שינויים

צריכה במרכזי קניות המוניים מחזקת את הניכור היות ואין יחסים קבועים בין מוכר לקונה. הקופאיות בסופר עובדות במשרה זמנית ולא מכירות את מרבית הלקוחות (מספר הלקוחות בסופר גדול מידי לשם כך), מיכון גורם ל[[אבטלה טכנולוגית]] כך שמוכרים מוחלפים על ידי מכונות. דוגמה נוספת להרס היחסים בין בני אדם הוא הפיכת כל סוגי היחסים למעין חוזה שהוא בעצמו בסיס אפשרי לתביעה משפטית. דוגמה להרסניות של התהליך הזה קיימת ברפואה בתחום של [[רפואה מתגוננת]] שבה רופאים מבצעים יותר מידי בדיקות או מסרבים לטפל בחולים מסויימים עקב חשש לתביעה עתידית.  

צריכה במרכזי קניות המוניים מחזקת את הניכור היות ואין יחסים קבועים בין מוכר לקונה. הקופאיות בסופר עובדות במשרה זמנית ולא מכירות את מרבית הלקוחות (מספר הלקוחות בסופר גדול מידי לשם כך), מיכון גורם ל[[אבטלה טכנולוגית]] כך שמוכרים מוחלפים על ידי מכונות. דוגמה נוספת להרס היחסים בין בני אדם הוא הפיכת כל סוגי היחסים למעין חוזה שהוא בעצמו בסיס אפשרי לתביעה משפטית. דוגמה להרסניות של התהליך הזה קיימת ברפואה בתחום של [[רפואה מתגוננת]] שבה רופאים מבצעים יותר מידי בדיקות או מסרבים לטפל בחולים מסויימים עקב חשש לתביעה עתידית.  

תהליך ארוך טווח נוסף שמתקיים הוא ניכור שלנו ממקורות המזון שלנו. אדם שחי כ[[ציידים לקטים|צייד לקט]] חייב להכיר מינים רבים של צמחים, פטריות ובעלי חיים, לדעת מה בשל ומתי, מה טעים, מה מזין ומה מסוכן. דוגמה לכך מוצגת בספרו של [[ג'ארד דיימונד]] [[רובים חיידקים ופלדה]] שבה הוא כחוקר טבע מתקשה להבדיל בין סוגי פטריות שאנשי גינאה החדשה מזהים בקלות. בנוסף להכרות הכללית הזו, אנשים הכירו את הסביבה הקרובה להם - איפה יש עץ שקד טעים, איפה פחות וכו'. עם [[המהפכה החקלאית]] החלה "התמחות" בסוגי גידולים מסויימים, עבור רוב האנשים פרוש הדבר היה צמצום מגוון המזונות מה שגרם לעיתים לבעיית בריאות שונות. {{הערה|יובל הררי, [[קיצור תולדות האנושות, הרחבה בערך [[המהפכה החקלאית]]}} החל מהמאה ה-18 יש תהליך נוסף של [[מיכון החקלאות]] ומעבר הולך וגדל של [[חקלאות תעשייתית]] ו[[עיור]] דבר זה גרם לכך שרק 1% מהתושבים של מדינות מודרניות כמו ישראל או ארצות הברית עוסקים בחקלאות. הדבר גרר חוסר הכרות ואף עויינות בין כלל החברה לבין חקלאים - כך שבעיות של חקלאים כמו [[בצורת]] או [[סחף קרקע]] לא נתפסות כבעיה רצינית על ידי האוכלוסייה העירונית. אנשים לא יודעים ולעיתים קרובות לא רוצים לדעת מאיפה מגיע המזון שלהם, מה עובר עליו בדרך ומה קרה לאנשים שגידלו את המזונות או הכינו אותם. דבר זה יכול להוביל לפגיעה רצינית הן בעובדים בתעשיות המזון והן בצרכני המזון. דברים אלה הם קיימים הן לגבי מזון טרי כמו פגיעה בעובדי חקלאות עקב שימוש מסוכן ב[[חומרי הדברה]], והוא משמעותי יותר במקרים של [[מזון תעשייתי]]. הדבר בא לידי ביטוי בספר [[הג'ונג'ל]] של [[אפטון סינקלר]] שפורסם בתחילת המאה ה-20, הספר מדגיש שני היבטים מרכזיים של הניכור בתחום המזון המתועש - האחד הוא פגיעה בעובדי תעשיית הבשר עקב תנאי עבודה מסוכנים ויחס נוקשה של בעלי המפעלים, והשני הוא רמייה והכנסת סוגי בשר מסוכנים או מקולקלים ל[[בשר מעובד]]. תהליכי ניכור במזון החריפו עם השנים עם העליה במזון מתועש, כך שאנשים לא רק שאינם יודעים מאיפה מגיע המזון אלא גם מה המזון שהם אוכלים - דבר שמשרת חלק מהתעשייה על ידי הכנסת עודף של [[סוכר]], [[מלח]] ו[[שומן]] במטרה לשפר את הרווחיות גם אם דברים אלה פוגעים ב[[תזונה בריאה|בריאות התזונה]].  

