שינויים

פלוטרכוס מספר בביוגרפיה של נומה פומפיליוס שהיה השליט השני של רומא, כלומר שלט ממש בראשית דרכה (717 - 672 לפני הספירה) שנומא אשר היה שליט רודף שלום צדק ושיוויון ונהנה מתמיכה גורפת בחברה הרומאית ביקש לקבור לידו ארון נוסף בו ימצאו הספרים עם הנחיות שונות שלו. 400 שנה לאחר מכן כאשר רומא כבר התחילה בכיבושים, המים שטפו את הקרקע מעל הארון ופקיד רומאי הוציא את הספרים. לאחר שהוא קרא אותם הוא אמר לסנאט שהוא מחשיב למסוכן ומזיק לתת לרומאים לקרוא אותם והספרים נשרפו. קשהלומר מה אמיתי וה אגדי בסיפור זה, אבל כנראה שהכוונה היא שהחברה ברומא היתה שונה מאוד בשני תקופות אלה.

פלוטרכוס מספר בביוגרפיה של נומה פומפיליוס שהיה השליט השני של רומא, כלומר שלט ממש בראשית דרכה (717 - 672 לפני הספירה) שנומא אשר היה שליט רודף שלום צדק ושיוויון ונהנה מתמיכה גורפת בחברה הרומאית ביקש לקבור לידו ארון נוסף בו ימצאו הספרים עם הנחיות שונות שלו. 400 שנה לאחר מכן כאשר רומא כבר התחילה בכיבושים, המים שטפו את הקרקע מעל הארון ופקיד רומאי הוציא את הספרים. לאחר שהוא קרא אותם הוא אמר לסנאט שהוא מחשיב למסוכן ומזיק לתת לרומאים לקרוא אותם והספרים נשרפו. קשהלומר מה אמיתי וה אגדי בסיפור זה, אבל כנראה שהכוונה היא שהחברה ברומא היתה שונה מאוד בשני תקופות אלה.

* בערך בזמן בו נשרפו הספרים של נומה פומפיליוס ברומא, המלך הבודהיסטי אשוקה בהודו לאחר כיבוש של שטח מסוים אמר שהוא קיבל יסורי מצפון ולא יכבוש עוד. יש לציין שהרבה כלכלנים והוגי דעות מהמערב האשימו את את הבודהיזם והדתות האחרות בהודו שהם מדכאות את האנשים ובפרט מונעות שאיפה לעושר. אם זאת ההיסטוריון דיאודורסמסיציליה מתאר את הודו כמדינה בה אין עוני ורעב. אם זאת ייתכן ואין ניגוד בין 2 הדברים: בגלל שפחות שאו לכמות רכוש מקסימלית פחות ניצלו את העניים. באופן דומה מתאר את הודו הנזיר הבודהיסטי סואנ - צאנג במאה השביעית לספירה. מצב כזה גרם אולי לתמ"ג פחות גבוהה מרומא, אבל גרם להעדר עוני. אם זאת הוא גרם גם לעוצמה צבאית נמוכה. מה שהקל על כיבושה על ידי כובשים שונים. המצב השתנה עם הגעת הכובשים המוסלמים ואחר כך האירופאים ולאחר השחרור מהקולוניאחיסטים כאשר הממשלה ההודית השתדלה להגדיל את התמ"ג. בתקופה זאת השולטים בהודו עודדו שאיפה לרכוש מקסימלי ובאמת הגדילו את התמ"ג אבל הודו במאה ה-20 הפכה לדוגמה למדינה עם עוני מחפיר.

* בערך בזמן בו נשרפו הספרים של נומה פומפיליוס ברומא, המלך הבודהיסטי אשוקה בהודו לאחר כיבוש של שטח מסוים אמר שהוא קיבל יסורי מצפון ולא יכבוש עוד. יש לציין שהרבה כלכלנים והוגי דעות מהמערב האשימו את את הבודהיזם והדתות האחרות בהודו שהם מדכאות את האנשים ובפרט מונעות שאיפה לעושר. עם זאת ההיסטוריון דיאודורס מסיציליה מתאר את הודו כמדינה בה אין עוני ורעב. עם זאת ייתכן ואין ניגוד בין 2 הדברים: בגלל שפחות שאו לכמות רכוש מקסימלית פחות ניצלו את העניים. באופן דומה מתאר את הודו הנזיר הבודהיסטי סואנ - צאנג במאה השביעית לספירה. מצב כזה גרם אולי לתמ"ג פחות גבוהה מרומא, אבל גרם להעדר עוני. עם זאת הוא גרם גם לעוצמה צבאית נמוכה. מה שהקל על כיבושה על ידי כובשים שונים. המצב השתנה עם הגעת הכובשים המוסלמים ואחר כך האירופאים ולאחר השחרור מהקולוניאחיסטים כאשר הממשלה ההודית השתדלה להגדיל את התמ"ג. בתקופה זאת השולטים בהודו עודדו שאיפה לרכוש מקסימלי ובאמת הגדילו את התמ"ג אבל הודו במאה ה-20 הפכה לדוגמה למדינה עם עוני מחפיר.

