47,332
עריכות
שינויים
אין תקציר עריכה
'''להציל את המדיה: קפיטליזם מימון-המון ודמוקרטיה''' (saving the media) הוא ספר עיון מאת פרופסור ג'וליה קז'ה שיצא לאור בשנת 2016. הספר עוסק בבעיה של העיתונות והתקשרות במאה ה-21 שתקשות לשרוד מבחינה כלכלית ואת ההשלכות של דבר זה על ה[[דמוקרטיה]]. קז'ה טוענת כי עיתונות וחדשות חשובות הן סוג של [[מוצר ציבורי]] וכי יש לשנות את מודל המימון המרכזי שנהוג בעיתונות - במקום חברות למטרות על גופי התקשורת להיות ארגונים ללא מטרת רווח (בדומה לאוניברסיטאות) ולקבל מימון במגוון צורות על ידי תרומות מהציבור, מנויים ותמיכה ממשלתית.
'''להציל את המדיה: קפיטליזם מימון-המון ודמוקרטיה''' (saving the media) הוא ספר עיון מאת פרופסור ג'וליה קז'ה שיצא לאור בשנת 2016. הספר עוסק בבעיה של העיתונות והתקשרות במאה ה-21 שתקשות לשרוד מבחינה כלכלית ואת ההשלכות של דבר זה על ה[[דמוקרטיה]]. קז'ה טוענת כי עיתונות וחדשות חשובות הן סוג של [[מוצר ציבורי]] וכי יש לשנות את מודל המימון המרכזי שנהוג בעיתונות - במקום חברות למטרות על גופי התקשורת להיות ארגונים ללא מטרת רווח (בדומה לאוניברסיטאות) ולקבל מימון במגוון צורות על ידי תרומות מהציבור, מנויים ותמיכה ממשלתית.
==חדשות כמוצר ציבורי==
קז'ה מבחינה בין היא מבחינה בין חדשות משמעותיות לבין תקשורת לצרכי בידור.
היא טוענת כי חדשות כאלה הן מוצר חיוני לקיום הדמוקרטיה - אם אזרחים צריכים להחליט למי להצביע בבחירות, או להחליט אם להצטרף להפגנה או מחאה אזרחית, או לקבל החלטות כלכליות ופיננסיות, הם צריכים חדשות אמינות. לפיכך גם הדמוקרטיה זקוקה לזה. לטענתה קיימים עשרות מחקרים שמראים שככל שהעיתונות חופשית יותר ורצינית יותר, האזרחים נוטים יותר לבצע את הצעד הדמוקרטי הבסיסי ביותר כלומר להצביע בבחירות.
ניתן לראות בחדשות סוג של [[מוצר ציבורי]] מצד אחד קל להנות מקיומן גם אם לא משלמים עליהן - לדוגמה על ידי זה שאנשים שלא קנו עיתון שומעים חדשות מצד אנשים שכן קנו עיתון. ומצד שני אם אדם אחד שומע חדשות זה לא פוגע באפשרות של אדם אחר לשמוע את אותן חדשות. דבר זה נכון במיוחד בתקשורת אלקטרונית. שתי תכונות אלה מאפיינות מוצר כמוצר ציבורי. עיתונים שצריך לקנות הם פחות מוצר ציבורי שכן צריכה של עיתון על ידי אדם אחד מקשה על אדם אחר לצרוך את העיתון, וכן קל יותר למנוע ממי שלא שילם על העיתון להנות ממנו. כמו כן בידור הוא פחות סוג של מוצר ציבורי שכן הנאה ממנו היא בעיקר בצורה ישירה - קשה יותר להנות מבידור מיד שניה.
==ענף החדשות במשבר==
קז'ה טוענת כי מי שעוסק כיום בייצור "חדשות משמעותיות", שוק התקשורת (המדיה, העיתונאים) נמצאים היום במשבר קיצוני. פוליטיקאים ובעלי הון מרוקנים אותו ממה שהוא נועד לעשות, ויש צורך להמציא אותו מחדש.
מחקר שערכה קז'ה מצא ששמספר העיתונאים המקצועיים שמועסקים ביצירת חדשות ירד באופן דרמטי. רואים את זה בארצות הברית, בספרד וגם בצרפת, אם כי פחות. ההיקף של מקצוע העיתונות בכללותו – מצטמק. מול התופעה הזו חלה עלייה חדה במספר האנשים שעוסקים ב[[יחסי ציבור]] - כלומר אנשים שמקבלים תשלום מ[[תאגידים גדולים]], ארגונים גדולים וממשלות ומנסים להטות את הציבור לפי האינטרסים שלהם.
בעיה נוספת לפי קז'ה היא ההצטמקות של מערכות העיתונים, והמעבר ממערכות גדולות למערכות קטנות. פרוש הדבר הוא אובדן [[יתרון לגודל|היתרונות לגודל]]. כשיש הרבה מערכות תקשורת קטנות, הציבור מקבל שכפול רב יותר של אותם חומרים בסיסיים, ומצד אחר לא מקבלים חומרים חדשים. כשבמערכת חדשות עובדים 100־50 איש, הם מטפלים באותם נושאים ומשכפלים אותם דברים, רק בדרך מעט שונה. לעומת זאת, מערכת גדולה יותר, עם כמה מאות אנשים, יכולה לטפל ביותר נושאים ולעשות זאת יותר לעומק.
לטענתה הדבר האידאלי הוא [[שוק תחרותי]] אבל עם מספר שחקנים לא גדול מידי. לטענתה אם אתה בוחן את העיתונים החשובים, המשפיעים, אלה שמביאים סיפורים חדשים – אתה מגלה שאלה ארגונים של 500 עיתונאים. כלי תקשורת עם עשרה עיתונאים, גם אם יהיו רבים כאלה, בדרך כלל לא עושים דברים שהציבור תופש כ'נחשבים'. טענה זו דומה לטענה כללית יותר של [[ג'וזף שומפטר]] ביחס ל[[תחרות בין מעטים]] ו[[שינוי טכנולוגי]] או חדשנות- שומפטר הציג מודל של [[תחרות שופמטריאנית]] שבה תחרות משמעותית בין כמה ארגונים גדולים שלא מגיעים להסכם בינהם מותירה מספיק משאבים בידי כל ארגון כך שהוא משקיע ב[[מחקר ופיתוח]] דבר שמוביל ל[[חדשנות]].
==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==