47,332
עריכות
שינויים
←האם המטבע הקהילתי הוא רק סוג של מערכת סעד?
הבה נחשוב על דוגמא מעשית מעיר, שבמונחים אמריקנים, תחשב מקרה קיצוני של עוני. היא תראה שמטבע מקומי אכן עוזר לעניים - אבל תוך שימוש בכוחות השוק, לא במעבר של משאבים מהעשירים לעניים. למעשה, היא הופכת כמה מערכות רווחה לבלתי הכרחיות, היות והיא רותמת את העניים לעזור לעצמם.
הבה נחשוב על דוגמא מעשית מעיר, שבמונחים אמריקנים, תחשב מקרה קיצוני של עוני. היא תראה שמטבע מקומי אכן עוזר לעניים - אבל תוך שימוש בכוחות השוק, לא במעבר של משאבים מהעשירים לעניים. למעשה, היא הופכת כמה מערכות רווחה לבלתי הכרחיות, היות והיא רותמת את העניים לעזור לעצמם.
כש[[ז'יימה לרנר]] הפך להיות ראש העיר של העיירה הברזילאית הבינונית [[קוריטיבה]] ב-1973, הייתה לו בעיית איסוף זבל סבוכה. מתוך 500,000 תושבי קוריטיבה, הרוב חיו בעיירות בקתות (favelas), שנבנו בצורה אקראית כל-כך, שאפילו משאיות הזבל לא יכלו להיכנס לתוכן. הצטברות האשפה משכה מכרסמים, שבתורם הפיצו מחלות בקצב מבהיל. הפתרון הקלאסי היה יכול להיות תוכנית רווחה, שהייתה מנסה לנקות את הבלגן. אבל ללרנר לא היתה האפשרות הזו, מכיוון שמעט מדי אנשים עשירים חיו בקוריטיבה, ולא היו התקציבים הדרושים לכך.
ראש העיר נאלץ להמציא דרך אחרת. הפתרון שלו היה לשלם באסימוני תחבורה ציבורית לאנשים תמורת האשפה שלהם, בתנאי שהם ימיינו את האשפה ויפקידו אותה בתיבות מיחזור סביב לבקתות. עבור אשפה אורגנית, שעברה קומפוסטציה לשם שימוש על ידי חקלאים כדשן, אנשים קיבלו פתקאות שניתן להמירן באוכל. התוכנית פעלה באופן מרשים ביותר: הבקתות נוקו ביסודיות על-ידי הילדים, שלמדו במהירות להבחין בין הסוגים השונים של המוצרים בני-המיחזור. אנשים יכלו לעזוב את הבקתות בתחבורה ציבורית ולנסוע למרכז העיר, שם היו משרות. האוטובוסים והדלק הנוספים שולמו על ידי התגמולים ממכירת של הזבל הממוין לחברות לייצור זכוכית, נייר ומתכת. אפילו כסף "נורמלי" נחסך הודות לכך, שמעט יותר משאיות ודלק נדרשו כדי לקחת את הזבל הממוין. וכל זה לא כלל אפילו את החיסכון עקב הקטנת התחלואה ושוק העבודה היעיל יותר. כיום, קוריטיביה נקייה, משגשגת, מספקת את צרכיה, והעיר הברזילית היחידה, שאני מכיר, שמסרבת לקבל כסף מהמדינה. יש לה מערכת תחבורה ציבורית מעולה וראש-עיר פופולרי, ששב ו נבחר מחדש. אוליי הדבר המשמעותי ביותר: התפתחה תחושה חזקה של קהילה וגאווה, במקום שבו לפני כן היא לא נראתה לעין.
ראש העיר נאלץ להמציא דרך אחרת. הפתרון שלו היה לשלם באסימוני תחבורה ציבורית לאנשים תמורת האשפה שלהם, בתנאי שהם ימיינו את האשפה ויפקידו אותה בתיבות מיחזור סביב לבקתות. עבור אשפה אורגנית, שעברה [[קומפוסט|קומפוסטציה]] לשם שימוש על ידי חקלאים כ[[דשן]], אנשים קיבלו פתקאות שניתן להמירן באוכל. התוכנית פעלה באופן מרשים ביותר: הבקתות נוקו ביסודיות על-ידי הילדים, שלמדו במהירות להבחין בין הסוגים השונים של המוצרים בני-המיחזור. אנשים יכלו לעזוב את הבקתות בתחבורה ציבורית ולנסוע למרכז העיר, שם היו משרות. האוטובוסים והדלק הנוספים שולמו על ידי התגמולים ממכירת של הזבל הממוין לחברות לייצור [[זכוכית]], [[נייר]] ומתכת. אפילו כסף "נורמלי" נחסך הודות לכך, שמעט יותר משאיות ודלק נדרשו כדי לקחת את הזבל הממוין. וכל זה לא כלל אפילו את החיסכון עקב הקטנת התחלואה ושוק העבודה היעיל יותר. כיום, קוריטיבה נקייה, משגשגת, מספקת את צרכיה, והעיר הברזילית היחידה, שאני מכיר, שמסרבת לקבל כסף מהמדינה. יש לה מערכת תחבורה ציבורית מעולה וראש-עיר פופולרי, ששב ונבחר מחדש. אוליי הדבר המשמעותי ביותר: התפתחה תחושה חזקה של קהילה וגאווה, במקום שבו לפני כן היא לא נראתה לעין.
יש כאן לקח כללי שפוליטיקאים מכל מדינה צריכים להתוודע עליו: ניתן להחליף תוכניות סעד על-ידי שימוש בדמיון וביצירתיות אם ההנהגה הנכונה קיימת בנמצא. בנוסף לכך, פוליטיקאים זוכים להיבחר מחדש בזכות קיומה של מנהיגות כזו.
יש כאן לקח כללי שפוליטיקאים מכל מדינה צריכים להתוודע עליו: ניתן להחליף תוכניות סעד על-ידי שימוש בדמיון וביצירתיות אם ההנהגה הנכונה קיימת בנמצא. בנוסף לכך, פוליטיקאים זוכים להיבחר מחדש בזכות קיומה של מנהיגות כזו.
===האם הכסף החדש הזה לא יגרום לאינפלציה?===
===האם הכסף החדש הזה לא יגרום לאינפלציה?===