שינויים

  כ* - כ = Δכ.

  כ* - כ = Δכ.

Δכ הוא הרווח או הערך העודף בשפה המרקסית. אצל מרקס ערך עודף הוא ביסוד תורת העבודה (באופן בסיסי דברים שווים לפי חומר הגלם שלהם + העבודה והידע שהוכנסו לעבד אותו) אבל לצורך העניין זה לא חשוב, משנה רק שבמעבר האחרון עוברים מהמטרה של העלאת ערך השימוש למעורבים להעלאת ערך החליפין.

Δכ הוא הרווח או הערך העודף בשפה המרקסית. אצל מרקס ערך עודף הוא ביסוד תורת העבודה (באופן בסיסי דברים שווים לפי חומר הגלם שלהם + העבודה והידע שהוכנסו לעבד אותו) אבל לצורך העניין זה לא חשוב, משנה רק העובדה הבאה:

במעבר מכלכלת סחורות לכלכלה קפיטליסטית מטרת הייצור עוברת מהעלאת ערך השימוש להעלאת ערך החליפין.

ערך שימוש הוא ערך גשמי של שימוש שניתן לעשות במוצר פיזי. ערך חליפין הוא יצוג ארטילאי כמו כסף. סחורות של עושר גשמי מצייתות לחוקי התרמודינמיקה. ייצוגם לעומת זאת אינו מחוייב לתכתיבים פיזיים. לערך שימוש קיימים מגבלות פיזיים שלא קיימים עבור ערכים יצוגיים.

ערך שימוש הוא ערך גשמי של שימוש שניתן לעשות במוצר פיזי. ערך חליפין הוא יצוג ערטילאי כמו כסף. סחורות של עושר גשמי מצייתות לחוקי התרמודינמיקה. ייצוגם לעומת זאת אינו מחוייב לתכתיבים פיזיים.  

לערך שימוש מגבלה עצמית מובנית, לערך החליפין אין כל מגבלה.

דיילי מביא כדוגמא פטיש פיזי לו יש ערך שימוש ברור ואולי לעוד אחד פיזי כרזרבה. לעומת זאת חמישים פטישים לא מעלים את הערך של הראשון מבחינה שימושית אבל כערך ייצוג המאפשר לקנות כל דבר הם שווים הרבה יותר. (דוגמא לא ברורה לי כי כשיש סחר גם בחליפין של סחורות ניתן להחליף עם חמישים תפוזים של חמישים אנשים שונים להם יהיה ערך שימוש בכל פטיש לחוד).

דיילי מביא כדוגמא פטיש פיזי לו יש ערך שימוש ברור ואולי לעוד אחד פיזי כרזרבה. לעומת זאת חמישים פטישים לא מעלים את הערך של הראשון מבחינה שימושית אבל כערך ייצוג המאפשר לקנות כל דבר הם שווים הרבה יותר. (דוגמא לא ברורה לי כי כשיש סחר גם בחליפין של סחורות ניתן להחליף עם חמישים תפוזים של חמישים אנשים שונים להם יהיה ערך שימוש בכל פטיש לחוד).