שינויים

תקופת השפע הזו חיזקה עוד יותר את הערצה לאנשי העסקים, והשאירה את המפלגה הרפובליקנית בשלטון. שר האוצר של שלושה נשיאים הוא [[אנדרו ויליאם מלון]], שדואג לקצץ את המיסוי על ההון וסיפק הטבות מס שונות לעשירים. מלון היה שר אוצר במשך 11 שנים והכתיב את המדיניות הכלכלית. ומתחילה בועה בבורסה וגאות כלכלית של שנות ה-20. אחד הנשיאים תחת מלון הוא קלווין קולידג', שדגל בשתיקה ולא אמר כמעט דבר במשך ימי שלטונו. לאחר שפרץ השפל הגדול התברר שרבות מהדעות של קולידג' היו פשוט טפשיות והוא לא הבין הרבה בכלכלה.   

תקופת השפע הזו חיזקה עוד יותר את הערצה לאנשי העסקים, והשאירה את המפלגה הרפובליקנית בשלטון. שר האוצר של שלושה נשיאים הוא [[אנדרו ויליאם מלון]], שדואג לקצץ את המיסוי על ההון וסיפק הטבות מס שונות לעשירים. מלון היה שר אוצר במשך 11 שנים והכתיב את המדיניות הכלכלית. ומתחילה בועה בבורסה וגאות כלכלית של שנות ה-20. אחד הנשיאים תחת מלון הוא קלווין קולידג', שדגל בשתיקה ולא אמר כמעט דבר במשך ימי שלטונו. לאחר שפרץ השפל הגדול התברר שרבות מהדעות של קולידג' היו פשוט טפשיות והוא לא הבין הרבה בכלכלה.   

בתקופה זו לא היו  [[מדדים כלכליים]] לאומיים [[תוצר מקומי גולמי]] או מדידה של אחוזי אבטלה ולכן המדד הכלכלי העיקרי הוא [[מדד הדאו –ג'ונס]]. מדד זה מודד את המצב של 20 החברות הגדולות והעשירות ביותר, ולא את מצבה של כל הכללה. בשנות 1920 המדד יוצר תחושה של צמיחה כלכלית גדולה, שכן החברות הגדולות היו במצב טוב, ואנשים רבים התפתו להשקיע בבורסה. במקביל לא נספרים היבטים רבים שמאוחר יותר יגרמו למשבר- לדוגמה חוואים רבים נמצאים כבר בחובות ומגלגלים את החובות הלאה. היבטים נוספים תרמו לניפוח [[בועה פיננסית]]. היבט אחד הוא עליה מתמדת במדד הדאו-ג'ונס. אנשים ראו את העליה והאמינו כי היא תמשך עוד ועוד והחלו להשקיע למטרות [[ספקולציה]] - לא מתוך הבנה או הכרה של החברות בהן השיקעו, אלא מתוך ציפיה שמחיר המניות יעלה והן יוכלו למכור אותן ברווח. דבר זה לובה על ידי חברות השקעה, גורמים בוול-סטריט, בנקים והעיתונות. באותה תקופה עוד לא היתה הפרדה בין בנק השקעות לבין בנק הלוואות לציבור - בנקי השקעות שרצו לנפח עוד את הבועה או רצו להפטר ממנוות לא טובות שהן קנו, נהגו לעודד את הציבור לקנות את המניות האלה. במקביל הריבית היתה זולה ובנקים עודדו את הציבור לקחת הלוואות כדי להשקיע בבורסה ולהנות מ"רווחים קלים".  

בתקופה זו לא היו  [[מדדים כלכליים]] לאומיים [[תוצר מקומי גולמי]] או מדידה של אחוזי אבטלה ולכן המדד הכלכלי העיקרי הוא [[מדד הדאו –ג'ונס]]. מדד זה מודד את המצב של 20 החברות הגדולות והעשירות ביותר, ולא את מצבה של כל הכללה. בשנות 1920 המדד יוצר תחושה של צמיחה כלכלית גדולה, שכן החברות הגדולות היו במצב טוב, ואנשים רבים התפתו להשקיע בבורסה. במקביל לא נספרים היבטים רבים שמאוחר יותר יגרמו למשבר- לדוגמה חוואים רבים נמצאים כבר בחובות ומגלגלים את החובות הלאה. היבטים נוספים תרמו לניפוח [[בועה פיננסית]]. היבט אחד הוא עליה מתמדת במדד הדאו-ג'ונס. אנשים ראו את העלייה והאמינו כי היא תמשך עוד ועוד והחלו להשקיע למטרות [[ספקולציה]] - לא מתוך הבנה או הכרה של החברות בהן השקיעו, אלא מתוך ציפייה שמחיר המניות יעלה והן יוכלו למכור אותן ברווח. דבר זה לובה על ידי חברות השקעה, גורמים בוול-סטריט, בנקים והעיתונות. באותה תקופה עוד לא הייתה הפרדה בין בנק השקעות לבין בנק הלוואות לציבור - בנקי השקעות שרצו לנפח עוד את הבועה או רצו להפטר ממניות לא טובות שהן קנו, נהגו לעודד את הציבור לקנות את המניות האלה. במקביל הריבית הייתה זולה ובנקים עודדו את הציבור לקחת הלוואות כדי להשקיע בבורסה ולהנות מ"רווחים קלים".  

בשנת 1929 הבועה הפיננסית פוקעת ומתחיל עידן [[השפל הגדול]]. בתחילה המשבר פוגע בעיקר בבנקים ובמשקיעים אבל בהמשך הוא פוגע בכלל המשק האמריקאי. בתחילת המשבר מנסה הנשיא הרפובליקני, הרמן הובר, להתמודד איתו. רעיונות כמו זה שמדובר רק "בתיקון קטן" לשוק ושהוא יתקן את עצמו לא מצליחים. בניסיון לשפר את המצב, הממשל מכריז על הגבלות סחר שנועדו להגן על היצרנים בארצות הברית. אבל דבר זה גורר מלחמת סחר כאשר מדינות אחרות מכריזות על הגנות דומות מצד התוצרת של ארצות הברית –דבר שפוגע בכלל המדינות. חקלאים רבים לא מצליחים לעמוד בהחזר החובות שלהם, שכן הם היו בחובות עמוקים עוד לפני המשבר, ופושטים את הרגל. במקביל חברות רבות נקלעות למצוקה ומפטרות עובדים רבים. בלי עובדים שמרוויחים כסף –גם אין קונים ולכן המערכת מתדרדרת עוד. מלון מזרים קצת כסף למערכת - אבל בעיקר לידי הבנקים והדבר לא משפר את המצב. הובר מנסה צעדים שונים אבל הם לא מצליחים והמשבר רק מעמיק.  

בשנת 1929 הבועה הפיננסית פוקעת ומתחיל עידן [[השפל הגדול]]. בתחילה המשבר פוגע בעיקר בבנקים ובמשקיעים אבל בהמשך הוא פוגע בכלל המשק האמריקאי. בתחילת המשבר מנסה הנשיא הרפובליקני, הרמן הובר, להתמודד איתו. רעיונות כמו זה שמדובר רק "בתיקון קטן" לשוק ושהוא יתקן את עצמו לא מצליחים. בניסיון לשפר את המצב, הממשל מכריז על הגבלות סחר שנועדו להגן על היצרנים בארצות הברית. אבל דבר זה גורר מלחמת סחר כאשר מדינות אחרות מכריזות על הגנות דומות מצד התוצרת של ארצות הברית –דבר שפוגע בכלל המדינות. חקלאים רבים לא מצליחים לעמוד בהחזר החובות שלהם, שכן הם היו בחובות עמוקים עוד לפני המשבר, ופושטים את הרגל. במקביל חברות רבות נקלעות למצוקה ומפטרות עובדים רבים. בלי עובדים שמרוויחים כסף –גם אין קונים ולכן המערכת מתדרדרת עוד. מלון מזרים קצת כסף למערכת - אבל בעיקר לידי הבנקים והדבר לא משפר את המצב. הובר מנסה צעדים שונים אבל הם לא מצליחים והמשבר רק מעמיק.  

