שינויים

[[קובץ:Why Nations Fail.jpg|ממוזער|250px|עטיפת הספר "מדוע אומות נכשלות"]]

[[קובץ:Why Nations Fail.jpg|ממוזער|250px|עטיפת הספר "מדוע אומות נכשלות"]]

הספר מספק דוגמאות היסטוריות לטענה שהצלחה כלכלית של מדינות, כפי שהיא נמדדת ב[[צמיחה כלכלית]] נקבעת על ידי המוסדות הפוליטיים שיש במדינות או באיזורים. '''[[מוסדות משתפים]]''' (inclusive institutions) הם מוסדות שבם יש [[ביזור]] של הכוח הפוליי ואין בהם ריכוזיות של הכוח הפוליטי או הכלכלי והן משגשגות וחדשניות תחת שלטון חוק הוגן ודמוקרטי, בעל מערכת שיפוטית עצמאית מהשלטון וזכויות קניין, לעומתם יש מוסדות נצלניים או לקחניים (extractive institutions) שמנצלים את כוחם כדי לשאוב משאבים, כוח כלכלי וכוח פוליטי או תרבותי מתוך הציבור אל אליטה מסויימת.  

הספר מספק דוגמאות היסטוריות לטענה שהצלחה כלכלית של מדינות, כפי שהיא נמדדת ב[[צמיחה כלכלית]] נקבעת על ידי המוסדות הפוליטיים שיש במדינות או באיזורים. '''[[מוסדות משתפים]]''' (inclusive institutions) הם מוסדות שבם יש [[ביזור]] של הכוח הפוליטי ואין בהם ריכוזיות של הכוח הפוליטי או [[ריכוזיות כלכלית]] והן משגשגות וחדשניות תחת שלטון חוק הוגן ודמוקרטי, בעל מערכת שיפוטית עצמאית מהשלטון ו[[זכויות קניין]], לעומתם יש '''מוסדות נצלניים''' או לקחניים (extractive institutions) שמנצלים את כוחם כדי לשאוב משאבים, כוח כלכלי וכוח פוליטי או תרבותי מתוך הציבור אל אליטה מסויימת.  

לפי הספר המוסדות הפוליטיים הם חשובים בהרבה יחסית לגאוגרפיה, משאבים או תרבות. כמו כן הספר טוען שחופש כלכלי ומוסדות משתפים ודמוקרטיים מביאים לשגשוג כלכלי (צמיחה כלכלית) אך צמיחה כלכלית אינה בהכרח מובילה לדמוקרטיה. מדינות כמו בריטניה או ארצות הברית הפכו לעשירות בגלל שאזרחיהן מרדו באליטות שששלטו בכוח ויצרו חברה דמוקרטית יותר שבה הזכויות הפוליטיות הוקצו באופן רחב יותר ושהממשלה בהן היתה קשובה והיתה צריכה לתת דין וחשבון מקיף יותר בפני האזרחים שלה. במדינות אלה, חלקים גדולים מהאוכלוסיה יכלו לנצל הזדמנויות לפיתוח כלכלי. לעומתן, מדינות שנלשטו על ידי אליטות צרות, נחשלו והן עניות ביותר. מדינות שבהן יש מוסדות לקחניים וטוטלאיטראיים נמצאות ב[[מלכוד 22]] של פלוטוקרטיה, דיכוי של [[התפתחות טכנולוגית]] ורעיונות חדשים ובדיכוי של חופש אישי וכלכלי.  

לפי הספר המוסדות הפוליטיים הם חשובים בהרבה יחסית לגאוגרפיה, משאבים או תרבות. כמו כן הספר טוען שחופש כלכלי ומוסדות משתפים ודמוקרטיים מביאים לשגשוג כלכלי (צמיחה כלכלית) אך צמיחה כלכלית אינה בהכרח מובילה לדמוקרטיה. מדינות כמו בריטניה או ארצות הברית הפכו לעשירות בגלל שאזרחיהן מרדו באליטות שששלטו בכוח ויצרו חברה דמוקרטית יותר שבה הזכויות הפוליטיות הוקצו באופן רחב יותר ושהממשלה בהן היתה קשובה והיתה צריכה לתת דין וחשבון מקיף יותר בפני האזרחים שלה. במדינות אלה, חלקים גדולים מהאוכלוסיה יכלו לנצל הזדמנויות לפיתוח כלכלי. לעומתן, מדינות שנלשטו על ידי אליטות צרות, נחשלו והן עניות ביותר. מדינות שבהן יש מוסדות לקחניים וטוטלאיטראיים נמצאות ב[[מלכוד 22]] של פלוטוקרטיה, דיכוי של [[התפתחות טכנולוגית]] ורעיונות חדשים ובדיכוי של חופש אישי וכלכלי.  

הספר מתכתב עם ספרו של [[ג'ארד דיימונד]] [[רובים חיידקים ופלדה]] וטוען כי הסבריו של דיימונד אינם טובים להבדלים בין אומות לאחר שנת 1500, או להבדלים דקים יותר כמו הבדלים דקים, כמו לדוגמה מדוע מדינות שונות באיזור הסהר הפורה התפתחו באופן שונה.  

הספר מתכתב עם ספרו של [[ג'ארד דיימונד]] [[רובים חיידקים ופלדה]] וטוען כי הסבריו של דיימונד אינם טובים להבדלים בין אומות לאחר שנת 1500, או להבדלים דקים יותר, כמו לדוגמה מדוע מדינות שונות באיזור הסהר הפורה התפתחו באופן שונה.  

==ביקורות==

==ביקורות==

מבקרים רבים מהללים את הספר, כולל Charles C. Mann עורך משותף לסיינס, Atlantic Monthly וווירד. גם תומס פרידמן משבח את הספר.  

מבקרים רבים מהללים את הספר, כולל Charles C. Mann עורך משותף לסיינס, Atlantic Monthly וווירד. גם העיתונאי [[תומס פרידמן]] משבח את הספר.  

ביקורת אחת על הספר הוא שהכותבים לא הציגו די עובדות סטטיסטיות ומסגרת טיעונים יותר עמידה לבחינה כדי לתמוך בטענות שלהם.  

ביקורת אחת על הספר הוא שהכותבים לא הציגו די עובדות סטטיסטיות ומסגרת טיעונים יותר עמידה לבחינה כדי לתמוך בטענות שלהם.  

כלכלן הפיתוח [[ג'פרי זאקס]] מבקר את הספר בטענה שהוא מתעלם מגורמי השפעה נוספים, כמו גאוגרפיה.  

כלכלן הפיתוח [[ג'פרי זאקס]] מבקר את הספר בטענה שהוא מתעלם מגורמי השפעה נוספים, כמו גאוגרפיה.  

==ראו גם==

==ראו גם==