שינויים

כרגע אין קונצנזוס לגבי אילו תכונות הופכות אורגניזם חי לבעל חיים הזכאי לזכויות. הוויכוח בנוגע לזכויות בעלי חיים ניזוק מהקושי של תומכיו לקבוע גבול ברור שעל פיו יהיה אפשר לקבוע אלו בעלי חיים ראויים לזכויות ואלו לא. עם זאת, רוב תומכי זכויות בעלי החיים חושבים שהקריטריונים צריכים להקבע על ידי שאלה אחת בלבד והיא: האם בעל החיים מסוגל לסבול? במידה והתשובה חיובית, אזי בעל החיים זכאי לזכויות.

כרגע אין קונצנזוס לגבי אילו תכונות הופכות אורגניזם חי לבעל חיים הזכאי לזכויות. הוויכוח בנוגע לזכויות בעלי חיים ניזוק מהקושי של תומכיו לקבוע גבול ברור שעל פיו יהיה אפשר לקבוע אלו בעלי חיים ראויים לזכויות ואלו לא. עם זאת, רוב תומכי זכויות בעלי החיים חושבים שהקריטריונים צריכים להקבע על ידי שאלה אחת בלבד והיא: האם בעל החיים מסוגל לסבול? במידה והתשובה חיובית, אזי בעל החיים זכאי לזכויות.

חלק מתומכי זכויות בעלי חיים מצביעים על הנתק המלאכותי בין האדם לטבע. מאז [[המהפכה החקלאית]] ברוב התרבויות ראו בני האדם את עצמם כנפרדים מהטבע וכשליטים עליו. האדם הוא כביכול עליון על הטבע וברוב הדתות והתרבויות הוא מקבל הרשאה מטעם האלים לעשות בבעלי חיים אחרים כרצונו. זאת בניגוד לחלק מהתרבויות העתיקות יותר של [[ציידים לקטים]] שבהם האדם נתפס כחלק מהטבע, כחלק ממחזור של מיתות וחיים ששותפים לו צמחים, בעלי חיים, רוחות, שדים, בני אדם וכו' שיכולים לפעמים להתגלגל זה לאחר ולהשפיע אחד על השני בלי שבהכרח יש היררכיה ברורה וללא נתק. היסטוריה של האדם וניתוח [[אבולוציוני]] מצביעים על כך שהאדם נפרד מקופי האדם רק לפני מספר מילוני שנה אחדים, וכי יש לו תכונות דומות רבות למינים אחרים. בספר [[קיצור תולדות האנושות]] מצביע [[יובל נוח הררי]] על ההשפעה האדירה על התרבות שהיתה להכחדת מיני האדם אחרים (כמו האדם הניאדראטלי) על ידי מין האדם הנבון, שכן דבר זה איפשר את הנתק בין האדם לטבע בלי שהאדם צריך לשקול להעניק תכונות אנושיות או זכויות למיני אדם אחרים. לולי הכחדה זו כל התרבות האנושית היתה נראית אחרת לגמרי. אם הולכים אחורה בעץ האבולוציוני, הגנה רק על זכויות אדם ללא הגנה על זכויות של בעלי חיים מביאה למצב אבסורדי שבו אדם אחד נחשב אדם לפי החוק אבל אביו יחשב קוף אדם ולכן חסר זכות כלשהן.  

חלק מתומכי זכויות בעלי חיים מצביעים על הנתק המלאכותי בין האדם לטבע כגורם שמייצר נתק בין זכויות של בני אדם לבין בעלי חיים. מאז [[המהפכה החקלאית]] ברוב התרבויות ראו בני האדם את עצמם כנפרדים מהטבע וכשליטים עליו. האדם הוא כביכול עליון על הטבע וברוב הדתות והתרבויות הוא מקבל הרשאה מטעם האלים לעשות בבעלי חיים אחרים כרצונו. זאת בניגוד לחלק מהתרבויות העתיקות יותר של [[ציידים לקטים]] שבהם האדם נתפס כחלק מהטבע, כחלק ממחזור של מיתות וחיים ששותפים לו צמחים, בעלי חיים, רוחות, שדים, בני אדם וכו' שיכולים לפעמים להתגלגל זה לאחר ולהשפיע אחד על השני בלי שבהכרח יש היררכיה ברורה וללא נתק. היסטוריה של האדם וניתוח [[אבולוציוני]] מצביעים על כך שהאדם נפרד מקופי האדם רק לפני מספר מילוני שנה אחדים, וכי יש לו תכונות דומות רבות למינים אחרים. בספר [[קיצור תולדות האנושות]] מצביע [[יובל נוח הררי]] על ההשפעה האדירה על התרבות שהיתה להכחדת מיני האדם אחרים (כמו האדם הניאדראטלי) על ידי מין האדם הנבון, שכן דבר זה איפשר את הנתק בין האדם לטבע בלי שהאדם צריך לשקול להעניק תכונות אנושיות או זכויות למיני אדם אחרים. לולי הכחדה זו כל התרבות האנושית היתה נראית אחרת לגמרי. אם הולכים אחורה בעץ האבולוציוני, הגנה רק על זכויות אדם ללא הגנה על זכויות של בעלי חיים מביאה למצב אבסורדי שבו אדם אחד נחשב אדם לפי החוק אבל אביו יחשב קוף אדם ולכן חסר זכות כלשהן.  

==זכויות בעלי חיים בפילוסופיה==

==זכויות בעלי חיים בפילוסופיה==