שינויים

התופעה של ביקוש מופרה תועדה במקומות רבים. לדוגמה, מחקר שנערך ב-1989 על ידי גוף התכנון המטרופוליני Southern California Association of Governments קבע כי פעולות להרחבת נפח הכבישים לא צפויות לשפר את פקקי התנועה של לוס אנג'לס. בבריטניה, הממשלה הגיעה למסקנה דומה לאחר שמחקרים הראו שמחצית מכל חיסכון בזמן שהושג בזכות כבישים חדשים הלך איבוד בטווח הקצר, ושבטווח הארוך אין כל חסכון בזמן.{{הערה|שם=פרדיסון|}}

התופעה של ביקוש מופרה תועדה במקומות רבים. לדוגמה, מחקר שנערך ב-1989 על ידי גוף התכנון המטרופוליני Southern California Association of Governments קבע כי פעולות להרחבת נפח הכבישים לא צפויות לשפר את פקקי התנועה של לוס אנג'לס. בבריטניה, הממשלה הגיעה למסקנה דומה לאחר שמחקרים הראו שמחצית מכל חיסכון בזמן שהושג בזכות כבישים חדשים הלך איבוד בטווח הקצר, ושבטווח הארוך אין כל חסכון בזמן.{{הערה|שם=פרדיסון|}}

בחלק מהמדינות המודעות לנושא ביקוש מושרה התעוררה בעקבות מאבקים חברתיים. בשנת 1989 הכריזה ממשלת [[מרגרט תאצ'ר]] על "תכנית בניית הכבישים הנרחבת ביותר מאז תקופת הרומאים". תאצ'ר פרשה בשנת 1990 אבל המדיניות נשארה, ובשנת 1991 הממשלה דחתה בקשה של האיחוד האירופי לבחון מחדש את הפרוייקטים. בשנות ה-90 החלו מאבקים שונים על רקע תכנית של ממשלת בריטניה לכסות את המדינה בכבישים מהירים. המאבקים כללו את המאבק ב-Twyford Down בשנת 1992, וכן מאבקים ב- Newbury, Stringers Common מאבק [[Reclaim the Streets]], מאבק M77/Free State בגלאזגו ומאבקים נוספים. המאבק הבולט ביותר מתקופה זו היה [[המאבק נגד כביש M11 בלונדון, בריטניה]] בשנים 95–1993. בשנת 1997 לקראת [[ועידת קיוטו]] פעילים פתחו ב"מאבק 100 הימים" שנועד למחות נגד [[תעשיית הנפט]] ומה שהיא מייצגת. המאבקים הללו גררו דיון ציבורי שכלל גם את הממשלה. במאי 1994 מחקר במימון הממשלה הראה שקיימת בעיה של ביקוש מושרה. ביולי 1994 הממשלה קיימה את "דיון המכוניות הגדול" 'Great Car Debate'. בדצמבר 1994 כתב עיתון האינדיפנדנט כי "שנת 1994 הייתה השנה שבה לובי הכבישים הפסיד את האוזן של הממשלה". בנובמבר 1995 קוצצו מעל 300 תכניות לכבישים חדשים בקיצוץ של 18 מיליארד ליש"ט, הגדול מסוגו מזה 20 שנה. בשנת 1996 זכתה הפעילה נגד כבישים Emma Must בפרס 'Goldman Environmental Prize'. באותה שנה נטען כי בריטניה קיצצה 4 מיליארד ליש"ט שיועדו להיות מושקעים בכבישים מהירים. כ-77 כבישים מהירים בוטלו וכבישים רבים אחרים עברו בחינה מחדש. {{הערה|[https://www.thegreenfuse.org/protest/index.htm UK Road Protest up to 1997], the green fuse}}

