47,332
עריכות
שינויים
אין תקציר עריכה
'''צריכת ראווה''' (conspicuous consumption) היא הוצאת כסף לשם קניית מוצרי ושירותי יוקרה, כדי להפגין בצורה פומבית את העושר, הכוח הכלכלי, או את ההכנסה של הצרכן. מבחינה סוציולוגית, הצגה כזו מבוצעת כדי לנסות להשיג או לשמור על מעמד חברתי.
'''צריכת ראווה''' (conspicuous consumption) היא הוצאת כסף לשם קניית מוצרי ושירותי יוקרה, כדי להפגין בצורה פומבית את העושר, הכוח הכלכלי, או את ההכנסה של הצרכן. מבחינה סוציולוגית, הצגה כזו מבוצעת כדי לנסות להשיג או לשמור על מעמד חברתי.
המונח נטבע על על ידי הכלכלן והסוציולוג האמריקאי [[תורסטין וובלן]] בספרו "תורת שכבת הפנאי", שיצא לאור בסוף המאה ה-19. מושג דומה הוא '''invidious consumption''', הוא צריכת ראווה של שירותים ומוצרים שנועדו להגדיל את הקנאה של אנשים אחרים, כדי להפגין את מעמדו הגבוה של הקונה.
המונח נטבע על על ידי הכלכלן והסוציולוג האמריקאי [[תורסטין וובלן]] בספרו "תורת שכבת הפנאי", שיצא לאור בסוף המאה ה-19. מושג דומה הוא '''invidious consumption''', הוא צריכת ראווה של שירותים ומוצרים שנועדו להגדיל את הקנאה של אנשים אחרים, כדי להפגין את מעמדו הגבוה של הקונה.
מושגים דומים מתחומים שונים הם- תורת הסינגלים (בתחום של [[מידע א-סימטרי]]) שבה פרט נוקט פעולה קשה רק כדי לשדר סינגל על המסוגלות שלו. לדוגמה בהנחה שלימודים באוניברסיטה אינם תורמים ידע נחוץ לעבודה, יש להם ערך בכך שמי ששקדן יותר (אך גם עשיר יותר) יכול להתקבל ולעבור אותם. מונח דומה הוא תאוריית ההכבדה - מתחום ה[[אובולוציה הביולוגית]] שבה במינים שונים מתפחתות תכונות שעשויות להכביד על הפרט ולהקשות עליו את השרידה, אבל תכונות אלה מאותתות לבנות זוג פוטנציאליות על הכשרון הרב של הפרט, שהצליח לשרוד למרות התנאי המכביד הזה. הסבר זה ניתן לדומה לזנבו הארוך והמפואר של הטווס הזכר שמקשה עליו את השרידה בטבע.
דוגמאות לצריכת ראווה ניתן לראות בקניית תכשיטים מאוד יקרים, חפצי אומנות, אוספים למיניהם, מכוניות יוקרה, וכן הלאה. תיתכן צריכת ראווה של פריט פונקציונלי או יומיומי, שיש לו תכונות של הפגנת עושר, לדוגמה פריטי אופנה יוקרתיים, אכילה במסעדות יוקרה, טיסות לנופשים, מטבחי יוקרה, מטוסים פרטיים, דירות פאר, יאכטות וכו' - כך בעוד דירה היא מוצר כלכלי איכותי, חלק מהותי מתפקודה של דירת פאר או אחוזה אינו כדי לספק שירותי דיור אלא כדי להפגין עושר עבור אחרים.
==היכולת של מוצרים לשמש כסמני סטטוס==
היכולת של מוצרים ושירותים לסמן באופן אמין על עושר יכולה להשתנות עם השנים, בהתאם ליוקרה היחסית שלהם. כך לדוגמה תכשיטי זהב היו בעבר סממנים של עושר שכן רק המעמדות העשירים יכלו להחזיק בהם. דבר זה השתנה עם השנים בגלל העליה היחסית בערך השכר ביחס לזהב. דוגמה לסממנים דומים הם מוצרים שבעבר היו מוצרי יוקרה כמו שעונים בכלל ושעוני זהב בפרט. דוגמה לשימוש בזהב כסמל יוקרה שעבד עליו הכלח הם גברים ממעמד נמוך שהולכים עם כמות גדולה של שרשראות זהב (גורמטים). היות ותכשיטי זהב כלעצמם כבר אינם יכולים לסמן כסמל סטטוס אמין, יש צורך לעבור לצורות אמינות יותר של סיגנל חברתי כגון שעוני יוקרה של מעצבים, תכשיטי מעצבים ואו תכשיטים שיש בהן אבני חן ויהלומים.