תהליך ארוך טווח נוסף שמתקיים הוא ניכור שלנו ממקורות המזון שלנו. אדם שחי כ[[ציידים לקטים|צייד לקט]] חייב להכיר מינים רבים של צמחים, פטריות ובעלי חיים, לדעת מה בשל ומתי, מה טעים, מה מזין ומה מסוכן. דוגמה לכך מוצגת בספרו של [[ג'ארד דיימונד]] [[רובים חיידקים ופלדה]] שבה הוא כחוקר טבע מתקשה להבדיל בין סוגי פטריות שאנשי גינאה החדשה מזהים בקלות. בנוסף להכרות הכללית הזו, אנשים הכירו את הסביבה הקרובה להם - איפה יש עץ שקד טעים, איפה פחות וכו'. עם [[המהפכה החקלאית]] החלה "התמחות" בסוגי גידולים מסויימים, עבור רוב האנשים פירוש הדבר היה צמצום מגוון המזונות מה שגרם לעיתים לבעיית בריאות שונות. {{הערה|יובל הררי, [[קיצור תולדות האנושות, הרחבה בערך [[המהפכה החקלאית]]}} החל מהמאה ה-18 יש תהליך נוסף של [[מיכון החקלאות]] ומעבר הולך וגדל של [[חקלאות תעשייתית]] ו[[עיור]] דבר זה גרם לכך שרק 1% מהתושבים של מדינות מודרניות כמו ישראל או ארצות הברית עוסקים בחקלאות. הדבר גרר חוסר הכרות ואף עויינות בין כלל החברה לבין חקלאים - כך שבעיות של חקלאים כמו [[בצורת]] או [[סחף קרקע]] לא נתפסות כבעיה רצינית על ידי האוכלוסייה העירונית. אנשים לא יודעים ולעיתים קרובות לא רוצים לדעת מאיפה מגיע המזון שלהם, מה עובר עליו בדרך ומה קרה לאנשים שגידלו את המזונות או הכינו אותם. דבר זה יכול להוביל לפגיעה רצינית הן בעובדים בתעשיות המזון והן בצרכני המזון. דברים אלה הם קיימים הן לגבי מזון טרי כמו פגיעה בעובדי חקלאות עקב שימוש מסוכן ב[[חומרי הדברה]], והוא משמעותי יותר במקרים של [[מזון תעשייתי]]. הדבר בא לידי ביטוי בספר [[הג'ונג'ל]] של [[אפטון סינקלר]] שפורסם בתחילת המאה ה-20, הספר מדגיש שני היבטים מרכזיים של הניכור בתחום המזון המתועש - האחד הוא פגיעה בעובדי תעשיית הבשר עקב תנאי עבודה מסוכנים ויחס נוקשה של בעלי המפעלים, והשני הוא רמייה והכנסת סוגי בשר מסוכנים או מקולקלים ל[[בשר מעובד]]. תהליכי ניכור במזון החריפו עם השנים עם העליה במזון מתועש, כך שאנשים לא רק שאינם יודעים מאיפה מגיע המזון אלא גם מה המזון שהם אוכלים - דבר שמשרת חלק מהתעשייה על ידי הכנסת עודף של [[סוכר]], [[מלח]] ו[[שומן]] במטרה לשפר את הרווחיות גם אם דברים אלה פוגעים ב[[תזונה בריאה|בריאות התזונה]].  