התוכנית של רוזוולד מכונה "[[הניו דיל]]" והיא מצליחה להפחית את השפל הגדול על ידי הפחתת  [[כשל שוק|כשלי שוק]] או בעיות של חוסר [[אמון]] והחלשת [[לולאות משוב]] שמחריפות את המשבר. לדוגמה אנשי עסקים לא רוצים להעסיק עובדים בגלל החשש שהם יפסידו כסף בגלל שלא יהיו די קונים. הפתרון של הובר לכך הוא עבודת דחק שנועדו לספק לאנשים בטחון כלכלי - הממשלה מעסיקה אנשים בתיקון כבישים, בנטיעת עצים, ועובדות נוספות שבשוק אין בהכרח ביקוש להן - כדי לספק לאנשים כסף כדי שיוכלו לקנות ולהעניק בטחון כלכלי לכלל העסקים.  הדבר גם משפר את המצב של [[תשתיות ציבוריות]] ותורם בצורה מסויימת לכלכלה. דרך אחרת היא [[דמי אבטלה]] שנועדו לתת בטחון כלכלי כלשהו למי שלא מצליח למצוא עבודה. פתרון נוסף הוא דמי [[פנסיה]] שנועדו לסייע לזקנים. בעיה נוספת שתרמה לעוני ול[[רעב]] בשפל הגדול הוא מצבם הגרוע של החקלאים. אחת מהן נוגעת לתנודות במחירי היבול שמקשות עליהן לתכנן קדימה. הניו דיל מבטיח לאיכרים לקנות את היבול במחיר גבוה יותר כאשר המחיר נמוך, ובכך מעניק להם בטחון כלכלי רב יותר. {{הערה|היבט שלא נזכר בספר הוא [[קערת האבק]] - קבירת חוות או [[סחף קרקע]] בשל עיבוד יתר של הקרקעות, נדרש סיוע מהממשלה כדי ללמוד כיצד לעבד את האדמות בצורה בטוחה ובת קיימא יותר}}

התוכנית של רוזוולד מכונה "[[הניו דיל]]" והיא מצליחה להפחית את השפל הגדול על ידי הפחתת  [[כשל שוק|כשלי שוק]] או בעיות של חוסר [[אמון]] והחלשת [[לולאות משוב]] שמחריפות את המשבר. לדוגמה אנשי עסקים לא רוצים להעסיק עובדים בגלל החשש שהם יפסידו כסף בגלל שלא יהיו די קונים. הפתרון של הובר לכך הוא עבודת דחק שנועדו לספק לאנשים בטחון כלכלי - הממשלה מעסיקה אנשים בתיקון כבישים, בנטיעת עצים, ועובדות נוספות שבשוק אין בהכרח ביקוש להן - כדי לספק לאנשים כסף כדי שיוכלו לקנות ולהעניק בטחון כלכלי לכלל העסקים.  הדבר גם משפר את המצב של [[תשתיות ציבוריות]] ותורם בצורה מסויימת לכלכלה. דרך אחרת היא [[דמי אבטלה]] שנועדו לתת בטחון כלכלי כלשהו למי שלא מצליח למצוא עבודה. פתרון נוסף הוא דמי [[פנסיה]] שנועדו לסייע לזקנים. בעיה נוספת שתרמה לעוני ול[[רעב]] בשפל הגדול הוא מצבם הגרוע של החקלאים. אחת מהן נוגעת לתנודות במחירי היבול שמקשות עליהן לתכנן קדימה. הניו דיל מבטיח לאיכרים לקנות את היבול במחיר גבוה יותר כאשר המחיר נמוך, ובכך מעניק להם בטחון כלכלי רב יותר. {{הערה|היבט שלא נזכר בספר הוא [[קערת האבק]] - קבירת חוות או [[סחף קרקע]] בשל עיבוד יתר של הקרקעות, נדרש סיוע מהממשלה כדי ללמוד כיצד לעבד את האדמות בצורה בטוחה ובת קיימא יותר}}

כל הצעדים של רוזוולד  היו נגד הדעות של כלכלנים שמרנים שהאמינו ב[[כלכלה נאו קלאסית]] שהתפתחה בשנות 1870-1920. לפי הכלכלנים השמרנים, אסור היה לממשלה להתערב. השוק היה מתקן את עצמו. אבל גישה זו לא הצליחה להוציא את ארצות הברית מהמשבר במשך כ 4 שנות שלטונו של הובר ורק הלך והעמיק. הם גם התקשו להסביר מדוע הצעדים של רוזוולד הצליחו לפתור חלק מהבעיה. בעקבות הצלחת הניו דיל גבר העניין בתוריה של קיינס. קיינס הוציא ספר מתמטי מאד מלא במשוואות ולכן זמן מה התעלמו ממנו ולא הבינו בכלל מה הוא אומר. לפי קיינס על הממשלה לנהוג באופן "מוזר" ולווסת את השוק. כאשר השוק נמצא בצמיחה מהירה, על הממשלה לנקוט צעדים שימענו [[בועה פיננסית]] ו"ניפוח" מהיר מידי של הציפיות ושל הכלכלה, שכן הדבר עלול לגרום ל[[אינפלציה]] או לבועה פיננסית שתתפוצץ. לכן בתקופה זו יש להעלות את המיסוי, להפחית את כמות הכסף ולהעלות את הריבית כדי לבלום את המשק. לעומת זאת בתקופת מיתון או שפל, על הממשלה להחזיר את האמון של צרכנים בכך שהם יוכלו להוציא כסף, ובכך לקיים עסקים, ואת האמון של עסקים בכך שהם לא יפשטו את הרגל, לפיכך הממשלה צריכה לשלם דמי אבטלה, להוריד ריבית או ספק אשראי זול ליצרנים, ביטוח פיננסי לעסקים כדי לעודד אותם להמשיך לפעול בזמן שמסוכן לפעול ועוד. הכלכלנים השמרנים טענו שאסור לממשלה להוציא כסף שעוד אין לה כדי לסייע לכלכלה. קיינס ופ.ד.ר טענו שעל הממשלה לנקוט בצמיחה גרעונית - על הממשלה להשקיע כסף שעוד אין לה, כדי להחזיר את ה[[אמון]] של משקיעים,מעסיקים, צרכנים במערכת, ולגרום לה לזוז עוד פעם. בלי יצירת גרעון כרגע, לא יהיו הכנסות בעתיד שכן המערכת נכנסת לספירלה של פחד מפני השקעה (מצד המשקיעים), פיטורים וקיצוצים (מצד מעסיקים) ופחד מפני קניה או העדר כסף לקניות מצד עובדים עניים ומובטלים.  

כל הצעדים של רוזוולד  היו נגד הדעות של כלכלנים שמרנים שהאמינו ב[[כלכלה נאו קלאסית]] שהתפתחה בשנות 1870-1920. לפי הכלכלנים השמרנים, אסור היה לממשלה להתערב. השוק היה מתקן את עצמו. אבל גישה זו לא הצליחה להוציא את ארצות הברית מהמשבר במשך כ 4 שנות שלטונו של הובר ורק הלך והעמיק. הם גם התקשו להסביר מדוע הצעדים של רוזוולד הצליחו לפתור חלק מהבעיה. בעקבות הצלחת הניו דיל גבר העניין בתוריה של קיינס. קיינס הוציא ספר מתמטי מאד מלא במשוואות ולכן זמן מה התעלמו ממנו ולא הבינו בכלל מה הוא אומר. לפי קיינס על הממשלה לנהוג באופן "מוזר" ולווסת את השוק. כאשר השוק נמצא בצמיחה מהירה, על הממשלה לנקוט צעדים שימענו [[בועה פיננסית]] ו"ניפוח" מהיר מידי של הציפיות ושל הכלכלה, שכן הדבר עלול לגרום ל[[אינפלציה]] או לבועה פיננסית שתתפוצץ. לכן בתקופה זו יש להעלות את המיסוי, להפחית את כמות הכסף ולהעלות את הריבית כדי לבלום את המשק. לעומת זאת בתקופת מיתון או שפל, על הממשלה להחזיר את האמון של צרכנים בכך שהם יוכלו להוציא כסף, ובכך לקיים עסקים, ואת האמון של עסקים בכך שהם לא יפשטו את הרגל, לפיכך הממשלה צריכה לשלם דמי אבטלה, להוריד ריבית או ספק אשראי זול ליצרנים, ביטוח פיננסי לעסקים כדי לעודד אותם להמשיך לפעול בזמן שמסוכן לפעול ועוד. הכלכלנים השמרנים טענו שאסור לממשלה להוציא כסף שעוד אין לה כדי לסייע לכלכלה. קיינס ופ.ד.ר טענו שעל הממשלה לנקוט בצמיחה גרעונית - על הממשלה להשקיע כסף שעוד אין לה, כדי להחזיר את ה[[אמון]] של משקיעים, מעסיקים, צרכנים במערכת, ולגרום לה לזוז עוד פעם. בלי יצירת גרעון כרגע, לא יהיו הכנסות בעתיד שכן המערכת נכנסת לספירלה של פחד מפני השקעה (מצד המשקיעים), פיטורים וקיצוצים (מצד מעסיקים) ופחד מפני קניה או העדר כסף לקניות מצד עובדים עניים ומובטלים.  

בסופו של דבר, באזור שנת 1936 האבטלה יורדת- גם אם לא חוזרת לרמות שהיו לפני השפל הגדול, והאמון של הציבור במערכת חוזר. הממשלה מקטינה את הכספים שהיא מקצה לעבודות דחק. עם זאת הכלכלה לא מצליחה להשתקם בצורה מלאה. לטענת קיינס הדבר נובע בגלל שהניו דיל לא "ניפח" את הכלכלה בצורה מספיק גדולה. הוא המליץ על ניפוח גדול יותר -אולי אפילו "לבנות פרמידות". הוצאה ציבורית גדולה שתוציא בסופו של דבר את המשק מהשפל הכלכלי היתה מלחמת העולם השנייה.

