מודל האב המחמיר
מודל האב המחמיר (באנגלית: Strict father model) הוא מודל פסיכולוגי תרבותי ופוליטי המשמש אנשים כמודל-התייחסות הן ביחס לחיי המשפחה האידאליים ולגידול ילדים. קיימת טענה כי מודל זה משמש גם כמיתוס חברתי חשוב, מודל מוסרי כללי וכמסגרת מחשבה וראיית-עולם כללית ביחס לסוגיות פוליטיות, כלכליות סביבתיות ומוסריות - כאשר אימוץ המודל לצרכים אלה לאו דווקא נעשה בצורה מודעת.
מודל האב המחמיר בגידול ילדים
מודל האב המחמיר כמסגרת חשיבה עבור הורים, הוא דבר נפוץ למדי בחברות שמרניות ומסורתיות. הוא כולל ערכים של משמעת קשוחה במיוחד כזו שנאכפת על ידי האב. רעיונות של מודל זה כוללים:
- הילדים לומדים כיצד להתנהג נכון באמצעות שילוב של פרסים ועונשים. המודל נותן עדיפות לענישה גופנית כמו סטירות, מכות בישבן וכו'.
- הורים מחמירים גורמים לכך שהילדים הופכים להיות יותר עצמאיים ובעלי משמעת-עצמית גבוהה יותר.
- ההורה, ובמיוחד האבא, אמור לתת פרסים להתנהגות טובה וכן עונשים להתנהגות רעה.
מודל זה של חינוך ילדים כולל לדוגמה את הרעיון לפיו יש לאפשר לתינוקות ולילדים "לבכות ולצרוח עד שירדמו" בטענה שאם מרימים ילד כאשר הוא אמור לישון, גורם לתלות מזיקה בהורים לשם שינה והרגעות. James Dobson כתב ספר פופולרי בארצות הברית Dare to Discipline שבו הוא מעודד את השימוש במודל האב המחמיר. עם זאת מספר חוקרים מקשרים בין חינוך וגידול ילדים מחמיר כזה לילדים שעוברים נסיגה התפתחותית, בעלי ספונטניות נמוכה והם בעלי ראיות נמוכות יותר למודעות. [1]
שימוש במודל האב המחמיר בפוליטיקה ובתרבות
ג'ורג' לייקוף, פרופסור לבלשנות וחקר-התפיסה במוח (קוגניציה) מארצות הברית טוען כי חלק גדול מהמסגור הנוגע לפוליטיקה וראיית העולם שלנו מושפע מהסתכלות שונה של אנשים על מודל המשפחה האידאלית. הוא כתב על כך מספר ספרים ביניהם "אל תחשוב על פיל" (Don't Think of an Elephant), הנפש הפוליטית (The Political Mind) ו"החרות של מי?" (?Whose Freedom).
לפי לייקוף השמרנים בארצות הברית (ובמדינות נוספות) מאמינים במודל האב המחמיר שבו יש אב, שהוא דמות מוסרית שתפקידה להעניש ילדים שנולדו "רעים" אשר רוצים כל הזמן לעשות דברים כיפים במקום דברים מוסריים. לפי המודל, הדרך העיקרית ללמד ילדים כיצד להתנהג בצורה מוסרית היא על ידי עונשים, רצוי על ידי עונשים פיזיים. דבר זה נמשך עד שהילדים יוכלו להתבגר בעצמם, להבין מה מוסרי ומה לא-מוסרי ולהפנים זאת תודות לעונשים שספגו כילדים. לאחר מכן הם עצמם יכולים להיות דמות מוסרית עצמאית שתחנך אחרים לאור המודל הזה.
מודל האב המחמיר הוא מודל היררכי שבו יש דרגות של מוסר - האל נמצא מעל האדם, האדם נמצא מעל הטבע, גברים עליונים מעל נשים, הורים נמצאים מעל ילדים, העולם המערבי והתרבות המערבית עליונים מבחינה מוסרית על מדינות לא-מערביות ונחשלות (הצדקת הקולוניאליזם ושל ראייה גזענית), ארצות הברית נמצאת מעל העולם (כאשר המודל הוא מצד תושבי ארצות הברית כמובן), לבנים עליונים על שחורים ו"לא-לבנים" אחרים (מקסיקנים, אינדיאנים ולפעמים גם יהודים ואיטלקים), הטרוסקסואלים עליונים על הומוסקסואלים. בהתאמה של המודל למדינות אחרות בעולם הוא משתלב עם לאומנות או לאומיות מקומית - לדוגמה דתיים הם עליונים על חילונים, יהודים הם "עם סגולה" שעליון על עמים אחרים, יהודים עליונים על ערבים (שנולדו בישראל) כאשר כל שאר ההיררכיות נמצאות במקומן- לדוגמה עליונות האדם על הטבע ומכאן גם נובע היחס היחס לסוגיות סביבתיות או לזכויות בעלי חיים.
