שינויים

==אדם סמית והיד הנעלמה==

==אדם סמית והיד הנעלמה==

אדם סמית (1723-1790), המוכר בצורה רחבה כמייסד של הכלכלה המודרנית, היה פילוסוף של המוסר. בעוד שכלכלנים מאז סמית עטו על עצמם גלימה עבה של ברק מדעי, נושאים מוסריים קריטיים היו תמיד טבועים בתוך התאוריה הכלכלית. והנושא האתי המרכזי היה תמיד האם הרדיפה אחר תאוות בצע אישית יכולה להיות אינטרס של החברה ככלל. סמית טען כי אם שני אנשים מודעים בצורה מלאה לתוצאות החלטותיהם, והם בוחרים לבצע עסקת-חלפין, הרי זה בגלל שהעסקה משפרת את מצבם של שניהם. בפנייה לתפיסה היהודית-נוצרית של האל, סמית המציא את הדימוי של "היד הנעלמה" בטענה כי השווקים גורמים לבני האדם להתנהג למען טובת הכלל כאילו הם מוכוונים על ידי יישות נעלה יותר.  

אדם סמית (1723-1790), המוכר בצורה רחבה כמייסד של הכלכלה המודרנית, היה פילוסוף של המוסר. בעוד שכלכלנים מאז סמית עטו על עצמם גלימה עבה של ברק מדעי, נושאים מוסריים קריטיים היו תמיד טבועים בתוך התאוריה הכלכלית. והנושא האתי המרכזי היה תמיד האם הרדיפה אחר תאוות בצע אישית יכולה להיות אינטרס של החברה ככלל. סמית טען כי אם שני אנשים מודעים בצורה מלאה לתוצאות החלטותיהם, והם בוחרים לבצע עסקת-חליפין, הרי זה בגלל שהעסקה משפרת את מצבם של שניהם. בפנייה לתפיסה היהודית-נוצרית של האל, סמית המציא את הדימוי של "היד הנעלמה" בטענה כי השווקים גורמים לבני האדם להתנהג למען טובת הכלל כאילו הם מוכוונים על ידי יישות נעלה יותר.  

הכלכלנים המודרניים ממשיכים בדרך-כלל להניח כי החברה היא פשוט הסכום של כל הפרטים שלה, הרווחה החברתית היא הסכום של גחמות הפרטים, והשווקים מכוונים באופן אוטומטי את ההתנהגות האישית לכיוון של טובת הכלל. עד סוף המאה ה-19, המודל של השווקים עבר לתיאור מתמטי פורמלי והתברר כי זו היתה אותה מתמטיקה שבה השתמש ניוטון לשם המערכות המכאניות. הראיה האטומית הזאת של הפרטים וההשקפה המכניסטית של המערכת החברתית מנוגדת בצורה חריפה עם ההשקפה האורגנית, או אקולוגיות יותר, לפיה יחסים קהילתיים מגדירים מי הם האנשים, משפיעים על רצונותיהם, מהווים יסודות לפעולות משותפות, והם בעלי המשכיות היסטורית משל עצמם. בעוד שאדם סמית היה פילוסוף מוסר, הכלכלה שלו הפכה את המוסר לחשוב פחות. לאורך רוב ההיסטוריה האנושית, תחושת הזהות של בני האדם הייתה דרך חיים בתוך קהילה ודרך תפיסת המוסר שלה. היום, זה פחות ופחות חשוב הן בקרב העשירים מבחינה חומרית, או בקרב אלו השואפים לעושר כזה. בין הגורמים שמהווים מכפיל כוח שמשפעים על ההידרדרות הסביבתית, התפקיד של מטריאליזם והיחס שלו אל התנהגות מוסרית, הוא דבר שדנים בו לעיתים נדירות, ונדרש לכך שיח מדעי ציבורי רחב ורציני יותר. אנו דנים בנקודות אלה בחלקים מאוחרים יותר.  

הכלכלנים המודרניים ממשיכים בדרך-כלל להניח כי החברה היא פשוט הסכום של כל הפרטים שלה, הרווחה החברתית היא הסכום של גחמות הפרטים, והשווקים מכוונים באופן אוטומטי את ההתנהגות האישית לכיוון של טובת הכלל. עד סוף המאה ה-19, המודל של השווקים עבר לתיאור מתמטי פורמלי והתברר כי זו היתה אותה מתמטיקה שבה השתמש ניוטון לשם המערכות המכאניות. הראיה האטומית הזאת של הפרטים וההשקפה המכניסטית של המערכת החברתית מנוגדת בצורה חריפה עם ההשקפה האורגנית, או אקולוגיות יותר, לפיה יחסים קהילתיים מגדירים מי הם האנשים, משפיעים על רצונותיהם, מהווים יסודות לפעולות משותפות, והם בעלי המשכיות היסטורית משל עצמם. בעוד שאדם סמית היה פילוסוף מוסר, הכלכלה שלו הפכה את המוסר לחשוב פחות. לאורך רוב ההיסטוריה האנושית, תחושת הזהות של בני האדם הייתה דרך חיים בתוך קהילה ודרך תפיסת המוסר שלה. היום, זה פחות ופחות חשוב הן בקרב העשירים מבחינה חומרית, או בקרב אלו השואפים לעושר כזה. בין הגורמים שמהווים מכפיל כוח שמשפעים על ההידרדרות הסביבתית, התפקיד של מטריאליזם והיחס שלו אל התנהגות מוסרית, הוא דבר שדנים בו לעיתים נדירות, ונדרש לכך שיח מדעי ציבורי רחב ורציני יותר. אנו דנים בנקודות אלה בחלקים מאוחרים יותר.