* קיים ויכוח לגבי ימי הביניים. מבחינה אקולוגית הכלכלה אז הייתה פחות מזיקה מאשר במאה ה-21. כמות התוצר לנפש היתה נמוכה בהרבה. במשך הרבה זמן טענו היסטוריונים שבימי הביניים הייתה רמת חיים נמוכה עקב כמות מוצרים קטנה. אם זאת יש מחקרים אשר אומרים אחרת. לפי מספר מחקרים שנערכו לאחרונה, כמות המזון שיוצרה בימי הביניים הספיקה לאוכלוסייה בסך הכל, ומקרי רעב היו בעיקר בתקופות של מפגעים אקלימיים{{הערה|ויקיפדיה[https://en.wikipedia.org/wiki/History_of_agriculture#Europe History of agriculture - Europe]}}. מצד אחד זה אומר שאם היו מקרי רעב זה בעיקר בגלל שבעלי החוות רצו לקחת יותר ממה שהם היו זקוקים ללא עבודה ולכן לקחו מהם חלק גדול מהלחם שהם ייצרו (מה שלא נתן להם אפשרות לעשות מאגרי מזון למקרים של בצורת או הצפה). כמו כן כדי לנצח במלחמות היה צורך בכח צבאי מקצועי כמה שיותר גדול המתעסק בלחימה ולא בייצור מזון ולכן היה צריך להאכיל אותו, מה ששוב דרש לקיחת מזון מהאיכרים. אחד מהמחקרים האלה מדבר בפירוש על חלוקה צודקת והפסקת המלחמות כפתרון למשבר{{הערה|William Chester Jordan

* קיים ויכוח לגבי ימי הביניים. מבחינה אקולוגית הכלכלה אז הייתה פחות מזיקה מאשר במאה ה-21. כמות התוצר לנפש היתה נמוכה בהרבה. במשך הרבה זמן טענו היסטוריונים שבימי הביניים הייתה רמת חיים נמוכה עקב כמות מוצרים קטנה. עם זאת יש מחקרים אשר אומרים אחרת. לפי מספר מחקרים שנערכו לאחרונה, כמות המזון שיוצרה בימי הביניים הספיקה לאוכלוסייה בסך הכל, ומקרי רעב היו בעיקר בתקופות של מפגעים אקלימיים{{הערה|ויקיפדיה[https://en.wikipedia.org/wiki/History_of_agriculture#Europe History of agriculture - Europe]}}. מצד אחד זה אומר שאם היו מקרי רעב זה בעיקר בגלל שבעלי החוות רצו לקחת יותר ממה שהם היו זקוקים ללא עבודה ולכן לקחו מהם חלק גדול מהלחם שהם ייצרו (מה שלא נתן להם אפשרות לעשות מאגרי מזון למקרים של בצורת או הצפה). כמו כן כדי לנצח במלחמות היה צורך בכח צבאי מקצועי כמה שיותר גדול המתעסק בלחימה ולא בייצור מזון ולכן היה צריך להאכיל אותו, מה ששוב דרש לקיחת מזון מהאיכרים. אחד מהמחקרים האלה מדבר בפירוש על חלוקה צודקת והפסקת המלחמות כפתרון למשבר{{הערה|William Chester Jordan

Princeton University Press, 15 Dec 1997 - History - 328 pages [https://books.google.co.il/books?id=R6mBDhnM76EC&redir_esc=y The Great Famine: Northern Europe in the Early Fourteenth Century]}}. מצד שני זה אומר שאם האוכלוסייה לא גדלה בימי הביניים זה אולי לא בגלל שהמחסור במזון הגביל אותה אלה בגלל משהו אחר. אולי מצבם של האיכרים היה טוב יותר יחסית למצבם של קבוצות רבות באוכלוסייה מאוחר יותר ולכן הייתה פחות ילודה.  

Princeton University Press, 15 Dec 1997 - History - 328 pages [https://books.google.co.il/books?id=R6mBDhnM76EC&redir_esc=y The Great Famine: Northern Europe in the Early Fourteenth Century]}}. מצד שני זה אומר שאם האוכלוסייה לא גדלה בימי הביניים זה אולי לא בגלל שהמחסור במזון הגביל אותה אלה בגלל משהו אחר. אולי מצבם של האיכרים היה טוב יותר יחסית למצבם של קבוצות רבות באוכלוסייה מאוחר יותר ולכן הייתה פחות ילודה.