47,332
עריכות
שינויים
←הדחקת זיהום
==הדחקת זיהום==
==הדחקת זיהום==
'''הדחקת זיהום'' היא נטיה של מי שחשופים לזיהום להדחיק את עובדת קיומו ואת ההשפעה האפשרית שיש לו על בריאותם ועל בריאות משפחותיהם, מתוך תחושת אין ברירה. הדבר נובע קודם כל ממנגנון פסיכולוגי של [[הדחקה]] ומסתייע על ידי ידיעות בתקשורת של תעשיות, ופוליטיקאים. לכך יש להוסיף מומחים שונים שמנסים להרגיע את הציבור הן מסיבות מקצועיות והן בגלל קשרים לא בריאים בין מומחים לבין תעשיות מזהמות. באופן כללי מי שנמצא בהדחקת זיהום ינסה להיתלות בתירוצים שונים להקטנת הבעיה (לא יכול להיות שהמצב כל כך גרוע, אין לי ברירה אלא להתפרנס, לא יכול להיות שעובדים על כל העובדים) וכו'.
'''הדחקת זיהום''' היא נטיה של מי שחשופים לזיהום להדחיק את עובדת קיומו ואת ההשפעה האפשרית שיש לו על בריאותם ועל בריאות משפחותיהם, מתוך תחושת אין ברירה. הדבר נובע קודם כל ממנגנון פסיכולוגי של [[הדחקה]] ומסתייע על ידי ידיעות בתקשורת של תעשיות, ופוליטיקאים. לכך יש להוסיף מומחים שונים שמנסים להרגיע את הציבור הן מסיבות מקצועיות והן בגלל קשרים לא בריאים בין מומחים לבין תעשיות מזהמות. באופן כללי מי שנמצא בהדחקת זיהום ינסה להיתלות בתירוצים שונים להקטנת הבעיה (לא יכול להיות שהמצב כל כך גרוע, אין לי ברירה אלא להתפרנס, לא יכול להיות שעובדים על כל העובדים) וכו'.
היבט נוסף שתורם לדבר הוא הטיה קבוצתית - אם האחרים אינם מתלוננים על הזיהום - כנראה שאין לו חשיבות.
היבט נוסף שתורם לדבר הוא הטיה קבוצתית - אם האחרים אינם מתלוננים על הזיהום - כנראה שאין לו חשיבות.
היבט דומה להדחקת זיהום הוא נטיה של רגולטורים ומקבלי החלטות להקטין את בעיית הזיהום, בגלל הטיית [[חשיבת יחד]] - אם שאר הפקידים שותקים ולא עושים דבר, כנראה שגם אני צריך לשתוק או לא לעורר מהומות. לדוגמה מחקרי העבר:
היבט דומה להדחקת זיהום הוא נטיה של רגולטורים ומקבלי החלטות להקטין את בעיית הזיהום, בגלל הטיית [[חשיבת יחד]] - אם שאר הפקידים שותקים ולא עושים דבר, כנראה שגם אני צריך לשתוק או לא לעורר מהומות. לדוגמה מחקרי העבר:
ד"ר משה שוורץ-שירב, חוקר במכון הגאולוגי במשרד התשתיות, פרסם ב-2009 מחקר על [[זיהום קרקע בישראל|זיהום קרקע באיזור הגליל המערבי וחיפה]] שהראה מקרים רבים של זיהום ב[[מתכות כבדות]] [[גורם מסרטן|מסרטנות]] ורעילות מאד כמו [[אורניום]], [[ארסן]], [[קדמיום]], [[עופרת]], [[כרום]] ועוד.<ref>[http://www.gsi.gov.il/_uploads/ftp/GsiReport/2009/Shirav-Shwartz-Moshe-GSI-31-2009.pdf גאוכימיה של סחף נחלים וקרקעות במרחב הגליל המערבי - כרמל] משה שירב-שורץ, שמעון אילני, לודביג הליץ, אולגה יופה, המכון הגאולוגי, משרד התשיות הלאומיות, דצמבר 2009 </ref> אולם איש לא התייחס למחקר זה. בעקבות שערוריה תקשורתית עקב הדלפות מידע שלכאורה מצביע על היקפי ראש קטנים ומשקל קטן של ילודים באיזורים מסויימים בחיפה נחשף המחקר לתקשורת. לטענת שוורץ, "אין צורך במחקרים כדי להבין מה שידעו במשך שנים... המגמה הזאת היא דבר שידוע כבר שנים, אבל זה לא הזיז לאיש...הייתה אמונה של 'כן, אנחנו יודעים שזה מזוהם', לא התרגשו יותר מדי".<ref>[http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4761073,00.html מחקרי העבר: "ידעו שמזוהם ולא התרגשו"] על המחקר של ד"ר משה שוורץ-שירב משנת 2009 על אדמות מזוהמות בחיפה, אילנה קוריאל, ynet 03.02.16</ref>
