שינויים

פטישים רבים מחלידים, אובדים או נגנבים, ייצוגם הכספי לעומת זאת לא מציית ל[[חוק השני של התרמודינמיקה]], לכן אינו דורש עלויות של שימור או אחסון אלא להיפך זוכה ל[[ריבית]] על ה"זכות" לשמר ערך. המהלך המסוכן הוא הקפיצה למסקנה שאם לצבירת כסף אין גבול תרמודינמי וצבירת המספרים מאפשרת [[ריבית דריבית]] אז הרי שגם לערך השימוש אין גבול כזה ולכן צמיחת הכלכלה המטריאלית אפשרית ללא גבול- מה שקורה כיום.

פטישים רבים מחלידים, אובדים או נגנבים, ייצוגם הכספי לעומת זאת לא מציית ל[[חוק השני של התרמודינמיקה]], לכן אינו דורש עלויות של שימור או אחסון אלא להיפך זוכה ל[[ריבית]] על ה"זכות" לשמר ערך. המהלך המסוכן הוא הקפיצה למסקנה שאם לצבירת כסף אין גבול תרמודינמי וצבירת המספרים מאפשרת [[ריבית דריבית]] אז הרי שגם לערך השימוש אין גבול כזה ולכן צמיחת הכלכלה המטריאלית אפשרית ללא גבול- מה שקורה כיום.

כבר בשנות ה-20 טען [[פרדריק סודי]] שאנחנו מפספסים משהו במשוואה. כשם שאנו נאלצים להפעיל לחץ של 100 קילו כדי להרים משקולת של מאה קילו כך עלינו להבחין בין עושר לבין חוב כשני צדדים מקבילים של המשוואה. בצד אחד של המאזניים ישנו העושר האמיתי (מוצר) ובמאזן מולו זה ערכו הכספי שהוא [[חוב]] אותו נאלצים לשלם כדי לקבל את ערך המוצר. כלומר הצד השני של הערך החיובי הוא ערך שלילי ואילו בשיטת הנפקת הכסף של הבנקים היום גם סכום החוב המיוצר נבלע ישר כסכום חיובי וכך גדלה אספקת הכסף לשוק.

כבר בשנות ה-20 שלה המאה ה-20 טען [[פרדריק סודי]] שאנחנו מפספסים משהו במשוואה. כשם שאנו נאלצים להפעיל לחץ של 100 קילו כדי להרים משקולת של מאה קילו כך עלינו להבחין בין עושר לבין חוב כשני צדדים מקבילים של המשוואה. בצד אחד של המאזניים ישנו העושר האמיתי (מוצר) ובמאזן מולו זה ערכו הכספי שהוא [[חוב]] אותו נאלצים לשלם כדי לקבל את ערך המוצר. כלומר הצד השני של הערך החיובי הוא ערך שלילי ואילו בשיטת הנפקת הכסף של הבנקים היום גם סכום החוב המיוצר נבלע ישר כסכום חיובי וכך גדלה אספקת הכסף לשוק.

חוב כספי- יחידת מדידת העושר שלנו- הוא ערך שלילי של סחורות גשמיות: למשל מינוס שתי פרות. הוא מציית לחוקי המתמטיקה אך כמו שנאמר לא לחוקי הפיזיקה. לעומתו עושר גשמי- שתי פרות מציית לחוקי הפיזיקה, יש להאכילן, לדאוג לבריאותן וקצב התרבותן תלוי בהריון ולא בריבית. המינוס שתי פרות לעומת זאת יכולות לצמוח לפי כל קצב ריבית. סודי קבע שלהמשיך להחזיק בקונבנציה אנושית כמו ריבית דריבית על אותו מאזניים מול חוקי הטבע זה אבסורד.

