שינויים

הפרק עוסק בתקופה של 1966 עד 1980 - בין היתר קריסת המדיניות הקייניסאנית בארצות הברית - עליית [[האבטלה]] יחד עם [[אינפלציה]]. היות ואנליזה של קיינס לא השתלבה בצורה מדוייקת בניתוח [[כלכלה נאו-קלאסית|הנאו-קלאסי]], ברגע שהמדיניות הקייניסאנית הפסיקה לעבוד, הכלכלנים הנאו-קלאסיים התנערו ממנה, ועברו בסוף שנות ה-60 לעולם עם תאוריה טהורה המבוססת על הנחות [[מיקרו כלכלה|מיקרו כלכליות]] של "[[האדם הכלכלי]]".  

הפרק עוסק בתקופה של 1966 עד 1980 - בין היתר קריסת המדיניות הקייניסאנית בארצות הברית - עליית [[האבטלה]] יחד עם [[אינפלציה]]. היות ואנליזה של קיינס לא השתלבה בצורה מדוייקת בניתוח [[כלכלה נאו-קלאסית|הנאו-קלאסי]], ברגע שהמדיניות הקייניסאנית הפסיקה לעבוד, הכלכלנים הנאו-קלאסיים התנערו ממנה, ועברו בסוף שנות ה-60 לעולם עם תאוריה טהורה המבוססת על הנחות [[מיקרו כלכלה|מיקרו כלכליות]] של "[[האדם הכלכלי]]".  

הפרק מעיר כי כלכלני הזרם המרכזי שללו את הרעיון לפיו לעסקים יהיה כוח לקבוע את המחירים. אבל כלכלנים לא-מהזרם המרכזי ניסו להבין איך זה אפשרי. בין היתר על ידי נושא של תדמית או [[מיתוג]]. אם יש למישהו מותג אז יש לו מעין [[מונופול]] קטן, וניתן לגבות עליו מחיר גבוה יותר. העסקים הגדולים משפיעים על הביקוש ולא רק על ההיצע - דרך [[פרסום]]. לדוגמה יהלומים יקרים לא רק בגלל שהם נדירים אלא גם בגלל שחברות יהלומים משקיעות בפרסום כדי לעודד אותנו לקנות יהלומים. גודווין טוען שכיום תחרות לא פועלת כפי שפעלה בעבר (בימי [[אדם סמית]]) - חברות מנסות לבסס לעצמן מונופול כדי שיכולו לקבוע בו את המחיר לפחות במידה מסויימת (הוא לא מזכיר את מונח של יצירת [[נישה כלכלית]]). הוא מציין את ההמונחים של הכלכלנים [[אדואראד צ'מברליין]] שדיבר על "[[תחרות מונופוליסטית]]" ועל [[ג'ואן רובינסון]] שדיברה על [[תחרות לא מושלמת]]".   

הפרק מעיר כי כלכלני הזרם המרכזי שללו את הרעיון לפיו לעסקים יהיה כוח לקבוע את המחירים. אבל כלכלנים לא-מהזרם המרכזי ניסו להבין איך זה אפשרי. בין היתר על ידי נושא של תדמית או [[מיתוג]]. אם יש למישהו מותג אז יש לו מעין [[מונופול]] קטן, וניתן לגבות עליו מחיר גבוה יותר. העסקים הגדולים משפיעים על הביקוש ולא רק על ההיצע - דרך [[פרסום]]. לדוגמה יהלומים יקרים לא רק בגלל שהם נדירים אלא גם בגלל שחברות יהלומים משקיעות בפרסום כדי לעודד אותנו לקנות יהלומים. גודווין טוען שכיום תחרות לא פועלת כפי שפעלה בעבר (בימי [[אדם סמית]]) - חברות מנסות לבסס לעצמן מונופול כדי שיכולו לקבוע בו את המחיר לפחות במידה מסויימת (הוא לא מזכיר את מונח של יצירת [[נישה כלכלית]]). הוא מציין את המונחים של הכלכלנים [[אדואראד צ'מברליין]] שדיבר על "[[תחרות מונופוליסטית]]" ועל [[ג'ואן רובינסון]] שדיברה על [[תחרות לא מושלמת]]".   