בסופו של דבר, באזור שנת 1936 האבטלה יורדת- גם אם לא חוזרת לרמות שהיו לפני השפל הגדול, והאמון של הציבור במערכת חוזר. הממשלה מקטינה את הכספים שהיא מקצה לעבודות דחק. עם זאת הכלכלה לא מצליחה להשתקם בצורה מלאה. לטענת קיינס הדבר נובע בגלל שהניו דיל לא "ניפח" את הכלכלה בצורה מספיק גדולה. הוא המליץ על ניפוח גדול יותר -אולי אפילו "לבנות פירמידות". הוצאה ציבורית גדולה שתוציא בסופו של דבר את המשק מהשפל הכלכלי הייתה מלחמת העולם השנייה.

==פרק 5 - חמאה ותותחים==

==פרק 5 - חמאה ותותחים==

פרק זה מתאר את התחזוקה של כלכלת ארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה ולאחריה.  

פרק זה מתאר את התחזוקה של כלכלת ארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה ולאחריה.  

המלחמה גרמה לכך שהציבור היה עם יותר כוח קניה ודבר זה גרם לצמיחה כלכלית מהירה אחרי המלחמה. בין היתר גם בגלל חוק החיילים המשוחררים, של 1949. בשלב זה תכניות הניו דיל היו וותיקות ורפובליקאים ודמוקרטים כאחד תמכו בהן. כדי לנהל את [[מחזור עסקים|מחזור העסקים]] הממשלה היתה צריכה לעקוב אחריו ולכן החלו להופיע מדדים רבים עבור הממשלה כמו היצע הכסף, שיעור האבטלה - למרות שהם לא תמיד אמינים הם יותר טובים מאפס נתונים. בין היתר יש את '''[[תוצר מקומי גולמי|התמ"ג]]''' שהוא המדד החשוב ביותר - אם כי הספר מציין את הבעיות שלו - שהוא עולה גם עקב קנייה של נשק או עקב התגוננות נגד פשיעה ורע כאשר אנשים לא משתתפים בכלכלה. הספר מציין את הבעיה של [[ברוא יערות|כריתת יערות]] או [[זיהום מים]] שמעלים את התמ"ג, אבל בשנות החמישים הזיכרונות מהשפל היו עוד כואבים ולכן הגיוני היה להעמיד את הצמיחה של התמ"ג כדבר החשוב ביותר - וגם היה ברור איך לעשות את זה - להוציא כסף מצד הממשלה בהתאם להנחיות של המכונה המסובכת שתיאר [[ג'ון מיינרד קיינס]] שתשמור על תעסוקה מלאה.  

המלחמה גרמה לכך שהציבור היה עם יותר כוח קניה ודבר זה גרם לצמיחה כלכלית מהירה אחרי המלחמה. בין היתר גם בגלל חוק החיילים המשוחררים, של 1949. בשלב זה תכניות הניו דיל היו וותיקות ורפובליקאים ודמוקרטים כאחד תמכו בהן. כדי לנהל את [[מחזור עסקים|מחזור העסקים]] הממשלה הייתה צריכה לעקוב אחריו ולכן החלו להופיע מדדים רבים עבור הממשלה כמו היצע הכסף, שיעור האבטלה - למרות שהם לא תמיד אמינים הם יותר טובים מאפס נתונים. בין היתר יש את '''[[תוצר מקומי גולמי|התמ"ג]]''' שהוא המדד החשוב ביותר - אם כי הספר מציין את הבעיות שלו - שהוא עולה גם עקב קנייה של נשק או עקב התגוננות נגד פשיעה ורע כאשר אנשים לא משתתפים בכלכלה. הספר מציין את הבעיה של [[ברוא יערות|כריתת יערות]] או [[זיהום מים]] שמעלים את התמ"ג, אבל בשנות החמישים הזיכרונות מהשפל היו עוד כואבים ולכן הגיוני היה להעמיד את הצמיחה של התמ"ג כדבר החשוב ביותר - וגם היה ברור איך לעשות את זה - להוציא כסף מצד הממשלה בהתאם להנחיות של המכונה המסובכת שתיאר [[ג'ון מיינרד קיינס]] שתשמור על תעסוקה מלאה.  

הספר מתאר את הסינתזה של [[פול סמואלסון]] [[הסינתזה הנאו-קלאסית]] - הוא הציג את הרעיונות של קיינס בצורה פשוטה יותר בספר "[[תורת הכלכלה]]" שלו, וכיבול ביסס את הרעיונות של קיינס של [[מאקרו-כלכלה]] על רעיונות ה[[מיקרו-כלכלה]] של התאוריה הנאו-קלאסית. תורת הכלכלה של סמואלסון הוא עד היום הסטנדרט לרוב ספרי הכלכלה שבאו אחריו. סמואלסון פרסם ספר חשוב נוסף של "[[יסודות הניתוח הכלכלי]]" ובהן ניסוח של כל תורת הכלכלה במונחים מתמטיים טהורים. הדבר זה אפשר להחזיר את הרעיונות של קיינס לזרם המרכזי של הכלכלה.  

הספר מתאר את הסינתזה של [[פול סמואלסון]] [[הסינתזה הנאו-קלאסית]] - הוא הציג את הרעיונות של קיינס בצורה פשוטה יותר בספר "[[תורת הכלכלה]]" שלו, וכיבול ביסס את הרעיונות של קיינס של [[מאקרו-כלכלה]] על רעיונות ה[[מיקרו-כלכלה]] של התאוריה הנאו-קלאסית. תורת הכלכלה של סמואלסון הוא עד היום הסטנדרט לרוב ספרי הכלכלה שבאו אחריו. סמואלסון פרסם ספר חשוב נוסף של "[[יסודות הניתוח הכלכלי]]" ובהן ניסוח של כל תורת הכלכלה במונחים מתמטיים טהורים. הדבר זה אפשר להחזיר את הרעיונות של קיינס לזרם המרכזי של הכלכלה.  

אבל חלק מהבעיה של תקופה זו הייתה גידול בצמיחה - כריתה של עוד יערות, יצירת עוד זיהום. וכן בעיות הולכות וגדלות של '''[[פרבור|פרבור משתרע]]''' שיוצר בעיות שונות ביניהם הפרדה כלכלית - עשירים לחוד ועניים לחוד, וכן הפרדה בין לבנים לבין שחורים. בעיה נוספת הייתה שהמעמד הבינוני עבר לפרברים ולקם מהערים הגדולות את בסיס המס שלהן (חלק מ[[אפקט הבייגלה]]) גם נוצרת בעיה של [[נעילה טכנולוגית]] של [[לולאת משוב מחזקת]] - של הציבור קונה עוד מכוניות דבר שמחייב עוד כבישים מהירים ומקומות חניה שמחייהם עוד הגדלה של הכרכים (מטרופולינים) דבר שמחייב קניית עוד מכוניות וכו' ([[ביקוש מושרה]]). התחבורה ציבורית עובדת פחות טוב בערים עם שטח גדול יותר וצפיפות נמוכה יותר וגם השתלטות חברות המכוניות על חברות החשמליות הובילו לקניית מכוניות בצורה של "רצון חופשי" שהוכתב על ידי התכנון וחברות הרכב.  

אבל חלק מהבעיה של תקופה זו הייתה גידול בצמיחה - כריתה של עוד יערות, יצירת עוד זיהום. וכן בעיות הולכות וגדלות של '''[[פרבור|פרבור משתרע]]''' שיוצר בעיות שונות ביניהם הפרדה כלכלית - עשירים לחוד ועניים לחוד, וכן הפרדה בין לבנים לבין שחורים. בעיה נוספת הייתה שהמעמד הבינוני עבר לפרברים ולקם מהערים הגדולות את בסיס המס שלהן (חלק מ[[אפקט הבייגלה]]) גם נוצרת בעיה של [[נעילה טכנולוגית]] של [[לולאת משוב מחזקת]] - של הציבור קונה עוד מכוניות דבר שמחייב עוד כבישים מהירים ומקומות חניה שמחייהם עוד הגדלה של הכרכים (מטרופולינים) דבר שמחייב קניית עוד מכוניות וכו' ([[ביקוש מושרה]]). התחבורה ציבורית עובדת פחות טוב בערים עם שטח גדול יותר וצפיפות נמוכה יותר וגם השתלטות חברות המכוניות על חברות החשמליות הובילו לקניית מכוניות בצורה של "רצון חופשי" שהוכתב על ידי התכנון וחברות הרכב.  