חוב כספי- יחידת מדידת העושר שלנו- הוא ערך שלילי של סחורות גשמיות: למשל מינוס שתי פרות. הוא מציית לחוקי המתמטיקה אך כמו שנאמר לא לחוקי הפיזיקה. לעומתו עושר גשמי- שתי פרות מציית לחוקי הפיזיקה, יש להאכילן, לדאוג לבריאותן וקצב התרבותן תלוי בהריון ולא בריבית. המינוס שתי פרות לעומת זאת יכולות לצמוח לפי כל קצב ריבית. סודי קבע שלהמשיך להחזיק בקונבנציה אנושית כמו ריבית דריבית על אותו מאזניים מול חוקי הטבע זה אבסורד.

כאן עולה השאלה החלוקתית של בעלות על העושר הווירטואלי. ניתן לומר שזו אשליה חברתית וכיוון שזו רק אשליה אין לאיש בעלות. אך גם אלו הרואים שבאופן מצרפי זו אשליה ממשיכים למדוד את עושרם היחסי בכסף. כל אחד בחברה ויתר על דבר כלשהו כדי להחזיק בכסף מלבד מי שיצר את הכסף. מי שהכניסו למחזור זכה בנכס תמורת הבטחה על נייר. רווח זה מקורו בימי הביניים שם הסניור (האציל או המלך) היה מנפיק את הכסף לנתיניו ועד היום הרווח מערך החליפין שלו נקרא באנגלית Seniorage - או סניוראז' - [[מס אינפלציה]].  

כאן עולה השאלה החלוקתית של בעלות על העושר הווירטואלי. ניתן לומר שזו אשליה חברתית וכיוון שזו רק אשליה אין לאיש בעלות. אך גם אלו הרואים שבאופן מצרפי זו אשליה ממשיכים למדוד את עושרם היחסי בכסף. כל אחד בחברה ויתר על דבר כלשהו כדי להחזיק בכסף מלבד מי שיצר את הכסף. מי שהכניסו למחזור זכה בנכס תמורת הבטחה על נייר. רווח זה מקורו בימי הביניים שם הסניור (האציל או המלך) היה מנפיק את הכסף לנתיניו ועד היום הרווח מערך החליפין שלו נקרא באנגלית Seniorage - או סניוראז' - [[מס אינפלציה]].  

עם עליית מדינת הלאום הסמכות להכריז על שטר כהליך חוקי (הבטחה שתיאכף על ידי מערכת המשפט המדינתית) נותרה בידי המדינה, אך הכסף המודפס כהליך חוקי הוא אחוזים בודדים. הרוב המכריע של הכסף לכלכלה מיוצר בידי בנקים פרטיים כנגד חוב. כך שהרווח הגדול מיצור כסף נשאר בידיים פרטיות ולא בידי המדינה. הבנקים הפרטיים מחזירים חלק מרווח זה לבעלי הון כריבית על פקדונות. העניים להם אין פקדונות, רק משלמים. אז מהו סך הכסף בחברה? בהגדרה מצומצמת סך העו"ש והפקדונות של הציבור. בהרחבה ניתן להוסיף את סך ההלוואות הבנקאיות והאשראי מחברות האשראי שאינן בנקים. בכל מקרה רוב מכריע של הכסף במערכת נושא ריבית חוב.  

עם עליית מדינת הלאום הסמכות להכריז על שטר כהליך חוקי (הבטחה שתיאכף על ידי מערכת המשפט המדינתית) נותרה בידי המדינה, אך הכסף המודפס כהליך חוקי הוא אחוזים בודדים. הרוב המכריע של הכסף לכלכלה מיוצר בידי בנקים פרטיים כנגד חוב. כך שהרווח הגדול מיצור כסף נשאר בידיים פרטיות ולא בידי המדינה. הבנקים הפרטיים מחזירים חלק מרווח זה לבעלי הון כריבית על פיקדונות. העניים להם אין פיקדונות, רק משלמים. אז מהו סך הכסף בחברה? בהגדרה מצומצמת סך העו"ש והפקדונות של הציבור. בהרחבה ניתן להוסיף את סך ההלוואות הבנקאיות והאשראי מחברות האשראי שאינן בנקים. בכל מקרה רוב מכריע של הכסף במערכת נושא ריבית חוב.  

