שורה 1: |
שורה 1: |
− | '''כלכלה השתתפותית''' ('''Participatory Economics''' או בקיצור '''Parecon''') היא מערכת [[כלכלה|כלכלית]] תאורטית המבוססת על תהליך [[קבלת החלטות]] השתתפותי המדריך את הקצאת המשאבים והצריכה ב[[חברה]] נתונה. המערכת היא תחליף הן ל[[כלכלת שוק|כלכלת השוק]] ה[[קפיטליזם|קפיטליסטית]] העכשווית, והן ל[[כלכלה מתוכננת|כלכלה המתוכננת]] ה[[סוציאליזם|סוציאליסטית]], ומתוארת כ-"חזון כלכלי [[אנרכיזם|אנרכיסטי]]" <ref>Albert, Michael [http://www.zmag.org/books/pareconv/Chapte19.htm Parecon: Life After Capitalism]</ref>. המערכת הומצאה על ידי ה[[אקטיביזם|אקטיביסט]] ו[[הוגה דעות|הוגה הדעות]] ה[[פוליטיקה|פוליטי]], [[מייקל אלברט]], ועל ידי הכלכלן הרדיקלי [[רובין האנל]], בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20. | + | '''כלכלה השתתפותית''' (באנגלית: '''Participatory Economics''' או בקיצור '''Parecon''') היא מערכת [[כלכלה|כלכלית]] תאורטית המבוססת על תהליך [[קבלת החלטות]] השתתפותי המדריך את הקצאת המשאבים והצריכה ב[[חברה]] נתונה. המערכת היא תחליף הן ל[[כלכלת שוק|כלכלת השוק]] ה[[קפיטליזם|קפיטליסטית]] העכשווית, והן ל[[כלכלה מתוכננת|כלכלה המתוכננת]] ה[[סוציאליזם|סוציאליסטית]], ומתוארת כ-"חזון כלכלי [[אנרכיזם|אנרכיסטי]]" <ref>Albert, Michael [http://www.zmag.org/books/pareconv/Chapte19.htm Parecon: Life After Capitalism]</ref>. המערכת הומצאה על ידי ה[[אקטיביזם|אקטיביסט]] ו[[הוגה דעות|הוגה הדעות]] ה[[פוליטיקה|פוליטי]], [[מייקל אלברט]], ועל ידי הכלכלן הרדיקלי [[רובין האנל]], בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20. |
| | | |
| ה[[ערכים]] הבסיסיים שפאראקון מבקשת ליישם הם [[שוויון]], [[סולידריות חברתית|סולידריות]], מגוון ו[[ניהול עצמי]]. היא מציעה להשיג את המטרות הללו בעיקר באמצעות העקרונות והמוסדות הבאים: | | ה[[ערכים]] הבסיסיים שפאראקון מבקשת ליישם הם [[שוויון]], [[סולידריות חברתית|סולידריות]], מגוון ו[[ניהול עצמי]]. היא מציעה להשיג את המטרות הללו בעיקר באמצעות העקרונות והמוסדות הבאים: |
שורה 12: |
שורה 12: |
| ===עקרון קבלת ההחלטות=== | | ===עקרון קבלת ההחלטות=== |
| אחד מהעקרונות המרכזיים בפאראקון הוא שלכל אחד צריכה להיות אפשרות להביע את עמדתו בנוגע לכל החלטה, בהתאמה למידה בה הוא מושפע מההחלטה. | | אחד מהעקרונות המרכזיים בפאראקון הוא שלכל אחד צריכה להיות אפשרות להביע את עמדתו בנוגע לכל החלטה, בהתאמה למידה בה הוא מושפע מההחלטה. |
− | לדוגמה, לאדם המשתמש באופן בלעדי בשולחן עבודה כלשהו בעבודתו, צריכה להיות שליטה מוחלטת על סידור וארגון השולחן שלו, כל עוד הארגון שהוא בוחר לא פוגע בצורה משמעותית באחרים. אותו הגיון מרמז שבהקשרים יותר חברתיים, תהליך קבלת ההחלטות יהיה יותר מבוזר וכוללני, בהתאמה למידה ההשפעה על האנשים. רובין האנל הסביר את העקרון בהשתמשו בדוגמה של זיהום אוויר: | + | לדוגמה, לאדם המשתמש באופן בלעדי בשולחן עבודה כלשהו בעבודתו, צריכה להיות שליטה מוחלטת על סידור וארגון השולחן שלו, כל עוד הארגון שהוא בוחר לא פוגע בצורה משמעותית באחרים. אותו הגיון מרמז שבהקשרים יותר חברתיים, תהליך קבלת ההחלטות יהיה יותר מבוזר וכוללני, בהתאמה למידה ההשפעה על האנשים. רובין האנל הסביר את העיקרון בהשתמשו בדוגמה של זיהום אוויר: |
