שינויים

==צנזורה של עיתונות וכלי תקשורת==

==צנזורה של עיתונות וכלי תקשורת==

סוג אחר של צזנורה הוא '''צזנורה פנימית''' - צנזורה שמפעילים בעלי עיתונים וכלי תקשורת על העיתונאים שעובדים ברשותם או הבנה של העיתונאים על מה אסור לדבר. חברת הכנסת [[שלי יחימוביץ']] שהיתה עיתונאית בעברה העידה על נושא זה: "הדבר החמור באמת הוא הצנזורה העצמית שהעיתונאים מטילים על עצמם. הם לא מקבלים יום יום הנחיות על מי לא לכתוב. הם מבינים לבד. גם אני הבנתי. על אחת כמה וכמה, הבינו זאת עיתונאים פחות חזקים ממני." {הערה|מזל מועלם, לילך ויסמן, ניר חסון, [http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/673854.html פרץ בכנס הרצליה: כל מתנחל שירצה לעזוב את ביתו בגדה יקבל פיצוי הוגן], הארץ, 23.01.2006 }  

סוג אחר של צזנורה הוא '''צזנורה פנימית''' - צנזורה שמפעילים בעלי עיתונים וכלי תקשורת על העיתונאים שעובדים ברשותם או הבנה של העיתונאים על מה אסור לדבר. חברת הכנסת [[שלי יחימוביץ']] שהיתה עיתונאית בעברה העידה על נושא זה: "הדבר החמור באמת הוא הצנזורה העצמית שהעיתונאים מטילים על עצמם. הם לא מקבלים יום יום הנחיות על מי לא לכתוב. הם מבינים לבד. גם אני הבנתי. על אחת כמה וכמה, הבינו זאת עיתונאים פחות חזקים ממני." היא טענה גם שפרוק של [[ארגוני עובדים]] שהגנו על מעמדם העצמאי של העיתונאים מאפשר כוח רב מידי של בעלי כלי התקשורת. {{הערה|מזל מועלם, לילך ויסמן, ניר חסון, [http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/673854.html פרץ בכנס הרצליה: כל מתנחל שירצה לעזוב את ביתו בגדה יקבל פיצוי הוגן], הארץ, 23.01.2006 }}  

סוג מיוחד של צנוזרה פנימית נקרא בעברית '''"איתרוג"'''. הכוונה היא למניעת הפצה של ידיעות לא מחמיאות והפצה מוגזמת של ידיעות מחמיאות על פוליטיקאים שהעיתון רוצה ביקרם, באופן דומה לשמירה על האתרוג, פרי עדין ואחד מ-4 המינים, שנשמר בקופסה מגוננת עם צמר גפן לבל יפגע. העורך המפוטר של המוסף "7 ימים" (מבית ידיעות אחרונות), ניר בכר, הגיש תביעה לבית הדין לעבודה בתל אביב בינואר 2006 נגד העיתון. לטענתו דליה איציק זכתה לסיקור עיתונאי "מגונן" ב"ידיעות אחרונות" בזמן שהיתה שרת התקשורת. {{הערה|ענת באלינט, [http://www.haaretz.co.il/misc/1.1545683 תביעה: דליה איציק זכתה לסיקור מגונן ב"ידיעות אחרונות" כשהיתה שרת התקשורת], הארץ, 23.01.2006 }} גורמים בימין המדיני מאשימים כי [[נוני מוזס]] וידיעות, נוקטים מדיניות של איתרוג כלפי פוליטקאים בכירים שונים משום שאלו מקדמים אינטרסים כספיים או מדינייים שנוחים לו - אל מול אריאל שרון, אהוד אולמרט, יאיר לפיד ואחרים. טענות דומות מופנות אל [[ישראל היום]] משום שזה מפיץ דעות שנוחות ל[[בנימין נתניהו]] ומצניע או לא מזכיר כלל ידיעות שלא נוחות לו.  

