שינויים

המהפכה הירוקה הצליחה להגדיל מאוד את תפוקת המזון העולמית – אך היא אינה מקיימת עקב מספר סיבות:

המהפכה הירוקה הצליחה להגדיל מאוד את תפוקת המזון העולמית – אך היא אינה מקיימת עקב מספר סיבות:

#הישענות על נפט/אנרגיה זולה לכל התהליכים: נפט דרוש על מנת לייצר דשנים ומדבירים, להפעיל את כלי החקלאות ולנייד את התוצרת על פני העולם. ההתייקרות הצפויה של הנפט, עקב [[שיא תפוקת הנפט|שיא התפוקה]], צפויה להפוך הסתמכות זו לבעייתית מאוד.

#הישענות על נפט/אנרגיה זולה לכל התהליכים: נפט דרוש על מנת לייצר דשנים ומדבירים, להפעיל את כלי החקלאות ולנייד את התוצרת על פני העולם. ההתייקרות הצפויה של הנפט, עקב [[שיא תפוקת הנפט|שיא התפוקה]], צפויה להפוך הסתמכות זו לבעייתית מאוד.

#הרס מתמשך של קרקע: הערכה העולמית הראשונה של אובדן קרקע בהתבסס על מחקר השוואתי על ידי כמה מאות חוקרים פורסמה בשנת 1994 <ref>גבולות לצמיחה, עמ' 61.</ref> 38% מהאדמות החקלאיות הנוכחיות עוברות בליית קרקע (בנוסף ל-21% מהאדמות המרעה ו-19% מאדמות היער) ברמות שונות של חומרה. אובדן ה[[הומוס]] (החלק העליון הפורה של הקרקע) מואץ - מ-25 מיליון טונות בשנה לפני המהפכה התעשייתית, ל-300 מיליון טונות לשנה במאות האחרונות, ועד ל-760 מיליון טונות בשנה ב-50 השנים האחרונות. התוצאה של אובדן זה היא ירידה משמעותית בפריון הקרקע.

#הרס מתמשך של קרקע: הערכה העולמית הראשונה של אובדן קרקע בהתבסס על מחקר השוואתי על ידי כמה מאות חוקרים פורסמה בשנת 1994 <ref>גבולות לצמיחה, עמ' 61.</ref> 38% מהאדמות החקלאיות הנוכחיות עוברות בליית קרקע (בנוסף ל-21% מהאדמות המרעה ו-19% מאדמות היער) ברמות שונות של חומרה. אובדן ה[[הומוס]] (החלק העליון הפורה של הקרקע) מואץ - מ-25 מיליון טונות בשנה לפני המהפכה התעשייתית, ל-300 מיליון טונות לשנה במאות האחרונות, ועד ל-760 מיליון טונות בשנה ב-50 השנים האחרונות. התוצאה של אובדן זה היא ירידה משמעותית בפריון הקרקע.

#נוסף על כך, פיתוח פריון המזון כנראה מתנהג בהתאם לתפוקה שולית פוחתת. ורוב הפיתוח כבר נעשה<ref>גבולות לצמיחה, עמ' 62.</ref> הסיבה העיקרית היא שרוב האדמות היותר טובות כבר מעובדות, אנו הורסים אותן ועוברים לאדמות פחות טובות. שיא תפוקת הגרעינים לאדם היה בשנת 1985.

#נוסף על כך, פיתוח פריון המזון כנראה מתנהג בהתאם לתפוקה שולית פוחתת. ורוב הפיתוח כבר נעשה<ref>גבולות לצמיחה, עמ' 62.</ref> הסיבה העיקרית היא שרוב האדמות היותר טובות כבר מעובדות, אנו הורסים אותן ועוברים לאדמות פחות טובות. שיא תפוקת הגרעינים לאדם היה בשנת 1985.

4.חקלאות מונו-קולטורה, בה מגדלים מספר קטן מאוד של זני צמחים בהיקף גדול, פגיעה הרבה יותר למחלות ושינויים סביבתיים. אם הזן העיקרי נפגע, אין דרך להתגבר על הפגיעה. כאשר מגדלים מספר רב של זנים (פולי-קולטורה), פגיעה באחד הזנים תשפיע באופן שולי.

