שינויים

דפוסים אלה כוללים:

דפוסים אלה כוללים:

* '''[[פרבור]] ובניה משתרעת''' - בניית בתים צמודי קרקע בצפיפות מגורים נמוכה, חניות ומשטחי דשא גדולים מסביב לבית. הפרבר מכיל אלמנטים נוספים שמובאים בהמשך. צפיפות המגורים הנמוכה מקשה על פתיחת עסקים מקומיים, על פיתוח תחבורה ציבורית, על הליכה ברגל ועל הספקת שירותי רשת כמו ביוב, מים, שיטור ועוד. לדוגמה אוטובוס שאוסף נוסעים מפרבר צריך לכסות שטח גדול יותר, במסלול מתפתל יותר לעומת אוטובוס שנוסע בעיר צפופה. פרוש הדבר הוא זמני נסיעה ארוכים יותר, הורדת התמריץ של נוסעים לנסוע באוטובוס, וייקור ההוצאות של חברות האוטובוסים.  

* '''[[פרבור]] ובניה משתרעת''' - בניית בתים צמודי קרקע בצפיפות מגורים נמוכה, חניות ומשטחי דשא גדולים מסביב לבית. הפרבר מכיל אלמנטים נוספים שמובאים בהמשך. צפיפות המגורים הנמוכה מקשה על פתיחת עסקים מקומיים, על פיתוח תחבורה ציבורית, על הליכה ברגל ועל הספקת שירותי רשת כמו ביוב, מים, שיטור ועוד. לדוגמה אוטובוס שאוסף נוסעים מפרבר צריך לכסות שטח גדול יותר, במסלול מתפתל יותר לעומת אוטובוס שנוסע בעיר צפופה. פרוש הדבר הוא זמני נסיעה ארוכים יותר, הורדת התמריץ של נוסעים לנסוע באוטובוס, וייקור ההוצאות של חברות האוטובוסים.  

* '''בנייה בצפיפות נמוכה''' -פרבור משתרע אינו הדרך היחידה לבנות בצפיפות נמוכה. דפוס נוסף הוא בניית [[מגדלי מגורים]] במרחב העירוני שסביבם שטחים ציבוריים גדולים כמו פארקים וכו' בדרך כלל כחלק מתכנון כולל של שכונת מגורים חדשה. דוגמה לכך היא הבנייה בחלק המערבי של ראשון לציון. מטרת הפארקים היא להעלות את ערך הדירות ולספק מקום משחקים בטוח עבור הילדים. עם זאת קל באופן כזה לגלוש לכמות מוגזמת של שטחים פתוחים, ובכל מקרה צפיפות התושבים באיזור נמוכה למרות המגדלים. חלק משירותי הרשת, כמו שיטור לדוגמה מתייקרים בגלל הצורך של השוטרים לעבור בין "איים" של דיור, יש גם צורך לתחזוקה גבוהה של מדרכות תאורה ושטחים ירוקים מלאכותיים ודבר זה מייקר את הוצאות העירייה.  

* '''בנייה בצפיפות נמוכה''' -פרבור משתרע אינו הדרך היחידה לבנות בצפיפות נמוכה. דפוס נוסף הוא בניית [[מגדלי מגורים]] במרחב העירוני שסביבם שטחים ציבוריים גדולים כמו פארקים , חניות, כבישים ראשיים בדרך כלל כחלק מתכנון כולל של שכונת מגורים חדשה. דוגמה לכך היא הבנייה בחלק המערבי של ראשון לציון (ראשון מערב) ומרחבים רבים שנבנים בישראל. מטרת הפארקים היא להעלות את ערך הדירות ולספק מקום משחקים בטוח עבור הילדים. עם זאת קל באופן כזה לגלוש לכמות מוגזמת של שטחים פתוחים, שבהם אין כמעט אנשים. צפיפות התושבים באיזור נמוכה למרות המגדלים. חלק משירותי הרשת, כמו שיטור לדוגמה מתייקרים בגלל הצורך של השוטרים לעבור בין "איים" של דיור, יש גם צורך לתחזוקה גבוהה של מדרכות תאורה ושטחים ירוקים מלאכותיים ודבר זה מייקר את הוצאות העירייה. הצפיפות הנמוכה מקשה על הגעה ליעדים במרחק הליכה או על שימוש בתחבורה ציבורית.