ד"ר משה שוורץ-שירב, חוקר במכון הגאולוגי במשרד התשתיות, פרסם ב-2009 מחקר על [[זיהום קרקע בישראל|זיהום קרקע באיזור הגליל המערבי וחיפה]] שהראה מקרים רבים של זיהום ב[[מתכות כבדות]] [[גורם מסרטן|מסרטנות]] ורעילות מאד כמו [[אורניום]], [[ארסן]], [[קדמיום]], [[עופרת]], [[כרום]] ועוד.<ref>[http://www.gsi.gov.il/_uploads/ftp/GsiReport/2009/Shirav-Shwartz-Moshe-GSI-31-2009.pdf גאוכימיה של סחף נחלים וקרקעות במרחב הגליל המערבי - כרמל] משה שירב-שורץ, שמעון אילני, לודביג הליץ, אולגה יופה, המכון הגאולוגי, משרד התשיות הלאומיות, דצמבר 2009 </ref> אולם איש לא התייחס למחקר זה. בעקבות שערוריה תקשורתית עקב הדלפות מידע שלכאורה מצביע על היקפי ראש קטנים ומשקל קטן של ילודים באיזורים מסויימים בחיפה נחשף המחקר לתקשורת. לטענת שוורץ, "אין צורך במחקרים כדי להבין מה שידעו במשך שנים... המגמה הזאת היא דבר שידוע כבר שנים, אבל זה לא הזיז לאיש...הייתה אמונה של 'כן, אנחנו יודעים שזה מזוהם', לא התרגשו יותר מדי".<ref>[http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4761073,00.html מחקרי העבר: "ידעו שמזוהם ולא התרגשו"] על המחקר של ד"ר משה שוורץ-שירב משנת 2009 על אדמות מזוהמות בחיפה, אילנה קוריאל, ynet 03.02.16</ref>
==הכחשת זיהום והתאוריה הכלכלית==
ב[[חקר הכלכלה|תאוריה הכלכלית]] [[כלכלה נאו-קלאסית]], זיהום מוצג לרוב כסוג של [[כשל שוק]] מסוג [[השפעה חיצונית]] - כלומר עלות של הייצור שבמקום להיות מוטלת על היצרן או הצרכן (באופן גלוי) מוטלת על סוכנים כלכליים אחרים, לדוגמה שכני המפעל. תאור זה משווה בין זיהום לבין סבסוד של המפעל על ידי מס מיוחד שמוטל על חלק מתושבי האיזור. משפטנים וכלכלנים משתמשים לעיתים ב[[חוק קואס]] כדי להסביר כי יש כאן שני צדדים שווים שצריכים להתמקח בשאלה למי שייכות הזכויות.
הכללת הכחשת זיהום בניתוח הכלכלי מדגישה שזיהום הוא לא רק כשל שוק מסוג השפעה חיצונית, אלא מעורבים בו גם כשלי שוק אחרים. בין היתר - [[מידע א-סימטרי]], [[עלויות עסקה]], [[מוצר ציבורי]] ו[[רציונליות חסומה]] ([[כלכלה התנהגותית]]).
בתאוריה הכלכלית אוויר נקי הוא סוג של [[מוצר ציבורי]] - מוצר או שירות שהוא בעל תכונות של חוסר-בלעדיות בצריכה ( שקשה למנוע מאנשים להנות מהמוצר אפילו אם הם לא שילמו עליו) וגם בלתי יריבי (מוצר שהשימוש בו על-ידי אדם אחד, לא מקטין את זמינת המוצר לאנשים אחרים). הצירוף של שתי התכונות האלה יחד מגדיר מוצר כ"מוצר ציבורי" (ללא קשר לשאלה מי באמת מספק את המוצר הזה). אם יש אוויר נקי כולם נהנים מכך, גם אם לא שילמו על כך דבר. קשה למנוע מישהו גישה לאוויר נקי. משום כך אוויר נקי הוא מוצר ציבורי, מכאן שזיהום אוויר לדוגמה הוא לא רק השפעה חיצונית אלא גם פגיעה ב[[מוצר ציבורי]] (בניגוד לכך אם מישהו מעשן לידי, או אני שכן של עסק מרעיש מדובר בהשפעה חיצונית שהיא לא מוצר ציבורי שכן הנפגע העיקרי הוא אדם אחד ולא ציבור שלם). בספר [[הלוגיקה של פעולה קבוצתית (ספר)|הלוגיקה של פעולה קבוצתית ]], מצביע הכלכלן [[מנסור אולסון]], על בעיה במוצרים ציבוריים והיא שלקבוצה קטנה ומצומצמת שמרוויחה מפגיעה במוצר הציבורי קל להתארגן מול קבוצה רחבה שנפגעת מפגיעה במוצר זה - היות ולאנשים בקבוצה הרחבה יש אינטרס שמישהו אחר ימנע את הבעיה עבורם. ככל שהקבוצה הנפגעת גדולה יותר, כך קל יותר לפוגעים להמשיך במצב זה ולנפגעים לעצור אותם. הכחשת זיהום מקשה על הציבור לדעת שהוא נפגע. בכך היא פועלת בשני כיוונים - מצד אחד היא מקטינה את מספר מתנגדי הזיהום ובכך מקטינה בעיה של טרמפיסטים, שכן השפעתו של כל אדם במאבק היא גדולה יותר. מצד שני חלק ניכר מהכסף שמועבר מהנפגעים לפוגעים מועבר בלי שהנפגעים מודעים בכלל לעברה זו, כך שהיכולות הכספיות של שני הצדדים אינו זהה - צד אחד נהנה מהכנסות גבוהות על קיום הזיהום, אבל הצד השני לא רק נתקל בעלויות עסקה ובעיית טרמפיסט באיסוף כסף למאבק בזיהום, אלא עליו להתמודד עם כך שרוב הכסף שנאבד הוא כסף של אנשים שלא מודעים לכך.