4.חקלאות מונו-קולטורה, בה מגדלים מספר קטן מאוד של זני צמחים בהיקף גדול, פגיעה הרבה יותר למחלות ושינויים סביבתיים. אם הזן העיקרי נפגע, אין דרך להתגבר על הפגיעה. כאשר מגדלים מספר רב של זנים (פולי-קולטורה), פגיעה באחד הזנים תשפיע באופן שולי.

עקב הרווח הכלכלי הטמון בהתמחות בחקלאות לייצוא, אזורים מסויימים בעולם הפכו להיות מוכוונים גידול אחד, כאשר את שאר הגידולים הם מייבאים בכסף שהם מקבלים עבורו (אורז בהודו, דרום מזרח אסיה ומצרים, חיטה בארה”ב, אוסטרליה ומרכז אסיה). כך אבד ידע חקלאי רב באותם מקומות. כאשר מחירי המוצרים המיובאים עולים, אין להם דרך לחזור חזרה.

עקב הרווח הכלכלי הטמון בהתמחות בחקלאות לייצוא, אזורים מסויימים בעולם הפכו להיות מוכוונים גידול אחד, כאשר את שאר הגידולים הם מייבאים בכסף שהם מקבלים עבורו (אורז בהודו, דרום מזרח אסיה ומצרים, חיטה בארה”ב, אוסטרליה ומרכז אסיה). כך אבד ידע חקלאי רב באותם מקומות. כאשר מחירי המוצרים המיובאים עולים, אין להם דרך לחזור חזרה.

אחד הגורמים המרכזיים לעליית הביקוש לקרקע חקלאית הוא אימוץ התרבות של אכילת בשר ביותר ויותר חברות, בדגש על מתעשרות חדשות. צריכת הבשר הממוצעת בסין (ארץ של 1.3 מיליארד איש) עלתה ב-150% בין השנים 1980-2007<ref>BBC NEWS The cost of food: Facts and figures, http://news.bbc.co.uk/1/hi/world/7284196.stm</ref>, כלומר כ-30 מיליארד ק”ג בשר. על מנת להיזון ממנת בשר בקר, יש לגדל שווה ערך של כ-100 מנות מזון צמחיות. במקרה של עוף ודגים היחסים נמוכים יותר. לכן, ככל שיותר אנשים מחליפים מנות מזון צמחיות בבשר, כך הדרישה לקרקע חקלאית עולה, ובמהירות גבוהה פי 100. גם בתחום המים בשר הוא בזבזני: 1,000-2,000 ליטר מים דרושים על מנת לגדל ק"ג חיטה. 10,000-13,000 ליטר מים דרושים על מנת לגדל ק"ג בשר בקר<ref>שם</ref>.

אחד הגורמים המרכזיים לעליית הביקוש לקרקע חקלאית הוא אימוץ התרבות של אכילת בשר ביותר ויותר חברות, בדגש על מתעשרות חדשות. צריכת הבשר הממוצעת בסין (ארץ של 1.3 מיליארד איש) עלתה ב-150% בין השנים 1980-2007<ref>BBC NEWS The cost of food: Facts and figures, http://news.bbc.co.uk/1/hi/world/7284196.stm</ref>, כלומר כ-30 מיליארד ק”ג בשר. על מנת להיזון ממנת בשר בקר, יש לגדל שווה ערך של כ-100 מנות מזון צמחיות. במקרה של עוף ודגים היחסים נמוכים יותר. לכן, ככל שיותר אנשים מחליפים מנות מזון צמחיות בבשר, כך הדרישה לקרקע חקלאית עולה, ובמהירות גבוהה פי 100. גם בתחום המים בשר הוא בזבזני: 1,000-2,000 ליטר מים דרושים על מנת לגדל ק"ג חיטה. 10,000-13,000 ליטר מים דרושים על מנת לגדל ק"ג בשר בקר<ref>שם</ref>.