הפרק מציג גם את "כלכלת מלחמה מתמדת" וממשלה שידה בכל ומנהלת את הכלכלה - וגם את הבעיה של [[יתרונות לגודל]] של העיתונות - שגרמו לריכוז התקשורת בידי העסקים גדולים במקום שוק עיתונות תחרותי לפני מלחמת העולם השנייה. ובעיה גדולה עוד יותר היתה הצמיחה של הטלוויזיה - החל העידן של [[צנזורה עצמית]] כדי לא להרגיז את המפרסמים כך לדוגמה ב-1947  

הפרק מציג גם את "כלכלת מלחמה מתמדת" וממשלה שידה בכל ומנהלת את הכלכלה - וגם את הבעיה של [[יתרונות לגודל]] של העיתונות - שגרמו לריכוז התקשורת בידי העסקים גדולים במקום שוק עיתונות תחרותי לפני מלחמת העולם השנייה. ובעיה גדולה עוד יותר הייתה הצמיחה של הטלוויזיה - החל העידן של [[צנזורה עצמית]] כדי לא להרגיז את המפרסמים כך לדוגמה ב-1947  

פוטר מ-CBS ויליאם שיידר פור, משום שאחד המפרסמים עלול להתנגד לתוכן של הכתבות שלו. החדשות המידע והדעות וחלק גדול מהתרבות עצמה - הפכו לזרם חד סטרי מהממשלה התאגידים והתעשיות הביטחוניות אל הציבור, אם מישהו התנגד לכך - לא היה לזה משמעות כי אחרים לא שמעו אותו. בשנת 1961 איינזהנור מזהיר מפני הוכח של [[התשלובת הצבאית-תעשייתית]]. בנאום הפרישה שלו.  

פוטר מ-CBS ויליאם שיידר פור, משום שאחד המפרסמים עלול להתנגד לתוכן של הכתבות שלו. החדשות המידע והדעות וחלק גדול מהתרבות עצמה - הפכו לזרם חד סטרי מהממשלה התאגידים והתעשיות הביטחוניות אל הציבור, אם מישהו התנגד לכך - לא היה לזה משמעות כי אחרים לא שמעו אותו. בשנת 1961 איינזהנור מזהיר מפני הוכח של [[התשלובת הצבאית-תעשייתית]]. בנאום הפרישה שלו.  

הפרק מעיר כי כלכלני הזרם המרכזי שללו את הרעיון לפיו לעסקים יהיה כוח לקבוע את המחירים. אבל כלכלנים לא-מהזרם המרכזי ניסו להבין איך זה אפשרי. בין היתר על ידי נושא של תדמית או [[מיתוג]]. אם יש למישהו מותג אז יש לו מעין [[מונופול]] קטן, וניתן לגבות עליו מחיר גבוה יותר. העסקים הגדולים משפיעים על הביקוש ולא רק על ההיצע - דרך [[פרסום]]. לדוגמה יהלומים יקרים לא רק בגלל שהם נדירים אלא גם בגלל שחברות יהלומים משקיעות בפרסום כדי לעודד אותנו לקנות יהלומים. גודווין טוען שכיום תחרות לא פועלת כפי שפעלה בעבר (בימי [[אדם סמית]]) - חברות מנסות לבסס לעצמן מונופול כדי שיכולו לקבוע בו את המחיר לפחות במידה מסויימת (הוא לא מזכיר את מונח של יצירת [[נישה כלכלית]]). הוא מציין את המונחים של הכלכלנים [[אדואראד צ'מברליין]] שדיבר על "[[תחרות מונופוליסטית]]" ועל [[ג'ואן רובינסון]] שדיברה על [[תחרות לא מושלמת]]".  

הפרק מעיר כי כלכלני הזרם המרכזי שללו את הרעיון לפיו לעסקים יהיה כוח לקבוע את המחירים. אבל כלכלנים לא-מהזרם המרכזי ניסו להבין איך זה אפשרי. בין היתר על ידי נושא של תדמית או [[מיתוג]]. אם יש למישהו מותג אז יש לו מעין [[מונופול]] קטן, וניתן לגבות עליו מחיר גבוה יותר. העסקים הגדולים משפיעים על הביקוש ולא רק על ההיצע - דרך [[פרסום]]. לדוגמה יהלומים יקרים לא רק בגלל שהם נדירים אלא גם בגלל שחברות יהלומים משקיעות בפרסום כדי לעודד אותנו לקנות יהלומים. גודווין טוען שכיום תחרות לא פועלת כפי שפעלה בעבר (בימי [[אדם סמית]]) - חברות מנסות לבסס לעצמן מונופול כדי שיכולו לקבוע בו את המחיר לפחות במידה מסויימת (הוא לא מזכיר את מונח של יצירת [[נישה כלכלית]]). הוא מציין את המונחים של הכלכלנים [[אדואראד צ'מברליין]] שדיבר על "[[תחרות מונופוליסטית]]" ועל [[ג'ואן רובינסון]] שדיברה על [[תחרות לא מושלמת]]".  

גודווין מזכיר את הספר '''[[חברת השפע]]''' של [[ג'ון קנת גלבריית]]. גלבריית ציין שאיש לא היה טורח לפרסם בכסף רב אם אלו היו דברים שאנחנו רוצים לקנות בלאו הכי. גלבריית תאר מצב שבו אנחנו שמחים בחלקנו רק לזמן מוגבל ואחר כך אנחנו רוצים לקנות עוד בגלל שינוי של הציפיוות שלנו ממה יש לאחרים ולנו. בזמנו, "חברת השפע" היה ספר רב מכר אבל כיום הוא כמעט נשכח. אבל הספר מסביר [[חקר הכלכלה|תופעות כלכליות]] שקיימות עד היום. לדוגמה זה שהצורך של העסקים הגדולים למכור חשוב יותר מהרצון שלנו לקנות. דוגמה אחת להיבט זה הוא הנושא של [[התיישנות מכוונת]] דוגמה אחרת זה [[התיישנות נתפסת]] - רעיון לפיו מוצרים יוצאים מהאופנה. דבר שהגיע לשיא עם הנסיון לגרום לכך שמכוניות יצאו מהאופנה על ידי עיצוב סנפירי הכנף שלהן בשנות ה-50. גלבריית היה אחד הראשונים שהעיר על הנושא של עלייה בצריכת [[מזון זבל]] לאחר מלחמת העולם השנייה, וטען כי בארצות הברית מספר המתים מאוכל רב מידי גדול ממספר המתים מאוכל מועט מדי. הפרסום הרב מסביר אולי גם מדוע אחר המלחמה החלו האמריקאים לתאר את עצמם כצרכנים ולא בתפקידים חברתיים אחרים כמו עובדים או אזרחים - הם הפנימו את נקודת המבט של [[תאגיד רב לאומי|תאגידים גדולים]] לפיה התפקיד העיקרי שלהם הוא לצרוך מוצרים. הם גם הפנימו שמוצרי צריכה מהמגזר הפרטי חשובים יותר מכל דבר אחר- גם מהוצאות של המגזר הציבורי. הוא גם מזכיר את הטענה של גבלריית על בעיית שחיקה של [[מוצר ציבורי]] - מה שגלבריית כינה '''"שפע פרטי והזנחה ציבורית"'''.  

גודווין מזכיר את הספר '''[[חברת השפע]]''' של [[ג'ון קנת גלבריית]]. גלבריית ציין שאיש לא היה טורח לפרסם בכסף רב אם אלו היו דברים שאנחנו רוצים לקנות בלאו הכי. גלבריית תאר מצב שבו אנחנו שמחים בחלקנו רק לזמן מוגבל ואחר כך אנחנו רוצים לקנות עוד בגלל שינוי של הציפיוות שלנו ממה יש לאחרים ולנו. בזמנו, "חברת השפע" היה ספר רב מכר אבל כיום הוא כמעט נשכח. אבל הספר מסביר [[חקר הכלכלה|תופעות כלכליות]] שקיימות עד היום. לדוגמה זה שהצורך של העסקים הגדולים למכור חשוב יותר מהרצון שלנו לקנות. דוגמה אחת להיבט זה הוא הנושא של [[התיישנות מכוונת]] דוגמה אחרת זה [[התיישנות נתפסת]] - רעיון לפיו מוצרים יוצאים מהאופנה. דבר שהגיע לשיא עם הניסיון לגרום לכך שמכוניות יצאו מהאופנה על ידי עיצוב סנפירי הכנף שלהן בשנות ה-50. גלבריית היה אחד הראשונים שהעיר על הנושא של עלייה בצריכת [[מזון זבל]] לאחר מלחמת העולם השנייה, וטען כי בארצות הברית מספר המתים מאוכל רב מידי גדול ממספר המתים מאוכל מועט מדי. הפרסום הרב מסביר אולי גם מדוע אחר המלחמה החלו האמריקאים לתאר את עצמם כצרכנים ולא בתפקידים חברתיים אחרים כמו עובדים או אזרחים - הם הפנימו את נקודת המבט של [[תאגיד רב לאומי|תאגידים גדולים]] לפיה התפקיד העיקרי שלהם הוא לצרוך מוצרים. הם גם הפנימו שמוצרי צריכה מהמגזר הפרטי חשובים יותר מכל דבר אחר- גם מהוצאות של המגזר הציבורי. הוא גם מזכיר את הטענה של גבלריית על בעיית שחיקה של [[מוצר ציבורי]] - מה שגלבריית כינה '''"שפע פרטי והזנחה ציבורית"'''.  

