוגיות ותכנון ארוך טווח. אז הבחירות שלנו משפיעות לא רק עלינו אלא גם על יצורים אחרים וכן על דורות העתיד- ואז שימור יכולת הבחירה שלנו, ללא הגבלות, עלול להשפיע לא רק על החופש והרווחה שלנו אלא גם על הרווחה והחופש של יצורים אחרים (זכויות בעלי חיים) וכן על הרווחה והחופש של דורות העתיד - שאינם יכולים להשפיע על החלטות שלנו.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- פטרנליזם ליברטרי בוויקיפדיה האנגלית