* '''עצי תנועה''' - עצי-תנועה, או היררכיה של כבישים היא חלוקת הכבישים לכבישים ראשיים, המתפצלים לכבישים משניים, ואלו מתפצלים לרחובות שקטים (בדרך כלל רחוב חד סטרי) הנגמרים בחניות וברחובות ללא מוצא (Cul-de-sac). סוג כזה של תכנון עירוני מונעים תנועה חוצה של מכוניות או משאיות דרך השכונה. לכל שכונה יש כניסה ומוצא אחד (בדרך כלל דרך אותו כביש). דבר זה נעשה כדי להביא להפחתת הפגיעה של המכוניות בתושבי השכונה - יש פחות עומס תנועה, פחות זיהום ופחות תאונות ממכוניות שחוצות את השכונה. מצד שני, לגבי הולכי הרגל ורוכבי אופניים, השילוב של רחובות ללא מוצא ורחובות ראשיים פירושם שמרחקים קצרים בקו-אווירי חסומים בדרך כלל על ידי חצרות פרטיות ובתים, על ידי כבישים ראשיים או גדרות שאי אפשר לחצות אותם בבטחה. אוטובוס או תחבורה ציבורית רבת קיבולת אחרת כמו רכבת קלה, צריך לבצע מסלול מפותל בתוך השכונה כדי לאסוף נוסעים, ואז לצאת ממנה דרך אותה יציאה במקום לחלוף על פני השכונה, לאסוף נוסעים ולהמשיך. דבר זה מוריד בצורה ניכרת את יעילות התחבורה הציבורית. עצי תנועה מקובלים בערים כמו מודיעין, ובשכונות חדשות, לעומת זאת בתוך ערים וותיקות כמו מרכז תל אביב ניתן לראות דפוס שונה של "רשת רחובות" - שבה כל רחוב פוגש מספר רחובות, באופן כזה יש יותר קישוריות בין הרחובות הן לתנועה של תחבורה ציבורית והן להולכי רגל.  

* '''כבישים מהירים ומחלפים באמצע העיר''' כבישים מהירים עם המחלפים כמו נתיבי איילון בתל אביב, או דרך בגין בירושלים מהווים מחסום להולכי רגל וגורמים לכך ששכונות שלמות מנותקות משכונות אחרות וממרכז העיר. דבר זה מקשה מאד על הליכה ברגל ויכול שכן במקום הליכה של כמה מאות מטרים הולכי רגל נדרשים לעבור מרחק של כמה קילומטרים. חסם כזה להליכה גורם הן להפחתת הלכיכה ברגל והן להפחתת השימוש בתחבורה ציבורית. הכבישים המהירים בתוך העיר הם חלק ממנגנון של [[ביקוש מושרה]], הדבר גורם להפחתת הליכה בעיר והגברת שימוש במכוניות. תוך מספר שנים הכביש המהיר הופך פקוק. בעבר עיריות ומהנדסי תנועה האמינו כי פתרון לדבר זה הוא הקמה של עוד כבישים מהירים. כיום בחלק מהמקומות בעולם נמנעים מדבר זה ואף מפחיתים או סוגרים כבישים מהירים בתוך העיר במגמה להפחית שימוש במכוניות ולעודד חלופות. דוגמה להשפעה של צעד כזה היא העיר [[וונקובר]] ב[[קנדה]]. וונקובר היתה העיר היחידה בצפון אמריקה שהתנגדה להעברת כביש מהיר בתוך שטח העיר, בהמשך הדבר סייע לעיר להיות אחת הערים המובילות בצפון אמריקה במעבר ל[[תחבורה בת קיימא]] העירייה התוותה יעד של שימוש בתחבורה בת קיימא (הליכה, אופניים ותחבורה ציבורית) בשיעור של 50% מהנסיעות עד שנת 2020. היא הגיעה ליעד כבר בשנת 2016.  