גודווין שואל מדוע האנשים בארצות הברית שמחים כאשר אנשים קונים עוד מכוניות אבל עצובים כשם קונים עוד ביטוח בריאות. התשובה שלו היא שהחברה הפנימה את נקודת המבט של העסקים הגדולים. גודווין לא חושב שהתורה של רובינסון, צ'מבליין וגלבריית עומדת בסתירה למודל ההיצע והביקוש. בכל מקרה המחיר נקבע לפי כוח מיקוח. ביקוש והיצע הם מרכיבים חשובים בכוח המיקוח. - אבל המודל של ביקוש והיצע פשוט לא מביא בחשבון מרכיבים אחרים של כוח מיקוח - אולי בגלל שהוא רוצה להמחיש בצורה חזותית וברורה את יחסי הגומלין בין ביקוש והיצע בגרפים. כלכלנים מחוץ לזרם המרכזי ניסו להוסיף לניתוח הכלכלי מרכיבים אחרים לכוח המיקוח כמו השפעה על הממשלה, הוצאות ביטחוניות, כוחם של התאגידים, פרסום והשפעה על התקשורת. לגישה זו היתה השפעה רבה בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 אבל בסופו של דבר היא לא התבססה.  

גודווין שואל מדוע האנשים בארצות הברית שמחים כאשר אנשים קונים עוד מכוניות אבל עצובים כשם קונים עוד ביטוח בריאות. התשובה שלו היא שהחברה הפנימה את נקודת המבט של העסקים הגדולים. גודווין לא חושב שהתורה של רובינסון, צ'מבליין וגלבריית עומדת בסתירה למודל ההיצע והביקוש. בכל מקרה המחיר נקבע לפי כוח מיקוח. ביקוש והיצע הם מרכיבים חשובים בכוח המיקוח. - אבל המודל של ביקוש והיצע פשוט לא מביא בחשבון מרכיבים אחרים של כוח מיקוח - אולי בגלל שהוא רוצה להמחיש בצורה חזותית וברורה את יחסי הגומלין בין ביקוש והיצע בגרפים. כלכלנים מחוץ לזרם המרכזי ניסו להוסיף לניתוח הכלכלי מרכיבים אחרים לכוח המיקוח כמו השפעה על הממשלה, הוצאות ביטחוניות, כוחם של התאגידים, פרסום והשפעה על התקשורת. לגישה זו היתה השפעה רבה בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 אבל בסופו של דבר היא לא התבססה.  

גודווין מציין כי ככל הידוע לו - אף אחד מעולם לא נתן הסבר מלא של העסקים הגדולים, אבל זה לא אומר שהם לא משפיעים עלינו - הם משפיעים על התרבות, על הכלכלה ועל הפוליטיקה שלנו. זה מזכיר לו קצת את המצב של [[פיזיוקרטים|הפיזיוקרטים]] - הם חיו בכלכלת שוק אבל לא יכלו להסביר אותה אלא התמקדו בכלכלה חקלאית כי אותה היה להם קל להסביר. באופן דומה, בשנות ה-60 עסקים גדולים חלשו על חלק גדול מהכלכלה כבר מאה שנה, אבל איש לא פיתח תאוריה שלמה של הכלכלה הזו - אנשים התמקדו בהסבר של כלכלת שוק (עם הרבה קונים ומוכרים) - כי אותה היה קל להסביר. {{הערה|הערה - הסבר אפשרי אחר שגודווין לא מביא הוא [[השפעת ההון על האקדמיה]] ודחיקת אקדמאים שהם לא פרו-עסקים גדולים לשולי המקצוע הכלכלי - דבר שמתואר יותר על ידי הכלכלן [[לואיג'י זינגלס]], או בפרק "הברית בין הכלכלנים ליבטרים ועסקים גדולים שיש בספר של [[דיוויד קורטן]] - [[כשתאגידים שולטים בעולם]]}}.

גודווין מציין כי ככל הידוע לו - אף אחד מעולם לא נתן הסבר מלא של העסקים הגדולים, אבל זה לא אומר שהם לא משפיעים עלינו - הם משפיעים על התרבות, על הכלכלה ועל הפוליטיקה שלנו. זה מזכיר לו קצת את המצב של [[פיזיוקרטים|הפיזיוקרטים]] - הם חיו בכלכלת שוק אבל לא יכלו להסביר אותה אלא התמקדו בכלכלה חקלאית כי אותה היה להם קל להסביר. באופן דומה, בשנות ה-60 עסקים גדולים חלשו על חלק גדול מהכלכלה כבר מאה שנה, אבל איש לא פיתח תאוריה שלמה של הכלכלה הזו - אנשים התמקדו בהסבר של כלכלת שוק (עם הרבה קונים ומוכרים) - כי אותה היה קל להסביר. {{הערה|הערה - הסבר אפשרי אחר שגודווין לא מביא הוא [[השפעת ההון על האקדמיה]] ודחיקת אקדמאים שהם לא פרו-עסקים גדולים לשולי המקצוע הכלכלי - דבר שמתואר יותר על ידי הכלכלן [[לואיג'י זינגלס]], או בפרק "הברית בין הכלכלנים ליבטרים ועסקים גדולים שיש בספר של [[דיוויד קורטן]] - [[כשתאגידים שולטים בעולם]]}}.

בשנת 1958 נבחר ניקסון לנשיאות. הוא נקט מדיניות שילבה דברים ימניים ושמאליים - לדוגמה הוא הרחיב את מלחמת ויאטנם, אבל מצד שני הוא גם הגיע לדנאטנט - הבנה עם הרוסים ונועד עם הקומוניסטים הסינים והצליח להוציא את ארה"ב ממלחמת ויאטנם. הוא גם הכניס ביטוח בריאות לכל - מדיניות סוציאליסטית. בין 1971 ל-1973 הוא ניסה לבלום את האינפלציה על ידי הקפאת שכר ומחירים. בשנת 1971 ניקסון ניתק את הדולר מהזהב - בניגוד להסכמי ברטון וודס, כדי למנוע את עליית האינפלציה. העליה באינפלציה נבעה הן ממלחמת ויאטנם והדפסת כסף של הממשלה האמריקאית והן ממשבר האנרגיה של שנת 1973 שנבע מ[[קרטל]] של אופ"ק ב[[נפט]]. ארה"ב עברה את [[שיא תפוקת הנפט]] שלה בשנות ה-70 הראשונות ולא יכלה להתחרות עם אופ"ק. עם עליית הנפט עלו המחירים של כל הדברים שיוצרו איתו - כולל מחירי המזון - זה היה אינפלציה מסוג חדש שנבעה מהתייקרות ההיצע - לתושבים המערב זה היה בעיקר מטרד כמו תורים לדלק, אבל לאנשים עניים בעולם זה היה אסון - מחסור במזון. בשנת 1974 סבלו באפריקה 17 מדינות רעב.  

בשנת 1958 נבחר ניקסון לנשיאות. הוא נקט מדיניות שילבה דברים ימניים ושמאליים - לדוגמה הוא הרחיב את מלחמת ויאטנם, אבל מצד שני הוא גם הגיע לדנאטנט - הבנה עם הרוסים ונועד עם הקומוניסטים הסינים והצליח להוציא את ארה"ב ממלחמת ויאטנם. הוא גם הכניס ביטוח בריאות לכל - מדיניות סוציאליסטית. בין 1971 ל-1973 הוא ניסה לבלום את האינפלציה על ידי הקפאת שכר ומחירים. בשנת 1971 ניקסון ניתק את הדולר מהזהב - בניגוד להסכמי ברטון וודס, כדי למנוע את עליית האינפלציה. העלייה באינפלציה נבעה הן ממלחמת ויאטנם והדפסת כסף של הממשלה האמריקאית והן ממשבר האנרגיה של שנת 1973 שנבע מ[[קרטל]] של אופ"ק ב[[נפט]]. ארה"ב עברה את [[שיא תפוקת הנפט]] שלה בשנות ה-70 הראשונות ולא יכלה להתחרות עם אופ"ק. עם עליית הנפט עלו המחירים של כל הדברים שיוצרו איתו - כולל מחירי המזון - זה היה אינפלציה מסוג חדש שנבעה מהתייקרות ההיצע - לתושבים המערב זה היה בעיקר מטרד כמו תורים לדלק, אבל לאנשים עניים בעולם זה היה אסון - מחסור במזון. בשנת 1974 סבלו באפריקה 17 מדינות רעב.  

חלק מהבעיה של ה[[רעב]] הייתה פוליטית - במדינות לא דמוקרטית החלוקה של המזון לא היתה טובה וגם לא היתה [[צמיחה כלכלית]]. בעיה נוספת סיוע החוץ של מדינות מערביות עזר בעיקר לחברות מערביות גדולות שפעלו באפריקה יותר מאשר לאוכלוסיה המקומית. לדוגמה הקמת סכרים שהציפה אדמות וגרמה ל[[עיור]] מהיר. המדינות הפכו לתלויות בכסף של המערב במקום בכלכלה המקומית. בנוסף הרפואה והתברואה החלו להקטין תמותת תינוקות במדינות אפריקה ואסיה וזה גרם ל[[פיצוץ אוכלוסין]].  