| | | |
| :"אם רק תושבי הרובע השני של [[וושינגטון הבירה]] מרגישים שהם מושפעים לרעה מ[[זיהום|חומר מזהם]] שמשוחרר לאוויר ברובע השני, אזי הרובע השני הוא האזור הרלוונטי. אך אם הפדרציה שמייצגת את תושבי כל הרובעים של וושינגטון הבירה מחליטה שהגורם המזהם מהרובע השני משפיע על תושבי כל הרובעים, אזי כל העיר וושינגטון היא האזור הרלוונטי...אולם, ההליך המתואר לעיל בתהליך התכנון השנתי מגן על הסביבה בצורה מספקת רק אם התושבים כיום באזור המושפע הם היחידים שמושפעים לרעה. בעוד זהו המקרה בחלק מהגורמים המזהמים, לעתים קרובות הדורות הבאים סובלים ממחיר גבוה יותר מהמחיר שמשלמים היום על הזיהום. האינטרסים של הדורות הבאים צריכים להיות מוגנים לטווח הארוך בתהליך השתתפותי ועל ידי [[תנועה חברתית]] פעילה להגנת הסביבה." <ref> ''Economic Justice And Democracy: From Competition To Cooperation'' pp. 198-200, Hahnel, Routledge, 2005 </ref> | | :"אם רק תושבי הרובע השני של [[וושינגטון הבירה]] מרגישים שהם מושפעים לרעה מ[[זיהום|חומר מזהם]] שמשוחרר לאוויר ברובע השני, אזי הרובע השני הוא האזור הרלוונטי. אך אם הפדרציה שמייצגת את תושבי כל הרובעים של וושינגטון הבירה מחליטה שהגורם המזהם מהרובע השני משפיע על תושבי כל הרובעים, אזי כל העיר וושינגטון היא האזור הרלוונטי...אולם, ההליך המתואר לעיל בתהליך התכנון השנתי מגן על הסביבה בצורה מספקת רק אם התושבים כיום באזור המושפע הם היחידים שמושפעים לרעה. בעוד זהו המקרה בחלק מהגורמים המזהמים, לעתים קרובות הדורות הבאים סובלים ממחיר גבוה יותר מהמחיר שמשלמים היום על הזיהום. האינטרסים של הדורות הבאים צריכים להיות מוגנים לטווח הארוך בתהליך השתתפותי ועל ידי [[תנועה חברתית]] פעילה להגנת הסביבה." <ref> ''Economic Justice And Democracy: From Competition To Cooperation'' pp. 198-200, Hahnel, Routledge, 2005 </ref> |
| | | |
− | לעתים קרובות מתייחסים לעקרון תהליך קבלת ההחלטות הנ"ל כניהול-עצמי. בפאראקון, הוא מרכיב תחליף לתפיסה הכלכלית המקובלת של [[חופש כלכלי]], שהמחברים טוענים שהיא תפיסה בלתי מתאימה ומטעה, שאינה מסוגלת לספק הדרכה יעילה למצבים בהם [[חירות האדם|חירויות]] של בני אדם מתנגשות אחת עם השנייה. הם טוענים שהמעורפלות של התפיסה אפשרה את הניצול שלה על ידי [[אידאולוגיה|אידיאולוגים]] [[קפיטליזם|קפיטליסטים]]. בספריו "הא-ב של פוליטיקה כלכלית" ו-"צדק כלכלי ודמוקרטיה", האנל מציע ביקורת על התפיסה המקובלת כפי שנוסחה על ידי [[מילטון פרידמן]] בספרו "[[קפיטליזם וחירות]]". לדוגמה, האנל טוען שהבעיה הראשונה עם דרכו של פרידמן להמשגת הרעיון שאנשים צריכים לשלוט על החיים הכלכליים של עצמם, היא בפתירת כל הבעיות על ידי שיטה לא ברורה של [[זכות הקניין|זכויות רכוש]]. הבעיה השנייה היא שבעוד פרידמן והוגים קפיטליסטים אחרים מדברים רבות על חופש כלכלי, הם אינם מדברים כמעט בכלל על מה היא שיטת זכויות הרכוש הראויה. מה שחסר, על פי האנל, הוא נסיון לפתח קריטריונים לחלוקת זכויות רכוש ראויה. | + | לעתים קרובות מתייחסים לעקרון תהליך קבלת ההחלטות הנ"ל כניהול-עצמי. בפאראקון, הוא מרכיב תחליף לתפיסה הכלכלית המקובלת של [[חופש כלכלי]], שהמחברים טוענים שהיא תפיסה בלתי מתאימה ומטעה, שאינה מסוגלת לספק הדרכה יעילה למצבים בהם [[חירות האדם|חירויות]] של בני אדם מתנגשות אחת עם השנייה. הם טוענים שהמעורפלות של