שינויים

השיטה השנייה היא שימוש ברגולציה כדי להחליש כלי תקשורת שמעבירים ביקורת על השלטון. לפי לוי, פירוק [[רשות השידור]] ופתיחתה מחדש כ[[תאגיד השידור הישראלי]] נועד להשיג מטרה זו. מהלך זה כשל מנקודת המבט של נתניהו שכן התאגיד היה עצמאי מדי, ולכן לפי לוי יש איומים חדשים לסגור אותו. לפי לוי, הפיצול של [[ערוץ 2]] לערוצים 12 ו-13 נועד להחליש את היציבות הכלכלית של הטלוויזיה המסחרית. לוי מציין כי שני תיקים שבהן מואשם נתניהו קשורים לניסיון שלו לכאורה להציע הטבות רגולציה לכלי תקשורת תמורת סיקור אוהד. זוהי גם דרך פעולה של רודנים מודרניים.  

השיטה השנייה היא שימוש ברגולציה כדי להחליש כלי תקשורת שמעבירים ביקורת על השלטון. לפי לוי, פירוק [[רשות השידור]] ופתיחתה מחדש כ[[תאגיד השידור הישראלי]] נועד להשיג מטרה זו. מהלך זה כשל מנקודת המבט של נתניהו שכן התאגיד היה עצמאי מדי, ולכן לפי לוי יש איומים חדשים לסגור אותו. לפי לוי, הפיצול של [[ערוץ 2]] לערוצים 12 ו-13 נועד להחליש את היציבות הכלכלית של הטלוויזיה המסחרית. לוי מציין כי שני תיקים שבהן מואשם נתניהו קשורים לניסיון שלו לכאורה להציע הטבות רגולציה לכלי תקשורת תמורת סיקור אוהד. זוהי גם דרך פעולה של רודנים מודרניים.  

השיטה השלישית היא מתקפה מתמדת נגד כלי תקשורת ועיתונאים המותחים ביקורת על הממשלה. לפי לוי, נתניהו שִכלל שיטה זו לכדי אמנות. מתקפה כזו נועדה גם לערער את האמינות של כלי התקשורת בעיני הציבור, וגם להרתיע עיתונאים מלבקר את הממשלה. לוי מזכיר את המחקר של חוקרת התקשורת איילה פנייבסקי, שלפיו המתקפה של נתניהו וגורמים אחרים בימין על עיתונאים גרמה ל[[צנזורה פנימית|צנזורה עצמית]] של עיתונאים רבים.{{הערה|כיוון=שמאל|{{צ-מאמר|מחבר=Ayala Panievsky|שם=Covering Populist Media Criticism: When Journalists’ Professional Norms Turn Against Them|כתב עת=International Journal Of Communication|שנת הוצאה=2021|עמ=15, 20|קישור=https://ijoc.org/index.php/ijoc/article/view/15299}}}}{{הערה|אמיר בן-דוד, [https://www.zman.co.il/222644 "לא צריך לרצוח עיתונאי כדי לחסל את חופש העיתונות. מספיק שאנשים מפחדים"], באתר זמן ישראל, 20/05/2021}}}} בנוסף, כלי תקשורת מנסים לרצות את נתניהו, ולכן פאנלים של תוכניות האקטואליה הנצפות ביותר כוללים בדרך קבע תומכים מוצהרים שלו, שרבים מהם אינם עיתונאים.

השיטה השלישית היא מתקפה מתמדת נגד כלי תקשורת ועיתונאים המותחים ביקורת על הממשלה. לפי לוי, נתניהו שִכלל שיטה זו לכדי אמנות. מתקפה כזו נועדה גם לערער את האמינות של כלי התקשורת בעיני הציבור, וגם להרתיע עיתונאים מלבקר את הממשלה. לוי מזכיר את המחקר של חוקרת התקשורת איילה פנייבסקי, שלפיו המתקפה של נתניהו וגורמים אחרים בימין על עיתונאים גרמה ל[[צנזורה פנימית|צנזורה עצמית]] של עיתונאים רבים.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Ayala Panievsky|שם=Covering Populist Media Criticism: When Journalists’ Professional Norms Turn Against Them|כתב עת=International Journal Of Communication|שנת הוצאה=2021|עמ=15, 20|קישור=https://ijoc.org/index.php/ijoc/article/view/15299}}}}{{הערה|אמיר בן-דוד, [https://www.zman.co.il/222644 "לא צריך לרצוח עיתונאי כדי לחסל את חופש העיתונות. מספיק שאנשים מפחדים"], באתר זמן ישראל, 20/05/2021}} בנוסף, לפי לוי, כלי תקשורת מנסים לרצות את נתניהו, ולכן פאנלים של תוכניות האקטואליה הנצפות ביותר כוללים בדרך קבע תומכים מוצהרים שלו, שרבים מהם אינם עיתונאים.

'''הסעיף השביעי - דה לגיטימציה של ארגוני חברה אזרחית ומפלגות אופוזיציה''' - לפי לוי מהלך זה החל כבר בשנת 2010 כאשר תנועת "[[אם תרצו]]" החלה לתקוף את [[הקרן החדשה לישראל]]. מהלך זה קבע את הטון בכל העשור מאז על ידי סימון של מתנגדי הימין כאויבים מבית שרוצים למוטט את המדינה. ארגונים, מפלגות, פוליטיקאים, אנשי תרבות או אקדמאים שהעזו למתוח ביקורת על הממשלה סומנו כאנטי ישראלים או אנטי ציונים. הדבר כולל האשמות של [[המחאה החברתית בישראל 2011|המחאה החברתית ב-2011]], מחאת יוצאי אתיופיה ו[[המחאה נגד הרפורמה המשפטית]] שהן בגדר [[אנרכיזם]]. ראשי המחאה הואשמו כי הם פועלים במימון כוחות זרים. [[רמטכ"ל]]ים, ראשי [[המוסד]] ו[[שב"כ]] לשעבר כונו "עוכרי ישראל" ו"תומכי טרור". בנוסף למתקפה התקשורתית, הוכנסו חוקים במטרה להקשות על ארגונים המזוהים עם השמאל והמרכז, כמו חוק העמותות, [[חוק שוברים שתיקה]] וחוק וי-15.  

'''הסעיף השביעי - דה לגיטימציה של ארגוני חברה אזרחית ומפלגות אופוזיציה''' - לפי לוי מהלך זה החל כבר בשנת 2010 כאשר תנועת "[[אם תרצו]]" החלה לתקוף את [[הקרן החדשה לישראל]]. מהלך זה קבע את הטון בכל העשור מאז על ידי סימון של מתנגדי הימין כאויבים מבית שרוצים למוטט את המדינה. ארגונים, מפלגות, פוליטיקאים, אנשי תרבות או אקדמאים שהעזו למתוח ביקורת על הממשלה סומנו כאנטי ישראלים או אנטי ציונים. הדבר כולל האשמות של [[המחאה החברתית בישראל 2011|המחאה החברתית ב-2011]], מחאת יוצאי אתיופיה ו[[המחאה נגד הרפורמה המשפטית]] שהן בגדר [[אנרכיזם]]. ראשי המחאה הואשמו כי הם פועלים במימון כוחות זרים. [[רמטכ"ל]]ים, ראשי [[המוסד]] ו[[שב"כ]] לשעבר כונו "עוכרי ישראל" ו"תומכי טרור". בנוסף למתקפה התקשורתית, הוכנסו חוקים במטרה להקשות על ארגונים המזוהים עם השמאל והמרכז, כמו חוק העמותות, [[חוק שוברים שתיקה]] וחוק וי-15.