47,332
עריכות
שינויים
←הביקורת על התאוריה של הפירמה
==ביוגרפיה==
==ביוגרפיה==
קין נולד בסידני, אוסטרליה, בשנת 1953. אביו היה מנהל בנק. קין סיים תואר ראשון באומנות ב-1974 ובמשפטים ב-1976, שניהם באוניברסיטת סינדי. לאחר מכן הוא קיבל תעודת הוראה בקולג' המורים של סינדי בשנת 1977. בשנת 1990 הוא סיים את התואר השני ב[[חקר הכלכלה|כלכלה]] וב[[כלכלה היסטורית]] באוניברסיטת ניו-סאות'-ווילס, הוא קיבל תואר דוקטור בכלכלה באותה אוניברסיטה בשנת 1998.
קין נולד בסידני, אוסטרליה, בשנת 1953. אביו היה מנהל בנק. קין סיים תואר ראשון באומנות ב-1974 ובמשפטים ב-1976, שניהם באוניברסיטת סינדי. לאחר מכן הוא קיבל תעודת הוראה בקולג' המורים של סינדי בשנת 1977. בשנת 1990 הוא סיים את התואר השני ב[[חקר הכלכלה|כלכלה]] וב[[כלכלה היסטורית]] באוניברסיטת ניו-סאות'-ווילס, הוא קיבל תואר דוקטור בכלכלה באותה אוניברסיטה בשנת 1998.
==ביקורת על תורת הצרכן הנאו קלאסית==
קין תוקף את תאוריית [[תאוריית העדפה הנגלית]] שהיא אחד היסודות של [[תורת הצרכן]] הנאו-קלאסית. קין מציין כי ניסויים שנעשו כדי לנסות לאמת את התאוריה עם נסיינים אנושיים הסתיימו בכשלון כאשר בדקו את התאוירה עם 8 מוצרים שונים. כדי לאפשר את נכונות התאוריה בניסוי יש צורך בסוג של "טשטוש" שבהם העדפות של הצרכנים לאורך עקומות האדישות הן מעט רנדמליות. אלא שסוג כזה של טשטוש יוצר מצב שבו יכולת הנבוי של התאוריה נמוכה מאד ואין הבדל בינה לבין ניבוי רנדמולי. מכאן ניתן לקפוץ למסקנה כי הצרכנים "אינם ראציונלים". קין תוקף מסקנה זו וטוען שהצרכנים הם ראציונלים, אבל יש בעיה בתאוריה עצמה שמניחה בצורה משתמעת הנחות לא הגיוניות על סיבוכיות החישוב.
התאוריה מניחה במפורש הנחות כמו [[ראציונליות]] של הצרכנים, אבל היא מניחה בצורה משתמעת גם כוח חישוב אינסופי. קין טוען כי דבר זה גורם לתאוריה להיות "מודל צעצוע" שמתאים ל-2 מוצרים, אבל נסיון להרחיב אותו לחיים האמיתיים נכשל.
קין מציין כי התאוריה מוצגת כמעט תמיד כהשוואה בין שני מוצרים אבל לא יותר. לרוב לא מוצגים הגרפים של התאוריה עם ערכים בדידים , כמו "0,1,2,3,4,5 בננות" מול "0,1,2,3,4 תפוזים". כאשר מבצעים דבר כזה רואים שצרכן שרוצה לבצע השוואה של סלים עם שני מוצרים אלה, צריך לבחור בין 20 אפשרויות שונות של סלים (4*5 אפשרויות שונות) - לדוגמה הסל "0 תפוזים, ו3 בננות ב-12 שקלים" מול "2 תפוזים, ו-1 בננות ב-10 שקלים" וכו'. וכך השוואה בין 20 סלים שונים. אם רוצים להשוות עם עוד מוצר - לדוגמה לשקול את האפשרות לקנות 0-5 תפוחים, נקבל כבר 100 אפשרויות של סלים שונים שצריך להשוות ביניהם. הבעיה היא שמדובר בבעיה חישובית שגדלה [[גידול מעריכי|באופן מעריכי]] - אם יש לנו X סלים אפשריים, הוספה של עוד מוצר לסל שאולי נרצה לקנות, בכמות אפשרית של עד n פריטים, גורמת לכך שיש צורך להגדיל את מרחב האפשרויות של הבעיה פי n, כלומר יש לנו X כפול n אפשרויות לבחור.