בחלק מהמדינות המודעות לנושא ביקוש מושרה התעוררה בעקבות מאבקים חברתיים. בשנת 1989 הכריזה ממשלת [[מרגרט תאצ'ר]] על "תכנית בניית הכבישים הנרחבת ביותר מאז תקופת הרומאים". תאצ'ר פרשה בשנת 1990 אבל המדיניות נשארה, ובשנת 1991 הממשלה דחתה בקשה של האיחוד האירופי לבחון מחדש את הפרוייקטים. בשנות ה-90 של המאה ה-20 החלו מאבקים שונים על רקע תכנית של ממשלת בריטניה לכסות את המדינה בכבישים מהירים. המאבקים כללו את המאבק ב-Twyford Down בשנת 1992, וכן מאבקים ב- Newbury, Stringers Common מאבק [[Reclaim the Streets]], מאבק M77/Free State בגלאזגו ומאבקים נוספים. המאבק הבולט ביותר מתקופה זו היה [[המאבק נגד כביש M11 בלונדון, בריטניה]] בשנים 1993–1995. בשנת 1997 לקראת [[ועידת קיוטו]] פעילים פתחו ב"מאבק 100 הימים" שנועד למחות נגד [[תעשיית הנפט]] ומה שהיא מייצגת. המאבקים הללו גררו דיון ציבורי שכלל גם את הממשלה. במאי 1994 מחקר במימון הממשלה הראה שקיימת בעיה של ביקוש מושרה. ביולי 1994 הממשלה קיימה את "דיון המכוניות הגדול" 'Great Car Debate'. בדצמבר 1994 כתב עיתון האינדיפנדנט כי "שנת 1994 הייתה השנה שבה לובי הכבישים הפסיד את האוזן של הממשלה". בנובמבר 1995 קוצצו מעל 300 תכניות לכבישים חדשים בקיצוץ של 18 מיליארד ליש"ט, הגדול מסוגו מזה 20 שנה. בשנת 1996 זכתה הפעילה נגד כבישים Emma Must בפרס 'Goldman Environmental Prize'. באותה שנה נטען כי בריטניה קיצצה 4 מיליארד ליש"ט שיועדו להיות מושקעים בכבישים מהירים. כ-77 כבישים מהירים בוטלו וכבישים רבים אחרים עברו בחינה מחדש. {{הערה|[https://www.thegreenfuse.org/protest/index.htm UK Road Protest up to 1997], the green fuse}}

מחקר משנת 2011 אישש את מה שהכלכלן האמריקאי אנתוני דואנס (Downs) כינה "החוק הבסיסי של עומס בכבישים מהירים" - "The Fundamental Law of Highway Congestion". המחקר מצא שהנסועה בקילומטרים (VKT – vehicle-kilometers traveled) עלתה ביחס של 1:1 עם הגדלת נפח הכבישים המהירים. החוקרים טענו כי תוצאות המחקר מראות כי הוספה של כבישים מהירים ודרכים עירוניות ראשיות לא צפויה להפחית את עומסי התנועה בכבישים אלו. מחקר אחר מאוניברסיטת ברקלי מצא שבכל עלייה של 10% בנפח הכבישים, היקף התעבורה עלה ב-9% בתוך שנה.{{הערה|שם=פרדיסון|}}

מחקר משנת 2011 אישש את מה שהכלכלן האמריקאי אנתוני דואנס (Downs) כינה "החוק הבסיסי של עומס בכבישים מהירים" - "The Fundamental Law of Highway Congestion". המחקר מצא שהנסועה בקילומטרים (VKT – vehicle-kilometers traveled) עלתה ביחס של 1:1 עם הגדלת נפח הכבישים המהירים. החוקרים טענו כי תוצאות המחקר מראות כי הוספה של כבישים מהירים ודרכים עירוניות ראשיות לא צפויה להפחית את עומסי התנועה בכבישים אלו. מחקר אחר מאוניברסיטת ברקלי מצא שבכל עלייה של 10% בנפח הכבישים, היקף התעבורה עלה ב-9% בתוך שנה.{{הערה|שם=פרדיסון|}}