* '''עצי תנועה''' ו'''שכונות בלון''' - עצי-תנועה, או היררכיה של כבישים היא חלוקת הכבישים לכבישים ראשיים, המתפצלים לכבישים משניים, ואלו מתפצלים לרחובות שקטים (בדרך כלל רחוב חד סטרי) הנגמרים בחניות וברחובות ללא מוצא (Cul-de-sac). סוג כזה של תכנון עירוני מונעים תנועה חוצה של מכוניות או משאיות דרך השכונה. הדבר גם מייצר חסמי הליכה. חסימות ההליכה לא נראות מהויות במבט ראשון, אבל ללא [[הליכתיות]] קשה לפתח צפיפות עירונית שתאפשר תחבורה ציבורית יעילה. הדבר מוחרף על ידי '''שכונות בלון''' - שכונות שבהן יש יש כניסה ומוצא אחד (בדרך כלל דרך אותו כביש). דבר זה נעשה כדי להביא להפחתת הפגיעה של המכוניות בתושבי השכונה - יש פחות עומס תנועה, פחות זיהום ופחות תאונות ממכוניות שחוצות את השכונה. מצד שני, לגבי הולכי הרגל ורוכבי אופניים, השילוב של רחובות ללא מוצא ורחובות ראשיים פירושם שמרחקים קצרים בקו-אווירי חסומים בדרך כלל על ידי חצרות פרטיות ובתים, על ידי כבישים ראשיים או גדרות שאי אפשר לחצות אותם בבטחה. אוטובוס או תחבורה ציבורית רבת קיבולת אחרת כמו רכבת קלה, צריך לבצע מסלול מפותל בתוך השכונה כדי לאסוף נוסעים, ואז לצאת ממנה דרך אותה יציאה במקום לחלוף על פני השכונה, לאסוף נוסעים ולהמשיך. דבר זה מוריד בצורה ניכרת את יעילות התחבורה הציבורית. עצי תנועה מקובלים בערים כמו מודיעין, ובשכונות חדשות בערים וותיקות - כמו שכונות רמת אביב בתל אביב והשכונות החדשות שנבנו בירושלים. לעומת זאת בתוך ערים וותיקות כמו מרכז ודרום תל אביב, או בשכונות שנבנו בירושלים לפני 1950, ניתן לראות דפוס שונה של "רשת רחובות" - שבה כל רחוב פוגש מספר רחובות, באופן כזה יש יותר קישוריות בין הרחובות הן לתנועה של תחבורה ציבורית והן להולכי רגל.  

* '''בלוק עירוני ארוך''' - בלוקים ארוכים של בתים הצמודים זה לזה ללא שביל ביניהם גורם לכך שמסלול של הולך רגל חייב לבצע עקיפה של כל הבלוק, דבר זה יכול להאריך מאד את מסלול ההליכה הממשי לעומת המרחק האווירי שעל המשתמש לעבור. לעיתים מייצרים בלוקים כאלה משיקולי חסכון בקרקע לצורכי דיור. זהו המצב לדוגמה בבניית "בתי רכבת" שאופייניים לשיכונים וכן לבנייה ישנה בגבעתיים. מונח דומה לבלוקים גדולים הוא "סופר בלוק".  

* '''בלוק עירוני ארוך''' - בלוקים ארוכים של בתים הצמודים זה לזה ללא שביל ביניהם גורם לכך שמסלול של הולך רגל חייב לבצע עקיפה של כל הבלוק, דבר זה יכול להאריך מאד את מסלול ההליכה הממשי לעומת המרחק האווירי שעל המשתמש לעבור. לעיתים מייצרים בלוקים כאלה משיקולי חסכון בקרקע לצורכי דיור. זהו המצב לדוגמה בבניית "בתי רכבת" שאופייניים לשיכונים וכן לבנייה ישנה בגבעתיים. מונח דומה לבלוקים גדולים הוא "סופר בלוק".  