בתאוריה הכלכלית הנאו-קלאסית לכל הסוכנים יש [[מידע מלא]] על מצב הענינים בשוק ובעולם - כך שנפגעים מהזיהום יודעים במדוייק את כמויות הזיהום, השפעתו על הבריאות שלהם, הנזק הכלכלי שנגרם להם וזהות הפוגעים. בעולם האמיתי מידע כזה אינו זמין בקלות והוא דורש השקעה של כסף רב, מאמץ מחקרי, שיתוף פעולה מצד גורמים רבים, כולל המפעלים, וזמן. מכאן שלא רק שזיהום הוא פגיעה במוצר ציבור, גם המידע על הזיהום הוא [[מוצר ציבורי]] - שכן מידע כזה יכול להועיל לי גם אם לא שילמתי עליו (לדוגמה כדי להחליט איפה לגור) מידע הוא באופן כללי בלתי יריבי - אם אני השתמשתי בו הדבר לא מונע הנאה ממנו על ידי אדם אחר. גם לגבי המידע על הזיהום לא ברור מי יאסוף אותו - האינטרס לתשלום מידע על הזיהום מחולק על פני תושבים רבים, ולמדינה לא תמיד יש אינטרס לאסוף מידע מדוייק או להציג את המידע לציבור.
בזיהום קיימים מספר היבטים של מידע א-סימטרי שכן היצרנים יודעים הרבה יותר על כמות הזיהום ועל השפעות בריאותיות שיכולות להיות לו, לעומת שכני המפעל. שכני המפעל ורופאים יודעים יותר טוב מה מצבם הבריאותי. חברות ביטוח יכולות להיות בעמדה להבין את השפעת מקום המגורים על בריאות תושבי האיזור. אם רוצים להפעיל את חוק קואס יש צורך שכל צורות המידע האלה יהיו זמינות לכל באופן שווה, וכי לא יהיו עלויות עסקה למיקוח. הכחשת זיהום מעלה את עלויות העסקה (שכן היא מוסיפה רעש למידע) והיא אחד הגורמים מדוע הפעלת חוק קואס אינה ישימה לגבי רוב סוגי הזיהום (היבט אחר הוא שזיהום עלול לגרום בעיות ארוכות טווח גם לדורות הבאים שאינם יכולים להתמקח על הזכויות שלהם).
הכחשת זיהום מצד מקבלי החלטות (עקב חשיבת יחד) והדחקת זיהום (מצד עובדים ותושבים שחשופים לזיהום) הם היבטים של כשל שוק מסוג רציונליות חסומה. בין היתר התשובה לשאלות כמו כמה אתה מוכן לשלם כדי שלא יהיה זיהום באיזור שלך תלוי בצורת הצגת השאלה והיבטים נוספים הנחקרים ב[[כלכלה התנהגותית]]. בספר [[האמת על באמת (ספר|האמת על באמת]] הכלכלן [[דן אריאלי]] דן בשאלה מדוע וכיצד אנשים מבצעים שונות של רמייה, פגיעה באחרים או עבירות על החוק. אריאלי נעזר בניסויים שונים כדי לבחון התנהגות של סוכנים כלכליים. הוא דוחה את התאוריה הרציונלית של פשע, ומתאר את תאוריית "עיגול פינות" - לגבי רוב האנשים, כאשר הם פוגעים באחרים (או בעצמם בעתיד), עליהם להסביר לעצמם (ואוליגם לחברים קרובים) כי מה שהם עושים הוא לגיטימי בגלל הצדקות שונות ומשונות (לדוגמה "כולם עושים זאת") - עליהם קודם כל לשקר לעצמם בצורה מספיק משכנעת, כדי לשמור על דימוי עצמי של אדם ישר ומוסרי. היבט זה רלבנטי בעיקר לגורמים שמשתפים פעולה על הזיהום - פקידים, מומחים ועובדים שיודעים מידע על הנושא אבל מסתירים אותו מהציבור או לא פועלים לפיו כמתחייב מתפקידם.
==ראו גם==
==ראו גם==