שורה 2: |
שורה 2: |
| (ראו דפים המקושרים לכאן) | | (ראו דפים המקושרים לכאן) |
| ==תורם ל (ע"פ מחקרים, בקונצנזוס)== | | ==תורם ל (ע"פ מחקרים, בקונצנזוס)== |
| + | משיחה שהיתה לי פסיכולוג, הוא טען את הטענות הבאות: |
| + | * יש עליה בכמות שעות העבודה. |
| + | * יש ירידה בכמות הזמן המועבר באינטראקציה משמעותית בין הורים וילדים. (נדמה לי שלגברים זה עומד בין 14 ל17 דקות ביום, מנתונים אחרים בעולם - ארה"ב או יפן זה משהו כמו חצי שעה בשבוע). |
| + | * האינטרקציה הנמוכה גורמת לקישוריות (אטצ'מנט) נמוך בין הורים וילדים. זה גורם ל2 תופעות: |
| + | * ההורים הם פחות אלו שמשפיעים על הסוציאליזציה של הילדים , כלומר הם פחות קובעים את חינוך הילד. |
| + | * רואים ירידה ברורה על פני שנים [[אינטלגנציה רגשית]]. בלי קשר למי מחנך את הילד, היכולות שלו בתחום זה נפגעות. |
| + | * פסיכולוגים מקשרים בין הירידה באינטליגנציה הרגשית והירידה בקשר בין הורים וילדים ל 2 תופעות אחרות: |
| + | * עליה באלימות של ילדים על פני שנים. לדוגמא הפרעות בבית הספר בארה"ב בשנות ה50 היו לשכוח מחברת או להפריע בכיתה. בעוד היום מדובר על דקירות, סחר בסמים, סחיטה וכו'. |
| + | * עליה בדיכאון. על פי הפיסכולוג אין כאן סתם עליה בדיווח, אלה עליה בהפרעות ממש. נתונים מקבילים על ארצות מתפתחות מדובר על בסביבות 2-3 % מהאוכלוסיה. בארה"ב הנתון הוא בסביבות 28%. בסקר שנערך על ידי עיתון תזה באוניברסיטת תל אביב, בדצמבר 2005 , גילו בין 20-30 אחוזים של סטודנטים במצבי דכאון (אני צריך לבדוק שוב את הנתונים). |
| + | |
| + | - למישהו יש קישורים או ספרים לאמת את המידע המובא כאן? |
| + | [[משתמש:האזרח דרור|האזרח דרור]] 01:57, 24 ינואר 2006 (CST) |
| | | |
| ==תורם ל (ע"פ מחקרים, במחלוקת)== | | ==תורם ל (ע"פ מחקרים, במחלוקת)== |