* '''[[הפרדת שימושי קרקע]]''' - כדי למנוע כניסה של מכוניות לאיזורי מגורים, עם שלל בעיות תחבורה וחניה, עיריות נוטות להקצות שטחים לבינוי איזורי מסחר ושירותים באיזורים נפרדים. דבר זה מקל על עבודות הפיתוח שנעשות על קרקע זולה ללא הפרעות. כמו כן הדבר מקל על הקצאת מקום נרחב לחניות. עם זאת הפרדת שימושי קרקע מגבירה את התלות ברכב פרטי שכן היא אינה מאפשרת לתושבים רבים להגיע לקניות, חינוך ועבודה ברגל או באופניים. עם התפתחות הפרבור והתלות ברכב הפרטי נוצר גם פרבור המסחר שבו בונים קניונים גדולים מחוץ לעיר עם זמינות חניה. דבר זה פוגע בהכנסות עיריות ללא שטחים חדשים ובעסקים קטנים ומקומיים בעיר. בחלק מהערים מרכזים את הגנים או בתי הספר ב"אשכול גנים" בפאתי היישוב (מקום בו הקרקע זולה יותר ויש אפשרות לתת יותר מקומות חניה) - ודבר זה אינו מאפשר להורים להביא את הילדים לבית הספר ברגל או באופניים.  

* '''[[הפרדת שימושי קרקע]]''' - כדי למנוע כניסה של מכוניות לאיזורי מגורים, עם שלל בעיות תחבורה וחניה, עיריות נוטות להקצות שטחים לבינוי איזורי מסחר ושירותים באיזורים נפרדים. דבר זה מקל על עבודות הפיתוח שנעשות על קרקע זולה ללא הפרעות. כמו כן הדבר מקל על הקצאת מקום נרחב ל[[חניה]]. הפרדת שימושי קרקע מגבירה את התלות ברכב פרטי שכן היא אינה מאפשרת לתושבים רבים להגיע לקניות, חינוך ועבודה ברגל או באופניים. עם התפתחות הפרבור והתלות ברכב הפרטי נוצר גם פרבור המסחר שבו בונים קניונים גדולים מחוץ לעיר עם זמינות חניה. דבר זה פוגע בהכנסות עיריות ללא שטחים חדשים ובעסקים קטנים ומקומיים בעיר. בחלק מהערים מרכזים את הגנים או בתי הספר ב"אשכול גנים" בפאתי היישוב (מקום בו הקרקע זולה יותר ויש אפשרות לתת יותר מקומות חניה) - ודבר זה אינו מאפשר להורים להביא את הילדים לבית הספר ברגל או באופניים. הפרדת שימושים אפשר לראות גם בערים צפופות יחסית כמו תל אביב או בני ברק -במגמה של הקמת "מתחמים" כמו מתחם שרונה, מתחם התחנה, אזור התעסוקה "עתידים" או איזור התעסוקה של בני ברק - איזורים אלה מקשים על הגעה אליהם ברגל. במקביל בערים וותיקות וצפופות יש לעיתים קרובות בנייה ישנה יותר שבה יש [[עירוב שימושי קרקע]] - מסחר ועסקים באותו רחוב מגורים - לדוגמה רחוב אבן גבירול בתל אביב, רחוב כצלנסון בגבעתיים ועוד.  

* '''הרחבת מספר הנתיבים לרכב הפרטי בתוך העיר''' - עם הזמן יש יותר פרברים ונוצר [[ביקוש מושרה]] למכוניות. בניסיון להזרים יותר מכוניות בחתך רחוב נתון, בעיקר במרכזי הערים, משתמשים בשיטות שונות כדי להגדיל את הקיבולת. שיטה קיצונית ננקטה בהולנד בשנות ה-60 והיא הרס של בלוקים של בתים הסמוכים לכביש בניסיון להרחיב את הרחוב. שיטה אחרת שננקטה ברחוב קפלן בתל אביב היא הזזת בתים. שיטות מקובלות יותר הן הרחבת הנתיבים על חשבון גינות, חניות, מדרכות ושימושי קרקע אחרים. הרחבת מספר הנתיבים למכוניות יוצרת יותר [[רעש]] וכך הרחוב פחות נעים להליכה ולמסחר, וכן היא הופכת את הרחוב לפחות בטוח ל[[הולכי רגל]] שכן על הולך הרגל לעבור יותר נתיבים. כמו כן ברחוב רחב יותר לנהגים יש נטייה טבעית לנסוע מהר יותר וגם דבר זה מסכן הולכי רגל ורוכבי אופניים.  