גודווין מזכיר את הספר '''[[חברת השפע]]''' של [[ג'ון קנת גלבריית]]. גלבריית ציין שאיש לא היה טורח לפרסם בכסף רב אם אלו היו דברים שאנחנו רוצים לקנות בלאו הכי. גלבריית תאר מצב שבו אנחנו שמחים בחלקנו רק לזמן מוגבל ואחר כך אנחנו רוצים לקנות עוד בגלל שינוי של הציפיוות שלנו ממה יש לאחרים ולנו. בזמנו, "חברת השפע" היה ספר רב מכר אבל כיום הוא כמעט נשכח. אבל הספר מסביר [[חקר הכלכלה|תופעות כלכליות]] שקיימות עד היום. לדוגמה זה שהצורך של העסקים הגדולים למכור חשוב יותר מהרצון שלנו לקנות. דוגמה אחת להיבט זה הוא הנושא של [[התיישנות מכוונת]] דוגמה אחרת זה [[התיישנות נתפסת]] - רעיון לפיו מוצרים יוצאים מהאופנה. דבר שהגיע לשיא עם הנסיון לגרום לכך שמכוניות יצאו מהאופנה על ידי עיצוב סנפירי הכנף שלהן בשנות ה-50. גלבריית היה אחד הראשונים שהעיר על הנושא של עלייה בצריכת [[מזון זבל]] לאחר מלחמת העולם השנייה, וטען כי בארצות הברית מספר המתים מאוכל רב מידי גדול ממספר המתים מאוכל מועט מדי. הפרסום הרב מסביר אולי גם מדוע אחר המלחמה החלו האמריקאים לתאר את עצמם כצרכנים ולא בתפקידים חברתיים אחרים כמו עובדים או אזרחים - הם הפנימו את נקודת המבט של [[תאגיד רב לאומי|תאגידים גדולים]] לפיה התפקיד העיקרי שלהם הוא לצרוך מוצרים. הם גם הפנימו שמוצרי צריכה מהמגזר הפרטי חשובים יותר מכל דבר אחר- גם מהוצאות של המגזר הציבורי. הוא גם מזכיר את הטענה של גבלריית על בעיית שחיקה של [[מוצר ציבורי]] - מה שגלבריית כינה '''"שפע פרטי והזנחה ציבורית"'''.  

גודווין מזכיר את הספר '''[[חברת השפע]]''' של [[ג'ון קנת גלבריית]]. גלבריית ציין שאיש לא היה טורח לפרסם בכסף רב אם אלו היו דברים שאנחנו רוצים לקנות בלאו הכי. גלבריית תאר מצב שבו אנחנו שמחים בחלקנו רק לזמן מוגבל ואחר כך אנחנו רוצים לקנות עוד בגלל שינוי של הציפיוות שלנו ממה יש לאחרים ולנו. בזמנו, "חברת השפע" היה ספר רב מכר אבל כיום הוא כמעט נשכח. אבל הספר מסביר [[חקר הכלכלה|תופעות כלכליות]] שקיימות עד היום. לדוגמה זה שהצורך של העסקים הגדולים למכור חשוב יותר מהרצון שלנו לקנות. דוגמה אחת להיבט זה הוא הנושא של [[התיישנות מכוונת]] דוגמה אחרת זה [[התיישנות נתפסת]] - רעיון לפיו מוצרים יוצאים מהאופנה. דבר שהגיע לשיא עם הנסיון לגרום לכך שמכוניות יצאו מהאופנה על ידי עיצוב סנפירי הכנף שלהן בשנות ה-50. גלבריית היה אחד הראשונים שהעיר על הנושא של עלייה בצריכת [[מזון זבל]] לאחר מלחמת העולם השנייה, וטען כי בארצות הברית מספר המתים מאוכל רב מידי גדול ממספר המתים מאוכל מועט מדי. הפרסום הרב מסביר אולי גם מדוע אחר המלחמה החלו האמריקאים לתאר את עצמם כצרכנים ולא בתפקידים חברתיים אחרים כמו עובדים או אזרחים - הם הפנימו את נקודת המבט של [[תאגיד רב לאומי|תאגידים גדולים]] לפיה התפקיד העיקרי שלהם הוא לצרוך מוצרים. הם גם הפנימו שמוצרי צריכה מהמגזר הפרטי חשובים יותר מכל דבר אחר- גם מהוצאות של המגזר הציבורי. הוא גם מזכיר את הטענה של גבלריית על בעיית שחיקה של [[מוצר ציבורי]] - מה שגלבריית כינה '''"שפע פרטי והזנחה ציבורית"'''.  