גורם נוסף לניכור הוא התהליך של [[עיור]]- הסביבה העירונית שבה חיים מיליוני אנשים יחד. האדם העירוני מוקף בהמוני זרים ועליו להתעלם מהם (הוא אינו יכול להכיר, או אפילו לברך לשלום כל אדם בו הוא נתקל ברחוב). העדר תחושת קהילה בתוך העיר - בניגוד לכפרים שהיו מבוססים על הכרות הדדית ו[[קהילות]], וכן התפוררות הקהילות הישנות שנסמכו על דת כגורם מאחד מחזקות גם הן את הניכור. דבר שמחזק עוד יותר את הניכור הוא שימוש ב[[מכוניות]] - כאשר אנחנו הולכים ברגל לעבודה אנחנו יכולים לעצור, לדבר עם אנשים, להתבונן בסביבה, לעומת זאת נסיעה לעבודה במכונית גורמת לנו שנעבור על פני מספר ישובים והן ביישוב שלנו וביישוב של מקום העבודה בלי אינטראקציה ממשית עם אנשים אחרים ובלי להכיר את הישובים האלה. בדרך אנו עוברים ליד אנשים אחרים אבל מופרדים מהם בגלל המכוניות ולמעשה הם מאיימים על חיינו בגלל השימוש במכוניות ואנו מאיימים על חייהם. שימוש באמצעים אחרים כמו תחבורה ציבורית או אופניים הוא פחות מנוכר לעומת מכוניות אבל עדיין כרוך בתחושת זרות כלפי הנוסעים האחרים באוטובוס, כלפי אנשים אחרים וכלפי הישובים שבדרך. [[פרבור]] ו[[תכנון מוטה מכוניות]] מגדילים עוד יותר את הניכור שכן יש פחות אפשרויות להליכה ופחות הזדמנויות לפגוש שכנים ומכרים. סוג נוסף של ניכור מתרחש ב[[מגדלי מגורים]] - עקב השימוש הגדול יותר במעליות ובניית מגדל בו יש עשרות משפחות ומאות בני אדם - לרוב לא מכירים את כלל המשפחות בבניין נפגשים רק במעלית אם בכלל. ב[[בנייה מרקמית]] יש הכרות עם השכנים בגלל מפגשים חוזרים ונשנים בחללים ציבוריים, עם כי דבר זה עלול גם ליצור בעיה אחרת של מחסור בפרטיות וגם כן ניכור - דבר זה מוצג בסרטו של היצ'קוק - "חלון אחורי".  

גורם נוסף לניכור הוא התהליך של [[עיור]]- הסביבה העירונית שבה חיים מיליוני אנשים יחד. האדם העירוני מוקף בהמוני זרים ועליו להתעלם מהם (הוא אינו יכול להכיר, או אפילו לברך לשלום כל אדם בו הוא נתקל ברחוב). העדר תחושת קהילה בתוך העיר - בניגוד לכפרים שהיו מבוססים על הכרות הדדית ו[[קהילות]], וכן התפוררות הקהילות הישנות שנסמכו על דת כגורם מאחד מחזקות גם הן את הניכור. דבר שמחזק עוד יותר את הניכור הוא שימוש ב[[מכוניות]] - כאשר אנחנו הולכים ברגל לעבודה אנחנו יכולים לעצור, לדבר עם אנשים, להתבונן בסביבה, לעומת זאת נסיעה לעבודה במכונית גורמת לנו שנעבור על פני מספר ישובים והן ביישוב שלנו וביישוב של מקום העבודה בלי אינטראקציה ממשית עם אנשים אחרים ובלי להכיר את הישובים האלה. בדרך אנו עוברים ליד אנשים אחרים אבל מופרדים מהם בגלל המכוניות ולמעשה הם מאיימים על חיינו בגלל השימוש במכוניות ואנו מאיימים על חייהם. שימוש באמצעים אחרים כמו תחבורה ציבורית או אופניים הוא פחות מנוכר לעומת מכוניות אבל עדיין כרוך בתחושת זרות כלפי הנוסעים האחרים באוטובוס, כלפי אנשים אחרים וכלפי הישובים שבדרך. [[פרבור]] ו[[תכנון מוטה מכוניות]] מגדילים עוד יותר את הניכור שכן יש פחות אפשרויות להליכה ופחות הזדמנויות לפגוש שכנים ומכרים. סוג נוסף של ניכור מתרחש ב[[מגדלי מגורים]] - עקב השימוש הגדול יותר במעליות ובניית מגדל בו יש עשרות משפחות ומאות בני אדם - לרוב לא מכירים את כלל המשפחות בבניין נפגשים רק במעלית אם בכלל. ב[[בנייה מרקמית]] יש הכרות עם השכנים בגלל מפגשים חוזרים ונשנים בחללים ציבוריים, עם כי דבר זה עלול גם ליצור בעיה אחרת של מחסור בפרטיות וגם כן ניכור - דבר זה מוצג בסרטו של היצ'קוק - "חלון אחורי".