47,332
עריכות
שינויים
←בעיות בניתוח נאו קלאסי לגבי בעיות סביבה
==בעיות בניתוח נאו קלאסי לגבי בעיות סביבה==
==בעיות בניתוח נאו קלאסי לגבי בעיות סביבה==
# הפרדה בין זרם למאגר. הסיפור הנאו קלאסי מתייחס רק לבעית זרם הזיהום. הרמה של זיהום בשנה היא זרם. לעומת זאת, כמות השפכים שכבר נשפכה, היא מאגר. גם אם המפעל אינו מזהם יותר (לדוגמא עקב פשיטת רגל), בעיית הזיהום של מאגר השפכים שלו, לא בהכרח נעלמה.
# אי רברסביליות. במודל של מפעל מזהם, אם המפעל יגרום לזרם גדול מידי של זיהום בנהר, ויקבל כתוצאה מכך קנס גבוה מידי, כל שעליו לעשות הוא להקטין את זרם הזיהום. כיוון שמדובר בנהר (שמייצג זרם ולא מאגר), הבעיה נפתרת על ידי "העלמות הזיהום". אבל אם מסתכלים גם על מאגר -לדוגמא אגם סגור הנמצא במורד הנהר, הרי שאי אפשר להתעלם ממאגר השפכים. מאגר קטן של זיהום, יכול לזהם אגם גדול. בעוד שקל יחסית למנוע את המגע בין המאגר המזוהם (סך מי השפכים) לבין המאגר הלא מזוהם (האגם), הרי שהפרדה בינהם לאחר שהתערבבו היא קשה הרבה יותר. הדבר מהווה דוגמא לקיומו של החוק השני של התרמודינמיקה, שכן הפרדה בין שני מאגרים שהתערבבו פרושה עליה באנתרופיה, והפרדה בינהם פרושה השקעת אנרגיה, ללא תלות בטכנולוגיה שתופעל לקיום ההפרדה הזו.
# אי וודאות. המודל הנאו קלאסי מניח שמתי שהוא (כלומר בזמן שיהיה שוק משוכלל עם הפנמת עלויות) נתייצב על לרמת זיהום, שממנה כבר לא משתלם יותר לזהם. אבל יש 4 סוגים של אי וודאות בתחום.
##ראשית, גם אם היינו יודעים לתמחר את המשאב הסביבתי, איננו יודעים את הנקודה שבה זיהום נוסף יגרום לו נזק בלתי הפיך (אי וודאות בערך הקריטי של המאגר).
## שנית, לא תמיד אנו יודעים את רמות הזיהום הנוכחיות, כלומר, גם אם היינו יודעים את הערך הקריטי, איננו יודעים כמה אנו קרובים אליו (אי וודאות בגודל המאגר המזהם).
## שלישית, כיוון שיש הרבה מזהמים, קשה לדעת את כמות ואיכות הזיהום של כל אחד מהם. אם אכן נחצה הערך הקריטי של הזיהום, לא נוכל לדעת מי מהם גרם לזיהום (אי וודאות בזהות המזהם, דילמת האסיר).
##רביעית, יש לנו אי וודאות לגבי איכות הזיהום ומיקומו, אותה כמות של שפכים יכולה להיות בעל השפעה קטנה במקום אחד, ולהיות בעל השפעה קריטית במקום אחר. סוגים שונים של שפכים יהיו בעלי רעילות שונה, ועשויים גם להגיב בינהם (אי וודאות באיכות הזיהום).
#מודל דינמי רב תקופתי. כיוון שהבעיות נוגעות לא רק לזרמים אלא גם למאגרים, הנבנים על פני זמן, יש צורך במודל רב תקופתי. בחינה שתקיף גם את תיקון הבעיה, והערכה נכונה יותר של הנזק הכלכלי, דורשת הסתכלות דינמית. לדוגמא, אם תיקון המאגר הטבעי יקח 6 שנים, הרי במשך 6 השנים האלו, יש צורך בפתרון חלופי (בהנחה האופטימית שיש כזה בנמצא). הערכת עלות הספקת הפתרון החלופי, צריכה להכנס למידול הבעיה, כבר מראשיתה, ולא להחשב כבעיה נפרדת ומנותקת.