* '''הרחבת מספר הנתיבים לרכב הפרטי בתוך העיר''' - עם הזמן יש יותר פרברים ונוצר [[ביקוש מושרה]] למכוניות. בניסיון להזרים יותר מכוניות בחתך רחוב נתון, בעיקר במרכזי הערים, משתמשים בשיטות שונות כדי להגדיל את הקיבולת. שיטה קיצונית ננקטה בהולנד בשנות ה-60 והיא הרס של בלוקים של בתים הסמוכים לכביש בניסיון להרחיב את הרחוב. שיטה אחרת שננקטה ברחוב קפלן בתל אביב היא הזזת בתים. שיטות מקובלות יותר הן הרחבת הנתיבים על חשבון גינות, חניות, מדרכות ושימושי קרקע אחרים. הרחבת מספר הנתיבים למכוניות יוצרת יותר [[רעש]] וכך הרחוב פחות נעים להליכה ולמסחר, וכן היא הופכת את הרחוב לפחות בטוח ל[[הולכי רגל]] שכן על הולך הרגל לעבור יותר נתיבים. כמו כן ברחוב רחב יותר לנהגים יש נטייה טבעית לנסוע מהר יותר וגם דבר זה מסכן הולכי רגל ורוכבי אופניים.  

* '''האצת תנועת המכוניות בתוך העיר''' - מהנדסי תנועה מכוונים בדרך כלל לנסות להעביר כמות מקסימלית של מכוניות בחתך רחוב נתון, והאצה של המכוניות בחתך כדי להשיג יותר מכוניות בשעה וגם זמני נסיעה קצרים יותר. דרכים לעשות זאת הם ליצור רחובות עירוניים ארוכים יותר, ללא פניות, רמזורים או מעברי חצייה. האצה כזו יוצרת יותר רעש ויותר סיכון להולכי רגל ולמשתמשים אחרים. כמו כן הסרת מעברי חצייה, הכנסת גדרות, ועוד מאריכות את מרחקי ההליכה של הולכי הרגל ונותנות להם תמריץ לחצות את הכביש במקומות מסוכנים. ד"ר יואב לרמן מדגים היבט זה ברחוב אחוזה ברעננה.  

* '''האצת תנועת המכוניות במקטעי כביש''' - מהנדסי תנועה מכוונים בדרך כלל לנסות להעביר כמות מקסימלית של מכוניות בחתך רחוב נתון, והאצה של המכוניות בחתך מתוך מחשבה כי מכוניות מהירות יותר פרושן זמני נסיעה קצרים יותר וכן פחות פקקים. דרכים לעשות זאת הם ליצור רחובות עירוניים ארוכים יותר, ללא פניות, רמזורים או מעברי חצייה. האצה כזו יוצרת יותר [[רעש]] ויותר סיכון להולכי רגל ולמשתמשים אחרים. כמו כן הסרת מעברי חצייה, הכנסת גדרות, ועוד מאריכות את מרחקי ההליכה של הולכי הרגל ונותנות להם תמריץ לחצות את הכביש במקומות מסוכנים. ד"ר יואב לרמן מדגים היבט זה ברחוב אחוזה ברעננה. בשנים האחרונות קיימת גם ערעור על ההנחה כי הדבר באמת מקצר את זמן הנסיעה או מפחית פקקים. המפקפקים בכך קוראים לצעדים כמו [[מיתון תנועה]] ו[[דיאטת כבישים]]. אחת הבעיות של גישה זו היא שבעוד הנהג יכול להאיץ בין צמתים שונים, תכופות הדבר גורר בעיות גדולות יותר בצמתים עצמן, וההגדלה של נפח המכוניות גוררת עוד פקקים - כך שהתנועה המהירה יותר היא לזמן קצר בלבד - עד להגעה למיני פקק הבא. הגישה האחרת היא לכיוון של תנועה איטית יותר וזורמת יותר שבה המהירות המקסימלית של מכוניות היא נמוכה יותר אבל יש פחות פקקים ופחות צורך ברמזורים בעיר, כך שזמן הנסיעה כולו קצר יותר.  

* '''מתן עדיפות ברמזורים לרכב הפרטי''' - כדי להזרים כמות מקסימלית של מכוניות בחתך רחוב נתון, מהנדסי תנועה ומתכננים מסדרים את זמני הרמזורים בהתאם - בין אם על ידי "גל ירוק" ובין עם על ידי סידור דינמי ומתוחכם יותר. בכל מקרה הרמזורים אינם מותאמים להליכת הולכי רגל ודבר זה מקשה עליהם לחצות צמתים.  

