47,332
עריכות
שינויים
אין תקציר עריכה
'''דיכאון קליני''' (Clinical depression או Major depressive disorder, בקיצור MDD), הוא הפרעה נפשית שההתמודדות עמה קשה ביותר ולרוב דורשת טיפול. הדיכאון הקליני איננו דיכאון חולף או דיכאון קל, ויש גם להבדילו מדיסתימיה.
'''דיכאון קליני''' (Clinical depression או Major depressive disorder, בקיצור MDD), הוא הפרעה נפשית שההתמודדות עמה קשה ביותר ולרוב דורשת טיפול. הדיכאון הקליני איננו דיכאון חולף או דיכאון קל, ויש גם להבדילו מדיסתימיה.
==אפידמיולוגיה==
==אפידמיולוגיה של דיכאון==
[[קובץ:Unipolar depressive disorders world map - DALY - WHO2004 svg.png|ממוזער|400px|שנות אדם בהשפעת המחלה (שנים במצב חולני ושנים שעבדו עקב תמותה DALY) עקב דיכאון קליני בין מדינות שונות, ל-100,000 תושבים, בסטנדרטיזציה של גיל]]
[[קובץ:Unipolar depressive disorders world map - DALY - WHO2004 svg.png|ממוזער|400px|שנות אדם בהשפעת המחלה (שנים במצב חולני ושנים שעבדו עקב תמותה DALY) עקב דיכאון קליני בין מדינות שונות, ל-100,000 תושבים, בסטנדרטיזציה של גיל]]
הדיכאון היא אחת ממחלות הנפש הנפוצות יותר, וסיבת מוות מרכזית ברחבי העולם. תופעת הדיכאון היא כלל עולמית (הממוצע העולמי עומד על 4.4%), כאשר שיעור הסובלים ממנה משתנה מארץ לארץ. מ-3% ביפן ועד 17% בארצות הברית. ברוב המדינות מספר האנשים שלקו בדיכאון במהלך חייהם נע בין 8%-12%. בצפון אמריקה, הסיכוי לסבול מדיכאון קליני בשנה האחרונה הוא 3%-5% לגברים ו-8%-10% לנשים.
הדיכאון היא אחת ממחלות הנפש הנפוצות יותר, ו[[גורם סיכון בריאותי|סיבת מוות מרכזית]] ברחבי העולם. תופעת הדיכאון היא כלל עולמית (הממוצע העולמי עומד על 4.4%), כאשר שיעור הסובלים ממנה משתנה מארץ לארץ. מ-3% ביפן ועד 17% בארצות הברית. ברוב המדינות מספר האנשים שלקו בדיכאון במהלך חייהם נע בין 8%-12%. בצפון אמריקה, הסיכוי לסבול מדיכאון קליני בשנה האחרונה הוא 3%-5% לגברים ו-8%-10% לנשים.
שיעור הנשים הלוקות בדיכאון קליני בקרב אוכלוסייה כללית הינו כפול מאשר גברים. אם כי לא ברורה הסיבה לדבר. הסבר אחד להבדל בין המינים הוא שיש הבדלים פיזיולוגיים ו[[הורמונים|הורמונליים]]. נמצא כי הדיכאון מתבטא בקרב נשים בעיקר בתחושות [[חוסר אונים]] והעדר [[תקווה]], ואילו בקרב הגברים בתחושות [[רוגז]] ו[[עצבנות]]- ובשל כך ישנו קושי באבחון.
שיעור הנשים הלוקות בדיכאון קליני בקרב אוכלוסייה כללית הינו כפול מאשר גברים. אם כי לא ברורה הסיבה לדבר. הסבר אחד להבדל בין המינים הוא שיש הבדלים פיזיולוגיים ו[[הורמונים|הורמונליים]]. נמצא כי הדיכאון מתבטא בקרב נשים בעיקר בתחושות [[חוסר אונים]] והעדר [[תקווה]], ואילו בקרב הגברים בתחושות [[רוגז]] ו[[עצבנות]]- ובשל כך ישנו קושי באבחון.