דוגמה נוספת לשינוי ביכולת של מוצרים לסמן עצמם כמוצרי יוקרה הן בגדים ושטיחים. בעבר בדים, בגדים ושטיחים היו תוצאה של מלאכת יד, שדרשה שעות עבודה רבות, ולכן מחירם היה גבוה מאד. משום כך רק העשירים יכלו להרשות לעצמם שטיח ארוג או כמות גדולה של בגדים. עם התקדמות המיכון במסגרת [[המהפכה התעשייתית]] איבדו רוב הבגדים והשטיחים את היכולת שלהם כאמצעי אמין לשדר יוקרה.
==צריכת ראווה באופנה==
אחד המושגים הראשונים שבהם השתמש ובלן לתאור צריכת ראווה הוא אופנה. לפי ובלן מעמד הפנאי מייצר אופנה מסויימת כדי להתבלט מעל מעמדות אחרים, המעמדות האחרים מנסים לחכות את המעמד השליט וכאשר הם עושים זאת בהצלחה, המעמד השליט מייצר אופנה חדשה. דוגמה מוחשית של תהליך כזה היתה באירופה מאז ימי הביניים, בה היו תקופות שבהן נאסר על אנשים ממעמדות נמוכים ללבוש בגדים של מעמדות עליונים.
בתקופות לפני [[המהפכה התעשייתית]] ובחלקה של התקופה גם לאחריה, מחירם שם בדים היה יקר מאד. כך שלרוב האנשים היו בגד אחד או שניים (במקרה הטוב - בגד אחד ליום-יום, והשני לשבת ולימי חג), כך שגם ללא איום חוקי או בטאבו חברתי, לבוש היה כלי אפקטיבי לאיתות על עושרו של אדם. אדם ממעמד נמוך לא היה יכול להרשות לעצמו לרכוש בגדים מורכבים ויקרים שהיו בידי האצולה. בהמשך, כדי לשמור על הבדלים בין מעמדות היה ניתן להשתמש בבדים יקרים יותר (לדוגמה משי) או בדוגמאות מורכבות. היבט זה של הבגדים כאות אמין למעמד חברתי הלך והתרופף במהלך המאה ה-20, בגלל שיחסית להכנסה הממוצעת, מחירם של הבדים והבגדים בכלל הלך וירד.
דוגמה בולטת לצריכת ראווה או צריכה מבדלת המעידה על מעמדות, היא "חליפת מנהלים" שהיא גם יקרה יותר, לעיתים בהירה וקשה לנקיון. בלבוש זה המנהל בקו ייצור תעשייתי אינו יכול לבצע בעצמו שום עבודה ללא סיכון של החליפה שלו, ולכן גם הוא וגם הפועלים שלו מבינים שהוא לא יכול לסייע להם לעבוד או לפתור בעיה במפעל אלא על ידי מתן עצות או הוראות לעובדים האחרים.
דוגמה מודרנית בולטת לצריכת ראווה היא מותגים בכלל ומותגים של מעצבים מפורסמים בפרט. בעוד שבמותגים יש לפעמים פערים באיכות, במותגי איכות, קשה מאד להבדיל בין המותג המקורי לבין המותג המזוייף ויש תעשייה פורחת של "זיוף" מוצרי מותגים. הכלכלן [[דן אריאלי]] דן בספר [[האמת על באמת]] בתופעה של זיוף מותגים ובהשפעה שיש לצרכנים שרכשו מותגים כאלה (או מוצרים מזוייפים) ובשהפעה שיש לכך על הנכונות שלהם לרמות.
ביקורת על המודל של ובלן בתחום האופנה, מציינת כי המודל שלו אינו אוניברסלי. במהלך המאה ה-20 היו מקרים שבהם אופנות הוכתבו לאו דווקא מלמעלה למטה, אלא להפך - מלמטה למעלה. כך לדוגמה מכנסי ג'ינס וחולצות טי, שהם פריטי לבוש זולים לייצור, קלים וזולים לתחזוקה ובעלי עמידות גבוהה, נכנסו כאופנה פופלארית. דבר דומה התרחש עם לבוש בגדים במאה ה-18 - לבוש פשוט שהגיע מאנגליה הכפרית שכלל חולצה, וסט, מקטורן קצר (ג'אקט), ומכנסיים דחופים לתוך מגפיים לא גבוהים והתפשט ברחבי אירופה [http://bezalel.secured.co.il/zope/home/he/1126095346/1126096534-merzel]
דבר זה נבע הן מכך שפריטי לבוש כלליים מהווים מאז הוזלת הביגוד סינגל פחות טוב לעושר כלכלי. ואולי גם מסיבות אחרות - בגלל שינויים ב[[מיתוס|מתוסים]] חברתיים שהשתנו בחברה במהלך אמצע המאה ה-20 -מחברה מעמדית עם אי שוויון גבוה שבה כולם מנסים להגיע לראש הפרמידה ולהיות מוכבדים, לחברה שמגדישה את השוויון, לפחות מן השפה לחוץ - ושבה גם אנשים מפורסמים מנסים למתג את עצמם כ"חלק מהחברה" - לדוגמה על ידי פרסומם בשמם הפרטי או על ידי לבוש פשוט. כדי להדגיש את זה שהם בעצם "חלק מהעם" ולא מעמד עליון נפרד. היבטים אלה מרזמים שהאינטרס של המעמד העליון לבדל את עצמו משאר החברה, אינו קבוע בהכרח. יש נסיבות שבהן בידול כזה נתפס כיותר לגיטמי, ונסיבות שבהן הוא נתפס כמזיק.