* '''מתן עדיפות ברמזורים לרכב הפרטי''' - כדי להזרים כמות מקסימלית של מכוניות בחתך רחוב נתון, מהנדסי תנועה ומתכננים מסדרים את זמני הרמזורים בהתאם - בין אם על ידי "גל ירוק" ובין עם על ידי סידור דינמי ומתוחכם יותר. בכל מקרה הרמזורים אינם מותאמים להליכת הולכי רגל ודבר זה מקשה עליהם לחצות צמתים. הדבר גם מעודד הולכי רגל ורוכבי אופניים לחצות את הרמזור באדום ודבר זה גורר תאונות דרכים.  

* '''הצרת מדרכות והיתרי חניה על המדרכה''' - תושבי הפרברים המגיעים לעיר עם המכונית דורשים מקומות [[חניה]] ונוצרים [[פקקי תנועה]] בתוך העיר. עם הזמן נגמרים מקומות החניה התקניים והעירייה מתחילה לנסות לאלתר פתרונות. אחד הפתרונות המקובלים הוא הצרת המדרכות כדי להוסיף נתיבי נסיעה והוספת מקומות חנייה. עוד פתרון הוא לאפשר למכוניות לחנות על המדרכה בין אם זה לפי חוקי עזר עירוניים או על ידי העלמת עין מחניה לא חוקית על מדרכות. כך לדוגמה בשנת 1991 התירה עיריית תל אביב לרכבים לחנות על המדרכות ב-2 גלגלים ובכך לחסום חלקית את המדרכה. פרוש הדבר שהולכי רגל, במיוחד נכים או הורים עם עגלות ילדים נאלצים לא פעם לרדת לכביש שם הם עלולים להידרס על ידי רכב חולף.  

* '''הצרת מדרכות והיתרי חניה על המדרכה''' - תושבי הפרברים המגיעים לעיר עם המכונית דורשים מקומות [[חניה]] ונוצרים [[פקקי תנועה]] בתוך העיר. עם הזמן נגמרים מקומות החניה התקניים והעירייה מתחילה לנסות לאלתר פתרונות. אחד הפתרונות המקובלים הוא הצרת המדרכות כדי להוסיף נתיבי נסיעה והוספת מקומות חנייה. עוד פתרון הוא לאפשר למכוניות לחנות על המדרכה בין אם זה לפי חוקי עזר עירוניים או על ידי העלמת עין מחניה לא חוקית על מדרכות. כך לדוגמה בשנת 1991 התירה עיריית תל אביב לרכבים לחנות על המדרכות ב-2 גלגלים ובכך לחסום חלקית את המדרכה. פרוש הדבר שהולכי רגל, במיוחד נכים או הורים עם עגלות ילדים נאלצים לא פעם לרדת לכביש שם הם עלולים להידרס על ידי רכב חולף.  

* '''[[חנייה|סבסוד הקמת חניות לרכב]]''' כאשר פתרונות זולים לבעיות חניה לא עוזרים מנסות עיריות פתרונות אחרים לדוגמה הקמת חניונים בקומת העמודים, הכשרת בניינים כחניונים עיליים, בניית חניונים תת-קרקעיים ועוד. הבעיה בפתרונות אלה הוא שהם דורשים שטח שלא מנוצל לצרכים אחרים. לדוגמה בניית חניה בקומת העמודים מקטינה את מצאי הדירות שניתן להקים בבניין ולכן מייקרת את הדיור. בניית חניות תת-קרקעיות מכסף פרטי מייקרת את הבנייה ואת התפעול של הבניין ולכן מייקרת עלויות של דיור ושל המסחר העירוני, אם זה נעשה מכספי העיירה זה גורם לייקור הארנונה.  

* '''[[חנייה|סבסוד הקמת חניות לרכב]]''' כאשר פתרונות זולים לבעיות חניה לא עוזרים מנסות עיריות פתרונות אחרים לדוגמה הקמת חניונים בקומת העמודים, הכשרת בניינים כחניונים עיליים, בניית חניונים תת-קרקעיים ועוד. הבעיה בפתרונות אלה הוא שהם דורשים שטח שלא מנוצל לצרכים אחרים. לדוגמה בניית חניה בקומת העמודים מקטינה את מצאי הדירות שניתן להקים בבניין ולכן מייקרת את הדיור. בניית חניות תת-קרקעיות מכסף פרטי מייקרת את הבנייה ואת התפעול של הבניין ולכן מייקרת עלויות של דיור ושל המסחר העירוני, אם זה נעשה מכספי העיירה זה גורם לייקור הארנונה.  