חלק מהבעיה של ה[[רעב]] הייתה פוליטית - במדינות לא דמוקרטית החלוקה של המזון לא היתה טובה וגם לא היתה [[צמיחה כלכלית]]. בעיה נוספת סיוע החוץ של מדינות מערביות עזר בעיקר לחבורת מערביות גדולות שפעלו באפריקה יותר מאשר לאוכלוסיה המקומית. לדוגמה הקמת סכרים שהציפה אדמות וגרמה ל[[עיור]] מהיר. המדינות הפכו לתלויות בכסף של המערב במקום בכלכלה המקומית. בנוסף הרפואה והתברואה החלו להקטין תמותת תינוקות במדינות אפריקה ואסיה וזה גרם ל[[פיצוץ אוכלוסין]].  

חלק מהבעיה של ה[[רעב]] הייתה פוליטית - במדינות לא דמוקרטית החלוקה של המזון לא היתה טובה וגם לא היתה [[צמיחה כלכלית]]. בעיה נוספת סיוע החוץ של מדינות מערביות עזר בעיקר לחבורת מערביות גדולות שפעלו באפריקה יותר מאשר לאוכלוסיה המקומית. לדוגמה הקמת סכרים שהציפה אדמות וגרמה ל[[עיור]] מהיר. המדינות הפכו לתלויות בכסף של המערב במקום בכלכלה המקומית. בנוסף הרפואה והתברואה החלו להקטין תמותת תינוקות במדינות אפריקה ואסיה וזה גרם ל[[פיצוץ אוכלוסין]].  

דבר דומה קרה בזמן [[המהפכה התעשייתית]] באירופה - אבל באותו זמן היו יבשות "ריקות" שהעודפי האוכלוסיה מאירופה היגרו אליהן - אמריקה ואוסטרליה. דבר זה כבר לא היה בשנות ה-60 וה-70. תורתו של [[מלתוס]] חזרה לכותרות - המדינות המערביות האשימו את המדינות העניות שהן מתרבות מהר מידי. הפתרון הוא לכאורה [[מעבר דמוגרפי]] שבו עשירים עושים פחות ילדים. וכך אפשר לחכות שכולם יהיו עשירים יותר והאוכלוסיה תתייצב. אבל יש מלכוד - ספרי הכלכלה לא מראים את התשומות של משאבים אנרגיה שנכנסים אל הכלכלה במחוץ - מהמערכות האקולוגיות ומכריית משאבים, ולא את הפסולת והזרמים היוצאים מתוך הכלכלה אל שאר המערכת. לטבע יש גבולות - אם מעמיסים עליו יותר מידי [[משאב מתכלה|המשאבים מתכלים]] וה[[פסולת]] מצטברת. העשירים צורכים יותר מאשר העניים וזה מאיר את הנושא של גידול אוכלוסין בצורה אחרת - על פי הכנסת הרעיון של '''[[טביעת רגל אקולוגית]]''' - שטח האדמה הדרוש לאדם בודד כדי לספק לאדם את המשאבים הדרושים לו ולקלוט פסולות ופליטות שהוא גורם.  