הלווה שהביא ליצירת הכסף חייב להחזיר יותר כך שלכסף מובנה או צמיחה או אינפלציה (לדעתי או תחרות המביאה להשתלטות של אחד על הקרן של אחר כדי להחזיר את הריבית על החוב שלו, כלל הג'ונגל הבסיסי של תחרות הכל בכל בקפיטליזם). מעבר לכך ישנו "המעגל העסקי" המתרחב בעת גאות אז כולם לווים כדי להשקיע לשפל אז כולם נחפזים להחזיר הלוואות ולהצטמצם כך שיש גם אי יציבות מובנית.

הלווה שהביא ליצירת הכסף חייב להחזיר יותר כך שלכסף מובנה או צמיחה או אינפלציה (לדעתי או תחרות המביאה להשתלטות של אחד על הקרן של אחר כדי להחזיר את הריבית על החוב שלו, כלל הג'ונגל הבסיסי של תחרות הכל בכל בקפיטליזם). מעבר לכך ישנו "המעגל העסקי" המתרחב בעת גאות אז כולם לווים כדי להשקיע לשפל אז כולם נחפזים להחזיר הלוואות ולהצטמצם כך שיש גם אי יציבות מובנית.

==יחס הרזרבה ומכפיל הפקדונות==

==יחס הרזרבה ומכפיל הפקדונות==

{{הפניה לערך מורחב|בנקאות ברזרבה חלקית}}

{{הפניה לערך מורחב|בנקאות ברזרבה חלקית}}

הטריק המאפשר לבנקים לייצר כסף הוא [[יחס הרזרבה]] - אותו חלק של הפקדונות שהבנקים מחוייבים על פי חוק לשמור במרתפיהם למקרה של דרישה למשיכת הכסף. לו נדרשו לשמור על רזרבה של מאה אחוז מכספי המפקידים כדי לענות על כל בקשת משיכה לא היו יכולים ליצור כסף בכלל. על כך דיברו הכלכלנים בתחילת המאה. לשמור על היתרונות של כספות לבטחון, צ'קים וכדומה ואף של שירותי מימון- הלוואת פקדונות של אחד לאחר הזקוק לכסף תמורת עמלה אך מבלי לייצר כסף.

הטריק המאפשר לבנקים לייצר כסף הוא [[יחס הרזרבה]] - אותו חלק של הפקדונות שהבנקים מחוייבים על פי חוק לשמור במרתפיהם למקרה של דרישה למשיכת הכסף. לו נדרשו לשמור על רזרבה של מאה אחוז מכספי המפקידים כדי לענות על כל בקשת משיכה לא היו יכולים ליצור כסף בכלל. על כך דיברו הכלכלנים בתחילת המאה. לשמור על היתרונות של כספות לביטחון, צ'קים וכדומה ואף של שירותי מימון- הלוואת פקדונות של אחד לאחר הזקוק לכסף תמורת עמלה אך מבלי לייצר כסף.

אך נניח שדרישה ליחס רזרבה היא 10% (כיום היא הולכת ופוחתת ובקנדה למשל כמעט נעלמה בכלל- משהו כמו שליש אחוז). הבנק צריך לשמור רק על 10 אחוז מההון כדי להבטיח שיוכל לשלם לבודדים שמחליטים לפדות באותו רגע. את כל היתר ניתן להלוות שוב וכך להרוויח את הריבית. בהתירה לבנק באופן חוקי להלוות כסף שאין לו (היות וזה כסף של מישהו אחר והבנק מחוייב להחזיר אותו למלווה), הפריטה הממשלה למעשה את אספקת הכסף. שוב אין כאן בעיה כל עוד המלווים לא רוצים את כספם חזרה ביחד. דבר זה מבטיח היזון חוזר חיובי שכן אם נוצר ספק לגבי יציבות הבנק אנשים רצים למשוך מה שאפשר, מה שפוגע הלאה באמינות וכך נוצר תהליך שמחזק את עצמו, עד לקריסה שבה כולם רוצים את כספם והבנק לא יכול לספק כסף (שכן הוא מלווה יותר כסף ממה שיש לו באמת). לשם כך קיים ביטוח הנועד למנוע פניקה ולמנוע מאנשים לגרום להתמוטטות ממנה הם חוששים. אך ביטוח כזה גורם לאנשים להיות עוד פחות זהירים במחשבה עד כמה הבנק יכול להיות יציב לטווח הארוך.