כיום, 70% משטחי החקלאות משועבדים להזנת בשר, באמצעות גידול תבואה להזנת בשר או מרעה<ref>דוח של ארגון המזון העולמי: [[השפעות סביבתיות של מזון מהחי|הצל הארוך של תעשיית המזון מן החי]], http://www.virtualcentre.org/en/library/key_pub/longshad/A0701E00.pdf. </ref>. כמובן, שרק חלק קטן מאוכלוסיית העולם אוכלת בשר באופן קבוע, כ-15% מאנרגיית המזון של העולם מקורה בבשר<ref>[[:תמונה:World food consumptio.png|מפת מקורות אנרגיה של ארגון המזון העולמי]]</ref>. מכך ניתן להסיק כי אין בכדור הארץ מספיק שטחי חקלאות כדי לקיים תזונת בשר לאוכלוסיית העולם, ההולכת וגדלה. למעשה, אם היינו מגדלים בשר באמצעות כל שטחי החקלאות הקיימים, היינו מסוגלם לספק רק כ-20 צריכת המזון הנוכחית (במונחי אנרגיה, ובהנחה של פריון אחיד של הקרקע). קיימת הערכה, כי במידה ולא היו מפנים דגנים להאבסת בהמות, היה ניתן להאכיל בביטחון 6-9 מיליארד איש – פחות או יותר אוכלוסיית העולם בשנים הקרובות<ref>גבולות לצמיחה, עמ' 59.</ref>

כיום, 70% משטחי החקלאות משועבדים להזנת בשר, באמצעות גידול תבואה להזנת בשר או מרעה<ref>דוח של ארגון המזון העולמי: [[השפעות סביבתיות של מזון מהחי|הצל הארוך של תעשיית המזון מן החי]], http://www.virtualcentre.org/en/library/key_pub/longshad/A0701E00.pdf. </ref>. כמובן, שרק חלק קטן מאוכלוסיית העולם אוכלת בשר באופן קבוע, כ-15% מאנרגיית המזון של העולם מקורה בבשר<ref>[[:תמונה:World food consumptio.png|מפת מקורות אנרגיה של ארגון המזון העולמי]]</ref>. מכך ניתן להסיק כי אין בכדור הארץ מספיק שטחי חקלאות כדי לקיים תזונת בשר לאוכלוסיית העולם, ההולכת וגדלה. למעשה, אם היינו מגדלים בשר באמצעות כל שטחי החקלאות הקיימים, היינו מסוגלם לספק רק כ-20 צריכת המזון הנוכחית (במונחי אנרגיה, ובהנחה של פריון אחיד של הקרקע). קיימת הערכה, כי במידה ולא היו מפנים דגנים להאבסת בהמות, היה ניתן להאכיל בביטחון 6-9 מיליארד איש – פחות או יותר אוכלוסיית העולם בשנים הקרובות<ref>גבולות לצמיחה, עמ' 59.</ref>

בעיתונות הכלכלית מרבים להציג את הסובסידיות שניתנות בארצות הברית ואירופה לייצור דלק ירוק ([[ביו דיזל]] וביו אתנול) כגורם העיקרי לעליית מחירי המזון. הסובסידיות אכן גורמות לעלייה במחירים, כאשר תבואה מופנית לטובת ייצור דלק במקום לאכילה. ואולם, זהו יותר קש על גב הגמל מאשר הבעיה עצמה, מדובר בשינוי קטן יחסית במשק שכולו במצב רעוע, כפי שראינו. אבל המקרה של ביו דלקים מדגים בדיוק את תוצאותיה של הגלובליזציה: בעלי הרכב בארצות הברית יכולים לשלם עבור תירס לדלק יותר משיכולים רוב אנשי העולם, ובכלל זה אנחנו, לשלם בעבור מזון.

בעיתונות הכלכלית מרבים להציג את הסובסידיות שניתנות בארצות הברית ואירופה לייצור דלק ירוק ([[ביו דיזל]] וביו אתנול) כגורם העיקרי לעליית מחירי המזון. הסובסידיות אכן גורמות לעלייה במחירים, כאשר תבואה מופנית לטובת ייצור דלק במקום לאכילה. ואולם, זהו יותר קש על גב הגמל מאשר הבעיה עצמה, מדובר בשינוי קטן יחסית במשק שכולו במצב רעוע, כפי שראינו. אבל המקרה של ביו דלקים מדגים בדיוק את תוצאותיה של הגלובליזציה: בעלי הרכב בארצות הברית יכולים לשלם עבור תירס לדלק יותר משיכולים רוב אנשי העולם, ובכלל זה אנחנו, לשלם בעבור מזון.