דבר דומה קרה בזמן [[המהפכה התעשייתית]] באירופה - אבל באותו זמן היו יבשות "ריקות" שעודפי האוכלוסייה מאירופה היגרו אליהן - אמריקה ואוסטרליה. דבר זה כבר לא היה בשנות ה-60 וה-70. תורתו של [[מלתוס]] חזרה לכותרות - המדינות המערביות האשימו את המדינות העניות שהן מתרבות מהר מידי. הפתרון הוא לכאורה [[מעבר דמוגרפי]] שבו עשירים עושים פחות ילדים. וכך אפשר לחכות שכולם יהיו עשירים יותר והאוכלוסייה תתייצב. אבל יש מלכוד - ספרי הכלכלה לא מראים את התשומות של משאבים אנרגיה שנכנסים אל הכלכלה במחוץ - מהמערכות האקולוגיות ומכריית משאבים, ולא את הפסולת והזרמים היוצאים מתוך הכלכלה אל שאר המערכת. לטבע יש גבולות - אם מעמיסים עליו יותר מידי [[משאב מתכלה|המשאבים מתכלים]] וה[[פסולת]] מצטברת. העשירים צורכים יותר מאשר העניים וזה מאיר את הנושא של גידול אוכלוסין בצורה אחרת - על פי הכנסת הרעיון של '''[[טביעת רגל אקולוגית]]''' - שטח האדמה הדרוש לאדם בודד כדי לספק לאדם את המשאבים הדרושים לו ולקלוט פסולות ופליטות שהוא גורם.  

בשנות ה-70 יוצא גם הספר '''[[גבולות לצמיחה]]''' שמזהיר מפני גידול מתמיד של האוכלוסייה ושל הצמיחה הכלכלית. חלק מהחשש הזה קיבל מענה על ידי עליה ב[[פריון חקלאי]] על ידי [[המהפכה הירוקה]]. הדבר הזה פתר את משבר המזון של שנות ה-70 אבל גם בהמשך יצר בעיות אחרות - כמו תאגידי חקלאות ענקיים ("או שתגדלו או שתעלמו" - ארל באץ, שר החקלאות בארה"ב) ובהמשך בעיות של עודף [[תירס]] ודחיפה שלו למזונות זבל ובעיות של [[עמידות לאנטיביוטיקה]], סירופ תירס וסבסוד של דלק אתנול.  

בשנות ה-70 יוצא גם הספר '''[[גבולות לצמיחה]]''' שמזהיר מפני גידול מתמיד של האוכלוסייה ושל הצמיחה הכלכלית. חלק מהחשש הזה קיבל מענה על ידי עליה ב[[פריון חקלאי]] על ידי [[המהפכה הירוקה]]. הדבר הזה פתר את משבר המזון של שנות ה-70 אבל גם בהמשך יצר בעיות אחרות - כמו תאגידי חקלאות ענקיים ("או שתגדלו או שתעלמו" - ארל באץ, שר החקלאות בארה"ב) ובהמשך בעיות של עודף [[תירס]] ודחיפה שלו למזונות זבל ובעיות של [[עמידות לאנטיביוטיקה]], סירופ תירס וסבסוד של דלק אתנול.  

בין 1965 לבין 1975 היתה "עליית המיסים הגדולה" - הממשל בארה"ב גבה יותר ויותר מיסים - מס הכנסה פדרלי ממשפחה חציונית עלה מ-12 אחוז ל-20 אחוז. הממשלה גבתה פחות ופחות כסף מעסקים גדולים בין היתר בגלל חוקי מס מסובכים יותר. שהביאו ליצירת פרצות מס. כלכלני הזרם המרכזי לא התמודדו עם הנושא הזה. כללנים כמו גלבריית ורובינסון עוד השפיעו אבל היו בנסיגה בגלל עליית ה[[לסה פר]] מסוג חדש - ה[[נאו-ליברלים]].  

