שינויים

===היסטוריה של מחקרי ביקוש מושרה===

===היסטוריה של מחקרי ביקוש מושרה===

ביקוש מושרה מוכר על ידי מומחים של מערכות תחבורה מזה מספר עשורים. הנושא כונה בתחילה "יצירת תנועה" או "יצירת פקקים". "traffic generation". המתכנן העירוני והסופר ג'ף ספק (Jeff Speck) מכנה את הביקוש המושרה.

ביקוש מושרה מוכר על ידי מומחים של מערכות תחבורה מזה מספר עשורים. הנושא כונה בתחילה "יצירת תנועה" או "יצירת פקקים". "traffic generation". המתכנן העירוני והסופר ג'ף ספק (Jeff Speck) מכנה את הביקוש המושרה:

{{ציטוט|תוכן=החור השחור האינטלקטואלי הגדול ביותר בתכנון עירוני. הוודאות המקצועית היחידה שכמעט כל אחד מכיר, אבל כמעט אף אחד לא מיישם}}

{{ציטוט|תוכן=החור השחור האינטלקטואלי הגדול ביותר בתכנון עירוני. הוודאות המקצועית היחידה שכמעט כל אחד מכיר, אבל כמעט אף אחד לא מיישם}}

בשנת 1930 המנהל של חברת הרכבות החשמליות בסט. לואיס אמר לוועדת התחבורה המפקחת כי הרחבת כבישים פשוט מייצרת עוד תנועה ופקקי תנועה חזקים יותר. {{הערה|Report of the Transportation Survey Commission of the City of St. Louis (1930), p.109, cited in Fogelson, Robert M. (2001) Downtown: Its Rise and Fall, 1880-1950 New Haven, Connecticut: Yale University Press. p.66. ISBN 0-300-09062-5}}

בשנת 1930 המנהל של חברת הרכבות החשמליות בסט. לואיס אמר לוועדת התחבורה המפקחת כי הרחבת כבישים פשוט מייצרת עוד תנועה ופקקי תנועה חזקים יותר. {{הערה|Report of the Transportation Survey Commission of the City of St. Louis (1930), p.109, cited in Fogelson, Robert M. (2001) Downtown: Its Rise and Fall, 1880-1950 New Haven, Connecticut: Yale University Press. p.66. ISBN 0-300-09062-5}}

בשנת 1942 רוברט מוזס (Robert Moses), מתכנן מפורסם של העיר ניו יורק, חשד בקיומו של ביקש מושרה, זאת לאחר שראה שהאוטוסטרדות הגדולות שבנה בסביבות ניו יורק כמה שנים קודם לכן לא הפחיתו את הפקקים אלא הגבירו אותם. {{הערה|מתואר בביוגרפיה של מוזס, The Power Broker מאת Robert Caro}}{{הערה|שם=פרדיסון|אריה פרידסון, [https://www.stlanguage.com/%D7%91%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A9-%D7%9E%D7%95%D7%A9%D7%A8%D7%94/ ביקוש מושרה], מגזין "שפת רחוב",  14.03.2019}}

בשנת 1942 רוברט מוזס (Robert Moses), מתכנן מפורסם של העיר ניו יורק, חשד בקיומו של ביקש מושרה, זאת לאחר שראה שהאוטוסטרדות הגדולות שבנה בסביבות ניו יורק כמה שנים קודם לכן לא הפחיתו את הפקקים אלא הגבירו אותם. {{הערה|מתואר בביוגרפיה של מוזס, The Power Broker מאת Robert Caro}}{{הערה|שם=פרדיסון|אריה פרידסון, [https://www.stlanguage.com/ביקוש-מושרה/ ביקוש מושרה], מגזין "שפת רחוב",  14.03.2019}}

בשנת 1969 תאר ג'י.ג'י למינג (J. J. Leeming), מהנדס כבישים וסוקר שטח בריטי תאר את הנושא של ביקוש מושרה בספרו "תאונות דרכים:מניעה או ענישה" (Road Accidents: Prevent or Punish). למינג סיפק דוגמה לביקוש מושרה, בעקבות פתיחת מעקף דוצ'סטר בדרך A1 בבריטניה, בשנת 1961. הוא תאר ביקוש מושרה כך :<ref>Road Accidents: Prevent or Punish, J. J. Leeming, 1969,Cassell, SBN 304932132</ref>  

בשנת 1969 תאר ג'י.ג'י למינג (J. J. Leeming), מהנדס כבישים וסוקר שטח בריטי תאר את הנושא של ביקוש מושרה בספרו "תאונות דרכים:מניעה או ענישה" (Road Accidents: Prevent or Punish). למינג סיפק דוגמה לביקוש מושרה, בעקבות פתיחת מעקף דוצ'סטר בדרך A1 בבריטניה, בשנת 1961. הוא תיאר ביקוש מושרה כך:<ref>Road Accidents: Prevent or Punish, J. J. Leeming, 1969,Cassell, SBN 304932132</ref>