קיימת השלכה של המודל הזה על פוליטיקה שבה כביכול האומה היא משפחה. כך לדוגמה "אבינו שבשמיים" או "אבות האומה" הם מטפורות חזקות המשמשות את המודל הזה בצורה לא-מודעת. השליט הוא האב-המוסרי וצריך לכבד מה שהוא עושה. במודל הזה יש גם מעגל של התבגרות - הילדים לומדים על ידי עונשים כיצד להיות מוסריים, ולכן גם אסור להתערב בהחלטות שלהם - הבחירות שלהם בשוק החופשי הן מוסריות ונכונות תמיד. על ידי הרעיון של היד הנעלמה של אדם סמית השוק תמיד משיג את הטוב החברתי - רווחה חברתית של כולם - ולכן אנשים מתנהגים בצורה אגואיסטית, לכן אסור להתערב בבחירות של השוק, ולכן, לפי השמרנים, רגולציה, תביעות נגד תאגידים או מיסים שמעוותים את ההחלטות בשוק, הם כולם דברים רעים.
לפי לייקוף מודל נגדי אחר (שעדיין משתמש בדימוי של מדינה כמשפחה גדולה) הוא המודל הפרוגרסיבי, שיש לו דימוי אחר של המשפחה האידאלית. "מודל האם המטפחת" - לפיה על האם לשמור על הילדים באמצעות אמפתיה וכך להגיע לתוצאות טובות.
לפי לייקוף מסגור של סוגיות חברתיות בתקשורת, לפי מודל האב המחמיר, הוא נקודת מפתח בהתחזקות הימין-השמרני בארצות הברית החל משנות ה-70. לטענתו ארגונים שמרניים במימון תאגידים גדולים ומיליארדרים החלו לממן חוקרים עם אוריינטציה ימנית באוניברסיטאות, לממן צוותי חשיבה ימניים, לממן ירחונים מקצועיים שבהם חוקרים אלה יכולים לפרסם את משנתם ולקדם אותם בתקשורת המסחרית הפופולרית. לטענתו יש גופים שפועלים ללא הרף לשיבוץ מומחים אלה בתקשורת כך שהם מופיעים הרבה יותר ממומחים אחרים - לדוגמה הרבה יותר מנוירולוגים בטלוויזיה. הוא מוסיף כי דבר זה גורם לאפקט מסגור סביב סוגיות חברתיות ופוליטיות באופן שמטה את השיח לטובת כוחות שמרניים וימניים. [2]
לייקוף טוען כי רונלד רייגן פנה בשנות ה-80 לעובדי צווארון כחול שיישמו בבית מודל האב המחמיר, אבל האמינו בגישה אם המטפחת בכל הנוגע לסוגיות של ארגוני עובדים. על ידי שימוש במטפורות מעולם המשפחה ביחס לעולם העבודה הוא הצליח להעביר את העובדים הלאה, לצד השמרני.
מסגור של סוגיות חברתיות דרך מודל האב המחמיר
לייקוף מדגים כיצד היבטים שונים בהגות השמרנית מתאימה למסגור של הפוליטיקה במודל האב המחמיר - לדוגמה לדעתו יש סתירה לכאורה בין "פרו לייף" - התנגדות להפלות של עוברים, לבין תמיכה של אותם אנשים בעונש-מוות לפושעים. איך אפשר להיות בעד שני הדברים כאשר שניהם נוגעים לכאורה לקדושת החיים? ההסבר של לייקוף הוא ששניהם מסתדרים עם מודל האב המחמיר - חייב להיות עונש (עונש פיזי) כלפי התנהגות לא מוסרית ולכן יש צידוק לענישה חמורה נגד פושעים. מצד שני לייקוף טוען כי פרו לייף הוא בעצם מסגור מטעה של הדילמה של הפלות - משום שלפי מודל האב המחמיר בעצם מדובר ביכולת של אבות להחליט על הבחירות הנוגעות להפלה ביחס לאמהות או לבנות שנכנסו להריון - הוא מעיר כי שמרנים לא מתעניינים במיוחד בהקשרים אחרים של מוות של עוברים וילדים קטנים כמו מוות בזמן הלידה או מוות של תינוקות - למרות שמדובר בנושאים של "קדושת חיים".