סוג מיוחד של צנוזרה פנימית נקרא בעברית '''"איתרוג"'''. הכוונה היא למניעת הפצה של ידיעות לא מחמיאות והפצה מוגזמת של ידיעות מחמיאות על פוליטיקאים שהעיתון רוצה ביקרם, באופן דומה לשמירה על האתרוג, פרי עדין ואחד מ-4 המינים, שנשמר בקופסה מגוננת עם צמר גפן לבל יפגע. העורך המפוטר של המוסף "7 ימים" (מבית ידיעות אחרונות), ניר בכר, הגיש תביעה לבית הדין לעבודה בתל אביב בינואר 2006 נגד העיתון. לטענתו דליה איציק זכתה לסיקור עיתונאי "מגונן" ב"ידיעות אחרונות" בזמן שהיתה שרת התקשורת. {{הערה|ענת באלינט, [http://www.haaretz.co.il/misc/1.1545683 תביעה: דליה איציק זכתה לסיקור מגונן ב"ידיעות אחרונות" כשהיתה שרת התקשורת], הארץ, 23.01.2006 }} גורמים בימין המדיני מאשימים כי [[נוני מוזס]] וידיעות, נוקטים מדיניות של איתרוג כלפי פוליטקאים בכירים שונים משום שאלו מקדמים אינטרסים כספיים או מדינייים שנוחים לו - אל מול אריאל שרון, אהוד אולמרט, יאיר לפיד ואחרים. טענות דומות מופנות אל [[ישראל היום]] משום שזה מפיץ דעות שנוחות ל[[בנימין נתניהו]] ומצניע או לא מזכיר כלל ידיעות שלא נוחות לו.  

העיתונאי [[גיא רולניק]], עורך דה מארקר טוען בסדרה [[מגש הכסף]] כי עיקר הצנזורה העצמית היא כלפי [[בעלי הון בישראל]]. רולניק מציג כיצד רוב [[בנקאות בישראל|מערכת הבנקאות והפיננסים של ישראל]] נשלטת על ידי קבוצה קטנה של בעלי הון. בנק הפועלים ובנק לאומי שולטים בכ-60% מהאשראי במדינה. רולניק גם מציג כיצד החברים המעטים בקבוצה זו מממנים זה את זה תוך שהם עושים שימוש בכספו של הציבור. לפי רולניק, אותה קבוצה קטנה שולטת באמצעי התקשורת המרכזיים: ערוץ 2, ידיעות אחרונות, מעריב ועוד. ערוצי התקשורת האלה לא מהססים לבקר את הפוליטיקאים בישראל אבל הם כמעט ולא מבקרים את בעלי ההון הגדולים וכיצד פעילות של [[קפיטליזם למקורבים]] פוגעת בציבור.  

העיתונאי [[גיא רולניק]], עורך דה מארקר טוען בסדרה [[מגש הכסף]] כי עיקר הצנזורה העצמית היא כלפי [[בעלי הון בישראל]]. רולניק מציג כיצד רוב [[בנקאות בישראל|מערכת הבנקאות והפיננסים של ישראל]] נשלטת על ידי קבוצה קטנה של בעלי הון. בנק הפועלים ובנק לאומי שולטים בכ-60% מהאשראי במדינה. רולניק גם מציג כיצד החברים המעטים בקבוצה זו מממנים זה את זה תוך שהם עושים שימוש בכספו של הציבור. לפי רולניק, אותה קבוצה קטנה שולטת באמצעי התקשורת המרכזיים: ערוץ 2, ידיעות אחרונות, מעריב ועוד. ערוצי התקשורת האלה לא מהססים לבקר את הפוליטיקאים בישראל אבל הם כמעט ולא מבקרים את בעלי ההון הגדולים וכיצד פעילות של [[קפיטליזם למקורבים]] פוגעת בציבור.  

צנזורה של תכנים קיימת גם בעולם. בשנת 1998 ארגון [[אדבסטרס]] נתקל בצנזורה מצד תאגידי תקשורת בקנדה. בעוד החברות פרסמו סרטון הסברה של חברות ל[[כריתת יערות]]] הן סרבו לשדר סרטון הסברה נגדי בעל מסר [[סביבתני]] שמסביר את ההבדל בין חוות עצים לבין יער. בהמשך הפיק הארגון תשדיר על נזקי [[תרבות הצריכה]] שקרא להשתתפות ב[[יום ללא קניות]]. חברות טלווזייה רבות בארצות הברית סרבו לשדר את הסרטון.  

צנזורה של תכנים קיימת גם בעולם. בשנת 1998 ארגון [[אדבסטרס]] נתקל בצנזורה מצד תאגידי תקשורת בקנדה. בעוד החברות פרסמו סרטון הסברה של חברות ל[[כריתת יערות]]] הן סרבו לשדר סרטון הסברה נגדי בעל מסר [[סביבתנות|סביבתי]] שמסביר את ההבדל בין חוות עצים לבין יער. בהמשך הפיק הארגון תשדיר על נזקי [[תרבות הצריכה]] שקרא להשתתפות ב[[יום ללא קניות]]. חברות טלווזייה רבות בארצות הברית סרבו לשדר את הסרטון.

==צנזורה של מנועי חיפוש וחברות אינטנרט==

==צנזורה של מנועי חיפוש וחברות אינטנרט==