אך נניח שדרישה ליחס רזרבה היא 10% (כיום היא הולכת ופוחתת ובקנדה למשל כמעט נעלמה בכלל- משהו כמו שליש אחוז). הבנק צריך לשמור רק על 10 אחוז מההון כדי להבטיח שיוכל לשלם לבודדים שמחליטים לפדות באותו רגע. את כל היתר ניתן להלוות שוב וכך להרוויח את הריבית. בהתירה לבנק באופן חוקי להלוות כסף שאין לו (היות וזה כסף של מישהו אחר והבנק מחוייב להחזיר אותו למלווה), הפריטה הממשלה למעשה את אספקת הכסף. שוב אין כאן בעיה כל עוד המלווים לא רוצים את כספם חזרה ביחד. דבר זה מבטיח היזון חוזר חיובי שכן אם נוצר ספק לגבי יציבות הבנק אנשים רצים למשוך מה שאפשר, מה שפוגע הלאה באמינות וכך נוצר תהליך שמחזק את עצמו, עד לקריסה שבה כולם רוצים את כספם והבנק לא יכול לספק כסף (שכן הוא מלווה יותר כסף ממה שיש לו באמת). לשם כך קיים ביטוח הנועד למנוע פניקה ולמנוע מאנשים לגרום להתמוטטות ממנה הם חוששים. אך ביטוח כזה גורם לאנשים להיות עוד פחות זהירים במחשבה עד כמה הבנק יכול להיות יציב לטווח הארוך.

אז מהו הליך יצירת כסף? נאמר שמישהו מפקיד 100 שקלים בבנק. לבנק עכשיו יש 100 שקלים רזרבה, אם יחס הרזרבה הוא 10% אז הוא יכול עכשיו להלוות 90 שקל ולהסתפק ב-10 כרזרבה. 90 השקלים הללו בסופו של דבר מופקדים חזרה בבנק (זה או אחר) בידי מי שעשה בהם שימוש. כעת יכול הבנק להשאיר 9 על פי יחס הרזרבה, ולהלוות 81. 81 אלו מוצאים את דרכם חזרה לבנק, ושוב הוא ישאיר בידיו 10% וילווה את השאר. כך הלאה והלאה. בסופו של התהליך יהיו 100 השקלים במרתפי הבנקים, אך בנוסף יהיו בחשבונות שונים פקדונות בסך 900 שקלים, כך שנוצרו בתהליך 900 שקלים יש מאין!

אז מהו הליך יצירת כסף? נאמר שמישהו מפקיד 100 שקלים בבנק. לבנק עכשיו יש 100 שקלים רזרבה, אם יחס הרזרבה הוא 10% אז הוא יכול עכשיו להלוות 90 שקל ולהסתפק ב-10 כרזרבה. 90 השקלים הללו בסופו של דבר מופקדים חזרה בבנק (זה או אחר) בידי מי שעשה בהם שימוש. כעת יכול הבנק להשאיר 9 על פי יחס הרזרבה, ולהלוות 81. 81 אלו מוצאים את דרכם חזרה לבנק, ושוב הוא ישאיר בידיו 10% וילווה את השאר. כך הלאה והלאה. בסופו של התהליך יהיו 100 השקלים במרתפי הבנקים, אך בנוסף יהיו בחשבונות שונים פקדונות בסך 900 שקלים, כך שנוצרו בתהליך 900 שקלים יש מאין!