בין 1965 לבין 1975 היתה "עליית המיסים הגדולה" - הממשל בארה"ב גבה יותר ויותר מיסים - מס הכנסה פדרלי ממשפחה חציונית עלה מ-12 אחוז ל-20 אחוז. הממשלה גבתה פחות ופחות כסף מעסקים גדולים בין היתר בגלל חוקי מס מסובכים יותר. שהביאו ליצירת פרצות מס. כלכלני הזרם המרכזי לא התמודדו עם הנושא הזה. כללנים כמו גלבריית ורובינסון עוד השפיעו אבל היו בנסיגה בגלל עליית ה[[לסה פר]] מסוג חדש - ה[[נאו-ליברלים]].  

גודווין מתאר כמה הוגים משפיעים של הנאו-ליברלים כמו מיזס והייק. הוא מתאר את התאוריות של [[פרידירק הייק]] ושל מילטון פרידמן על חשיבות התחרות החופשית. הייק היה הוגה דעות פורץ-דרך, הוא לא יצא מתוך הנחה שהשוק פועל הוא בדק איך הוא פועל. איך פעילות גומלין בין היחידות הקטנות (בני אדם) יוצרת בינה מורכבת (השוק) - זהו בצעם תאור של [[הגחה]] או [[סדר ספונטני]] - הבינה המורכבת הזו מגיבה על מחסורים, על שינוי העדפות של הצרכנים ועל שינויים בטכנולוגיות - הרבה יותר טוב מאשר כל מתכנן אנושי יחיד (או אפילו בברית המועצות יחידות מחשוב) - גודווין אומר שניתן לכנות זאת "המוח הנעלם" במקום "היד הנעלמה". זו הביקורת של הייאק על המדינות הקומוניסטיות מצד שני גודווין מעיר כי במשוך עשרות שנים המדינות הדמוקרטיות כן הצליחו לנהל את הכלכלה שלהן בלי מחנות כפייה. האייק היה אלמוני במשך עשרות שנים הוא הגיע לאוניברסיטת שיאקגו ושם התחזק הזרם של "[[אסכולת שיקאגו]]" בכלכלה תחת ניצחו של '''[[מילטון פרידמן]]'''.  

גודווין מתאר כמה הוגים משפיעים של הנאו-ליברלים כמו מיזס והייק. הוא מתאר את התאוריות של [[פרידריק הייק]] ושל מילטון פרידמן על חשיבות התחרות החופשית. הייק היה הוגה דעות פורץ-דרך, הוא לא יצא מתוך הנחה שהשוק פועל הוא בדק איך הוא פועל. איך פעילות גומלין בין היחידות הקטנות (בני אדם) יוצרת בינה מורכבת (השוק) - זהו בצעם תאור של [[הגחה]] או [[סדר ספונטני]] - הבינה המורכבת הזו מגיבה על מחסורים, על שינוי העדפות של הצרכנים ועל שינויים בטכנולוגיות - הרבה יותר טוב מאשר כל מתכנן אנושי יחיד (או אפילו בברית המועצות יחידות מחשוב) - גודווין אומר שניתן לכנות זאת "המוח הנעלם" במקום "היד הנעלמה". זו הביקורת של הייאק על המדינות הקומוניסטיות מצד שני גודווין מעיר כי במשוך עשרות שנים המדינות הדמוקרטיות כן הצליחו לנהל את הכלכלה שלהן בלי מחנות כפייה. האייק היה אלמוני במשך עשרות שנים הוא הגיע לאוניברסיטת שיאקגו ושם התחזק הזרם של "[[אסכולת שיקאגו]]" בכלכלה תחת ניצחו של '''[[מילטון פרידמן]]'''.  