לייקוף טוען כי סוגיה של נישואים בין הומואים הם מסגור של הנושא וכי הם מנוגדים למודל האב המחמיר. הביטוי "נישואים של גאים" או "נישואים של הומואים" מעלים קונוטציה של סקס בין גברים ודבר זה מתנגש בקיומו של מודל האב המחמיר - צריכה להיות במודל דמות נשית שלא יכולה להפעיל עונשים באותה עוצמה כמו האב המחמיר. זהו מסגור שמרני של הנושא, לפי לייקוף אפשר לקרוא לו גם "החופש להינשא" - ובכך לתת לו מסגור אחר לגמרי.
לייקוף טוען גם כי במקור ארצות הברית עברה תהליך ארוך של חיזוק הפרוגרסיביות ולא של שמרנות. לדוגמה הוא מציין תהליכים שבהם זכות הבחירה התרחבה - לדוגמה בתחילה רק גברים לבנים בעלי רכוש היו זכאים להצביע בבחירות. לאחר מכן הוסרה מגבלת הרכוש וכל הגברים הלבנים היו בעלי זכות הצבעה. לאחר מכן בוטלה העבדות ומאוחר יותר ניתנה זכות הצבעה לנשים. מאוחר יותר התנועה לזכויות האזרח הבטיחה יכולת הצבעה אמיתית בבחירות גם לשחורים ולמיעוטים אחרים. תהליכים אחרים נוגעים לזכויות נשים נוספות (כמו גלולה נגד הריון ושליטה של נשים בתכנון המשפחה, גישת נשים להשכלה) לזכויות לשחורים או לזכויות של הקהילה הגאה. מול תהליכים אלה התגובה השמרנית היא רצון "לחזור לעבר" (לדוגמה - "להפוך את אמריקה להיות גדולה שוב" - סיסמת הבחירות של דונאלד טרמפ, או "להחזיר עטרה ליושנה") כדי לשחזר את תקופת הזוהר שבה כביכול מודל האב המחמיר עבד.
השימוש במודל האב המחמיר לתיאור המערכת הפוליטית הוא חלק ממגמה כללית יותר של התייחסות לסוגיות חברתיות מורכבות הכוללות מיליוני אנשים מקבוצות שונות, בעלי אינטרסים שונים והתנהגויות שונות, המקיימים אינטראקציה על ידי מוסדות חברתיים וטכנולוגיה על ידי הפשטה שלהן לדימויים משפחתיים מוכרים, בעלי כמות משתתפים קטנה יותר. הפשטה כזו מאפשרת להמחיש סוגיות אלה על ידי דוגמאות מחיי היום יום שכולם מכירים. הפשטה כזו היא אחת הסיבות שעיתונות מציגה את העולם הפוליטי במונחים של רכילות. [3]. מצד שני דבר זה גורם לפעמים לפישוט-יתר של המערכת והשמטה של גורמים שיכולים לגרור תגובה שונה מאשר במשפחה. לדוגמה קשרי הון-שלטון מעודדים פוליטיקאים להיות בקשרים טובים עם תאגידים גדולים ואנשי עסקים גדולים כדי לקבל מהם תרומות לפריימריז, תמיכה בבחירות הכלליות וקבלת סיקור אוהד בעיתונות שתחת השפעתם. מצד שני קשרים אלה עלולים לגרום לפוליטיקאים לא לפעול לטובת הציבור בסוגיות שונות כמו תזונה בריאה או מניעת עישון בקרב בני נוער או תאונות דרכים. דבר זה נפוץ למדי במערכות פוליטיות ראו לדוגמה קשרי הון שלטון בתחום הטבק בישראל אבל במערכת משפחתית אין מקום לסוג כזה של דינמיקה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מודל האב המחמיר בוויקיפדיה האנגלית
- ג'ורג' לייקוף, George Lakoff: Don't Think of an Elephant, הרצאה ביוטיוב, 2012
- ג'ורג' לייקוף, מדוע טרמפ, ניתוח מדוע טרמפ זוכה במרוץ כמועמד לנשיאות מטעם השמרנים, (לפני זכייתו בנשיאות עצמה), ומדוע הדמוקרטים אינם מבינים את התופעה, 02.03.2016
הערות שוליים
- ^ Maccoby, E. E.; Martin, J. A. (1983), "Socialization in the context of the family: Parent-child interaction", in Mussen, Paul. H., Handbook of Child Psychology, 4, Wiley, ISBN 978-0-471-09065-6
- ^ ג'ורג' לייקוף, George Lakoff: Don't Think of an Elephant, הרצאה ביוטיוב, 2012
- ^ ראו גם יובל נוח הררי, קיצור תולדות האנושות, בחלקים על המהפכה הלשונית