* '''תקן חנייה''' כדי למנוע בעיות של חניה, רשויות עירוניות וארציות מגדירות תקן חניה מינימלי - כלומר כופות על קבלנים לבנות מינימום של חניות לכל דירה או משרד. דבר זה מייקר את עלות המשרדים והדירות ומהווה סבסוד של הרכב הפרטי דרך עלויות הבנייה.   

* '''תקן חנייה''' כדי למנוע בעיות של חניה, רשויות עירוניות וארציות מגדירות תקן חניה מינימלי - כלומר כופות על קבלנים לבנות מינימום של חניות לכל דירה או משרד. דבר זה מייקר את עלות המשרדים והדירות ומהווה סבסוד של הרכב הפרטי דרך עלויות הבנייה.   

* '''קושי לפתח תחבורה ציבורית''' אם הרשויות רוצות לפתח נתיבי [[תחבורה ציבורית]] ציבור הנהגים מתנגד לזה בטענה שזה יחריף את המצוקה של נהגים עם פחות נתיבים. פיתוח התחבורה הציבורית בעייתי בגלל פיזור דליל של האוכלוסייה וכן בגלל שכונות מנותקות זו מזו (כניסה ויציאה אחת מכל שכונה) - תכנון פיזי שקשה לשנות אותו.  

* '''קושי לפתח תחבורה ציבורית''' אם הרשויות רוצות לפתח נתיבי [[תחבורה ציבורית]] ציבור הנהגים מתנגד לזה בטענה שזה יחריף את המצוקה של נהגים עם פחות נתיבים. כתוצאה מכך ראשי ערים רבים מתנגדים להקצאת [[נתיב תחבורה ציבורית]] (נת"צ) בתוך שטח העיר. פיתוח התחבורה הציבורית בעייתי בגלל פיזור דליל של האוכלוסייה וכן בגלל שכונות מנותקות זו מזו (כניסה ויציאה אחת מכל שכונה) - תכנון פיזי שקשה לשנות אותו.  

*''' קושי לפתח תחבורת אופניים''' אם הרשויות רוצות לפתח שבילי אופניים ציבור הנהגים מתנגד גם לזה כיוון שזה עלול לפגוע בנתיבי נסיעה לרכב הפרטי ובמקומות חניה.

*''' קושי לפתח תחבורת אופניים''' אם הרשויות רוצות לפתח שבילי אופניים ציבור הנהגים מתנגד גם לזה כיוון שזה עלול לפגוע בנתיבי נסיעה לרכב הפרטי ובמקומות חניה.

* '''החמרת הבעיה על ידי אפקט הבייגלה''' - עלויות החניה והדיור בתוך העיר מתחילות תהליך של [[אפקט הבייגלה]] - מעבר של תושבים מבוססים ושל עסקים מתוך מרכז העיר אל שכונות ופרברים מחוץ לעיר. התהליך ממשיך לאחר מכן עם הגדלת העלויות בתוך [[פרבור|הפרברים]] הישנים לעבר פרברים חדשים ומרוחקים יותר. מלבד הגדלת הוצאות התחזוקה העירונית עוד יותר הדבר גם מגדיל את הוצאות התחבורה של כלל התושבים.

* '''החמרת הבעיה על ידי אפקט הבייגלה''' - עלויות החניה והדיור בתוך העיר מתחילות תהליך של [[אפקט הבייגלה]] - מעבר של תושבים מבוססים ושל עסקים מתוך מרכז העיר אל שכונות ופרברים מחוץ לעיר. התהליך ממשיך לאחר מכן עם הגדלת העלויות בתוך [[פרבור|הפרברים]] הישנים לעבר פרברים חדשים ומרוחקים יותר. מלבד הגדלת הוצאות התחזוקה העירונית עוד יותר הדבר גם מגדיל את הוצאות התחבורה של כלל התושבים.