שינויים

הדוגמא הקלאסית להדגמה של ייצור מחסור בתחום זה הינה מי שתיה. המערכת הטבעית מייצרת שפע של מי שתיה, אבל אי התפקוד של המערכת הכלכלית מזהם את השתיה וגורם למחסור גדל בתחום זה: הרס או זיהום של מאגרי מי שתיה נקיים, המלחת בארות עקב שאיבת יתר או שפיכת מלחים, הרס של תהליכי טיהור טבעיים המחדשים מאגרים אלו, השתלטות על מאגרי "רכוש ציבורי" והפיכתם לרכוש פרטי שהגישה אליו אסורה או כרוכה בתשלום, גידול אוכלוסיה, ומעבר אוכלוסיות ממקומות שופעי מים אל מקומות דלי מים. כל אלו יכולים לגרום להגדלת המחסור במי שתיה.

הדוגמא הקלאסית להדגמה של ייצור מחסור בתחום זה הינה מי שתיה. המערכת הטבעית מייצרת שפע של מי שתיה, אבל אי התפקוד של המערכת הכלכלית מזהם את השתיה וגורם למחסור גדל בתחום זה: הרס או זיהום של מאגרי מי שתיה נקיים, המלחת בארות עקב שאיבת יתר או שפיכת מלחים, הרס של תהליכי טיהור טבעיים המחדשים מאגרים אלו, השתלטות על מאגרי "רכוש ציבורי" והפיכתם לרכוש פרטי שהגישה אליו אסורה או כרוכה בתשלום, גידול אוכלוסיה, ומעבר אוכלוסיות ממקומות שופעי מים אל מקומות דלי מים. כל אלו יכולים לגרום להגדלת המחסור במי שתיה.

==ייצור מחסור==

==הנאה מחבילות שרותים, השפעות ציבוריות מצטברות==

כל הדיון הכלכלי מתחיל לאחר שהמחסור הינו עובדה קיימת ומתוך הנחה שתהליכים רגשיים, כלכליים חברתיים וביוספריים אינם מגדילים את המחסור. זו הנחה שמאפשרת ניתוח פשוט, בטווח זמן קצר של התנהגות צרכן בשוק מוגבל של סחורות. אבל זו הנחה שגויה בכל הנוגע למיליוני בני אדם, הפועלים לאורך זמן בתוך סביבה בריאותית ונפשית (במישור האישי,  הפיזי והא- פיזי בהתאמה), הנמצאת בעצמה בתוך סביבה טבעית וחברתית (במישור הא- אישי, הפיזי והא- פיזי בהתאמה).  

שתי הבחנות נוספות יקלו על הדיון בהמשך.  

 

# להחלטות פרטיות (בין אם של ייצרן או של צרכן) יש תמיד השפעות ציבוריות. ההשפעות האלו הן חלשות ובלתי מורגשות בדרך כלל על ידי מי שלוקח אותן, אבל זה לא אומר שהן אינן קיימות, או שהן משניות בחשיבותן. כוחות מולקולריים יכולים להיות חלשים מאוד אבל כאשר ההשפעה של כוחות אלו מצטברת אנו מקבלים כוחות רבים עוצמה. דבר דומה מתרחש גם בכלכלה בתרבות ובפוליטיקה.

 

בכלכלה מתייחסים בדרך כלל אל המוצרים כאילו הם רק מהסוג של החלטה פרטית השפעה פרטית (אני מחליט לקנות עניבה, ורק אני כביכול מושפע מההחלטה הזאת). אבל יש גם מקרים של החלטה פרטית והשפעה ציבורית - איש הציבור הלוקח החלטה ציבורית עקב שיקול פרטי. ומעניינים לא פחות ההחלטות הציבוריות המתבצעות כחלק ממנגנון השוק (ולא פרטית שלי) בעלות השלכות פרטיות. לדוגמא אנשים רבים מחליטים לנסוע ברכב, וכתוצאה מכך יש החלטה לסלול כביש ולא רכבת. כעת אין לי יכולת לנסוע ברכבת, ולא אני בחרתי את זה. גם אם אני מוכן לשלם לדוגמא פי 3 ממחיר נסיעה במכונית על נסיעה ברכבת, זה לא ממש עוזר. רק אם יש מספיק אנשים שמוכנים לשלם כמוני, רק אז יש אופציה כזאת – כלומר זו החלטה ציבורית ולא פרטית.  