הדגמת הנושא – זיהום מי התהום של ישראל
==הדגמת הנושא – זיהום מי התהום של ישראל==
בחינת זיהום מי התהום בישראל תאפשר לנו לדון ב 3 היבטים :
בחינת זיהום מי התהום בישראל תאפשר לנו לדון ב 3 היבטים :
# מורכבות הבעיה הסביבתית
# הבעיתיות של הניתוח הנאו- קלאסי
# הבעתיות של פתרון הבעיה על ידי מיסוי פיגוביאיני.
בעיית מי התהום בישראל עשויה להראות כבעיה קשה, אולם למעשה מדובר בבעיה בעלת סדר גודל בינוני ביחס לבעיות סביבה אחרות. ראשית. המודעות בקרב הציבור, התקשורת ומקבלי ההחלטות היא גבוה יחסית (בהשוואה לדוגמא להלבנת אלמוגים, פרגמנטציה, פרבור או הכחדת דו חיים). שנית, הבעיה היא לוקאלית ברובה הגדול, כלומר חלק גדול מהצעדים למניעת הזיהום אינו דורש קיומן של אמנות בינלאומיות (בניגוד לבעיות כמו הדלדלות האוזון או שינויי האקלים עקב אפקט החממה). שלישית, יש לנו הבנה טובה יחסית של מהות הבעיה - לעומת בעיות מורכבות יותר שמנגנון הפעולה שלהם אינו ברור (לדוגמא הלבנת אלמוגים או הכחדה של בעלי חיים). רביעית יש לנו חלופות זמניות או חלקיות לחלק מהתפקוד שמספקת המערכת הטבעית – כמו התפלת מי ים ויבוא מים ממדינות אחרות. חמישית, מדובר במערכת שהיא בעיקרה פיזית וכימית ולא מערכת ביולוגית שהיא עדינה, מורכבת ובעלת היזון חוזר והשפעה הדדית מורכבת בהרבה.
בעיית מי התהום בישראל עשויה להראות כבעיה קשה, אולם למעשה מדובר בבעיה בעלת סדר גודל בינוני ביחס לבעיות סביבה אחרות.
כ 2 שלישים ממי השתיה והרחצה של תושבי ישראל מקורם במי התהום. מי התהום מרוכזים בני מאגרים עיקריים (אקוויפרים): מאגר ההר, ומאגר החוף. שליש נוסף מקורו באגם הכנרת. ברמות הנוכחיות של צריכה ואוכלוסיה, יכולים המאגרים במצבם המלא ביותר, להספיק לשימוש של כשנה וחצי. כלומר, אם תעצר כניסת המים למאגרים (עקב איטום הקרקע באספלט או עקב בצורת), ורמות הצריכה הנוכחיות ימשכו, המאגרים יתרוקנו תוך שנה וחצי. מאגרי מי התהום אגורים בקרקע בצורת המזכירה ספוג. מאגרים אלו נמצאים בצורה של פיזור אקראי, של "ספוגים" הנמצאים בתוך שכבות קרקע אחרות שאינן אוגרות מים. הן מקושרות בינם לבין עצמן או הקרקע על ידי סדקים ותעלות קטנות. מתחת לשכבת מי התהום, יש שכבה של מים מלוחים.
# ראשית. המודעות בקרב הציבור, התקשורת ומקבלי ההחלטות היא גבוה יחסית (בהשוואה לדוגמא להלבנת אלמוגים, פרגמנטציה, פרבור או הכחדת דו חיים).
# שנית, הבעיה היא לוקאלית ברובה הגדול, כלומר חלק גדול מהצעדים למניעת הזיהום אינו דורש קיומן של אמנות בינלאומיות (בניגוד לבעיות כמו הדלדלות האוזון או שינויי האקלים עקב אפקט החממה).
# שלישית, יש לנו הבנה טובה יחסית של מהות הבעיה - לעומת בעיות מורכבות יותר שמנגנון הפעולה שלהם אינו ברור (לדוגמא הלבנת אלמוגים או הכחדה של בעלי חיים).
# רביעית יש לנו חלופות זמניות או חלקיות לחלק מהתפקוד שמספקת המערכת הטבעית – כמו התפלת מי ים ויבוא מים ממדינות אחרות.
# חמישית, מדובר במערכת שהיא בעיקרה פיזית וכימית ולא מערכת ביולוגית שהיא עדינה, מורכבת ובעלת היזון חוזר והשפעה הדדית מורכבת בהרבה.
כ 2 שלישים ממי השתיה והרחצה של תושבי ישראל מקורם במי התהום. מי התהום מרוכזים בשני מאגרים עיקריים (אקוויפרים): מאגר ההר, ומאגר החוף. שליש נוסף מקורו באגם הכנרת. ברמות הנוכחיות של צריכה ואוכלוסיה, יכולים המאגרים במצבם המלא ביותר, להספיק לשימוש של כשנה וחצי. כלומר, אם תעצר כניסת המים למאגרים (עקב איטום הקרקע באספלט או עקב בצורת מוחלטת), ורמות הצריכה הנוכחיות ימשכו, המאגרים יתרוקנו תוך שנה וחצי. מאגרי מי התהום אגורים בקרקע בצורת המזכירה ספוג. מאגרים אלו נמצאים בצורה של פיזור אקראי, של "ספוגים" הנמצאים בתוך שכבות קרקע אחרות שאינן אוגרות מים. הן מקושרות בינם לבין עצמן או הקרקע על ידי סדקים ותעלות קטנות. מתחת לשכבת מי התהום, יש שכבה של מים מלוחים.