בהנחה שכל הכסף שהבנק מלווה יגיע בסופו של דבר שוב לבנקים ושהתהליך נמשך עוד ועוד עד אינסוף, היחס בין סך כל הכסף שיהיה בסוף התהליך לסכום שהופקד בתחילה נקרא "[[יחס הפקדונות]]" והוא שווה ל-1 חלקי יחס הרזרבה. אם יחס הרזרבה הוא 10%, מכפיל הפקדונות יהיה 1/0.1=10 - כל פיקדון יוצר בסוף התהליך כמות כסף הגדולה ממנו פי 10 (זאת אומרת שנוצרה יש מאין כמות כסף הגדולה פי 9 מהסכום המקורי).

בהנחה שכל הכסף שהבנק מלווה יגיע בסופו של דבר שוב לבנקים ושהתהליך נמשך עוד ועוד עד אינסוף, היחס בין סך כל הכסף שיהיה בסוף התהליך לסכום שהופקד בתחילה נקרא "[[יחס הפיקדונות]]" והוא שווה ל-1 חלקי יחס הרזרבה. אם יחס הרזרבה הוא 10%, מכפיל הפיקדונות יהיה 1/0.1=10 - כל פיקדון יוצר בסוף התהליך כמות כסף הגדולה ממנו פי 10 (זאת אומרת שנוצרה יש מאין כמות כסף הגדולה פי 9 מהסכום המקורי).

==כסף כמוצר ציבורי==

==כסף כמוצר ציבורי==

==הריבית והנבוט==

==הריבית והנבוט==

בחינה ביקורתית רדיקלית של עקרון הריבית מצביעה על כך שהריבית המקובלת במשק, כמו גם הריבית העיסקית בכל עסקת אשראי אינה אלא ביטוי ליחסי כח לא שווים בין לווה למלווה. למעשה זהו הביטוי היומיומי ל[[הצבר]]- העקרון האומר כי מי שיש לו יהיה לו יותר בסיבוב הבא, ומי שאין לו צריך לשלם על כך (ביכלר וניצן- ועוד) אני משווה את חוקי הריבית ועיקרון ההצבר לחוק איש המערות. חוק איש המערות היה אומר:לי יש נבוט, לך אין נבוט, עליך לשלם!

בחינה ביקורתית רדיקלית של עקרון הריבית מצביעה על כך שהריבית המקובלת במשק, כמו גם הריבית העיסקית בכל עסקת אשראי אינה אלא ביטוי ליחסי כח לא שווים בין לווה למלווה. למעשה זהו הביטוי היומיומי ל[[הצבר]]- העיקרון האומר כי מי שיש לו יהיה לו יותר בסיבוב הבא, ומי שאין לו צריך לשלם על כך (ביכלר וניצן- ועוד) אני משווה את חוקי הריבית ועיקרון ההצבר לחוק איש המערות. חוק איש המערות היה אומר:לי יש נבוט, לך אין נבוט, עליך לשלם!

הקשר הזה בין נבוט לבעלות מתבטא במדינה המודרנית בקשר בין [[קניין וכח כפייה]] והוא גם הסיבה למורכבות במצב בו בנקים הפרטיים הם המנפיקים העיקריים של הכסף (צריך לבדוק אולם לדעתי בהסכמי אשראי בין חברות גדולות נוצר לא פחות כסף)שכן אנו חשים בצדק שהמדינה מוסרת חלק מכח הכפייה של כולנו, לגופים פרטיים ההופכים אותו לכסף, ושיש לנו מה להגיד בנושא.  

הקשר הזה בין נבוט לבעלות מתבטא במדינה המודרנית בקשר בין [[קניין וכח כפייה]] והוא גם הסיבה למורכבות במצב בו בנקים הפרטיים הם המנפיקים העיקריים של הכסף (צריך לבדוק אולם לדעתי בהסכמי אשראי בין חברות גדולות נוצר לא פחות כסף) שכן אנו חשים בצדק שהמדינה מוסרת חלק מכח הכפייה של כולנו, לגופים פרטיים ההופכים אותו לכסף, ושיש לנו מה להגיד בנושא.  

==הערות שוליים==

==הערות שוליים==