שינויים

והצורף? האם הוא יוצר תפוקה כלכלית ? אולי, רק אם הוא עונה על צורך בשרות (קישוט). ייתכן כי אין ערך אבסולוטי לתכשיטים שלו, ושערכם תלוי במה שמייחסים לו האיכרים. האם התפוקה היא סך כל גרגרי הלחם של האיכרים? ללא התחשב כלל בכמות התכשיטים שהצורף מכין? או אולי סך הגרגרים והתכשיטים? הרי כמות הלחם שהצורף יקבל תלויה בערך שמייחסים האיכרים לתכשיטים (נניח שאת מתכת הכסף הם יכולים למצוא ברחוב ואין לו בעיניהם שום ערך), ולכן מבחוץ ייתכן ולא עלתה התפוקה הכלכלית עם ייצור עוד תכשיטים או עם התעשרות הצורף בעוד ככרות לחם - אותה כמות ככרות מיוצרת, ואם האיכרים ישנו את טעמם ייתכן והתכשיטים יהיו חסרי ערך לחלוטין והצורף יגווע ברעב.

והצורף? האם הוא יוצר תפוקה כלכלית ? אולי, רק אם הוא עונה על צורך בשרות (קישוט). ייתכן כי אין ערך אבסולוטי לתכשיטים שלו, ושערכם תלוי במה שמייחסים לו האיכרים. האם התפוקה היא סך כל גרגרי הלחם של האיכרים? ללא התחשב כלל בכמות התכשיטים שהצורף מכין? או אולי סך הגרגרים והתכשיטים? הרי כמות הלחם שהצורף יקבל תלויה בערך שמייחסים האיכרים לתכשיטים (נניח שאת מתכת הכסף הם יכולים למצוא ברחוב ואין לו בעיניהם שום ערך), ולכן מבחוץ ייתכן ולא עלתה התפוקה הכלכלית עם ייצור עוד תכשיטים או עם התעשרות הצורף בעוד ככרות לחם - אותה כמות ככרות מיוצרת, ואם האיכרים ישנו את טעמם ייתכן והתכשיטים יהיו חסרי ערך לחלוטין והצורף יגווע ברעב.

אפשר להסתכל על מה שהצורף עושה כעל הגדלת התפוקה לא בגלל ייצור עוד תכשיטים אלא על ידי הגדלת היכולת לקבל מענה לצורך האפשרי של קבלת שרות "קישוט". אבל הפעם יש כאן פחות תלות ברצונם של האיכרים - כי לפחות הפוטנציאל של שרות זה קיים - כמו הפוטניציאל של שרות ריפוי על ידי יצור תרופה (הם יכולים לסרב לקחת אותה), או פוטניצאל שרות אחר. כמות השרות שהאיכרים רוצים  (הצורף גם יכול להשפיע עליהם שהם באמת צריכים - תרבות הצריכה) תקבע את מחיר התכשיט, הביקוש לו, כמות כוללת של תכשיטים, ועושרו היחסי של הצורף - מספר ככרות הלחם שיהיה לו או שחייבים לו. מבחינת האיכרים ייתכן וכמות השרות שהם צריכים היא מועטה - כולם יחד יוכלו להסתפק בתכשיט אחד שיעבור בינהם, או להגדיל את כמות השרות אותו הם רוצים - כל אחד ירצה 10 תכשיטים ורק אז יקבל את את התחושה שהוא קיבל את השרות קישוט. השאלה היא אם במקרה כזה מודדים את פוטנצאיל הקישוט האבסולטי שהצורף יכול לייצר (כמות התכשיטים), את אחוז השרות שהאיכרים יכולים לקבל (כמה תכשיטים הם רוצים לעומת כמה יש להם בממוצע). 2 כלכלות עם אותו מספר לחמים ותכשיטים עשויות לספק למעשה תפוקות כלכליות שונות אם בוחרים במדד השני כשבאחת כל הביקוש לשרות תזונה ולקישוט מסופקים על ידי כמות לחמים ותכישיטים שבשניה אינם מספקים את הצורך בקישוט לפחות (כי הצורך בתזונה הוא בעל סף תחתון אבסולטי בניגוד לצורך בקישוט שיכול להגיע ל אפס - לפחות במה שנוגע לקישוט שנקנה תמורת מוצר אחר ולא מיוצר עצמאית).

אפשר להסתכל על מה שהצורף עושה כעל הגדלת התפוקה לא בגלל ייצור עוד תכשיטים אלא על ידי הגדלת היכולת לקבל מענה לצורך האפשרי של קבלת שרות "קישוט". אבל הפעם יש כאן פחות תלות ברצונם של האיכרים - כי לפחות הפוטנציאל של שרות זה קיים - כמו הפוטניציאל של שרות ריפוי על ידי יצור תרופה (הם יכולים לסרב לקחת אותה), או פוטניצאל שרות אחר. כמות השרות שהאיכרים רוצים  (הצורף גם יכול להשפיע עליהם שהם באמת צריכים - תרבות הצריכה) תקבע את מחיר התכשיט, הביקוש לו, כמות כוללת של תכשיטים, ועושרו היחסי של הצורף - מספר ככרות הלחם שיהיה לו או שחייבים לו. מבחינת האיכרים ייתכן וכמות השרות שהם צריכים היא מועטה - כולם יחד יוכלו להסתפק בתכשיט אחד שיעבור בינהם, או להגדיל את כמות השרות אותו הם רוצים - כל אחד ירצה 10 תכשיטים ורק אז יקבל את את התחושה שהוא קיבל את השרות קישוט. השאלה היא אם במקרה כזה מודדים את פוטנצאיל הקישוט האבסולטי שהצורף יכול לייצר (כמות התכשיטים), את אחוז השרות שהאיכרים יכולים לקבל (כמה תכשיטים הם רוצים לעומת כמה יש להם בממוצע). 2 כלכלות עם אותו מספר לחמים ותכשיטים עשויות לספק למעשה תפוקות כלכליות שונות אם בוחרים במדד השני כשבאחת כל הביקוש לשרות תזונה ולקישוט מסופקים על ידי כמות לחמים ותכישיטים שבשניה אינם מספקים את הצורך בקישוט לפחות (כי הצורך בתזונה הוא בעל סף תחתון אבסולטי בניגוד לצורך בקישוט שיכול להגיע ל אפס - לפחות במה שנוגע לקישוט שנקנה תמורת מוצר אחר ולא מיוצר עצמאית).

אם מודדים רק את המוצרים בצורה אבסולוטית אז מה עם הדוגמא של הציף סיאטל והנוצה - הרי הוא לא מייצר באמת מוצר בעל ערך אבסולוטי. והיכולת שלו לספק את השרות תלויה באמונות (תרבות או ידע ) של האיכרים.

אם מודדים רק את המוצרים בצורה אבסולוטית אז מה עם הדוגמא של הציף סיאטל והנוצה - הרי הוא לא מייצר באמת מוצר בעל ערך אבסולוטי. והיכולת שלו לספק את השרות תלויה באמונות (תרבות או ידע ) של האיכרים.