פרידמן תמך במדניות של [[לסה פר]] בספרים מפורסים כמו [[קפיטליזם וחירות]] ו[[החופש לבחור]]. הוא כן הכיר בתרומה אחת קטנה של [[ג'ון מיינרד קיינס|קיינס]]], והיא שהממשלה צריכה לנהל את הביקוש המצרפי, אבל במקום לעשות זאת כמו שקיינס הציע - על ידי שינוי מיסוי והוצאה, פרידמן הציע [[מוניטריזם]] - הגדלת היצע הכסף בכ-3% בשנה. כמו הייק פרידמן הגיד שריכוז עוצמה במקום אחד הוא איום על החופש אבל התעלם מכך שהכוח עלול להתרכז גם בידי תאגידים גדולים ולא רק בידי ממשלות. במקום זאת פרידמן השווה את הממשלות של העולם במציאות עם מודל תאורטי נוסף של שוק חופשי. המודלים מאד יפים וברורים אבל הם לא תמיד פועלים, לכן לפי גודווין המוניטרזים פעל רק במודלים כלכלים מצומצמים. בעולם המציאותי הוא נכשל שוב ושוב במדינות רבות.  

פרידמן תמך במדיניות של [[לסה פר]] בספרים מפורסים כמו [[קפיטליזם וחירות]] ו[[החופש לבחור]]. הוא כן הכיר בתרומה אחת קטנה של [[ג'ון מיינרד קיינס|קיינס]]], והיא שהממשלה צריכה לנהל את הביקוש המצרפי, אבל במקום לעשות זאת כמו שקיינס הציע - על ידי שינוי מיסוי והוצאה, פרידמן הציע [[מוניטריזם]] - הגדלת היצע הכסף בכ-3% בשנה. כמו הייק פרידמן הגיד שריכוז עוצמה במקום אחד הוא איום על החופש אבל התעלם מכך שהכוח עלול להתרכז גם בידי תאגידים גדולים ולא רק בידי ממשלות. במקום זאת פרידמן השווה את הממשלות של העולם במציאות עם מודל תאורטי נוסף של שוק חופשי. המודלים מאד יפים וברורים אבל הם לא תמיד פועלים, לכן לפי גודווין המוניטריזם פעל רק במודלים כלכלים מצומצמים. בעולם המציאותי הוא נכשל שוב ושוב במדינות רבות.  

גודווין  מציין כאשר פרידמן עלה לגדולה בשנות ה-60 כבר היה ברור שלסה פר לא תמיד עובד אפילו בעולם התאורטי. זאת בגלל בעיות שמכונות '''[[כשל שוק]]'''. אחד מכשלי השוק הוא '''[[השפעה חיצונית]]''' כמו [[זיהום]] - השפעה חיצונית פוגעת בצד שהוא לא חלק מהעסקה יש הרבה השפעות חיצוניות שליליות בגלל שמי שמקבל את ההחלטות (הצרכים והיצרנים) הם לא מי שנפגע. החופש לבחור של הנפגעים מזיהום - נפגע בשוק החופשי. בעקרון יכולות להיות השפעות חיצוניות חיוביות כמו בניינים יפים שישפרו את ההנאה של מי שלא שילם עליהם - אבל אין למי שבונה אותם מספיק תמריץ כלכלי - לכך כי הוא מקבל רק חלק מהתועלת. לכן אפילו בתאוריה השוק החופשי יספק פחות מדי סחורות עם תועלת משותפת לציבור ויותר ויותר מידי סחורות עם עלויות כבדות לציבור - שוב פעם הרעיון של שפע פרטי ובצידו הזנחה ציבורית - בתים מוזנחים, רחובות מוזנחים, זיהום ועוד.  