חלק מהבעיה של ה[[רעב]] הייתה פוליטית - במדינות לא דמוקרטית החלוקה של המזון לא הייתה טובה וגם לא הייתה [[צמיחה כלכלית]]. בעיה נוספת סיוע החוץ של מדינות מערביות עזר בעיקר לחברות מערביות גדולות שפעלו באפריקה יותר מאשר לאוכלוסייה המקומית. לדוגמה הקמת סכרים שהציפה אדמות וגרמה ל[[עיור]] מהיר. המדינות הפכו לתלויות בכסף של המערב במקום בכלכלה המקומית. בנוסף הרפואה והתברואה החלו להקטין תמותת תינוקות במדינות אפריקה ואסיה וזה גרם ל[[פיצוץ אוכלוסין]].  

דבר דומה קרה בזמן [[המהפכה התעשייתית]] באירופה - אבל באותו זמן היו יבשות "ריקות" שעודפי האוכלוסייה מאירופה היגרו אליהן - אמריקה ואוסטרליה. דבר זה כבר לא היה בשנות ה-60 וה-70. תורתו של [[מלתוס]] חזרה לכותרות - המדינות המערביות האשימו את המדינות העניות שהן מתרבות מהר מידי. הפתרון הוא לכאורה [[מעבר דמוגרפי]] שבו עשירים עושים פחות ילדים. וכך אפשר לחכות שכולם יהיו עשירים יותר והאוכלוסייה תתייצב. אבל יש מלכוד - ספרי הכלכלה לא מראים את התשומות של משאבים אנרגיה שנכנסים אל הכלכלה במחוץ - מהמערכות האקולוגיות ומכריית משאבים, ולא את הפסולת והזרמים היוצאים מתוך הכלכלה אל שאר המערכת. לטבע יש גבולות - אם מעמיסים עליו יותר מידי [[משאב מתכלה|המשאבים מתכלים]] וה[[פסולת]] מצטברת. העשירים צורכים יותר מאשר העניים וזה מאיר את הנושא של גידול אוכלוסין בצורה אחרת - על פי הכנסת הרעיון של '''[[טביעת רגל אקולוגית]]''' - שטח האדמה הדרוש לאדם בודד כדי לספק לאדם את המשאבים הדרושים לו ולקלוט פסולות ופליטות שהוא גורם.  

דבר דומה קרה בזמן [[המהפכה התעשייתית]] באירופה - אבל באותו זמן היו יבשות "ריקות" שעודפי האוכלוסייה מאירופה היגרו אליהן - אמריקה ואוסטרליה. דבר זה כבר לא היה בשנות ה-60 וה-70. תורתו של [[מלתוס]] חזרה לכותרות - המדינות המערביות האשימו את המדינות העניות שהן מתרבות מהר מידי. הפתרון הוא לכאורה [[מעבר דמוגרפי]] שבו עשירים עושים פחות ילדים. וכך אפשר לחכות שכולם יהיו עשירים יותר והאוכלוסייה תתייצב. אבל יש מלכוד - ספרי הכלכלה לא מראים את התשומות של משאבים אנרגיה שנכנסים אל הכלכלה במחוץ - מהמערכות האקולוגיות ומכריית משאבים, ולא את הפסולת והזרמים היוצאים מתוך הכלכלה אל שאר המערכת. לטבע יש גבולות - אם מעמיסים עליו יותר מידי [[משאב מתכלה|המשאבים מתכלים]] וה[[פסולת]] מצטברת. העשירים צורכים יותר מאשר העניים וזה מאיר את הנושא של גידול אוכלוסין בצורה אחרת - על פי הכנסת הרעיון של '''[[טביעת רגל אקולוגית]]''' - שטח האדמה הדרוש לאדם בודד כדי לספק לאדם את המשאבים הדרושים לו ולקלוט פסולות ופליטות שהוא גורם.  

בשנות ה-70 יוצא גם הספר '''[[גבולות לצמיחה]]''' שמזהיר מפני גידול מתמיד של האוכלוסייה ושל הצמיחה הכלכלית. חלק מהחשש הזה קיבל מענה על ידי עליה ב[[פריון חקלאי]] על ידי [[המהפכה הירוקה]]. הדבר הזה פתר את משבר המזון של שנות ה-70 אבל גם בהמשך יצר בעיות אחרות - כמו תאגידי חקלאות ענקיים ("או שתגדלו או שתעלמו" - ארל באץ, שר החקלאות בארה"ב) ובהמשך בעיות של עודף [[תירס]] ודחיפה שלו למזונות זבל ובעיות של [[עמידות לאנטיביוטיקה]], סירופ תירס וסבסוד של דלק אתנול.  

בשנות ה-70 יוצא גם הספר '''[[גבולות לצמיחה]]''' שמזהיר מפני גידול מתמיד של האוכלוסייה ושל הצמיחה הכלכלית. חלק מהחשש הזה קיבל מענה על ידי עליה ב[[פריון חקלאי]] על ידי [[המהפכה הירוקה]]. הדבר הזה פתר את משבר המזון של שנות ה-70 אבל גם בהמשך יצר בעיות אחרות - כמו תאגידי חקלאות ענקיים ("או שתגדלו או שתעלמו" - ארל באץ, שר החקלאות בארה"ב) ובהמשך בעיות של עודף [[תירס]] ודחיפה שלו למזונות זבל ובעיות של [[עמידות לאנטיביוטיקה]], סירופ תירס וסבסוד של דלק אתנול.  

בין 1965 לבין 1975 הייתה "עליית המיסים הגדולה" - הממשל בארה"ב גבה יותר ויותר מיסים - מס הכנסה פדרלי ממשפחה חציונית עלה מ-12 אחוז ל-20 אחוז. הממשלה גבתה פחות ופחות כסף מעסקים גדולים בין היתר בגלל חוקי מס מסובכים יותר. שהביאו ליצירת פרצות מס. כלכלני הזרם המרכזי לא התמודדו עם הנושא הזה. כללנים כמו גלבריית ורובינסון עוד השפיעו אבל היו בנסיגה בגלל עליית ה[[לסה פר]] מסוג חדש - ה[[נאו-ליברלים]].  

בין 1965 לבין 1975 הייתה "עליית המיסים הגדולה" - הממשל בארה"ב גבה יותר ויותר מיסים - מס הכנסה פדרלי ממשפחה חציונית עלה מ-12 אחוז ל-20 אחוז. הממשלה גבתה פחות ופחות כסף מעסקים גדולים בין היתר בגלל חוקי מס מסובכים יותר. שהביאו ליצירת פרצות מס. כלכלני הזרם המרכזי לא התמודדו עם הנושא הזה. כלכלנים כמו גלבריית ורובינסון עוד השפיעו אבל היו בנסיגה בגלל עליית ה[[לסה פר]] מסוג חדש - ה[[נאו-ליברלים]].  

גודווין מתאר כמה הוגים משפיעים של הנאו-ליברלים כמו מיזס והייק. הוא מתאר את התאוריות של [[פרידריק הייק]] ושל מילטון פרידמן על חשיבות התחרות החופשית. הייק היה הוגה דעות פורץ-דרך, הוא לא יצא מתוך הנחה שהשוק פועל הוא בדק איך הוא פועל. איך פעילות גומלין בין היחידות הקטנות (בני אדם) יוצרת בינה מורכבת (השוק) - זהו בעצם תיאור של [[הגחה]] או [[סדר ספונטני]] - הבינה המורכבת הזו מגיבה על מחסורים, על שינוי העדפות של הצרכנים ועל שינויים בטכנולוגיות - הרבה יותר טוב מאשר כל מתכנן אנושי יחיד (או אפילו בברית המועצות יחידות מחשוב) - גודווין אומר שניתן לכנות זאת "המוח הנעלם" במקום "היד הנעלמה". זו הביקורת של הייאק על המדינות הקומוניסטיות מצד שני גודווין מעיר כי במשוך עשרות שנים המדינות הדמוקרטיות כן הצליחו לנהל את הכלכלה שלהן בלי מחנות כפייה. האייק היה אלמוני במשך עשרות שנים הוא הגיע לאוניברסיטת שיאקגו ושם התחזק הזרם של "[[אסכולת שיקאגו]]" בכלכלה תחת ניצחו של '''[[מילטון פרידמן]]'''.  

גודווין מתאר כמה הוגים משפיעים של הנאו-ליברלים כמו מיזס והייק. הוא מתאר את התאוריות של [[פרידריק הייק]] ושל מילטון פרידמן על חשיבות התחרות החופשית. הייק היה הוגה דעות פורץ-דרך, הוא לא יצא מתוך הנחה שהשוק פועל הוא בדק איך הוא פועל. איך פעילות גומלין בין היחידות הקטנות (בני אדם) יוצרת בינה מורכבת (השוק) - זהו בעצם תיאור של [[הגחה]] או [[סדר ספונטני]] - הבינה המורכבת הזו מגיבה על מחסורים, על שינוי העדפות של הצרכנים ועל שינויים בטכנולוגיות - הרבה יותר טוב מאשר כל מתכנן אנושי יחיד (או אפילו בברית המועצות יחידות מחשוב) - גודווין אומר שניתן לכנות זאת "המוח הנעלם" במקום "היד הנעלמה". זו הביקורת של הייאק על המדינות הקומוניסטיות מצד שני גודווין מעיר כי במשוך עשרות שנים המדינות הדמוקרטיות כן הצליחו לנהל את הכלכלה שלהן בלי מחנות כפייה. האייק היה אלמוני במשך עשרות שנים הוא הגיע לאוניברסיטת שיאקגו ושם התחזק הזרם של "[[אסכולת שיקאגו]]" בכלכלה תחת ניצחו של '''[[מילטון פרידמן]]'''.  