קין שואל מה יקרה לצרכן שיכנס למכולת קטנה שיש בה 100 סוגי מוצרים שונים, וירצה רק לבחור אם לקנות כמות של 1 פריט מכל אחד מסוגי המוצרים, או לקנות 0. כך שאת הקנייה שלו ניתן לתאר בצורת ווקטור של אפסים ואחדים (0 בננה, 1 אגס, 0 סבון, 1 תפוח, 1 לחם וכו'). כמות הסלים שצריך לשקול גדלה באופן מעריכי לפי חזקת 2, כך שעם 100 מוצרים הצרכן צריך לבצע השוואה של 2 בחזקת 100 אפשרויות שונות. מספר זה הוא 1.2676506 כפול 10 בחזקת 30. כלומר בערך 1,267,650,600,000,000,000,000,000,000,000 אבל מספר זה גדול מגילו של הייקום בשניות (4.09968 כפול 10 בחזקת 17). ברור לכן שצרכנים אינם מבצעים השוואה כזו של סלים ולכן אינם יכולים לבצע "מיקסום" של התועלת שלהם כמו שהתאוריה מניחה שהם מבצעים. סוג כזה של בעיות נקרא בעיות np קשות (בתורת הסיבוכיות) והוא הופך בלתי אפשרי לפתרון בצורה ישירה - אם יש פתרון לבעיה כזו הוא מחייב סוג של היורסטיקה או ניחוש - אבל דבר זה פרושו גם שלא בהכרח מגיעים לפתרון אופטימילי בין כל הפתרונות האפשריים, ואפילו לא בהכרח ניתן לוודא את האופטמיליות של פתרון כזה אם מישהו נותן לנו אותו מן המוכן. הצרכן חייב לכן לבצע סוגים שונים של היורסטיקות - לדוגמה הוא מעדיף מוצרים שהוא כבר מכיר, הוא משווה בין מוצרים בקטגוריה דומה (לדוגמה רק בין ירקות לבין ירקות ולא בין עגבניה לבין גבינה) ועוד.
==הביקורת על התאוריה של הפירמה==
==הביקורת על התאוריה של הפירמה==
בספר שלו, כמו גם במצגת, קין תוקף מבחינה תאורטית-מתמטית ואמפירית את המוסכמות המקובלת ב[[כלכלה נאו קלאסית|כלכלה הנאו קלאסית]] ו[[בתורת המשחקים]].
בספר שלו, קין תוקף מבחינה תאורטית-מתמטית ואמפירית את המוסכמות המקובלת ב[[כלכלה נאו קלאסית|כלכלה הנאו קלאסית]] ו[[בתורת המשחקים]].
;התאוריה אלפרד מרשל:
על פי [[אלפרד מרשל]], קיימת [[עקומת ביקוש]] של הצרכנים ו[[עקומת היצע]] של היצרנים, דבר מניב את [[שיווי המשקל]] ב[[שוק משוכלל]]. לפי הרוד, פירמה שרוצה למקסם רווח, רוצה להשוות את התגמול השולי לעלות השולית ועקב כך יגרם אובדן רווחה. כדי לחזור לתוצאה המקורית יש צורך להניח שקיימת [[תחרות משוכללת]].