{{ציטוט|תוכן=כבישים ומעקפים מייצרים תנועה, כלומר, מייצרים עוד תנועה, חלקית על ידי עידוד אנשים לערוך נסיעות שאלמלא כן לא היו מבצעים, על ידי הפיכת הנתיב החדש נוח יותר מהישן, חלקית על אנשים שסוטים מהנתיב הישיר שלהם כדי להנות מהנוחות הגדולה יותר של הדרך החדשה, וחלקית על ידי אנשים שמשתמשים בכבישי המעקפים היות והם נוחים יותר לקניות ולביקורים כאשר התנועה העירונית נעדרת מהם"}}

{{ציטוט|תוכן=כבישים ומעקפים מייצרים תנועה, כלומר, מייצרים עוד תנועה, חלקית על ידי עידוד אנשים לערוך נסיעות שאלמלא כן לא היו מבצעים, על ידי הפיכת הנתיב החדש נוח יותר מהישן, חלקית על אנשים שסוטים מהנתיב הישיר שלהם כדי להנות מהנוחות הגדולה יותר של הדרך החדשה, וחלקית על ידי אנשים שמשתמשים בכבישי המעקפים היות והם נוחים יותר לקניות ולביקורים כאשר התנועה העירונית נעדרת מהם}}

התופעה של ביקוש מופרה תועדה במקומות רבים. לדוגמה, מחקר שנערך ב-1989 על ידי גוף התכנון המטרופוליני Southern California Association of Governments קבע כי פעולות להרחבת נפח הכבישים לא צפויות לשפר את פקקי התנועה של לוס אנג'לס. בבריטניה, הממשלה הגיעה למסקנה דומה לאחר שמחקרים הראו שמחצית מכל חיסכון בזמן שהושג בזכות כבישים חדשים הלך איבוד בטווח הקצר, ושבטווח הארוך אין כל חסכון בזמן.{{הערה|שם=פרדיסון|}}

התופעה של ביקוש מופרה תועדה במקומות רבים. לדוגמה, מחקר שנערך ב-1989 על ידי גוף התכנון המטרופוליני Southern California Association of Governments קבע כי פעולות להרחבת נפח הכבישים לא צפויות לשפר את פקקי התנועה של לוס אנג'לס. בבריטניה, הממשלה הגיעה למסקנה דומה לאחר שמחקרים הראו שמחצית מכל חיסכון בזמן שהושג בזכות כבישים חדשים הלך איבוד בטווח הקצר, ושבטווח הארוך אין כל חסכון בזמן.{{הערה|שם=פרדיסון|}}

בחלק מהמדינות המודעות לנושא ביקוש מושרה התעוררה בעקבות מאבקים חברתיים. בשנת 1989 הכריזה ממשלת [[מרגרט תאצ'ר]] על "תכנית בניית הכבישים הנרחבת ביותר מאז תקופת הרומאים". תאצ'ר פרשה בשנת 1990 אבל המדיניות נשארה, ובשנת 1991 הממשלה דחתה בקשה של האיחוד האירופי לבחון מחדש את הפרוייקטים. בשנות ה-90 החלו מאבקים שונים על רקע תכנית של ממשלת בריטניה לכסות את המדינה בכבישים מהירים. המאבקים כללו את המאבק ב-Twyford Down בשנת 1992, וכן מאבקים ב- Newbury, Stringers Common מאבק [[Reclaim the Streets]], מאבק M77/Free State בגלאזגו ומאבקים נוספים. המאבק הבולט ביותר מתקופה זו היה [[המאבק נגד כביש M11 בלונדון, בריטניה]] בשנים 1993-95. בשנת 1997 לקראת [[ועידת קיוטו]] פעילים פתחו ב"מאבק 100 הימים" שנועד למחות נגד [[תעשיית הנפט]] ומה שהיא מייצגת. המאבקים הללו גררו דיון ציבורי שכלל גם את הממשלה. במאי 1994 מחקר במימון הממשלה הראה שקיימת בעיה של ביקוש מושרה. ביולי 1994 הממשלה קיימה את "דיון המכוניות הגדול" 'Great Car Debate'. בדצמבר 1994 כתב עיתון האינדיפנדנט כי "שנת 1994 הייתה השנה שבה לובי הכבישים הפסיד את האוזן של הממשלה". בנובמבר 1995 קוצצו מעל 300 תכניות לכבישים חדשים בקיצוץ של 18 מיליארד ליש"ט, הגדול מסוגו מזה 20 שנה. בשנת 1996 זכתה הפעילה נגד כבישים Emma Must בפרס 'Goldman Environmental Prize'. באותה שנה נטען כי בריטניה קיצצה 4 מיליארד ליש"ט שיועדו להיות מושקעים בכבישים מהירים. כ-77 כבישים מהירים בוטלו וכבישים רבים אחרים עברו בחינה מחדש. {{הערה|[https://www.thegreenfuse.org/protest/index.htm UK Road Protest up to 1997], the green fuse}}