פרידמן תמך במדיניות של [[לסה פר]] בספרים מפורסים כמו [[קפיטליזם וחירות]] ו[[החופש לבחור]]. הוא כן הכיר בתרומה אחת קטנה של [[ג'ון מיינרד קיינס|קיינס]], והיא שהממשלה צריכה לנהל את הביקוש המצרפי, אבל במקום לעשות זאת כמו שקיינס הציע - על ידי שינוי מיסוי והוצאה, פרידמן הציע [[מוניטריזם]] - הגדלת היצע הכסף בכ-3% בשנה. כמו הייק פרידמן הגיד שריכוז עוצמה במקום אחד הוא איום על החופש אבל התעלם מכך שהכוח עלול להתרכז גם בידי תאגידים גדולים ולא רק בידי ממשלות. במקום זאת פרידמן השווה את הממשלות של העולם במציאות עם מודל תאורטי נוסף של שוק חופשי. המודלים מאוד יפים וברורים אבל הם לא תמיד פועלים, לכן לפי גודווין המוניטריזם פעל רק במודלים כלכליים מצומצמים. בעולם המציאותי הוא נכשל שוב ושוב במדינות רבות.  

פרידמן תמך במדיניות של [[לסה פר]] בספרים מפורסמים כמו [[קפיטליזם וחירות]] ו[[החופש לבחור]]. הוא כן הכיר בתרומה אחת קטנה של [[ג'ון מיינרד קיינס|קיינס]], והיא שהממשלה צריכה לנהל את הביקוש המצרפי, אבל במקום לעשות זאת כמו שקיינס הציע - על ידי שינוי מיסוי והוצאה, פרידמן הציע [[מוניטריזם]] - הגדלת היצע הכסף בכ-3% בשנה. כמו הייק פרידמן הגיד שריכוז עוצמה במקום אחד הוא איום על החופש אבל התעלם מכך שהכוח עלול להתרכז גם בידי תאגידים גדולים ולא רק בידי ממשלות. במקום זאת פרידמן השווה את הממשלות של העולם במציאות עם מודל תאורטי נוסף של שוק חופשי. המודלים מאוד יפים וברורים אבל הם לא תמיד פועלים, לכן לפי גודווין המוניטריזם פעל רק במודלים כלכליים מצומצמים. בעולם המציאותי הוא נכשל שוב ושוב במדינות רבות.  

גודווין מציין כאשר פרידמן עלה לגדולה בשנות ה-60 כבר היה ברור שלסה פר לא תמיד עובד אפילו בעולם התאורטי. זאת בגלל בעיות שמכונות '''[[כשל שוק]]'''. אחד מכשלי השוק הוא '''[[השפעה חיצונית]]''' כמו [[זיהום]] - השפעה חיצונית פוגעת בצד שהוא לא חלק מהעסקה יש הרבה השפעות חיצוניות שליליות בגלל שמי שמקבל את ההחלטות (הצרכים והיצרנים) הם לא מי שנפגע. החופש לבחור של הנפגעים מזיהום - נפגע בשוק החופשי. בעקרון יכולות להיות השפעות חיצוניות חיוביות כמו בניינים יפים שישפרו את ההנאה של מי שלא שילם עליהם - אבל אין למי שבונה אותם מספיק תמריץ כלכלי - לכך כי הוא מקבל רק חלק מהתועלת. לכן אפילו בתאוריה השוק החופשי יספק פחות מדי סחורות עם תועלת משותפת לציבור ויותר ויותר מידי סחורות עם עלויות כבדות לציבור - שוב פעם הרעיון של שפע פרטי ובצידו הזנחה ציבורית - בתים מוזנחים, רחובות מוזנחים, זיהום ועוד.  

גודווין מציין כאשר פרידמן עלה לגדולה בשנות ה-60 כבר היה ברור שלסה פר לא תמיד עובד אפילו בעולם התאורטי. זאת בגלל בעיות שמכונות '''[[כשל שוק]]'''. אחד מכשלי השוק הוא '''[[השפעה חיצונית]]''' כמו [[זיהום]] - השפעה חיצונית פוגעת בצד שהוא לא חלק מהעסקה יש הרבה השפעות חיצוניות שליליות בגלל שמי שמקבל את ההחלטות (הצרכים והיצרנים) הם לא מי שנפגע. החופש לבחור של הנפגעים מזיהום - נפגע בשוק החופשי. בעקרון יכולות להיות השפעות חיצוניות חיוביות כמו בניינים יפים שישפרו את ההנאה של מי שלא שילם עליהם - אבל אין למי שבונה אותם מספיק תמריץ כלכלי - לכך כי הוא מקבל רק חלק מהתועלת. לכן אפילו בתאוריה השוק החופשי יספק פחות מדי סחורות עם תועלת משותפת לציבור ויותר ויותר מידי סחורות עם עלויות כבדות לציבור - שוב פעם הרעיון של שפע פרטי ובצידו הזנחה ציבורית - בתים מוזנחים, רחובות מוזנחים, זיהום ועוד.  

תיקון של [[השפעה חיצונית]] הוא זול בדרך כלל. גודווין נתון רשימה של דברים שאמרו שהם יקרים מדי לתיקון עד שעשו אותם - בנזין נטול [[עופרת]], הפסקת שימוש ב-CFC שעושה [[חור באוזון]], קיצוץ בפליטות [[גופרית]] שגורמים ל[[גשם חומצי]], שיפור נצילות דלק במכוניות, שיפור בטיחות במקום העבודה ועוד. לכן לממשלה יש תפקיד אפילו בשוק חופשי אידאלי כמו של פרידמן. פרידמן תמך בדבר כזה בתאוריה, באופן מעשי הוא התנגד לכל התערבות ממשלתית - מרישוי רופאים ועד ניהול של הביטוח הלאומי. לדוגמה הוא טען שביטוח לאומי הוא "דיכוי" בגלל שהממשלה מאלצת את אנשים לשלם לעצמם גמלת זקנה. אסכולת שיקגו טיפחה כלכלנים קיצוניים עוד יותר מפרידמן שעטנו שצריך עוד לסה פר. והנחילו תורה זו לדור חדש של כלכלנים. הדבר הזה טיפח את הכלכלה השמרנית החדשה - בין היתר בגלל התיאוב שאנשים חשו כלפי הממשלה המנופחת של שנות ה-70 - מיסים גבוהים מידי, פוליטיקאים מושחתים, עוד כבישים מהירים במקום בתי ספר או רכבות, עוד ועוד רגולציות ובירוקרטיה, לדוגמה - רגולציה על הקוטר המינימלי של עגבניות - שנועדה בעצם להגן על תאגדי החקלאות בארה"ב מפני יבוא של עגבניות זולות יותר ממקסיקו. הדבר הזה נקרא "מלכוד הרגולציה" או "[[רגולטור שבוי]]" - לממשלה היה אותו אינטרס כמו מי שהם היו אמורים לפקח עליהם. (בעיה דומה מוצגת בספר עוד בזמן הברונים השודדים). בשנות ה-70 ההצדקה המרכזית שהייתה לפקח על עסקים גדולים - שהם מהווים סכנה ולכן צריך לרסן אותם - נראתה מוטעית בגלל שהעסקים הגדולים היו בצרות.  

תיקון של [[השפעה חיצונית]] הוא זול בדרך כלל. גודווין נתון רשימה של דברים שאמרו שהם יקרים מדי לתיקון עד שעשו אותם - בנזין נטול [[עופרת]], הפסקת שימוש ב-CFC שעושה [[חור באוזון]], קיצוץ בפליטות [[גופרית]] שגורמים ל[[גשם חומצי]], שיפור נצילות דלק במכוניות, שיפור בטיחות במקום העבודה ועוד. לכן לממשלה יש תפקיד אפילו בשוק חופשי אידאלי כמו של פרידמן. פרידמן תמך בדבר כזה בתאוריה, באופן מעשי הוא התנגד לכל התערבות ממשלתית - מרישוי רופאים ועד ניהול של הביטוח הלאומי. לדוגמה הוא טען שביטוח לאומי הוא "דיכוי" בגלל שהממשלה מאלצת את אנשים לשלם לעצמם גמלת זקנה. אסכולת שיקגו טיפחה כלכלנים קיצוניים עוד יותר מפרידמן שעטנו שצריך עוד לסה פר. והנחילו תורה זו לדור חדש של כלכלנים. הדבר הזה טיפח את הכלכלה השמרנית החדשה - בין היתר בגלל התיעוב שאנשים חשו כלפי הממשלה המנופחת של שנות ה-70 - מיסים גבוהים מידי, פוליטיקאים מושחתים, עוד כבישים מהירים במקום בתי ספר או רכבות, עוד ועוד רגולציות ובירוקרטיה, לדוגמה - רגולציה על הקוטר המינימלי של עגבניות - שנועדה בעצם להגן על תאגדי החקלאות בארה"ב מפני יבוא של עגבניות זולות יותר ממקסיקו. הדבר הזה נקרא "מלכוד הרגולציה" או "[[רגולטור שבוי]]" - לממשלה היה אותו אינטרס כמו מי שהם היו אמורים לפקח עליהם. (בעיה דומה מוצגת בספר עוד בזמן הברונים השודדים). בשנות ה-70 ההצדקה המרכזית שהייתה לפקח על עסקים גדולים - שהם מהווים סכנה ולכן צריך לרסן אותם - נראתה מוטעית בגלל שהעסקים הגדולים היו בצרות.  