על פי ההנחה של התאוריה הנאו-קלאסית בתחרות משוכללת יש "כמות גדולה" של יצרנים. על פי ההנחה הפירמה היא Price Taker, היא לא יכולה להשפיע על המחיר של העסקה, והיא מוכרת כל מוצר בדיוק באותו מחיר. במילים אחרות הפירמה הבודדת רואה את הביקוש הניצב מולה כקו אופקי ישר. מצב זה מתואר על ידי המשוואה dp/dq =0 - השינוי במחיר של פירמה עקב שינוי בכמות יהיה אפס.
הפירמה תייצר בנקודה בה [[עלות שולית|העלות השולית]] שווה למחיר השוק, או במינוח מתמטי Mc=p. עקומת ההיצע המצרפי (היצע של כלל הפירמות), מתקבלת כסכום של עקומות העלות השוליות. יש לשים לב שברמת השוק כולו dP/dQ <0 (עקומת ההיצע של כלל היצרנים יורדת משמאל לימין). דבר זה מחזיר את התוצאה של מקסום הרווחה על ידי השוק.
;מונופול הוא "דבר רע":
התוצאה הסטנדרטית של חשיבה זו היא ש[[מונופול]] הוא דבר "רע" היות והוא גורם לאובדן רווחה. מונופול ממקסם רווח על ידי השוואה של העלות השולית עם התגמול השולי, והמחיר במנופול הינו גדול יותר מאשר העלות השולית (P>MC(Q. לעומת זאת, פרימות בתחרות משוכללת גם כן משוות את העלות השולית עם התגמול השולי, אבל התגמול השולי שווה למחיר. לעומתן מונופול גורם לאובדן רווחה כוללת בשוק - סך הרווחה של הצרכנים והיצרנים היא נמוכה יותר לעומת מצב המתקבל בתחרות משכוללת עם יצרנים רבים.
;הביקורת על התאוריה:
קין טוען שמבחינה מתמטית הכלכלנים טועים - עקומת הביקוש הניצבת בפני פירמה בודדת לא יכולה להיות עם שיפוע אפס. היבט זה הוצג כבר ב 1957 על ידי ג'ורג' סטיגלר (George Stigler). אם פירמות אינן מגיבות האחת לפעולות של השניה, אזי עקומת הביקוש שניצבת בפני פירמה בודדת לא יכולה להיות בעלת שיפוע אפס. ג'ורג' סטיגלר (כלכלן נאו קלאסי בולט) Perfect competition historically contemplated”, Journal of Political Economy, 65: 1-17 הדרך לצאת מכך להניח שיש אינסוף פירמות. כל מספר קטן מאינסוף יתן סתירה של חוק החיבור לנגזרות. האינטואיציה הגרפית לנושא זה היא ששיפוע של עקומה לא הופך להיות אפס כאשר מבצעים "זום אין" - אם עקומת הביקוש של כלל השוק יורדת מטה בשיפוע מסויים, אזי כל חלק קטן שלה משתפע מטה בדיוק באותו השיפוע. יוצא מכאן שפירמות תמיד רואות שיפוע יורד - הן מסוגלות למכור כמות גדולה יותר ולהציע מחיר זול יותר גם כאשר יש כמות גדולה של מוכרים.
אם פירמות אינן מגיבות האחת לפעולות של השניה, אזי עקומת הביקוש שניצבת בפני פירמה בודדת לא יכולה להיות בעלת שיפוע אפס. ג'ורג' סטיגלר (כלכלן נאו קלאסי בולט)
Perfect competition historically contemplated”, Journal of Political Economy, 65: 1-17
קין טוען גם השוואה של התפוקה השולית עם העלות השולית לא מביאה למקסום רווח - היות והשוואה כזו מתעלמת מהיכולת להשיא רווח על ידי שינויים הנובעים משינויים בביקוש על פני זמן. כאשר מסתכלים על נגזרות של ביקוש והיצע ללא גזירה של שינוי הביקוש על פני זמן, מתקבל הרושם המוטעה שנגזרת הביקוש היא אפס. קין הוא טוען שגם לתורת המשחקים יש בעיה.
==ספרים==
==ספרים==