יש הטוענים כי הדיכאון אצל גברים הוא גבוה בהרבה מאשר ההגדרה הרשמית של דיכון. גברים ונשים מתפתחים אחרת מבחינה נפשית. הם פגיעים לסיכונים שונים, מגיבים אחרת למיניות ולאלימות ומציגים תסמינים נבדלים של דיכאון וחרדה. הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה התפתחו באופן א־מגדרי, כדי להציע תפיסה אחידה, אוניברסלית כמעט, לגברים ולנשים, אבל דבר זה גורם לתת איבחון של דיכאון בקרב גברים. נשים חשופות יותר לחרדה והסיכון העיקרי עבורן הוא מפני חוויה מינית מפחידה, ואילו גברים חשופים יותר לאלימות באופנים שונים. לפי גבריאל בוקובזה, האמצעי להתמודד עם מצוקה נפשית הוא ביטוי רגשי וגיוס תמיכה. אלא שמגיל צעיר נשללות מהגבר יכולת ולגיטימציה לביטוי רגשי משוחרר. דבר זה בא לידי ביטוי במקומות רבים בחברה, מחקרים מראים שהתגובה של הורה או גננת לבכי של בן היא נוקשה וממשמעת יותר מאשר לבכי של בת. אפילו תינוקות בני יומם, זוכים להתייחסות רגשית המותאמת למגדר שלהם. גברים נדרשים יותר להסתיר רגשות כמו צער או כאב, ולהסתיר או להכחיש מצוקה. בשל נורמות מגדריות רק מעט גברים מפגינים תסמינית המקובלים לדיכאון. לפי בוקובזה הגברים מנסים להמלט מהדיכאון על ידי [[התמכרות|התמכרויות]] שונות שיקלו על הכאב או יקהו אותו. — פורנוגרפיה, סמים, מין, אלכוהול או עבודה. כלפי חוץ אפשר יהיה להבחין בהתמכרות, והיא תמסך את הכאב הפנימי המר של הדיכאון או את תסמיניו מעוררי הבושה. עבור הגבר קל יותר להודות בהתמכרות למריחואנה או לעבודה מאשר במצב דיכאוני. אחרים יחצינו את כאבם בזעם, עצבנות, אלימות והתנהגות קרימינלית. לדוגמה גברים מתאבדים יותר מאשר נשים. לפי טענה זו הגדרת הדיכאון ואבחונו צריכה להיות שונה בקרב גברים ונשים. {{הערה|גבריאל בוקובזה, [https://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/.premium-1.5584088 הגיע הזמן לדבר על סקס ומלחמה], מוסף הארץ, 03.01.2018}}
מספר מחקרים רחבי-היקף מראים כי שיעורי הדיכאון גברו בעולם בעשורים האחרונים, וכ-16% מכלל האוכלוסייה יסבלו מדיכאון במהלך חייהם{{הערה|שם=קפלן|קפלן וקפלן,"סקירה מקיפה על דיכאון" באתר psychologia.co.il}}. בנוסף, ההתבטאות של הדיכאון בדורות האחרונים היא בגילאים צעירים יותר. החוקרים הציעו סיבות רבות לממצאים אלו, כמו למשל שינויים במבנה ה[[משפחה]], [[עיור]], וההפחתה בהשפעות [[תרבות]]יות ו[[דת]]יות. עוד נמצא, כי התופעה שכיחה יותר בקרב אנשים שחיים ללא בני זוג.
מספר מחקרים רחבי-היקף מראים כי שיעורי הדיכאון גברו בעולם בעשורים האחרונים, וכ-16% מכלל האוכלוסייה יסבלו מדיכאון במהלך חייהם{{הערה|שם=קפלן|קפלן וקפלן,"סקירה מקיפה על דיכאון" באתר psychologia.co.il}}. בנוסף, ההתבטאות של הדיכאון בדורות האחרונים היא בגילאים צעירים יותר. החוקרים הציעו סיבות רבות לממצאים אלו, כמו למשל שינויים במבנה ה[[משפחה]], [[עיור]], וההפחתה בהשפעות [[תרבות]]יות ו[[דת]]יות. עוד נמצא, כי התופעה שכיחה יותר בקרב אנשים שחיים ללא בני זוג.
===גנטיקה ומין===
===גנטיקה ומין===
ברוב הקבוצות האתניות, שכיחות הדיכאון בקרב נשים גדולה פי שתיים ביחס לדיכאון בקרב גברים. נראה שבקרב יהודים השכיחות בגברים גבוהה יותר, עד כדי שוויון עם הנשים <ref>Levav I, Kohn R, Golding JM, Weissman MM, "Vulnerability of Jews to affective disorders", Am J Psychiatry. 1997 Jul;154(7):941-7.</ref>. יש הטוענים כי דבר זה הוא אשליה הנובעת מאימוץ הגדרה הומוגנית שאינה במקומה עבור דיכאון ומחלות נפשיות בכלל. מבנה הנפש של גברים ונשים הוא שונה, לדוגמה חווית החרדה של נשים מפני מין וחשש מפני הטרדה מינית, ולעומת זאת הלגיטימיות הגדולה יותר של הפניית אלימות כלפי גברים, וכן צורות התמודדות שונה. לדוגמה גברים מתאבדים יותר מאשר נשים. לפי טענה זו הגדרת הדיכאון ואבחונו צריכה להיות שונה בקרב גברים ונשים.
ברוב הקבוצות האתניות, שכיחות הדיכאון בקרב נשים גדולה פי שתיים ביחס לדיכאון בקרב גברים. נראה שבקרב יהודים השכיחות בגברים גבוהה יותר, עד כדי שוויון עם הנשים <ref>Levav I, Kohn R, Golding JM, Weissman MM, "Vulnerability of Jews to affective disorders", Am J Psychiatry. 1997 Jul;154(7):941-7.</ref>.
מחקרים מצביעים על שכיחות גבוהה יותר של דיכאון בקרב בני משפחה של חולי דיכאון. אחוז התאימות בקרב תאומים זהים הוא כ-50 אחוזים, ואחוז התאימות בקרב תאומים לא זהים הוא בין 10 ל-25 אחוזים. עד כה אותרו מספר [[גן (ביולוגיה)|גנים]] הקשורים בדיכאון, אך אף אחד מאלו אינו יכול להסביר התפתחות של דיכאון ללא תנאים נוספים.
מחקרים מצביעים על שכיחות גבוהה יותר של דיכאון בקרב בני משפחה של חולי דיכאון. אחוז התאימות בקרב תאומים זהים הוא כ-50 אחוזים, ואחוז התאימות בקרב תאומים לא זהים הוא בין 10 ל-25 אחוזים. עד כה אותרו מספר [[גן (ביולוגיה)|גנים]] הקשורים בדיכאון, אך אף אחד מאלו אינו יכול להסביר התפתחות של דיכאון ללא תנאים נוספים.