העסקים בארה"ב הלכו וגדלו וזה הצריך יותר ויותר מומחי ניהול מבית ספר למנהל עסקים - שהתמצאו בכסף ובמספרים, אבל הם לעיתים קרובות התעלמו מכל מה שלא היה מספרים. לדוגמה פיטורים של בקרי-איכות במכוניות שיוצרו בדטרויט. הבקרים שמרו על איכות גבוהה של המכוניות, אבל המנהלים לא ראו את האיכות של המוצר במספרים ולכן פיטרו אותם. בו בזמן הייתה עליה בשכר מנהלים וגידול במספר המנהלים. לדוגמה במפעל פלדה של יו אס סטיל בשנות ה-70 היו 700 מנהלים על 6,000 עובדים. הספר של [[סטאדס ארקל]] "עובדים" משנת 1974, ערך רעיונות עם עובדים, ומתאר איך השכבה הניהולית בחברות הפכה לנטל הולך וגדל.

העסקים בארה"ב הלכו וגדלו וזה הצריך יותר ויותר מומחי ניהול מבית ספר למנהל עסקים - שהתמצאו בכסף ובמספרים, אבל הם לעיתים קרובות התעלמו מכל מה שלא היה מספרים. לדוגמה פיטורים של בקרי-איכות במכוניות שיוצרו בדטרויט. הבקרים שמרו על איכות גבוהה של המכוניות, אבל המנהלים לא ראו את האיכות של המוצר במספרים ולכן פיטרו אותם. בו בזמן הייתה עליה בשכר מנהלים וגידול במספר המנהלים. לדוגמה במפעל פלדה של יו אס סטיל בשנות ה-70 היו 700 מנהלים על 6,000 עובדים. הספר של [[סטאדס ארקל]] "עובדים" משנת 1974, ערך רעיונות עם עובדים, ומתאר איך השכבה הניהולית בחברות הפכה לנטל הולך וגדל.

;המלחמה בעיראק:

;המלחמה בעיראק:

לאחר מכן התרחשו פיגועי 11 בספטמבר - הפיגוע נגד מגדלי התאומים. דבר זה איחד את הציבור האמריקאי מאחורי הנשיא בוש. בוש הכריז במהירות יחסית על הגדלת תקציב הבטחון – לצד המשך הקיצוץ ברווחה, בריאות וכו'. צעדים רבים שהיו יכולים להפחית את הטרור כמו הקטנת התלות בנפט לא ננקטו, לעומת זאת הממשלה הגדילה השקעות בדברים כמו רכישת טנקים והחליטה על פלישה לעיראק- אף כי עירק לא הייתה קשורה כלל לפיגועים.  

לאחר מכן התרחשו פיגועי 11 בספטמבר - הפיגוע נגד מגדלי התאומים. דבר זה איחד את הציבור האמריקאי מאחורי הנשיא בוש. בוש הכריז במהירות יחסית על הגדלת תקציב הביטחון – לצד המשך הקיצוץ ברווחה, בריאות וכו'. צעדים רבים שהיו יכולים להפחית את הטרור כמו הקטנת התלות בנפט לא ננקטו, לעומת זאת הממשלה הגדילה השקעות בדברים כמו רכישת טנקים והחליטה על פלישה לעיראק- אף כי עירק לא הייתה קשורה כלל לפיגועים.  

גודווין משתמש בדוגמה של עירק כדי להמחיש את הבעיות בטיעונים מצד גורמים שמרנים על הכללה. לדוגמה אחת ההחלטות הייתה שהעיראקים יכולים לבחור איזה ממשלה שבא להם אבל הממשלה העירקית לא יכולה להחליט החלטות לגבי הכלכלה בעירק- דבר זה נקבע על ידי ממשלת ארצות הברית. דבר זה עמד בניגוד לטענות על החלת דמוקרטיה בעיראק. החלטה נוספת הייתה לפטר את כל חיילי צבא עיראק. דבר זה יצר כמות עצומה של מובטלים מתוסכלים עם ניסיון צבאי. האמריקאים גם אסרו על העיראקים למכור נפט והעבירו את מכירת הנפט לחברות אמריקאיות. היבט נוסף היה שממשלת ארצות הברית החליטה על שיקום עירק – אבל בניגוד לטענות כך שהשמרנים דוגלים ב[[תחרות חופשית]], חברות מעירק לא הורשו להשתתף בשיקום – אלא רק חברות מארצות הברית. דוגמה אחת לדבר זה היה החלטה שהתאגיד הלא –ציבורי [[בכטל]] ישקם את רשת החשמל של עיראק, לפי גודוויון התאגיד הסתובב קצת בשטח, לקח הרבה כסף ולא שיקם דבר ברשת החשמל של עיראק.  

גודווין משתמש בדוגמה של עירק כדי להמחיש את הבעיות בטיעונים מצד גורמים שמרנים על הכללה. לדוגמה אחת ההחלטות הייתה שהעיראקים יכולים לבחור איזה ממשלה שבא להם אבל הממשלה העירקית לא יכולה להחליט החלטות לגבי הכלכלה בעירק- דבר זה נקבע על ידי ממשלת ארצות הברית. דבר זה עמד בניגוד לטענות על החלת דמוקרטיה בעיראק. החלטה נוספת הייתה לפטר את כל חיילי צבא עיראק. דבר זה יצר כמות עצומה של מובטלים מתוסכלים עם ניסיון צבאי. האמריקאים גם אסרו על העיראקים למכור נפט והעבירו את מכירת הנפט לחברות אמריקאיות. היבט נוסף היה שממשלת ארצות הברית החליטה על שיקום עירק – אבל בניגוד לטענות כך שהשמרנים דוגלים ב[[תחרות חופשית]], חברות מעירק לא הורשו להשתתף בשיקום – אלא רק חברות מארצות הברית. דוגמה אחת לדבר זה היה החלטה שהתאגיד הלא –ציבורי [[בכטל]] ישקם את רשת החשמל של עיראק, לפי גודוויון התאגיד הסתובב קצת בשטח, לקח הרבה כסף ולא שיקם דבר ברשת החשמל של עיראק.  

==קישורים חיצוניים==

==קישורים חיצוניים==

* [http://economixcomix.com/ אקונומיקס] - אתר הספר

* [http://economixcomix.com/ אקונומיקס] - אתר הספר

* [https://www.schocken.co.il/Book/%D7%9B%D7%9C%D7%9B%D7%9C%D7%94+%D7%91%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A1.aspx?name=%D7%9B%D7%9C%D7%9B%D7%9C%D7%94+%D7%91%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A1&code=40-10475 הספר כלכלה בקומיקס] באתר הוצאת "שוקן".

* [https://www.schocken.co.il/Book/%D7%9B%D7%9C%D7%9B%D7%9C%D7%94+%D7%91%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A1.aspx?name=%D7%9B%D7%9C%D7%9B%D7%9C%D7%94+%D7%91%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A1&code=40-10475 הספר כלכלה בקומיקס] באתר הוצאת "שוקן"

* [http://economixcomix.com/EconomixPreview.pdf פרק בחינם מתוך הספר -שעוסק בספרו של אדם סמית - עושר האומות] (באנגלית)

* [http://economixcomix.com/EconomixPreview.pdf פרק בחינם מתוך הספר -שעוסק בספרו של אדם סמית - עושר האומות] (באנגלית)

* [https://www.amazon.com/Economix-Economy-Works-Doesnt-Pictures/dp/0810988399 אקונומיקס] באתר "אמזון".  

* [https://www.amazon.com/Economix-Economy-Works-Doesnt-Pictures/dp/0810988399 אקונומיקס] באתר "אמזון".  

* סיון קלינגבייל, [https://www.haaretz.co.il/literature/.premium-REVIEW-1.7033001 "כלכלה בקומיקס": שיעור נפלא ומדכא בהיסטוריה כלכלית], הארץ, 18.03.2019

* סיון קלינגבייל, [https://www.haaretz.co.il/literature/.premium-REVIEW-1.7033001 "כלכלה בקומיקס": שיעור נפלא ומדכא בהיסטוריה כלכלית], הארץ, 18.03.2019

* [http://saloona.co.il/ronitdins/?p=133 כלכלה בקומיקס ] הבלוג של רונית דינצמן, סלונה.

* [http://saloona.co.il/ronitdins/?p=133 כלכלה בקומיקס ] הבלוג של רונית דינצמן, סלונה

==הערות שוליים==

==הערות שוליים==

{{הערות שוליים}}

{{הערות שוליים}}