גודווין  מציין כאשר פרידמן עלה לגדולה בשנות ה-60 כבר היה ברור שלסה פר לא תמיד עובד אפילו בעולם התאורטי. זאת בגלל בעיות שמכונות '''[[כשל שוק]]'''. אחד מכשלי השוק הוא '''[[השפעה חיצונית]]''' כמו [[זיהום]] - השפעה חיצונית פוגעת בצד שהוא לא חלק מהעסקה יש הרבה השפעות חיצוניות שליליות בגלל שמי שמקבל את ההחלטות (הצרכים והיצרנים) הם לא מי שנפגע. החופש לבחור של הנפגעים מזיהום - נפגע בשוק החופשי. בעקרון יכולות להיות השפעות חיצוניות חיוביות כמו בניינים יפים שישפרו את ההנאה של מי שלא שילם עליהם - אבל אין למי שבונה אותם מספיק תמריץ כלכלי - לכך כי הוא מקבל רק חלק מהתועלת. לכן אפילו בתאוריה השוק החופשי יספק פחות מדי סחורות עם תועלת משותפת לציבור ויותר ויותר מידי סחורות עם עלויות כבדות לציבור - שוב פעם הרעיון של שפע פרטי ובצידו הזנחה ציבורית - בתים מוזנחים, רחובות מוזנחים, זיהום ועוד.  

תיקון של [[השפעה חיצונית]] הוא זול בדרך כלל. גודווין נתון רישמה של דברים שאמור שהם יקרים מדי לתיקו ןעש שעשו אותם - בנזיון נטול [[עופרת]], הפסקת שימוש ב-CFC שעושה [[חור באוזון]], קיצוץ בפליטות [[גופרית]] שגורמים ל[[גשם חומצי]], שיפור נצילות דלק במכוניות, שיפור בטיחות במקום העבודה ועוד. לכן לממשלה יש תפקיד אפילו בשוק חופשי אידאלי כמו של פרידמן. פרידמן תמך בדבר כזה בתאוריה, באופן מעשי הוא התנגד לכל התערבות ממשלתית - מרישוי רופאים ועד ניהול של הביטוח הלאומי. לדוגמה הוא טען שביטוח לאומי הוא "דיכוי" בגלל שהמממשלה מאלצת את אנשים לשלם לעצמם גמלת זקנה. אסכולת שיקגו טיפחה כלכלנים קיצוניים עוד יותר מפרידמן שעטנו שצריך עוד לסה פר. והנחילו תורה זו לדור חדש של כלכלנים. הדבר הזה טיפח את הכלכלה השמרנית החדשה - בין היתר בגלל התאוב שאנשים חשו כלפי הממשלה המנופחת של שנות ה-70 - מיסים גבוהים מידי, פוליטיקאים מושחתים, עוד כבישים מהירים במקום בתי ספר או רכבות, עוד ועוד רגולציות ובירוקרטיה, לדוגמה - רגולציה על הקוטר המינימלי של עגבניות - שנועדה בעצם להגן על תאגדי החקלאות בארה"ב מפני יבוא של עגבניות זולות יותר ממקסיקו. הדבר הזה נקרא "מלכוד הרגולציה" או "[[רגולטור שבוי]]" - לממשלה היה אותו אינטרס כמו מי שהם היו אמורים לפקח עליהם. (בעיה דומה מוצגת בספר עוד בזמן הברונים השודדים). בשנות ה-70 ההצדקה המרכזית שהייתה לפקח על עסקים גדולים - שהם מהווים סכנה ולכן צריך לרסן אותם - נראתה מוטעית בגלל שהעסקים הגדולים היו בצרות.  