המאמר [[תועלת משרותים ולא מצריכת מוצרים]] מסביר מדוע תאור מדוייק יותר של מה שאנשים קונים בשוק הינו לאו דווקא מוצרים כי אם "חבילות שרותים" או "חבילות תפקודים". כובעים שונים מספקים חבילות של "הגנה משמש", "הגנה מגשם", "צל על העיניים", "מראה יפה", "מראה אופנתי", "חדש", "השתייכות לקבוצה מסויימת" וכו'. מוצר מסויים עשוי להפסיק לספק תפקוד מסויים עבור אדם מסויים ואז בדרך כלל אומרים שהמוצר "לא עובד" (לדוגמא הכובע לא אופנתי, או שגילינו שהוא לא טוב ביום גשום) – כלומר לא מספק לנו תפקוד קריטי שבגללו רכשנו את החבילה הנוכחית של השרותים. לדוגמא, המחשב שלנו עדיין יהיה מועיל בתור מחזיק לדלת גם אם הוא "התקלקל" ולא מספק לנו שרות מרכזי יותר כמו "עיבוד תמלילים".  

# מה שאנשים קונים בשוק הינו לאו דווקא מוצרים כי אם "חבילות שרותים" או "חבילות תפקודים". (להרחבה ראו המאמר [[תועלת משרותים ולא מצריכת מוצרים]]). כובעים שונים מספקים חבילות של "הגנה משמש", "הגנה מגשם", "צל על העיניים", "מראה יפה", "מראה אופנתי", "חדש", "השתייכות לקבוצה מסויימת" וכו'. מוצר מסויים עשוי להפסיק לספק תפקוד מסויים עבור אדם מסויים ואז בדרך כלל אומרים שהמוצר "לא עובד" (לדוגמא הכובע לא אופנתי, או שגילינו שהוא לא טוב ביום גשום) – כלומר לא מספק לנו תפקוד קריטי שבגללו רכשנו את החבילה הנוכחית של השרותים. לדוגמא, המחשב שלנו עדיין יהיה מועיל בתור מחזיק לדלת גם אם הוא "התקלקל" ולא מספק לנו שרות מרכזי יותר כמו "עיבוד תמלילים".  

בכלכלה מתייחסים בדרך כלל אל המוצרים כאילו הם רק מהסוג של החלטה פרטית השפעה פרטית (אני מחליט לקנות עניבה, ורק אני כביכול מושפע מההחלטה הזאת). אבל יש גם מקרים של החלטה פרטית והשפעה ציבורית - איש הציבור הלוקח החלטה ציבורית עקב שיקול פרטי. ומעניינים לא פחות ההחלטות הציבוריות המתבצעות כחלק ממנגנון השוק (ולא פרטית שלי) בעלות השלכות פרטיות. לדוגמא אנשים רבים מחליטים לנסוע ברכב, וכתוצאה מכך יש החלטה לסלול כביש ולא רכבת. כעת אין לי יכולת לנסוע ברכבת, ולא אני בחרתי את זה. גם אם אני מוכן לשלם לדוגמא פי 3 ממחיר נסיעה במכונית על נסיעה ברכבת, זה לא ממש עוזר. רק אם יש מספיק אנשים שמוכנים לשלם כמוני, רק אז יש אופציה כזאת – כלומר זו החלטה ציבורית ולא פרטית.  

כל הדיון הכלכלי מתחיל לאחר שהמחסור הינו עובדה קיימת ומתוך הנחה שתהליכים רגשיים, כלכליים חברתיים וביוספריים אינם מגדילים את המחסור. זו הנחה שמאפשרת ניתוח פשוט, בטווח זמן קצר של התנהגות צרכן בשוק מוגבל של סחורות. אבל זו הנחה שגויה בכל הנוגע למיליוני בני אדם, הפועלים לאורך זמן בתוך סביבה בריאותית ונפשית (במישור האישי,  הפיזי והא- פיזי בהתאמה), הנמצאת בעצמה בתוך סביבה טבעית וחברתית (במישור הא- אישי, הפיזי והא- פיזי בהתאמה).  

כעת תארו לעצמכן מפעל שמייצר מוצר כלשהו. הייצור של המוצר הבודד מאפשר כאמור לאנשים לקנות חבילה של תפקודים. אבל בה בעת, הייצור הזה משרה חבילות אחרת של תפקודים (שיכולה להתבטא בזמן או במקום אחר לגמרי מאשר מקום הייצור, הקניה או הצריכה של המוצר). התפקודים האלו יכולים להיות חיוביים, אבל לרוב מדובר בתפקודים שליליים.  

כעת תארו לעצמכן מפעל שמייצר מוצר כלשהו. הייצור של המוצר הבודד מאפשר כאמור לאנשים לקנות חבילה של תפקודים. אבל בה בעת, הייצור הזה משרה חבילות אחרת של תפקודים (שיכולה להתבטא בזמן או במקום אחר לגמרי מאשר מקום הייצור, הקניה או הצריכה של המוצר). התפקודים האלו יכולים להיות חיוביים, אבל לרוב מדובר בתפקודים שליליים.