הפגיעה במי התהום נעשית בכמה אופנים. ראשית, שאיבת יתר של מי התהום, יכולה לגרום להמלחת מי התהום על ידי השכבה המלוחה. שנית, יש שורה של מזהמים הפוגעים במי התהום: דשנים וחומרי הדברה של החקלאים, שפכים ביתיים ועירוניים, זהום תעשייתי, דלקים ושמנים מתחנות דלק, ושמנים הנשטפים מרכבות ומכבישים, חומרים שונים הנשטפים מערמות פסולת . בנוסף למזהמים אלה ישנם מזהמים וצרכנים אחרים – הרשות הפלסטינית יושבת על ההר, והזהום שלה מחלחל למי התהום שמהם שותה כלל האוכלוסיה החיה בין נהר הירדן לים התיכון. בנוסף לכך, חלק מהזיהום הנגרם כיום נובע מפעילות כלכלית מהעבר – כמו מפעלי התע"ש ברמת השרון ומפעל התע"ש ברמת גן (שנסגר כבר, אבל הזיהום החמור שלו מאיים על חלק ניכר ממי התהום של גוש דן). כמות קטנה של מזהם יכולה לגרום לזיהום כמות גדולה מאוד של מי שתיה (לדוגמא ליטר אחד של בנזין מזהם 1000 ליטר של מים).
הפגיעה במי התהום נעשית בכמה אופנים. ראשית, שאיבת יתר של מי התהום, יכולה לגרום להמלחת מי התהום על ידי השכבה המלוחה. שנית, יש שורה של מזהמים הפוגעים במי התהום: דשנים וחומרי הדברה של החקלאים, שפכים ביתיים ועירוניים, זהום תעשייתי, דלקים ושמנים מתחנות דלק, ושמנים הנשטפים מרכבות ומכבישים, חומרים שונים הנשטפים מערמות פסולת . בנוסף למזהמים אלה ישנם מזהמים וצרכנים אחרים – הרשות הפלסטינית יושבת על ההר, והזהום שלה מחלחל למי התהום שמהם שותה כלל האוכלוסיה החיה בין נהר הירדן לים התיכון. בנוסף לכך, חלק מהזיהום הנגרם כיום נובע מפעילות כלכלית מהעבר – כמו מפעלי התע"ש ברמת השרון ומפעל התע"ש ברמת גן (שנסגר כבר, אבל הזיהום החמור שלו מאיים על חלק ניכר ממי התהום של גוש דן). כמות קטנה של מזהם יכולה לגרום לזיהום כמות גדולה מאוד של מי שתיה (לדוגמא ליטר אחד של בנזין מזהם 1000 ליטר של מים).
זהום מי התהום, מדגים את הבעיות שהוזכרו קודם. ראשית, גם אם ייפסק זרם הזיהום בצורה מיידית, עדיין יש חשש מפני חלחול של מזהמים שכבר נמצאים בתוך הקרקע. חלק מהזיהום נמצא בסדקים מעל מי התהום, ועשוי להגיע אליהם תוך שנים או עשורים. שנית, ניתן לראות את הקושי הגדול של אי הוודאות, גם בנושא שבו אפשר לבצע מדידות. איננו יודעים לדוגמא, מי מהגורמים שהוזכרו הוא המזהם הגדול ביותר, קשה להעריך כמה זיהום יש כבר בקרקע ובאילו מקומות הבעיה דחופה ובאילו היא זניחה. האם הבעיה היא רברסבילית? האם ניתן לתקן את הזיהום שנעשה. לפעמים ניתן – אך במחיר יקר. כך לדוגמא, כדי למנוע את המשך חלחול הממיסים האורגניים ברמת גן, יש לקיים הזרמה מתמדת של מי תהום מבארות אחרות באזור אל האזור המזוהם כדי ליצור לחץ מים בניגוד לאזור המזוהם. פתרון סופי יותר של הבעיה דורש חפירה ופינוי של אלפי טונות של אדמה אל אתר הפסולת המסוכנת ברמת חובב, כאן מדובר במקרה מקומי. לא ברור כיצד ניתן לטפל בזיהום של מאגר כמו הכינרת או אחד המאגרים הגדולים. הצורך במודל רב תקופתי גם הוא ברור מההקשר של דיון זה. זיהומים רבים נוצרו לפני 20 או 50 שנה, הנזק שלהם מתגלה כיום וימשיך להתגלות בעתיד. כבר היום מסתמן הצורך בהתפלה של מים או יבוא שלהם, לנוכח הגידול המתמיד באוכלוסיה ובעליה בצריכת המים האישית. גם אם נניח שתיתכן חלופה לכל מי השתיה שמספק המאגר הטבעי (במקרה שהוא יפגע בצורה קריטית), או שעל ידי טכנולוגיה כלשהי נוכל לתקן את מה שקולקל, הרי שמתן מענה כזה של חלופה או תיקון ידרוש זמן. בזמן הביניים סביר שאזרחי ישראל יצטרכו לייבא מים בצורה יקרה יותר.