תיקון של [[השפעה חיצונית]] הוא זול בדרך כלל. גודווין נתון רשימה של דברים שאמרו שהם יקרים מדי לתיקון עד שעשו אותם - בנזין נטול [[עופרת]], הפסקת שימוש ב-CFC שעושה [[חור באוזון]], קיצוץ בפליטות [[גופרית]] שגורמים ל[[גשם חומצי]], שיפור נצילות דלק במכוניות, שיפור בטיחות במקום העבודה ועוד. לכן לממשלה יש תפקיד אפילו בשוק חופשי אידאלי כמו של פרידמן. פרידמן תמך בדבר כזה בתאוריה, באופן מעשי הוא התנגד לכל התערבות ממשלתית - מרישוי רופאים ועד ניהול של הביטוח הלאומי. לדוגמה הוא טען שביטוח לאומי הוא "דיכוי" בגלל שהממשלה מאלצת את אנשים לשלם לעצמם גמלת זקנה. אסכולת שיקגו טיפחה כלכלנים קיצוניים עוד יותר מפרידמן שעטנו שצריך עוד לסה פר. והנחילו תורה זו לדור חדש של כלכלנים. הדבר הזה טיפח את הכלכלה השמרנית החדשה - בין היתר בגלל התיאוב שאנשים חשו כלפי הממשלה המנופחת של שנות ה-70 - מיסים גבוהים מידי, פוליטיקאים מושחתים, עוד כבישים מהירים במקום בתי ספר או רכבות, עוד ועוד רגולציות ובירוקרטיה, לדוגמה - רגולציה על הקוטר המינימלי של עגבניות - שנועדה בעצם להגן על תאגדי החקלאות בארה"ב מפני יבוא של עגבניות זולות יותר ממקסיקו. הדבר הזה נקרא "מלכוד הרגולציה" או "[[רגולטור שבוי]]" - לממשלה היה אותו אינטרס כמו מי שהם היו אמורים לפקח עליהם. (בעיה דומה מוצגת בספר עוד בזמן הברונים השודדים). בשנות ה-70 ההצדקה המרכזית שהייתה לפקח על עסקים גדולים - שהם מהווים סכנה ולכן צריך לרסן אותם - נראתה מוטעית בגלל שהעסקים הגדולים היו בצרות.  

העסקים בארה"ב הלכו וגדלו וזה הצריך יותר ויותר מומחי ניהול מבית ספר למנהל עסקים -  שהתמצאו בכסף ובמספרים, אבל הם לעיתים קרובות התעלמו מכל מה שלא היה מספרים. לדוגמה פיטורים של בקרי-איכות במכוניות שיוצרו בדטרויט. הבקרים שמרו על איכות גבוהה של המכוניות, אבל המנהלים לא ראו את האיכות של המוצר במספרים ולכן פיטרו אותם. בו בזמן הייתה עליה בשכר מנהלים וגידול במספר המנהלים. לדוגמה במפעל פלדה של יו אס סטיל בשנות ה-70 היו 700 מנהלים על 6,000 עובדים. הספר של [[סטאדס ארקל]] "עובדים" משנת 1974, ערך רעיונות עם עובדים, ומתאר איך השכבה הניהולית בחברות הפכה לנטל הולך וגדל.

העסקים בארה"ב הלכו וגדלו וזה הצריך יותר ויותר מומחי ניהול מבית ספר למנהל עסקים -  שהתמצאו בכסף ובמספרים, אבל הם לעיתים קרובות התעלמו מכל מה שלא היה מספרים. לדוגמה פיטורים של בקרי-איכות במכוניות שיוצרו בדטרויט. הבקרים שמרו על איכות גבוהה של המכוניות, אבל המנהלים לא ראו את האיכות של המוצר במספרים ולכן פיטרו אותם. בו בזמן הייתה עליה בשכר מנהלים וגידול במספר המנהלים. לדוגמה במפעל פלדה של יו אס סטיל בשנות ה-70 היו 700 מנהלים על 6,000 עובדים. הספר של [[סטאדס ארקל]] "עובדים" משנת 1974, ערך רעיונות עם עובדים, ומתאר איך השכבה הניהולית בחברות הפכה לנטל הולך וגדל.