בחלק מהמדינות המודעות לנושא ביקוש מושרה התעוררה בעקבות מאבקים חברתיים. בשנת 1989 הכריזה ממשלת [[מרגרט תאצ'ר]] על "תכנית בניית הכבישים הנרחבת ביותר מאז תקופת הרומאים". תאצ'ר פרשה בשנת 1990 אבל המדיניות נשארה, ובשנת 1991 הממשלה דחתה בקשה של האיחוד האירופי לבחון מחדש את הפרוייקטים. בשנות ה-90 החלו מאבקים שונים על רקע תכנית של ממשלת בריטניה לכסות את המדינה בכבישים מהירים. המאבקים כללו את המאבק ב-Twyford Down בשנת 1992, וכן מאבקים ב- Newbury, Stringers Common מאבק [[Reclaim the Streets]], מאבק M77/Free State בגלאזגו ומאבקים נוספים. המאבק הבולט ביותר מתקופה זו היה [[המאבק נגד כביש M11 בלונדון, בריטניה]] בשנים 95–1993. בשנת 1997 לקראת [[ועידת קיוטו]] פעילים פתחו ב"מאבק 100 הימים" שנועד למחות נגד [[תעשיית הנפט]] ומה שהיא מייצגת. המאבקים הללו גררו דיון ציבורי שכלל גם את הממשלה. במאי 1994 מחקר במימון הממשלה הראה שקיימת בעיה של ביקוש מושרה. ביולי 1994 הממשלה קיימה את "דיון המכוניות הגדול" 'Great Car Debate'. בדצמבר 1994 כתב עיתון האינדיפנדנט כי "שנת 1994 הייתה השנה שבה לובי הכבישים הפסיד את האוזן של הממשלה". בנובמבר 1995 קוצצו מעל 300 תכניות לכבישים חדשים בקיצוץ של 18 מיליארד ליש"ט, הגדול מסוגו מזה 20 שנה. בשנת 1996 זכתה הפעילה נגד כבישים Emma Must בפרס 'Goldman Environmental Prize'. באותה שנה נטען כי בריטניה קיצצה 4 מיליארד ליש"ט שיועדו להיות מושקעים בכבישים מהירים. כ-77 כבישים מהירים בוטלו וכבישים רבים אחרים עברו בחינה מחדש. {{הערה|[https://www.thegreenfuse.org/protest/index.htm UK Road Protest up to 1997], the green fuse}}

מחקר משנת 2011 אישש את מה שהכלכלן האמריקאי אנתוני דואנס (Downs) כינה "החוק הבסיסי של עומס בכבישים מהירים" - "The Fundamental Law of Highway Congestion". המחקר מצא שהנסועה בקילומטרים (VKT – vehicle-kilometers traveled) עלתה ביחס של 1:1 עם הגדלת נפח הכבישים המהירים. החוקרים טענו כי תוצאות המחקר מראות כי הוספה של כבישים מהירים ודרכים עירוניות ראשיות לא צפויה להפחית את עומסי התנועה בכבישים אלו. מחקר אחר מאוניברסיטת ברקלי מצא שבכל עלייה של 10% בנפח הכבישים, היקף התעבורה עלה ב-9% בתוך שנה.{{הערה|שם=פרדיסון|}}

מחקר משנת 2011 אישש את מה שהכלכלן האמריקאי אנתוני דואנס (Downs) כינה "החוק הבסיסי של עומס בכבישים מהירים" - "The Fundamental Law of Highway Congestion". המחקר מצא שהנסועה בקילומטרים (VKT – vehicle-kilometers traveled) עלתה ביחס של 1:1 עם הגדלת נפח הכבישים המהירים. החוקרים טענו כי תוצאות המחקר מראות כי הוספה של כבישים מהירים ודרכים עירוניות ראשיות לא צפויה להפחית את עומסי התנועה בכבישים אלו. מחקר אחר מאוניברסיטת ברקלי מצא שבכל עלייה של 10% בנפח הכבישים, היקף התעבורה עלה ב-9% בתוך שנה.{{הערה|שם=פרדיסון|}}