בניגוד לתפיסה של ובלן, תהליך אבולוציוני לא מונע תמיד רק על ידי החזקים ביותר, אלא גם על ידי כוחות אחרים, ואופנה לאו תמיד נועדה כדי להצהיר על מכובדות. גם האופנה לא תמיד מקודמת על ידי העשירים ביותר, אלא על ידי "מובילי אופנה" שיש להם אינטרס לבחור בפריטי אופנה שיבדלו אותם מאנשים אחרים. דוגמה לקבוצה כזו הן נשים צעירות ויפות. לאו יש אינטרס לבדל את עצמן מנשים מבוגרות יותר ופחות מושכות מבחינה מינית. כך אופנה שמוכתבת על ידי צעירות מקדמת לעיתים קרובות חשיפה של איברים שונים בגוף (ירכיים, מתניים, כתפיים, שדיים וכו') שנשים פחות מושכות מתקשות יותר לחשוף, ובכך הן מבדלות את עצמן משאר הנשים, עד שרוב הנשים מחכות לבוש זה, ומובילות האופנה פונות ללבוש אחר.
שינוי נוסף שהתרחש הוא שינוי בגודלן של חברות הביגוד ביחס לצרכנים. אם במאה ה-19 הצרכנים, הזמינו את הבגדים מחייטים שהיו עסקים קטנים ועניים, כיום יש בעסקי הביגוד עסקי ענק שמנסים בעצמם להשפיע על טעמי הצרכנים ומנסים לכן להכתיב אופנות. דבר זה מתואר לדוגמה בספר [[נו לוגו]] שבו נעמי קליין מנתחת את הדרך שבה חלק מחברות הביגוד בארצות הברית עובדות. הן מזהות שאנשים לבנים מחכים לבוש של שחורים, ולכן מחדירות מותגים שמיועדים לשחורים, ולאחר מכן מוכרות מותגים דומים ללבנים.
למרות שהמודל של ובלן אינו מתאר את כל התהליכים המכתיבים אופנה בבגדים, הוא עדיין מתאר חלק מתהליכים אלה, כך מעצבי עילית משפיעים על האופנה בקרב אנשים עשירים ומפורסמים ואלה משפיעים הלאה על מעצבים נוספים ועל צרכנים המנסים לחכות אותם.
==מושגים דומים==
מושגים דומים מתחומים שונים הם- תורת הסינגלים (בתחום של [[מידע א-סימטרי]]) שבה פרט נוקט פעולה קשה רק כדי לשדר סינגל על המסוגלות שלו. לדוגמה בהנחה שלימודים באוניברסיטה אינם תורמים ידע נחוץ לעבודה, יש להם ערך בכך שמי ששקדן יותר (אך גם עשיר יותר) יכול להתקבל ולעבור אותם.
מונח דומה הוא תאוריית '''[[עקרון ההכבדה]]''' - מתחום ה[[אובולוציה הביולוגית]] שבה במינים שונים מתפחתות תכונות שעשויות להכביד על הפרט ולהקשות עליו את השרידה, אבל תכונות אלה מאותתות לבנות זוג פוטנציאליות על הכשרון הרב של הפרט, שהצליח לשרוד למרות התנאי המכביד הזה. הסבר זה ניתן לדומה לזנבו הארוך והמפואר של הטווס הזכר שמקשה עליו את השרידה בטבע.
==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
* [http://en.wikipedia.org/wiki/Conspicuous_consumption צריכת ראווה] בויקיפדיה האנגלית
* [http://en.wikipedia.org/wiki/Conspicuous_consumption צריכת ראווה] בויקיפדיה האנגלית
* [http://bezalel.secured.co.il/zope/home/he/1126095346/1126096534-merzel בחינת תקיפות המודל של ת'ורשטיין ובלן (Veblen) בתחום האופנה] שושנה-רוז מרזל, גיליון מספר 1 - קווים מקבילים, חורף 2005
[[קטגוריה:אי שוויון]]
[[קטגוריה:אי שוויון]]
[[קטגוריה:תרבות הצריכה]]
[[קטגוריה:תרבות הצריכה]]