זהום מי התהום, מדגים את הבעיות שהוזכרו קודם. ראשית, גם אם ייפסק זרם הזיהום בצורה מיידית, עדיין יש חשש מפני חלחול של מזהמים שכבר נמצאים בתוך הקרקע. חלק מהזיהום נמצא בסדקים מעל מי התהום, ועשוי להגיע אליהם תוך שנים או עשורים. שנית, ניתן לראות את הקושי הגדול של אי הוודאות, גם בנושא שבו אפשר לבצע מדידות. איננו יודעים לדוגמא, מי מהגורמים שהוזכרו הוא המזהם הגדול ביותר, קשה להעריך כמה זיהום יש כבר בקרקע ובאילו מקומות הבעיה דחופה ובאילו היא זניחה. האם הבעיה היא רברסבילית? האם ניתן לתקן את הזיהום שנעשה. לפעמים ניתן – אך במחיר יקר. כך לדוגמא, כדי למנוע את המשך חלחול הממיסים האורגניים ברמת גן, יש לקיים הזרמה מתמדת של מי תהום מבארות אחרות באזור אל האזור המזוהם כדי ליצור לחץ מים בניגוד לאזור המזוהם. פתרון סופי יותר של הבעיה דורש חפירה ופינוי של אלפי טונות של אדמה אל אתר הפסולת המסוכנת ברמת חובב, כאן מדובר במקרה מקומי. לא ברור כיצד ניתן לטפל בזיהום של מאגר כמו הכינרת או אחד המאגרים הגדולים. הצורך במודל רב תקופתי גם הוא ברור מההקשר של דיון זה. זיהומים רבים נוצרו לפני 20 או 50 שנה, הנזק שלהם מתגלה כיום וימשיך להתגלות בעתיד. כבר היום מסתמן הצורך בהתפלה של מים או יבוא שלהם, לנוכח הגידול המתמיד באוכלוסיה ובעליה בצריכת המים האישית. גם אם נניח שתיתכן חלופה לכל מי השתיה שמספק המאגר הטבעי (במקרה שהוא יפגע בצורה קריטית), או שעל ידי טכנולוגיה כלשהי נוכל לתקן את מה שקולקל, הרי שמתן מענה כזה של חלופה או תיקון ידרוש זמן. בזמן הביניים סביר שאזרחי ישראל יצטרכו לייבא מים בצורה יקרה יותר.
מיסוי פוגיבייני
==מיסוי פוגיבייני==
האם ניתן לטפל בבעית מי התהום על ידי מיסוי פיגובייני? הדבר מוטל בספק. ראשית, עלינו לבצע הערכה כלכלית של שווי מאגרי מי התהום. הערכה של מחיר היא תכונה לוקאלית. המחיר לתפוז שיתן אדם שכבר יש לו 20 תפוזים, שונה מהמחיר שיתן אדם שאין לו תפוזים. האם עלינו להעריך את מחיר כלל המים במדינה, בהתחשב במצב ההיפוטטי של העדר מוחלט של מי תהום שמישים? או לבצע הערכת מחיר על פי המחיר הנהוג כיום? בכל מקרה, נניח לרגע שאין כלל בעיה לבצע הערכת מחיר כזאת.
האם ניתן לטפל בבעית מי התהום על ידי מיסוי פיגובייני? הדבר מוטל בספק. ראשית, עלינו לבצע הערכה כלכלית של שווי מאגרי מי התהום. הערכה של מחיר היא תכונה לוקאלית. המחיר לתפוז שיתן אדם שכבר יש לו 20 תפוזים, שונה מהמחיר שיתן אדם שאין לו תפוזים. האם עלינו להעריך את מחיר כלל המים במדינה, בהתחשב במצב ההיפוטטי של העדר מוחלט של מי תהום שמישים? או לבצע הערכת מחיר על פי המחיר הנהוג כיום? בכל מקרה, נניח לרגע שאין כלל בעיה לבצע הערכת מחיר כזאת.