התפיסה אפשרה את הניצול שלה על ידי [[אידאולוגיה|אידיאולוגים]] [[קפיטליזם|קפיטליסטים]]. בספריו "הא-ב של פוליטיקה כלכלית" ו-"צדק כלכלי ודמוקרטיה", האנל מציע ביקורת על התפיסה המקובלת כפי שנוסחה על ידי [[מילטון פרידמן]] בספרו "[[קפיטליזם וחירות]]". לדוגמה, האנל טוען שהבעיה הראשונה עם דרכו של פרידמן להמשגת הרעיון שאנשים צריכים לשלוט על החיים הכלכליים של עצמם, היא בפתירת כל הבעיות על ידי שיטה לא ברורה של [[זכות הקניין|זכויות רכוש]]. הבעיה השנייה היא שבעוד פרידמן והוגים קפיטליסטים אחרים מדברים רבות על חופש כלכלי, הם אינם מדברים כמעט בכלל על מה היא שיטת זכויות הרכוש הראויה. מה שחסר, על פי האנל, הוא ניסיון לפתח קריטריונים לחלוקת זכויות רכוש ראויה. |
| | | |
| ===מועצות צרכנים ומועצות יצרנים=== | | ===מועצות צרכנים ומועצות יצרנים=== |
שורה 28: |
שורה 28: |
| | | |
| ===גמול על מאמץ והקרבה=== | | ===גמול על מאמץ והקרבה=== |
− | תומכי הכלכלה ההשתתפותית מחזיקים בדעה שזה לא שיוויוני, וגם לא יעיל לתגמל אנשים על בסיס בעלות על רכוש (בעל הרכוש בחברה קפיטליסטית זכאי לרווחים שהצטברו מהשימוש בו). כמו כן, הם דוחים את הטענה שאדם מתוגמל על בסיס התוצרת שלו לחברה, מאחר ולא נלקחים בחשבון גורמים כמו כוח התאגדות, חוקים (שכר מינימום, זכויות קניין) וסטאטוס חברתי (מגדר וגזע). לכן, הכלכלה ההשתתפותית תומכת כעקרון מרכזי בתגמול על מאמץ והקרבה, משמע, משך זמן עבודתך, הקושי שבעבודתך, וההקרבה הכרוכה בכך. לכן אדם שעובד ב[[כרייה]] – שנחשבת עבודה מסוכנת, לא נוחה ואינה מעניקה שום כוח לעובד – יקבל הכנסה גבוהה יותר ממישהו שעובד במשרד את אותו מספר שעות, מה שיאפשר לכורה לעבוד פחות שעות, וכך הנטל של עבודות מסוכנות ושדורשות הרבה מאמץ יחולק בין האוכלוסייה. | + | תומכי הכלכלה ההשתתפותית מחזיקים בדעה שזה לא שיוויוני, וגם לא יעיל לתגמל אנשים על בסיס בעלות על רכוש (בעל הרכוש בחברה קפיטליסטית זכאי לרווחים שהצטברו מהשימוש בו). כמו כן, הם דוחים את הטענה שאדם מתוגמל על בסיס התוצרת שלו לחברה, מאחר ולא נלקחים בחשבון גורמים כמו כוח התאגדות, חוקים (שכר מינימום, זכויות קניין) וסטטוס חברתי (מגדר וגזע). לכן, הכלכלה ההשתתפותית תומכת כעקרון מרכזי בתגמול על מאמץ והקרבה, משמע, משך זמן עבודתך, הקושי שבעבודתך, וההקרבה הכרוכה בכך. לכן אדם שעובד ב[[כרייה]] – שנחשבת עבודה מסוכנת, לא נוחה ואינה מעניקה שום כוח לעובד – יקבל הכנסה גבוהה יותר ממישהו שעובד במשרד את אותו מספר שעות, מה שיאפשר לכורה לעבוד פחות שעות, וכך הנטל של עבודות מסוכנות ושדורשות הרבה מאמץ יחולק בין האוכלוסייה. |
| | | |
− | אדם לא ירוויח יותר עקב העובדה שהוא מכר יותר, במחיר יותר גבוה, או על פי כשרונות ומיומנויות. התגמול הוא על פי מאמץ והקרבה, אך אלו צריכים להיות יעילים מבחינה חברתית. | + | אדם לא ירוויח יותר עקב העובדה שהוא מכר יותר, במחיר יותר גבוה, או על פי כישרונות ומיומנויות. התגמול הוא על פי מאמץ והקרבה, אך אלו צריכים להיות יעילים מבחינה חברתית. |
| | | |
| המאמץ וההקרבה ייקבעו על ידי העמיתים לעבודה שלנו, או על ידי אלו שמונו לכך במקום העבודה, אם זו הגישה שמועצת העובדים החליטה שהיא המתאימה ביותר. | | המאמץ וההקרבה ייקבעו על ידי העמיתים לעבודה שלנו, או על ידי אלו שמונו לכך במקום העבודה, אם זו הגישה שמועצת העובדים החליטה שהיא המתאימה ביותר. |